אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות טריפות › סימן נה

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות טריפות · סימן נה

סימן נד

סעיף א

א ויש אוסרין כו'. עי' בס' המכריע סי' י"ת שפ' כדיעה הראשונה וכ' וז"ל גם בפ' מצות חליצה ק"א תנן מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה ואמרי' בגמ' שלש רגלים כו' אלמא שוק לאו רגל מקרי כו' שאני הכא דכתיב מעל רגלו כו' אמר ר"פ ש"מ האי איסתוירא עד ארעא נחית כו' פי' איסתוירא הוא עצם הקרסול המפסיק בין שוק לרגל מולח מכאן דכל עצם השוק קורא התנא מן הארכובה ולמטה ומן הארכובה הוא למעלה מן השוק דהיינו עצם הירך כו' ה"נ אם נשבר עצם השוק כשרה והוא למטה מן הארכובה ואם נשבר עצם הקוליות טרפה והוא מן הארכובה ולמעלה כו' עכ"ל ולא ידענא מאי קא' ואין ראי' מהא דיבמות הנ"ל דהתם קאי גבי אדם ובאדם נקרא שוק למטה מן הארכובה אבל גבי בהמה נקרא שוק למעלה מן הארכובה ואינו דומה שוק דבהמה לשוק דאדם ואין ראי' מן שוק דאדם על שוק דבהמה וכ"כ התוס' במנחות ל"ו א' ד"ה קיבורת דשוק דאדם לא הוי כשוק דבהמה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ' ובתשובת רע"א הנדפס מחדש סי' כ"ת ובס' דברי נחמי' חאה"ע סי' ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב בתוך הפרק כו' לדעת זה. והיינו לדעת רש"י ולא לדיעה הראשונה שהיא דעת הרי"ף והרמב"ן ולכאורה קשה דאם נחתך בין הערקום והשוק טרפה בלא זה אף לדיעה הראשונה מטעם פסוקת צוה"ג שהוא למעלה מן הערקום ואמאי נקט המחבר דוקא לדעת זה וכן ראיתי בבית מאיר באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ב שהק' כן ודחק ליישב דנחתך לאו דוקא אלא נשמט כו' ואין עו"ב חופין וס"ל כשיטת הרא"ש והוא בהג"ה סעי' ג' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בחולין ע"ו א' שהק' נמי קושי' זו והניח בקושי' ובאמת בלא"ה לק"מ דהמחבר מיירי דהיכא דצוה"ג נשארו שלמים ומש"ה כ' המחבר לדעת זה דלדעת רש"י טרפה כאלו נחתך בשוק גופי' וכ"כ במק"מ ס"ק א' בכונת המחבר ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה:

ג בין הערקום. עי' ט"ז ס"ק א' ועי' בבית מאיר שם ובתשובת רע"א שם סי' כ' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק א' מה שהק' על הסוברים דבתוך הערקום טרפה מחולין ע"ו א' דפריך אלא למ"ד עצם אמצעי טרפה מאי וכן שניטל צוה"ג כו' וכבר הקדימו בקושי' זו ביש"ש שם סי' י"א ועי' בתוי"ק ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ד במקום צוה"ג. עי' ברא"ש פ' בהמה המקשה סי' ז' שהביא ד' הרמב"ן דס"ל דאם נחתך הרגל במקום צוה"ג חותך למעלה מצוה"ג ויחזור להכשירה והרא"ש חולק עליו ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ג' ועי' בעמודי אור חיו"ד סי' מ"ת מה שהק' על הרמב"ן מב"ק מ"א א' דפריך הגמ' וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה והא לדעת הרמב"ן משכחת כו' והאריך בזה ליישב ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ה דשף מדוכתי'. עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' בחולין נ"ב ב' לפי גרסא דידן דס"ל לרב מתנא דטרפה אף בלא אפסק ולא איעכול ניבי' מהא דכתיב בסדר וישלח ל"ב פ' כ"ו גבי יעקב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ופירש"י ויגע בכף ירכו קולית הירך התקוע בקלבוסת קרוי כף כו' ותקע נתקעקעה ממקום מחברתה כו' לשון הסרה א"כ נשמטה ירך יעקב והוי בוקא דאטמא דהוא טרפה ואיך נעשה טרפה וא"ל דחזר ונתרפא בדרך נס כו' דא"כ עכ"פ המלאך עשה אותו טרפה וגבר עליו בהאבקו ואיך אמר לו המלאך עצמו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל הא אדרבה המלאך יכול לו כי עשאו טרפה כו' רק שנתרפא בדרך ניסא וחלילה לומר דנעשה טרפה כו' ע"כ קושי' ומכח זה כ' ליישב דשף מדוכתי' מיירי שיצא ממקומו לגמרי בהא מטריף רב מתנא אף בלא איעכול ניבי' דכיון שיצא מחורו לגמרי הוי כניטל הירך כו' אבל כשלא יצא לגמרי רק שניזז ממקומו גם רב מתנא אינו מטריף כשלא איעכול ניבי' דא"ל דסופו להתפרק כו' כיון דהניבים קיימים כו' אבל היכא דניזז רק מעט ממקומו ולא יצא לגמרי לא מיירי הש"ס כאן כלל רק זהו דין הב' המוזכר נ"ז א' שמוטת ירך בבהמה טרפה והיינו נשמט ממקומו קצת ולא יצאו לגמרי פו' ומיושב קושי' הנ"ל כו' דביעקב לא יצא לגמרי רק שניזז ממקומו כו' וגם לא איעכול ניבי' ולא נעשה טרפה כלל כו' ומפ"ז השיג על הלב"ש שכ' דהיכא דיצא מחורו לגמרי אף דלא איעכול ניבי' טרפה עפ"ד הר"ן דהא זהו דעת רב מתנא כו' לפמ"ש ובש"ס אפסק הלכתא דלא כותי' דאף בכה"ג בעי' דוקא דאיעכול ניבי' וא"כ ליתנייהו לדבריו להל' וכל שלא איעכול ניבי' אף שיצא מחורו לגמרי כשר ומיישב ד' הר"ן והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת לק"מ מהא דיעקב די"ל דגבי יעקב הי' ניתק הירך דהיינו האסיסא מהשדרה ובזה כשר לכל הפוס' חוץ מהראב"ד בהשגות פ"ו מהל' שחי' הל' ג' משמע דס"ל דטרפה בכה"ג וא"כ י"ל דר"מ ס"ל דהתם גבי יעקב ניתק האסיסא מהשדרה ולהראב"ד י"ל דס"ל כגרסת הגאונים דר"מ לא טריף רק באיעכול ניבי' וגבי יעקב לא הי' איעכול ניבי' ולק"מ קושי' העה"ב הנ"ל ועי' בחוסן ישועות חולין נ"ז א' מ"ש והאריך בזה וממילא דאין ראי' דלא כהלב"ש הנ"ל כיון דקושי' העה"ב הנ"ל לק"ק א"כ אין מוכרח כפי' בד' ר"מ ומד' רש"י הנ"ל שהביא העה"ב אין ראי' דרש"י פי' מהו כף והמלאך נגע בהכף של יעקב ונתקעקע הכף מהשדרה ועי' בס' אורי וישעי סי' ל"ו מ"ש והאריך בזה אבל באמת מלשון דמשק אליעזר שהביא הבאר היטב ס"ק ב' משמע דלא כהלב"ש שכ' וז"ל הכל הוא בכלל שף מדוכתי' ל"ש דשף כפשטי' ואינו עומד באסיסא רק מצד או עומד באסיסא אלא שנתחבר ויש חלל בין בוכנא לאסיסא נקרא שף מדוכתי' עכ"ל ומשמע דאף דיצא לגמרי מהאסיסא אפי"ה בעי' איעכול ניבי' וכן ראיתי בתשובת מהרי"מ סי' כ' שהשיג על הלב"ש מד' הדמשק אליעזר ופי' פי' אחר בד' הר"ן והאריך בזה ועי' בד"ח ובגיה"ק ס"ק ג' ה' ובס' אם לבינה ס"ק ח' ובבנין עולם חיו"ד סי' כ"ד שהשיגו נמי על הלב"ש והאריכו בזה ופ' דלא כותי' יעוש"ה ועי' בהר הכרמל תיו"ד סי' ז' שס"ל בפי' הר"ן כהלב"ש והאריך בזה ועי' בגליון מהרש"א ובעצ"ל שהביאו ד' הלב"ש הנ"ל משמע דס"ל להל' כהלב"ש ומ"מ בהפ"מ יש להקל ולפסוק דאף ביצא לגמרי מאסיסא אפי"ה בעי' עיכול ניבי' וכהד"ח והתשובת מהרי"מ והאם לבינה והבנין עולם והגיה"ק הנ"ל וכהמשמעות של הדמשק אליעזר הנ"ל אבל בלא הפ"מ יש להחמיר כהלב"ש הנ"ל וכן עיקר לדינא:

ו דאיעכול ניבי'. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ד' הב"ח שכ' דלענין מעשה ראוי להחמיר בשמוטת ירך אפי' בבהמה ולא אפסק ולא איעכל נמי טרפה מדינא וכסברת התוס' בבכורות והראב"ד כו' והש"ך השיג עליו דלא עי' שפיר דאיתא התם במשנה מ"א גבי בכור כו' וכ' התוס' פירש"י כגון דלא איעכול ניבי' כו' וקשי' לפי' דטריף התם אפי' לא איעכול ניבי' ולא אפסק אלא יש לפרש דנשמטה כן מתחלת ברייתה ור"ל דעריף התם ר"מ אפי' בלא איעכול ולא אפסק א"כ לר"מ תקשי מתני' אבל למסקנא כשר עד דאיתעכול איתעכולי וכמ"ש התוס' פא"ט נ"ו גם המע"מ בבכורות הניח ד' התוס' בתימה ולא ירדתי לסוף דעתו וכן הגיה מהרש"א כו' א"כ אדרבה מוכח מד' התוס' אלו אפכא כו' עכ"ד ועי' בדר"ת שכ' דכונת הב"ח כד' הלב"ש בס"ק הקודם דהב"ח ס"ל כגרסת הגאונים והרי"ף דגרסי בדר"מ ה"מ דאיעכול ניבי' כו' וא"כ ליכא למ"ד דמיטריף בלא איעכול ואין מקים לקושי' התוס' על רש"י וע"כ מחלק הב"ח דבההיא דר"מ לא מיירי כו' רק בשף מדוכתי' לחוד אבל בנשמט לגמרי בכ"ע טרפה כו' ולפ"ז בשף מדוכתי' אף הב"ח מודה רק דהב"ח כ' בנשמט לגמרי כו' והיינו כהלב"ש הנ"ל וכ' דמדינא מ"מ דעת רוב הפוס' אינו כן וגם השיג על הלב"ש ועי' בס"ק הקודם מ"ש על הלב"ש ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל מ"ש ע"ד הב"ח והש"ך הנ"ל והאריכו בזה והנה התוס' בבכורות הנ"ל כ' דנשמטה מתחלת ברייתה כשרה והיינו משום דס"ל כהרמב"ם דיש חילוק בין ניטל ביד לנברא חסר אבל להרשב"א דס"ל דאין חילוק וכל היכא דניטל טרפה ה"ה נברא חסר טרפה א"כ אף בנשמטה מתחלת ברייתה נמי טרפה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' שכ' דגם רש"י ס"ל דנשמטה מתחלת ברייתה טרפה ופ' כן והשיג על הפר"ת ס"ק ו' שמכשיר וכ"כ התב"ש לעיל סי' כ"ט ס"ק ב' ובלב"ש סי' א' סעי' א' ס"ק י"ב דרש"י ס"ל כן והאריכו בזה ועי' בגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי שהק' לדעת הרשב"א קשה קושי' התוס' הנ"ל ודחק ליישב ובאמת לק"מ וכמ"ש התב"ש שם דהרי הרשב"א כ' דתרי שמוטת ירך איכא חדא שנשמט מהגוף וחדא שנשמט מחבורו לעצם אמצעי כו' אבל מתני' בבכורות לענין מומין שפיר יש לאוקמא בחבורו לעצם אמצעי ורש"י ותוס' דלא ס"ל האי פי' ולכן כ' מה שכ' עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב ד' הרשב"א דלפי שיטתו א"ש ולא ראה ד' התב"ש הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד מ"ש ליישב ד' רש"י והרשב"א הנ"ל עפ"ד הרמ"א סעי' ג' והש"ך ס"ק ז' כו' די"ל דאף דר"מ ס"ל דטרפה אף דלא איעכול ניבי' היינו כשאין עו"ב חופין את רובו אבל כשעו"ב חופין את רובו מהני ג"כ לר"מ אף בשלא איעכול ניבי' ובהכי איירי המתני' דבכורות כו' דכשרה מצד טריפות רק פוסל משום מום כו' והאריך בזה והק' על הרשב"א שהק' על הרי"ף דגרס בדר"מ וה"מ דאיעכול ניבי' כו' דלא ידע מנ"ל להרשב"א דהרי"ף גרס כן די"ל דהא דכ' הרי"ף וה"מ דאיעכול ניבי' לאו מד' ר"מ הוא כן אלא דהרי"ף הביא מימרא דר"מ ומפרש לה אליבא דהלכתא היא אבל אין כונת הרי"ף כלל דר"מ מיירי באיעכול ניבי' והביא ראי' דכן מצינו לשון הרי"ף ממש גבי ניקב הטחול כו' והניח בצ"ע ועי' בחוסן ישועות שם שכ' ליישב קושי' התוס' בכורות הנ"ל דמיירי מתני' שנשמטה הכף מן השדרה ובזה כ"ע מודו דלא הוי טרפה כו' והאריך בזה יעוש"ה וכן יש ליישב ד' הרשב"א הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש ע"ד התוס' והש"ך הנ"ל והאריך בזה:

