אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות מתנות כהונה

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות מתנות כהונה

הלכות טריפות

סימן סא

סעיף א

א חייב ליתן. עי' פר"ח ס"ק א' שהביא בשם הרשב"א בתשובה סי' י"ח ובשם הרמב"ן בהשגותיו לסה"מ שורש י"ב שכ' דאין מברכין על נתינת מח"כ כו' וכ"כ בתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' קפ"ט ובתמים דעים סי' קע"ט ובאבודרהם בשער הג' בענין ברכות המצית דאין מברכין על נתינת מת"כ ועי' ברוקח סי' שס"ו שכ' דצריך לברך במת"כ על הפרשה:

סעיף ה

וב) קודם שיפריש. עי' שיך ס"ק ב' שהביא ד' הר"ן דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין כו' ועי' במקמ"ח ובשעה"מ פ"ה מהל' אישות הל' ו' ובטעה"מ שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ג טרפה פטור. וכ' הט"ז ס"ק ת' דדרשי' מאת זובחי הזבח פרט לטרפה והוא מספרי הובא בב"י והרמב"ם פ"ט מהל' ביכורים השמיט הך דינא וכן הרי"ף והרא"ש והסמ"ג מ"ע קמ"ב והחינוך מצוה תק"י לא הביאו הך דינא ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובמקמ"ח שכ' ליישב דאין ראי' מהספרי דסתם ספרי ר"ש ור"ש לשיטתי' דס"ל דשתי' שאינה ראוי' לא שמה שתי' ולכן טרפה פטור דלא קרינן בה זבח אבל לרבנן דס"ל שמה שחי' לא ממעטי טרפה מזבח כו' והאריכו בזה אך הא רש"י בחולין קל"ו ב' כ' דטרפה אינה בכלל מתנות דכתיב חתנו לו ולא לכלבו ועי' בר"ן דהביא הגרסא ונתן לכהן לו ולא לכלבו וכן הוא העיקר הגרסא ונ' דמש"ה לא לפירש"י כהך דרשא דספרי הנ"ל משום די"ל דסתם ספרי ר"ש ואזיל לשיטתי' דס"ל לא שמה שחי' אבל לרבנן לא ממעטי טרפה מש"ה פירש"י מונתן לכהן דאף לרבנן דס"ל שמה שחי' אפי"ה טרפה פטור ממתנות וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ג' שכ' נמי כן בכונת רש"י הנ"ל והביא ד' המקמ"ח הנ"ל והשיג עליו וכ' ליישב קושי' שהק' ע"ד רש"י הנ"ל מלעיל סעי' ד' דצריך ליתן לכהן הקיבה עם חלב הפנימי וחיצון כו' דאסור מה"ת ואסור לכהן רק לכלבו ומיישב דהא מרבי' ג"כ צמר שבראשי הכבשים כו' דאינו ראוי לאכילה כלל לא לו ולא לכלבו א"ו דהא דדרשי' לו ולא לכלבו זהו רק על גוף המחנות אבל מה דמרבינן את הטפל להם כמו חלב הקיבה וצמר ושער שבראשיהם זהו א"צ כלל להיות ראוי לאכילה לכהן ואפי' דבר שאיני ראוי לאכילה כלל מרבינן בזה וה"ה חלב הקיבה עכ"ד ועי' בהגהות הרש"ש בחולין שם ובהגהות מלא הרועים שם ק"ל א' שכ' נמי כן דמש"ה לא כ' רש"י כהך דרשא דספרי הנ"ל משום דרש"י קאי אליבא דרבנן דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' שמה שתי' כו' וכמ"ש העה"ב הנ"ל והא דכ' רש"י דמפיק לה להך דרשא י"ל דכן מצינו בחולין ק"מ א' גבי שלות הקן דאפרוחים טריפות פטור משלות הקן וקא' רב כהנא דנפקא לן דאמר קרא תקח לך ולא לכלביך וכן קא' הגמ' שם דעוף טהור רובץ על ביצי, עוף טמא דפטור נמי מה"ט דכתיב תקח לך ולא לכלביך וכ"כ בעה"ב שם דכונת רש"י עפ"ד הגמ' אלו ועי' בחוסן ישועות בקו"א בחולין שם שכ' דאף לר"מ דס"ל שמה שתי' נמי שפיר שמעי' למעוטי טרפה מדכתיב הזבח בה"א משמע זבח המיוחד דהיינו זבח כשר ולא פסול והא דלא מפיק בספרי מדכתיב ונתן לכהן י"ל דס"ל כתנא דבי ראב"י בפ' הזרוע דונתן לכהן אצטריך לרבות כהנות משום דהוי מיעוט אחר מיעוט ותנא דבי ר"י דס"ל כהן ולא כהנות י"ל דס"ל כרש"י דונתן לכהן אצטריך לכהן ולא לכלבו למעוטי טרפה והזבח מבע"ל לחלק וכדאמר רבין לעיל כו' עכ"ד ולפ"ד לכ"ע טרפה פטור מן המתנות אף לר"מ ואפי' לפי הדרשא של הספרי הנ"ל וכ"ש לפי הדרשא של רש"י ור"ן הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש נפ"מ בין דרשא של הספרי לדרשא של רש"י הנ"ל כו' וכ' שם ליישב ד' הרמב"ם שכ' דכל הספי' מה"ת לקולא כו' דהא דסבר הרמב"ם כן היינו משום דחזי' דבעשירי דרשי' ודאי ולא ספק וכמו בממזר כו' דרשי' בשניהם ודאי ולא ס' משום דכל התורה על ודאי נאמר והא דכתבה התורה נבילה וטרפה ל"ת קאי ג"כ על ודאי נבילה וטרפה ולא על ס' ואמנם כשאמרה תורה מן הבקר להוציא טרפה היינו ג"כ ודאי בקר שאינו טרפה וס' נתמעט כו' והאריך בזה וכ"כ לקמן סי' פ"ג ס"ק א' ליישב ד' הרמב"ם כן והאריך בזה וכ"כ לקמן סי' פ"ג ס"ק א' ליישב כן ד' הרמב"ם והאריך בזה וכ"כ החו"ד לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' מ"ש שם על החו"ד והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דמד' התוס' תולין ק"ל א' ד"ה תיתי שכ' דהו"מ למימר נמי תיתי מכלאים וטרפה מוכת בהדיא דטרפה חייב במתנות דמאי קא' מטרפה דאינו נכנס לדיר להתעשר הא באמת גם טרפה פטור ממתנות א"ו ס"ל דטרפה חייב במתנות וכ' ליישב עפ"ד התוס' שם קל"ו ב' ד"ה פרט שכ' תימא למטה מן הארכובה נמי אינה עוברת וכ' דשמא אה"נ דאינו נכנס לדיר להתעשר א"כ י"ל דכונת התוס' ע"ז דפטור ממעשר ומ"מ חייב במתנות כיון דבאמת אינו טרפה וסיים שהוא דחוק דלא הו"ל להתוס' לסתום ומשמע להדיא מדבריהם דטרפה חייב במתנות ועי' בהגהות מלא הרועים שם שכ' נמי ליישב כן וסיים שהוא קשה דהו"ל להתוס' לפרושי ועוד שהתוס' בעצמם לקמן שם כ' שזה דוחק כו' והניח בצ"ע ועי' בהגהות מראה כהן שם שכ' נמי ליישב כן דכונת התוס' על למטה מהארכובה וכ' דגם בתשובה מאהבה ת"א הק' כן ועי' בתוס' רע"א במשניות שם אות נ"א שהק' נמי קושי' זו וכ' דהא דנקטו בלשונם וטרפה אשגירות דלשנא וכ"כ בבנין ציון ח"ב סי' ק' וכ' דדעת הרמב"ם הוא דאי דעתו דטרפה חייב במתנות כ"ש דהו"ל לכתוב כן וכמ"ש בהל' ביכורים פ"י דראשית הגז נוהג בטרפה כו' ועי' בעה"ב שם ובתפארת ישראל בחולין שם מ"ש ליישב ד' התוס' הנ"ל והק' דמנ"ל לרש"י הך ילפותא והאריך כזה וכבר כתבתי דבכה"ג מצינו גבי שלות הקן ועי' בס' חקרי הלכות סי' ט"ו מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב שהביא ד' התוס' חולין ס"ד א' ד"ה שאם רקמה שכ' דאצטריך בת היענה דס"ד ביצת טמאה מותר ודיוקא דלך ולא לכלביך הוי מוקמינן לאפרוחים טמאים כו' מוכח מדבריהם דדרשה גמורה היא ומיתורא דקרא קדריש וכ"נ גם במתנות לשיטת רש"י והק' ע"ז לשיטת רש"י ממנחות מ"ה א' גבי הא דאמר רבינא כהנים אצטריך לי' כו' וכ' ליישב וראיתי ברביד הזהב פ' שופטים סי' י"ח פ"ג ד"ה זובחי שהביא ד' הספרי הנ"ל וכ' אח"כ וז"ל ואני בעניי דן בקרקע אם איתא לא הוי הגאונים וגדולי המורים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמטי ד' הספרי אלא מאחר דליתא בתלמוד לבר מהלכתא הוא גם משמעות הגמ' בחולין קל"ב האי מאת זובחי הזבח מאי עביד לי' ואוקמוה לכדרבא דדין הכהן עם הטבח והל"ל דמ"ל להך דספרי ובאמת הך דספרי כר"ש אתי כו' ואזיל לטעמי' דס"ל שחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה כו' אבל באו"ב שנה ד' ר"מ בלשון חכמים כו' ולטעמי' דריש ר"ש מזובחי הזבח פרט לטרפה אך הדין אמת בלא הספרי דממילא משמע מדתניא בתוספתא דחולין פ"ט השוחט לכלבים או לרפואה חייב משמע דעכ"פ חזי לאדם הל"ל רבותא אפי' טרפה דקאי לכלבים חייב ש"מ דפטור כו' עכ"ד ולא הביא הך דרשא דרש"י הנ"ל מונתן לכהן דאף דאינו מוכת מהך דרשא דספרי הנ"ל מ"מ מוכח מהך דרשא דרש"י הנ"ל דטרפה פטור ממתנות אף לר"מ דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחי' וכנ"ל וגם מהך דרשא דספרי הנ"ל מוכח דטרפה פטור ממתנות אף לר"מ מהא דהזבח וכמ"ש בחוסן ישועות הנ"ל ומ"ש הרביד הזהב להוכיח ממשמעות הגמ' דאוקמא האי זובחי הזבח לכדרבא ולא קא' דמ"ל להך דספרי הנ"ל אין זה הוכחה די"ל דהגמ' ס"ל כהך דרשא דרש"י הנ"ל מונתן לכהן וכדדריש הגמ' שם קמ"א הנ"ל גבי שלוח הקן ומש"ה קא' דהזבח מבע"ל לכדרבא אך מה שהביא ראי' מהתוספתא הנ"ל השוחט לכלבים כו' היא ראי' נכונה אך מד' התוספתא דאח"כ שם משמע דטרפה חייב במתנות דאית שם השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר ושחי' עכו"ם פטור מן המתנות ומדקתני דוקא נבילה דבזה לא הוי שחי' כלל אפי' למאן דס"ל דשתי' שא"ר שמה שחי' דדוקא טרפה הוי שחי' שא"ר אבל נבילה לא הוי שתי' כלל ומדנקט התוספתא גבי מתנות ג"כ נבילה משמע דטרפה חייב במתנות וכ"כ במקמ"ח שם דכן מוכת מהתוספתא הנ"ל וצ"ל דהתוספתא לאו דוקא נקט נבילה דה"ה טרפה נמי וכדמוכח מרישא דתוספתא הנ"ל דאף טרפה פטור ממתנות וכן עיקר דטרפה פטור ממתנות וכמו שפ' הטור והמחבר וכן ס"ל להרמב"ם וכמ"ש באבן ציון הנ"ל וכ"כ בעה"ב דגם הרמב"ם ס"ל כן והאריך בזה ופ' כן וכן מסיק המקמ"ח שם גופי' דטרפה פטור ממתנות ופ' כן וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש להסתפק בדבר שאנו מתירים אם רשאי ליתן המתנות לכהן ממקום אחר דנוהג חומרא ולדידי' הוי טרפה א"כ אינם ראוים לו רק לכלבו ולא יצא ידי נתינה אם נתן לכהן זה דהא אינם ראוים אליו ולפי דרשת הספרי מאת זובחי הזבח למעט טרפה א"כ כל שלדידן כשרה לא משגחינן בכהן אף דלדידי' הוי טרפה כו' והניח בצ"ע ומד' רש"י הנ"ל מוכח כהפר"ח ס"ק י"א והכרתי ס"ק ו' דאפי' הוא טרפה מחר חומרא פטור ממתנות כיון דגם הכהן נוהג חומרא זו א"כ הוי לכלבו ובעי' ונתן לכהן ולא לכלבו אך מד' הש"ך ס"ק ג' מוכח דלא כהפר"ח שכ' דאפי' ספק טרפה פטור מטעם דמצי אמר לכהן זיל אייתי ראי' דלאו טרפה הוא ואתן לך והממע"ה עכ"ד ומדהוצרך לומר הטעם דיכול לומר אייתי ראי' כו' ותפ"ל כיון דאסור עכ"פ נוס' א"כ אינו ראוי לאכילה א"ו דס"ל דבאי' דרבנן כיון דמדאורייתא מחזי חזי וכשר הוא חייב במתנות וכ"כ בפרמ"ג בש"ד ס"ק ג' ובעה"ב ס"ק ב' דמוכח כן מד' הש"ך הנ"ל ועי' בתוי"ק שם ובחוסן ישועות בקו"א שם ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' מ"ש על הפר"ח והאריכו בזה ועי' וביד אברהם מה שהק' על הפר"ת מסוכה כ"ג ב' ושבועות ל"א א' וחולין פ"ו א' ומד' הפר"ח עצמו בסי' ט"ז ובסי' כ"ת ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפר"ח שכ' דבהפריס ע"ג קרקע אינו חייב במתנות ועי' בפרמ"ג ובישוי"ע שם ובעה"ב שם ובחוסן ישועות שם. ובמנחת חינוך מצוה תק"ו אות א' מ"ש בזה ועי' עוד בישוי"ע ס"ק ב' שהק' בהשוחט את הבהמה אמאי חייב במחנות ניחוש. שמא ניקב הושט וטרפה פטור ממתנות וא"ל משום דאזלי' בחר רובא הא אין הולכין בממון אחה"ר וכ' ליישב כיון דמהני הך רובא דרוב בהמות כשרות הן לענין אי' שחי' מהני נמי לענין ממון והביא ראי' לזה מפדיון בכור כו' והיינו כד' הפלאה בספ"ק דכתובות ט"ו ב' ד"ה לא צריכא שכ"כ ולא ראה הישוי"ע ד' הפלאה שכבר הקדימו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ד לכהנת . עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' ובפר"ח ס"ק י"ב שהביאו ד' הרמב"ם פ"ט מהל' ביכורים דחללה אין נותנין לה וכן הוא בסמ"ג עשין קמ"ב ועי' במנחת חינוך שם מ"ש בזה ועי' בחידושי רע"א ובחתם סופר חיו"ד סי' ש"א ובמנחת חינוך שם ובשאילתות שאילתא קנ"א בהעמק שאלה שם אות ב' מ"ש לענין כהנת והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יא

ה שאין מכירין עי' בפר"ח ס"ק ד' מה שהק' מחולין קל"ג א' דפריך הגמ' ולפרוס ידי' ומשני אנסי לי' עדנא משמע דבנשא"כ סני להודיע שהוא כהן וכבר קדמו בקושי' זו הדרישה והב"ח והט"ז ס"ק י"ד ועי' בפלתי ס"ק ב' ובעה"ב ס"ק ד' ובלב ארי' בחולין שם מיש ליישב קושי' זו יעוש"ה ועי' ביד אברהם מ"ש בזה:

סעיף יב

ו צלי . עי' בכרתי ס"ק ד' שהביא ד' התוס' פ' עד כמה כ"ז א' ד"ה אתי דמוכח דס"ל דהא דאמרי' למשתה ולגדולה כו' הוי דאורייתא יעוש"ה:

סעיף יד

ז יכול זכותם כו' עי' פר"ח ס"ק י"ב שהביא ד' הספרי דדריש ונתן לכהן לכהן עצמו פי' ולא לשלוחו וכדאיתא בפסיקתא וכ' ומסתברא דהיינו בסתמא משום דדלמא לא ניחא לי' לכהן כו' אבל אי מדעתי' שלח שלוחי' ליטלם ש"ד כו' שהרי שלוחו שא"כ עכ"ד ועי' בכרתי ס"ק ט' שכ' וליתן מתנות לשלוחו של כהן צ"ע דכתיב בספרי לו לעצמו משמע לא לשלוחו והא דבעל לוקח בשביל אשתו יד בעל כיד אשה ועדיף משליח כו' לכן אין ללמוד מאשתו ולא כפר"ח עכ"ד ועי' עוד בס"ק ט"ו ובפלתי ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י' שכ' על הפר"ח דהכין מסתבר כו' דלא ככרו"פ שחולק על הפר"ח דלקמן מבואר שיוצא ע"י השליח עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ה' שתמה דלמה לא יהני בזה שליחות דהרי בכל התורה שלוחו שא"כ כו' וכ' דאפשר דכונת הספרי לעצמו ולא לשלוחו דהיינו שליח ישראל שלא להחזיקו עי"ז בכהן כו' ודחק בזה ואח"כ כ' די"ל דכונת הספרי לא למעט שלוחו רק דהספרי ס"ל כתנא דבי ר"י כהן ולא כהנת וזה שאמר לכהן עצמו דוקא ובא לאפוקי כהנת אבל שליח י"ל דמצי משוי כו' והאריך בזה ולבסוף הביא ד' המח"א הל' זכי' סי' ט' שחולק ג"כ על הפר"ח וכ' דאי לא בא ליד כהן לא קיים מצות נתינה דל"ש בזה שליחות דכהן ל"ל זכי' והביא ראי' מהירושלמי פ"ד דמע"ש דאין אדם יכול לעשות שליח לקבל מתנה ודחה דבריו דשאני מתנות דיש לכהן זכות בהם לקבל מתנות כו' וי"ל דדמי לגט שהתורה זכתה לה עכ"ד ועי"ש עוד במח"א סי' ל"ג שהאריך בזה וכ' אח"כ דהיכא דעשה הכהן שליח לקבל ה' סלעים נ' דאפשר דמהני ומ"ש בירושלמי כו' היינו משום דס"ל כשנוייא דאביי כו' דדריש הן שלך צדק כו' אבל לדידן דקי"ל דבמתנה מועטת אסור לחזור בו נ' דודאי מצי למעבד שליח ובירושלמי דדמאי נ' שאין אדם יכול לזכות בשביל חבירו אלא כשראוי הזוכה לזכות בעצמו כו' ובספרי דרשו ונתן לכהן ולא לשלוחו של כהן ונ' דאיירי בשלוחו ישראל כו' עכ"ד הרי דהמח"א עצמו ס"ל דמהני היכא שעשה הכהן שלית וכ' דהספרי הנ"ל איירי בשליח ישראל וכהעה"ב ולא ראה העה"ב הנ"ל ד' המח"א אלו ועי' בנתיבות סי' רמ"ג ס"ק י' שהשיג על המח"א וכ' דודאי יכולין לזכות לכהן מת"כ ע"י ישראל ומ"ש העה"ב די"ל דכונת הספרי הנ"ל לאפוקי כהנת אבל בפסיקתא מבואר להדיא דאתי למעט שלוחו ועי' באמרי בינה דיני פדה"ב סי' ו' שכ' נמי דכהן יכול לעשות שליח לקבל ה' סלעים והשיג על המח"א הנ"ל והאריך בזה ועי' ביד אפרים ובמנחת חינוך מצוה שצ"ב שכ' נמי דכהן יכול לעשות שלית לקבל מת"כ וכן עיקר לדינא דיכול כהן לעשות שלית לקבל מח"כ ודלא כהכרתי הנ"ל ועי"ש עוד בפלתי ס"ק ו' שהק' דאיך מצי משוי שליח כיון דרחוק ממנו הדרך ואיהו לא מצי עביד כו' ובאמת לק"מ דריחוק הדרך לא מקרי מחוסר מעשה כמו שיכול לעשות שליח בגט ממדה"י ועי' בספרי דברי אליעזר סי' א' ס"ק י' מ"ש והארכתי בענין זה יעוש"ה:

סעיף כא

ח בין בחו"ל. עי' בחינוך מצוה תק"ו שכ' וז"ל ולענין אם נוהגת עכשיו בזה"ז אם לא כבר חלקו ע"ז הרבה מגדולי המפרשים כו' עכ"ל ובאמת אינו תלוי בזמן אלא במקום וכ"כ במנחת חינוך שם ועי' במעין החכמה קי"ז ב' שכ' דיש חסרון בד' החינוך וצ"ל בחו"ל וכ' דמ"ש בזה"ז י"ל דכונתו ע"ד רש"י בשבת י' ב' ד"ה הוי נקיט כו' ועי' בעה"ב ס"ק ו' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף כה

ט צריך כו'. עי' פלתי ס"ק ט' שהק' ע"ד רש"י חולין קל"ו א' ד"ה אדרבה שכ' דקולא וחומרא לחומרא מקשינן דהא ה"מ באיסורא אבל בממונא קי"ל לעולם קולא לנתבע והממע"ה כו' ע"כ קושי' וכן ס"ל להפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח ח"א אות י' דהא דאמרי' לחומרא מקשי' היינו מספי' כו' ועי' בלב ארי' בחולין שם שהשיג על הפלתי וכ' דאישתמיטתי' ד' התוס' ב"ק ג' ד"ה דומיא שכ' וז"ל וא"ת אימא איפכא דהא דמקשי' לחומרא ה"מ באיסורא אבל בממונא לא ואו' ר"ת דמדה היא בתורה ל"ש באי' ול"ש בממונא עכ"ל וכן ראיתי בגינת וורדים מבעל פרמ"ג בעצמו שכ"כ והביא ד' התוס' הנ"ל והיינו כהלב ארי' ועי' בבאר יעקב בכללת הסוגיות כלל ל"ז ובס' חקרי הלכות סי' י"ב ובס' גנזי יוסף על הפתיחה כוללת אות מ"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בהגהות מצפה איתן פסחים מ"ג ב' מ"ש ליישב קושי' התוס' שם ד"ה ס"ד עפ"ד הפרמ"ג בפתיחה כוללת הנ"ל והביא ד' החי' רע"א שהשיג על הפרמ"ג מד' התוס' ב"ק הנ"ל והיינו כמו שהשיג הלב ארי' על הפלתי הנ"ל כן השיג הגאון רע"א על הפרמ"ג הנ"ל ח עוד בלב ארי' פ"ה א' ד"ה דנין מ"ש והאריך יעוש"ה:

י בהג"ה נשאר לעכו"ם. עי' ט"ז ס"ק כ"ז שכ' דאע"ג דרוב כשרים הם הא קי"ל כשמואל דבממונא לא אזלי' בתר רובא כו' עכ"ד והוא מד' המרדכי בחולין סי' תשל"ז, מד' המרדכי והט"ז אלו מוכח דס"ל דאף היכא דהוחזק הרוב לשאר דברים אפי"ה אמרי' דאין הולכין בממון אחה"ר וזהו דלא כהפלאה בספ"ק דכתובות שהבאתי לעיל ס"ק ג' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' שכתבתי להוכיח כהפלאה והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בעה"ב ס"ק י' מ"ש והאריך בזה גם מוכח מד' המרדכי והט"ז הנ"ל דאף בשל גוי יש חזקת ממון דלא כהשימקו"ב בספ"ק דכתובות שם דס"ל דלגבי גוי לא הוי חזקת ממון חזקה ועי' בחתם סופר ח"ו סי' י"ז שכ' נמי כן ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק ט' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף כו

יא אלא בראש. עי' במנחת חינוך בסיף הס' בקונטרס קומץ מנחה שם שהק' על הריטב"א בב"מ צ"ד ב' שכ' דפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן הוא רק במניעה אבל בעשה ד"ה משמע שניהם כאחד כו' א"כ עיקר המצוה ליתן הזרוע והלחיים והקיבה ביחד ואם נותן הזרוע והלחיים בלא הקיבה לא קיום מצוה זו א"כ כיון שהוא שותף בראש דפטור מהלחיים צריך להיות פטור מהכל כיון שלא קיים המצוה אלא א"כ נותן לכולם ביחד ע"כ קושי' והניח בצ"ע ולא ידענא מאי קשי' לי' דהתורה לא אמרה רק היכא דיש עליו חיוב ליתן הזרוע והלחיים והקיבה צריך ליתן כולם ביחד אבל היכא דהוי שותף עם עכו"ם בהראש דפטור מן הדין בזה אמרה התורה דא"צ ליתן רק הזרוע והקיבה והוי שניהם כאחד לענין הזרוע והקיבה דחיוב ליתן לפ"ד הריטב"א וכן הדין נמי לענין אם הוי שותף ביד או שותף בבני מעים ושפיר ד' הריטב"א ולק"מ קושי' המנחת חינוך הנ"ל:

סעיף כט

יב על מנת כו'. עי' ט"ז ס"ק ל' וש"ך ס"ק י"ת ועי' בפר"ח ס"ק מ"ד ובפלתי ס"ק י' ובמקמ"ח ובעה"ב ס"ק י"א ובטוב טו"ד מהדורא תליתאה סי' ק"ו מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף לג

יג ספק פטור. עי' פלתי ס"ק י"ד שכ' להסתפק היכא דידוע שנתגייר חצות היום רק הס' אם קודם חצות נשחטה או אח"כ למה לא מוקמי' פרה אחזקת חיים והשתא הוא דנשחטה והלא אמרי' בגבינות השתא נטרפה ולמה לא נימא כן בפרה השתא נשחטה ואף דיש להגר חזקת ממון הא גבי הנושא את האשה כו' מוקמי' אחזקת הגוף השתא נבעלה והבעל חייב עכ"ד והניח בצ"ע ולא ידענא מאי קא' דהא התם גבי הנושא את האשה הוי ברי ומגו עם חזה"ג וכדקא' הגמ' בכתובות י"ב ב' אבל חזה"ג לחודא לא מהני נגד חזקת ממון לכן נ' דודאי פטור כה"ג וכעת ראיתי בישוי"ע ס"ק ג' שכ' נמי כן דבא"י זמן השחיטה אף דחזה"ג מסייע לומר שבאיחור הזמן נשחט מ"מ בחזה"ג אין מוציאין ממון כו' ואף לר"ג כו' היינו משום דיש צירוף ברי ושמא כו' אבל לא בשמא ושמא עכ"ד והיינו כמ"ש וכ' דחכם א: טעה בזה וכונתו על הפלתי הנ"ל וכ' שם עוד לענין היכא דזמן שחיטת הפרה ידוע וזמן הגירות לא נודע בזה פשיטא דפטור דחזה"ג מסייע להמחזיק כו' ואף אם תפס הכהן נ' דמוציאין מידו כו' והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ג' ובחתם סופר חיו"ד סי' ר"מ וסי' ש"ט, ובפרמ"ג לעיל בפתיחה להל' טריפות מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה