יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מליחה · סימן עג
סעיף ב
א אם חלטו, זהו דעת הגאונים דס"ל דאין אנו בקיאין בחליטה ועי' בש"ך ס"ק י' שכ' כשם הת"ח דאפי' בדיעבד אסור כו' והק' עליו ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהביא כמה פוס' דמשמע מדבריהם דאפי' בדיעבד אסור והביא נמי ד' האו"ז סי' תט"ז גבי בדיקה דכ' רש"י ע"ד בה"ג דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וז"ל או' אני יצחק בר משה המחבר רבינו שלמה שכ' כך לדורו הוא דכ' ולכיוצא בדורו שהיתה בהם תורה גדולה וברורה וחכמה יתירה והי' ראוים להורות ובני דורו הי' יכולים לסמוך עליהם אבל עכשיו בימינו שבעונותינו נתמעט התורה ואבדה החכמה משבח אני אח העצלנים שלא יסמכו על חכמתם לבדוק ואל יורו לאחרים להקל ויקבלו שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה עכ"ל וכ' דאם האו"ז כ"כ לדורו אנן מה נענה ואף דשם דאורייתא וכאן דם שבשלו דרבנן הא מצינו דגם בדרבנן אין סומכין כעת גם בדיעבד גבי בי דוגי ואף דכמה פוס' מתירין אנן אין סומכין ע"ז אפי' בדיעבד כמבואר בסיף סי' ע"ו וכ' אך נ' דהב"י אזיל לשיטתו דלא תשבו לבקיאות רק גזירה בעלמא שמא לא יהי' רותח יפה ועל חליטה בחומץ כו' גזרו אטו רותחין וכיון שהוא גזירה בעלמא אינו ראוי לגזור אלא לכתחלה וכן הולך בדרך זה ונ' דנמשכים אחר ד' הרמב"ם פ"ה מהל' חמץ כו' והאריך בזה ופ' דאין להתיר חליטה אף בדיעבד כו' יעוש"ה אך קשה ע"ד הב"י הנ"ל דאיך אנו מתירים כלים של אי' ע"י הגעלה נימא ג"כ דאין אנו בקיאים דשמא לא יהי' רותחים יפה ובהגעלה בעי' דוקא שיהי' רותחים היטב כמו דגזרו, בחליטה לפ"ד הב"י הנ"ל כן הי' לנו לגזור גם בהגעלה וכן ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהק' נמי כן וכ' ליישב דהא גם בחליטה לא גזרו רק לכתחלה ובדיעבד שרי וכלים שצריכים הגעלה הוי ג"כ דיעבד דאם לא נגעלים יהי' אסורים מש"ה מותר להגעיל וכ' דבזה יש ליתן טעם למנהג העולם שהביא המג"א באו"ח סי' תק"ט ס"ק י"א שנוהגים אי' להגעיל כלי של חלב לאכול בו בשר כו' כיון דהכי היתר הוא ויכולים לאכול בה בשר או חלב לכך אין להגעיל מבשר לחלב או להיפך א"כ זה הוי לכתחלה מה שמגעילין מבשר לחלב כו' ולכך יש לגזור בזה שמא לא יהי' רותחים יפה כמו שגוזרים בחליטה מה"ט ודוקא כלי של אי' מותר להגעיל דהוי דיעבד מש"ה לא גזרו אבל מבשר לחלב הוי לכתחלה וכ' דלפ"ז מה שהוכיח במג"א שם דשרי להגעיל מבשר לחלב ממה שכ' המחבר שם דמותר ללבן ביו"ט כו' ולפמ"ש אין זה הוכחה דבליבון ודאי שרי אף מבשר לחלב אבל בהגעלה אין להגעיל כיון דאין אנו. בקיאין ושמא לא יהי' רותחים וכ' די"ל דזה ג"כ הטעם מ"ש הרמ"א בסי' תנ"ב שם דנהגו שלא להגעיל שום כלי ב"י והוא ג"כ מטעם הנ"ל דיש לחוש שמא לא יהי' רותחים יפה רק דמש"ה לא גזרו בזה דהוי דיעבד אבל לענין להמתין שלא יהי' ב"י צריכים להמתין מטעם זה דהוי לכתחלה וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ב בכלים שנתערבו כו' כיון דאפשר להמתין הוי כדשיל"מ וה"ה בהגעלה לענין זה דאפשר להמתין הוי לכתחלה ומש"ה צריכין להמתין שלא יהי' ב"י ולא סמכי' על הגעלה לחוד שמא לא יהי' רותחים יפה עכ"ד וא"כ מוכח מזה דאינו אסור כאן אלא לכתחלה ולא בדיעבד וכמו שפ' המחבר וכמ"ש בעה"ב ודלא כהיד יהודא הנ"ל ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ב בהג"ה הכבד עצמה כו'. עי' בעה"ב ס"ק ב' וביד יהודא ס"ק ב' וס"ק י"ג מ"ש לענין כבד אי מותר בפירש ממקום למקום והאריכו בזה יעוש"ה: ועי' יבין דעת