ז והם היתרות כו'. והוא מד' הרמב"ם פ"י מהל' שחי' הל' ג' אבל רש"י בחולין נ"ד ב' פי' ניבי' גיד קטן שראשו מחובר לשדרה הובא דבריו בב"י ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' שהביא הב' פי' וכ' דלענין דינא יש להחמיר כשני הפי' הן שעיכול היתרות מאסיסא הן שנעכל גיד קטן והאריך בזה והובא דבריו בחידושי רע"א וכ"כ הפר"ח ס"ק ג' והפר"ת ס"ק דיש להחמיר כב' הפי' ועי' בנמוקי הגרי"ב שכ' נמי דיש להחמיר כב' הפי' וכ"כ מסברת עצמו ולא ראה שכבר הקדימו בזה הפר"ח והפר"ת והפרמ"ג ועי' בלב"ש סי' א' סעי' א' שכ' דהעיקר כפי' הרמב"ם הנ"ל שרוב הפוס' ס"ל כותי' ומש"ה פ' דאם בדק היתרות ולא נתעכל ונאבד ולא בדק הגיד הקטן כשר בהפ"מ אבל אם בדק הגיד הקטן ונאבד ולא בדק היתרות טרפה ועי' בדע"ק ס"ק ד' ובס' דברי אברהם מ"ש בזה ועי' בבנין עולם סי' כ"ד שהביא דעת השואל דס"ל דאין כאן מחלוקת כין רש"י להרמב"ם וכ' שכל הגידים הן הפנימי והן החיצונים כולם בכלל ניבים הן ונפ"מ לענין עיכול רוב ניבים וכ' שהגיד הפנימי נחשב למחצה והחיצונים למחצה והב"ע השיג עליו וס"ל כהפר"ת והפר"ח והפרמ"ג דפליגי רש"י והרמב"ם הנ"ל ושיש להחמיר כב' הפי' וגם דחה מ"ש דהפנימי נחשב למחצה והאריך בזה ונס השיג על הלב"ש הנ"ל ועי' במק"מ ס"ק ו' שהביא ד' הפר"ח והפר"ת והפרמ"ג הנ"ל דיש להחמיר כב' הפי' וכ' להסתפק לדעת הרמב"ם והמחבר שאם כנגד המקום שימוט הניבים שלמים ולמטה משם מעוכלים וכ' דלכאורה על ד' אצבעות בגסה וב' בדקה בענין שלא יהא מעוכל ולמטה מזה כבר פסק כחן ולא אכפת ו בעיכול דשם ואולי עד חצי עצם נמשך עדיין כחן כו' עכ"ד והניח בצ"ע ועי' במים חיים חיו"ד סי' כ' שכ' דלא פליגי רש"י והרמב"ם הנ"ל והביא דברמב"ם הגרסא יתדות בד' ולא יתרות בריש והרמב"ם ס"ל נמי כפירש"י הנ"ל דניבי' היינו גיד קטן כו' והיינו דכ' היתדות משום שהגיד הקטן יש לו ב' קצוות קצה אחד תקוע בהבוכנא וקצה א' תקוע בעצם הכף שהוא האסיסא כו' לכך כ' הרמב"ם ניביו בלשון רבים לכלול ג"כ קצה הב' התקוע בכף ולכך כ' והן היתדות בד' ע"ש שהמה תקועין בעומק כו' אבל לעולם אינו חולק על רש"י כו' דניבי' קאי רק אגיד הקטן לבד כו' והביא דכן מבואר בת"ח כלל פ"ו סי' ו' שכ' כו' ודוקא שנתעכלו ונקבו הגידין המחברין הרגל עם הגוף והיא הגיד היוצא מראש עצם העליון על הגוף כו' א"כ מוכת מדבריו שהרמב"ם אינו חולק על רש"י כו' והאריך בזה יעוש"ה ודבריו נכונים וכן עיקר לדינא דאין להשגיח אם נתעכל רק על גיד הקטן ולא על היתרות וכהמ"ח וכעת ראיתי בכל בו סי' ק"א שהביא בשם הראב"ד שכ' וז"ל הכף מחובר בעצמו עם השדרה בראשו העליון הנקרא אושמדול"ר ובראשו התחתון בזה הכף הוא פקולת והכפות שמכאן ומכאן מן המעמידות החלחולת. ונקרא פקולת על שם שפוקקת מקום היציאה ובלשון הגדה נקרא קלבוסת והוא בלע"ז קלב"א שורי"ץ ואותן עצמות נקובין בעצמן נקובים עגולים וחוטים גסים של בשר עוברין בתוכן ונקשרין בעובי הירך כו' עכ"ל ומשמע דס"ל כפירש"י הנ"ל ואפי"ה כ' שחוטין גסין של בשר עוברין בתוכן ופשוט דכונתו בשעודן תוך עצם האסיסא הן חוטי בשר הרבה אך כשמגיע לאסיסא הם נקשרים שם ונעשים גיד א' הרי מבואר להדיא מד' הראב"ד הנ"ל לענין דינא כהמ"ח הנ"ל דאין לחוש כלל על היתרות רק על גיד הקטן ועי' בס' נחלת שמעון סי' נ"א שהביא נמי ד' הראב"ד הנ"ל ופ' כן יעוש"ה ועי' בס' שערי ציון סי' י"ח שפ' נמי כהמ"ח והביא ד' המ"ח הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

ח ניבי' . עי' בטור שהביא דעת ר' אלחנן דבעוף טרפה אף בלא איעכול ניבי' וכן הוא בהגהות תשב"ץ סי' שכ"ז כר' אלחנן ועי' בחידושי מהרא"ל מה שהק' על הר' אלחנן מחולין נ"ז א' גבי אזיל ר"א אשכחי' לר"י בר אדא דקא בדיק בצוה"ג כו' יעוש"ה:

ט בהג"ה וטוב להחמיר. עי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בלב"ש בפתיחה מאות א' עד אות י"ב מ"ש והאריך בד' הרמ"א בזה ועי' בדר"ת ובמק"מ ס"ק כ' מ"ש על הלב"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בס' שערי ציון סי' י"ט שהביא ד' הלב"ש שם שכ' ב' דינים דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' מיירי גם בלא יצא לחוץ רק ניזז ממקומו מעט מבפנים ועוד כ' דהיכא דיצא מן האסיסא לגמרי הוי כנשבר וטרפה גם בלא איעכול ניבי' ולא אפסק והשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' דלא כותי' בב' דינים הנ"ל ועי' לעיל ס"ק ה' מ"ש על הדין הב' של הלב"ש והעלותי דבהפ"מ יש להקל ולפסוק דלא כהלב"ש אך שלא במקום הפ"מ יש להחמיר כהלב"ש הנ"ל יעוש"ה:

י אם לא נשמט. והוא מד' המרדכי פא"ט סי' תרי"ג ועי' בפר"ח ס"ק י' מה שדחה ראי' המרדכי כו' והביא ראי' מד' הרשב"א בתשובה סי' רכ"ז כו' דמוכח דאם נתעכלו רוב ניביו אף בלא נשמט טרפה ופ' כן ועי' בבכ"ש חולין נ"ד ב' מה שהשיג על הפר"ח ודחה ראי' הפר"ח מהרשב"א והאריך בזה ופ' כהרמ"א ועי' בחידושי מהרא"ל ובמק"מ ס"ק כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

יא בהג"ה וי"א דוקא כו'. והוא פלוגתא של הרשב"א והרא"ש דדעת המחבר הוא של הרשב"א דס"ל דנשמט אין דינו כנשבר ולא בעי' עו"ב חופין את רובו והי"א הוא דעת הרא"ש בתשובה דס"ל דנשמט דינו כנשבר ועי' בס' שערי ציון סי' שהביא ד' הלב"ש בפתיחה שכ' דהא דס"ל להרשב"א דנשמט אינו כנשבר דוקא בניזוז ממקומו בפנים אבל אם יצא לגמרי מן האסיסא דין נשבר יש לו וגם הרשב"א מודה דבעי' חיפוי עו"ב כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה ומסיק דהרשב"א מכשיר גם ביצא לגמרי מן האסיסא ולא בעי' עו"ב חופין יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק ד' מה שהק' על המפרשים שהביאו הרשב"א והר"ן דפי' שמוטת ירך היינו ראש עצם הג' המחובר לעצם הב' דא"כ ר"י א"ר דאמר שמוטת ירך טרפה ע"כ דס"ל דנחתך עצם הב' טרפה כו' א"כ איך אמרי' בשלהי פ' בהמה המקשה לאידך לשנא דאר"י א"ר דעצם אמצעי כשרה א"כ תו לא נפ"מ אם נשמט מעצם ג' דלא יהא אלא נחתך וא"כ קשי' ד' ר"י א"ר אהדדי וכן הק' ד' הראב"ד אהדדי והניח בצ"ע ובאמת כבר הק' קושי' זו הרשב"א במשה"ב בית ב' שער ג' בהל' טריפות מ"ג ב' ולא ראה הפלתי ד' הרשב"א אלו שכבר הקדימו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב ד' הראב"ד דס"ל כהרא"ש דבין הארכובה דינו כלמעלה מארכובה כו' ומ"ש על הפלתי והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

יב עצם התחתון. עי' ט"ז ס"ק ד' ועי' בפר"ח ס"ק י"ב ובפלתי ס"ק ה' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ובגיה"ק ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במשכנות יעקב חיו"ד סי' י"ח שהביא דעת המפרשים דכל יתר כנטול דמי הוי כאלו נחסר האבר ההוא ונחלקו האחרונים אם הפי' כאלו נחתך הב' מעיקרו או כאלו נחתך שניהם יחד במקום היתרון לבד כו' ונפ"מ ביתר טחול כו' וכן בכבד כו' וכ' להביא ראי' מד' רש"י בבכורות מ' א' ד"ה כנטול שכ' וז"ל ובהמה שניטלה ירך וחלל שלה נבילה וקי"ל בבהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה טרפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טרפה עכ"ל ולמה האריך רש"י לפרש כל מיני טריפות שיש ברגל אי נימא דיתר רגל הוי כניטל הרגל האחת מעיקרו הו"ל למנקט חדא הך דניטל הירך או הך דבוקא דאטמא כו' א"ו דרש"י כיון להורות לן דבאיזה מקום שיוצא היתר הלז טרפה משום ניטל באותו מקום ואם יוצא למעלה במקום ירך טרפה משום ניטל הירך דכניטל מאותו מקום דמי ואם יוצא ממקום הבוקא דאטמא טרפה משום שף מדוכתי' ואם יוצא ממקום צוה"ג טרפה משום נחתכו צוה"ג כו' ומינה דאם יוצא יותרת הרגל למטה מארכובה כשרה דכניטלו מאותו מקום דמי והוי כנחתך למטה מהארכובה ומזה יש ללמוד לכל פרטי דין זה בין להקל בין להחמיר בכבד ובטחול עכ"ד ודבריו תמוהין דא"כ אמאי קא' ר"ה ל"ש אלא שחסר ויתר ביד והרגל דקא' מתני' הוי של יד ואמאי הא ברגל נמי משכחת לה דלא הוי טרפה ומום הוי והיינו למטה מארכובה ומשמע דיתר הוי כנטול ואף מארכובה ולמטה טרפה וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו שהק' כן על המשכנ"י הנ"ל ומד' רש"י הנ"ל אין ראי' די"ל דכונת רש"י הוא כמ"ש בצל"ח הנדפס מחדש בחולין נ"ז א' דרש"י בבכורות קאי לפרש אליבא דר"ה ולר"ה ליכא למימר טעם הטריפות משום שמוטה דהא ר"ה מכשיר שמוטת ירך כו' אבל בחולין כ' רש"י אליבא דהלכתא כו' והאריך בזה ועי' בגיה"ק ס"ק ז' מ"ש ע"ד רש"י הנ"ל והאריך בזה וא"כ אין ראי' מד' רש"י הנ"ל דלמטה מארכובה כשרה

יג בהג"ה חסר רגל א'. עי' בב"י שכ' דלהרמב"ם אם נבראת חסר רגל כשרה והד"מ תמה עליו דברגל אמרי' בהדיא בפא"ט דחסר טרפה וכ"פ הרמב"ם בהדיא בפ"ח מהל' שחי' וכן הק' היש"ש בפא"ט סי' י"ח והפר"ח ס"ק ג' ובאמת י"ל כמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' ובפלתי ס"ק ו' דבש"ס והרמב"ם מיירי שחסר כל הרגל וכונת הב"י שחסר השוק להמטריפין בנחתך השוק או בנחסר באמצע הקוליות לכ"ע כו' ועי' בגיה"ק ס"ק א' מ"ש והאריך בזה ובס"ק ב' שם הביא ד' הרמב"ן בחולין נ"ז א' דלהרמב"ם שף מדוכתי' כשר מתולדה כו' והאריך בזה וכ' דנעלם נוה אחרונים ד' הרמב"ן אלו וכעת מצאתי להדיא בבה"ג הל' טריפות סי' ס"א דס"ל דחסר הרגל כשרה שכ' וז"ל ושאין לה אלא שלש ה"ז מום אמר ר"ה ל"ש אלא שחסר בין ביד בין ברגל ויתור ביד אבל יתור ברגל טרפה נמי הוי מ"ט כל יתור כנטול דמי עכ"ל הרי דס"ל בהדיא דחסר רגל כשרה וגרסתו היתה כן בש"ם חילין נ"ח ב' ולא ראו ד' הבה"ג אלו שהרי לא הביאו:

סעיף ה

יד אסור מדרבנן. ודעת הרמב"ם פ"ה מהל' מכ"א הל' ו' דאבר המדולדל אסור מדאורייתא שכ' וז"ל בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה אם יכול לחזור ולחיות אע"פ שלא פרש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו עכ"ל ומשמע דס"ל דהוי אי' דאורייתא וכ"כ המ"מ שם בהל' י"א דס"ל להרמב"ם דהוי אי' דאורייתא והרי הן כח"ש דאחי מריבוי ואין לוקין עליו וכן הוא דעת היראים סי' קל"ו דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל דמי שאינו בקי מהו מסמוס צריך להחמיר על עצמו כי ס' אי' תורה הוא עכ"ל הרי דס"ל דהוי אי' דאורייתא וכן הוא דעת החינוך מצוה תנ"ב דהוי אי' דאורייתא שכ' כד' הרמב"ם הנ"ל וכן משמע באו"ז סי' תמ"ב דהוי אי' דאורייתא שכ' וז"ל אם רוב בשר קיים שחי' מטהרתו ומותר באכילה כו' וא"ל אין שחיטתו מטהרתו ואפי' במקום שהבהמה מותרת הוי אבר משום ובשר בשדה כדאמרי' להביא האבר והבשר המדולדלין עכ"ל ולא הביא כלל ד' ר"י שאמר שאין בהם אלא מצית פרוש משמע דס"ל כפי' המ"מ הנ"ל שאף לד' ר"י אסיר נ"כ מה"ת ולא מיעוט רק שאין בו מלקות וזה אין נפ"מ כ"כ לדידן ולכך לא הביא ד' ר"י ודעת הסמ"ק סי' רי"א והרשב"א והר"ן דלא הוי אלא אי' דרבנן הובא בש"ך ס"ק י"א וכן הוא דעת רש"י ותוס' בחולין ע"ד א' והסמ"ג עשין ס"ג והאו"ה כלל נ' סי' י' דלא הוי רק אי' דרבנן והסמ"ק ס"ל דאסור להושיט לב"נ מדרבנן והרשב"א והר"ן ס"ל דשרי להושיט לב"נ ולהרמב"ם והיראים והחינוך והאו"ז הנ"ל דהוי אי' דאורייתא דאסור ודאי אף לב"נ ועי' בפר"ח לקמן סי' ס"ב ס"ק ז' שהביא ראי' להרמב"ם הנ"ל מהתוספתא בע"ז פ"ט דאיתא התם על ז' מצות נצטוו ב"נ על אבר מה"ת כיצד אבר המדולדל בבהמה ואין בו להעלות ארוכה אסור לב"נ ואצ"ל לישראל וזה מבואר דאסור מה"ת משום אבר מה"ח ולפ"ז לענין ס' אזלי' לחומרא כדין כל ס' דאורייתא ולחומרא עכ"ד וכן ראיתי באשכול הל' טריפות סי' כ' שהביא ד' התוספתא הנ"ל ודחה מפ"ז ד' הי"א דאבר המדולדל אינו אלא מדרבנן ועוד הביא שם ראי' דאסור מה"ת יעוש"ה ומבואר להדיא מד' התוספתא הנ"ל דאבר המודולדל אסור לב"נ ועי' בפלתי ס"ק ז' שהביא ראי' להרמב"ם דהוי אי' דאורייתא מחולין ע"ז א' דפריך ר"ל ואי' דאורייתא כו' וכ' דיש להסתפק לד' הרמב"ם אי אסור לב"נ כי' והניח בצ"ע ומהתוספתא הנ"ל מבואר להדיא דאסור מדאורייתא ואסור לב"נ וכמ"ש האשכול והפר"ח הנ"ל ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' כ"ו מ"ש על הפלתי והאריך בזה אך הפלתי לקמן סי' ס"ב ס"ק ו' הק' על הפר"ח דאין ראי' מהתוספתא דצריך להבין דהא הך מצית פרוש ילפי' בגמ' מן ריבוי דבשר בשדה טרפה כו' ומה ענין ב"נ להך קרא דבשר בשדה טרפה כו' וכ' דלהרמב"ם צ"ל דמיירי נחתך לאברים מדולדלים בבהמה מקדם והוא חתכן לאחר שתי' ואתרבי מקרא לאוסרן ולב"נ לית להו שחי' אסור ג"כ דמי מתירן כו' עכ"ד וכ"כ בכרתי שם ס"ק ה' דלהרמב"ם אם חתכן לאברים מדולדלים אחר שחי' יש לאסור לב"נ אבל אם חתכן אחר שמתה מותר לב"נ עכ"ד ובאמת זהו דחוק לפרש כן ד' התוספתא הנ"ל דמיירי דוקא שחתכן אחר שחי' ועי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' נמי על הפלתי הנ"ל דהוא דוחק לפרש כן התוספתא הנ"ל והשיג נמי על ראי' הפר"ח הנ"ל מהתוספתא וכ' דהתוספתא מיירי כשלא הותרה בשחי' רק שמתה הבהמה ובזה שפיר יש אי' אבר מה"ח בין לב"נ בין לישראל אבל אין ראי' מזה דכשנשחטה הבהמה יהי' אסור משום אבר מה"ח מה"ת כלל בין לב"נ ובין לישראל כו' והאריך הרבה בזה ועי' בספרו שם ארי' חיו"ד פי' נ"ו מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה יעוש"ה אבל באמת ד' הפר"ח נכונים מדהוצרך לומר בתוספתא שאסור לב"נ ואצ"ל לישראל ואי מיירי כשמתה הבהמה פשיטא דאסור וא"ל דקמ"ל שאסור משום אבר מה"ח ולא משום נבילה דא"כ מאי ואצ"ל לישראל דקא' הא לענין אבר מה"ח זה וזה שוין א"ו דמיירי כשנשחטה הבהמה ועוד מוכת כן מהא דסיים בתוספתא ואם יש בו להעלות ארוכה מותר לישראל ואצ"ל לב"נ וזה בודאי מיירי בשחי' וא"כ מסתמא גם ברישא נמי מיירי בשחי' ושפיר ד' הפר"ח הנ"ל וכמ"ש נמי באשכול הנ"ל ועוד יש להביא ראי' מהתוספתא פ"ג דחולין הל' ד' דאיתא שם יש מן האברין שהן פסולין אבר המדולדל בבהמה אין בו להעלות ארוכה כו' כיצד הוא עושה נוטלו ומשליך והשאר מותר עכ"ל התוספתא ולכאורה הוא שפת יתר מה דקא' כיצד הוא עושה כו' ולמה לו ליתן עצה והא ממילא נבין כיון שהוא אסור ממילא יטלנו א"ו לאורויי אתי שצריך להשליכו ולא לתנו לב"נ אך מ"ש הפר"ח שם דמש"ה אין לוקין על אבר המדולדל כיון דמהאי קרא נפקא לן כמה דברים כו' הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו עכ"ד בזה דבריו תמוהין דהא בשר מה"ח ממש נמי אתי מהאי קרא לר"י בחולין ק"ב ב' והוא אסור ולוקין עליו וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' מכ"א הל' י' דלוקין על בשר מה"ח ועי' בתוס' חולין שם ד"ה אכל מ"ש בזה וכן ראיתי בחוסן ישועות חולין ע"ד א' שהשיג כן על הפר"ח הנ"ל ועוד כ' על הפר"ח דאשתמיטתי' הא דאמרי' במכות י"ח א' דבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצתן לוקין עליהם משום ובשר בשדה טרפה כו' וכ' התוס' שם ד"ה וללקי הטעם דלא הוי לאו שבכללות משום דשם יוצא חד הוא והביאו ראי' לדבר וכ"פ הרמב"ם פי"א מהל' מעשה הקרבנות וכן העיד החינוך פ' משפטים מצוה ע"ג בשם הרמב"ם והרמב"ן שכל אלו שנשמעין בפירוש הכתוב שיצאו חוץ למחיצתן לוקין עליהם ולא חשיב לאו שבכללות הרי לפניך דליתנהו לד' הפר"ח עכ"ד ובאמת מד' התוס' ביומא ל"ו ב' ד"ה לאו נ' דהוי לאו שבכללות והא דקא' הגמ' במכות וללקי כו' לאו מלקות ממש אלא איסורא בעלמא כו' והיינו כהפר"ח הנ"ל ועי' בדברי אמת בענין לאוין ובמנחת חינוך שם אות א' מ"ש והאריכו בזה אבל עכ"פ מוכת מהתוספתא הנ"ל דאבר המדולדל אסור בב"נ ועי"ש עוד בחוסן ישועות מ"ש ע"ד המ"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' שערי שמחה שער ה' סי' ה' ובשער ו' סי' נ' מ"ש בד' הרמב"ם אי אבר המדולדל אסור לב"נ ומ"ש על הפר"ח הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במנחת חינוך מצוה תנ"ב אות א' מ"ש בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שהביא ראי להרמב"ם הנ"ל דאסור מה"ת מחולין ע"ו ב' דאמר ר"פ דבעי' רוב עוביו ורוב היקפו כו' ומ"ש על הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי' בלב"ש בטריפות העצמות סי' י' שכ' דאבר המדולדל שאינו מעורה בגידין כלל אסורה מדאורייתא כו' ומש"ה אסור לתנו לב"נ כו' אבל כשהוא מעורה בגידין קצת אינו אסור אלא מדרבנן כו' וכ"כ בנחל איתן הל' מכ"א שם כהלב"ש והביא ראי' בחולין קכ"ט א' דאמר דאבר ובשר המדולדלין בבהמה אינן מטמאין טומאת אוכלין לר"ש כו' דמוכח דאסור מדאורייתא כו' והביא התוספתא הנ"ל כו' וסיים דזהו דוקא כשאינו מעורה בגידין אבל כשמעורה בגידין אינו אסור אלא מדרבנן והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ה' שהשיג על הלב"ש וכ' דאין חילוק בין נשבר האבר לאבר המדולדל כו וכ' דד' הפר"ח הטעה להלב"ש משום סתירה בדבריו מכאן ס"ק ט"ז להא דסי' ס"ב הנ"ל אבל אין זה אמת עכ"ד ועי' בגיה"ק ס"ק ח' וסי' נ"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הלב"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש להסתפק אם נטרפה הבהמה אחר שנתדלדל האבר אי חל אי' טרפה על אבר זה כו' והאריך בזה ולקמן סי' ס"ב ס"ק ד' הביא ד' הפר"ח והלב"ש הנ"ל דיש להחמיר בספי' מפני שיטת הרמב"ם הנ"ל כו' וכ' דאף להפוס' דס"ל דהוי רק מדרבנן מ"מ יש להחמיר בספי' משום דיש כאן חזקת אי' אבר מה"ח דבהמה בחי' בחזקת אי' אבר מה"ח עומדת כו' ואף לב"נ י"ל דאסור בכה"ג כו' והאריך בזה יעוש"ה:

טו וצריך לחתכו. עי' ש"ך ס"ק י"ג שכ' דל"ש בזה אי' דבוק כיון דאסרו לאבר זה דהוי כנחתך א"כ אין לאסור מחמת אי' דבוק דהוי כתרי חומרי דסתרי אהדדי ועי' בשבו"י ח"א ביו"ד סי' נ"ג שכ' עפ"ד הש"ך אלו להתיר חלב וביצים מבהמה שיש בה אבר המדולדל כו' והשיג על הבית יעקב והאריך בזה וכ"כ בלב"ש בפתיחה אות נ"ז כהשבו"י ועי' בעה"ב ס"ק ד' מה שהשיג על השבו"י דלא דמי לד' הש"ך דאי' דבוק הנ"ל כו' והאריך הרבה בזה וסיים בצ"ע ועי' בבאר יעקב מ"ש לענין החלב והאריך בזה ועי' בס' אם לבינה ס"ק כ' מ"ש להסתפק בכונת הש"ך אי אותה החתיכה אסורה אם אין בה ס' או אף אותה החתיכה מותרת כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בעצ"נ ובגיה"ק ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' כ"ה מ"ש לענין גידין שסופן להקשות והאריך בזה:

סעיף יג

טז אסורה מס'. עי' ש"ך ס"ק כ"א ועי' בחידושי רע"א שכ' דאם הוא מהקוליות ולמטה יש להקל דהוי ס"ס ס' לאחר שחי' וס' כהרי"ף דאין אי' אלא בקוליות כו' עכ"ד הנה הוא מצרף דעת הרי"ף לס"ס ועי' בלב"ש בפתיחה אות ל"ד שכ' דאין לצרף דעת הרי"ף לס"ס כיון שנהגו בכל אשכנז וצרפת כדעת רש"י כו' ועי' באם לבינה ס"ק ל"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בגיה"ק ס"ק י"ב ובמק"מ ס"ק נ"א מ"ש על הלב"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק י"ת מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה