יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות טריפות · סימן נ
סעיף א
א בהג"ה ול"א נשחטה הותרה. עי' ש"ך ס"ק ג' ולפי שדין זה דהיכא דאיכא ריעותא מחיים אי אמרי' נשחטה הותרה נוגע בכמה מקומות וגם ראיתי להאחרונים שהאריכו הרבה בדין זה אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י הנה הד"מ לעיל סי' ל"א כ' וז"ל מעשה בא לידינו פה ק"ק קראקא בראש בהמה שהי' בה מים וקודם שידעו הריעותא חתכו הגולגולת לשנים ומקצת המות מן הגולגולת ולא הי' נודע אם המוח הקיפו או לא ואסרנוה ויש שהי' רוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ולא דמי דהואיל ויש כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פ' ד"א ל"א עכ"ל ומהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ו חולק על הרמ"א וכ' דאדרבה התוס' שם דתו חילוק זה ומסקנת התוס' דאפי' היכא דנעשה הריעותא מחיים אפי"ה יש להעמיד בחזקת היתר וכדאמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק והא דחוששין לס' דרוסה וכן בישב לה קוץ בושט דחוששין שמא הבריא היינו משום דשכיח ומ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"ג וחש"ס דכשנמצא מחט תחוב ולא הספיק לבדקו אי נקב מב' הצדדין דטרפה היינו נמי משום דשכיח כן הא דנוהגים לאסור מים במוח הוא נמי משום דשכיח כו' עכ"ד והש"ך כ' ליישב ד' הרמ"א דס"ל דהתוס' לא כ"כ אלא לרבה דאמר התם אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' אבל אביי הא אקשי לרבה התם מהך דנפל הבית עליו כו' אמאי נימא אשה זו בחזקת היתר כו' ומסקי אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה א"כ התוס' דמדמו דין זה לנשחטה הותרה מוכח דכי היכא דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר ה"נ ל"א נשחטה הותרה היכא דאתיליד ריעותא מחיים ואע"ג דאפשר לומר דלמסקנא נמי אמרי' אשה זו בחזקת היתר עומדת אלא דלחומרא אמרי' דבעי חליצה כו' מ"מ כיון דאינו מוכרח כו' וגם פשטא דש"ס משמע החם דאביי אעיקרא דדינא פליג א"כ מנ"ל ללמוד היתר דלמא למסקנא קיימא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה כו' וזה שכ' וכן משמע בתוס' פ' ד"א ר"ל שכ' שם מעיקרא החילוק הזה ואף שדחו שם אח"כ החילוק ההוא היינו לרבה אבל לאביי ורבא דקי"ל כותייהו יכול להיות החילוק ההוא אמת וקיים עכ"ד ועי' בט"ז לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ט שכ' ליישב ד' הרמ"א דהרמ"א לא כ' דבריו אלא אמידי נולד בו ריעותא שצריך בדיקה וכיון שצריך בדיקה ודאי שכיח בו הטריפות והוי כמו ס' דרוסה שזכרו התוס' ובזה ודאי נשאר בחזקת אי' מחיים עכ"ד והפר"ח לעיל סי' כ"ט השיג על הרמ"א והש"ך וס"ל כמהר"ם לובלין וכ' דמוכח מד' התוס' הנ"ל דס"ל דאף היכא שהריעותא ברורה מחיים מכשרינן מטעם נשחטה הותרה זולת היכא דאיכא למעלה באי' טפי מהיתר ואע"ג דהתם למסקנא אדחי ההיא דרבה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו' לא אדחי אלא הך כללא דאע"פ שיש לה חזקת היתר אסורה מס' אבל במאי דס"ל דמקרי חזקת היתר אע"פ שבעלה עדיין חי בהא לא אשכחן דאדחי והכי משמע מד' התוס' דאל"כ מאי ק"ל מס' דרוסה נימא דהא דחוששין לס"ד הוא כמסקנא דפ' ר"א והכי מוכח מתוס' רפא"ט וכ"כ בפסקי תוס' שם ודלא כמור"ם וכבר השיגו מהר"ם לובלין בתשובה סי' ס"ו ויפה כיון ודלא כהט"ז בסוף סי' מ"ח והש"ך סי' נ' עכ"ד הרי דנחלקו בד' התוס' דהרמ"א והש"ך ס"ל בדעת התוס' דס"ל דהיכא דהוי ריעותא מחיים ל"א נשחטה הותרה ומהר"ם לובלין והפר"ח ס"ל בדעת התוס' דס"ל דאף היכא דהוי ריעותא מחיים אמרי' נשתטה הותרה רק היכא דהאי' שכיח טפי מההיתר כמו בס"ד בהא ס"ל להתוס' דל"א נשחטה הותרה ולא מוקמינן אחזקה ובאמת פשט ד' התוס' הנ"ל משמע כהמהר"ם לובלין והפר"ח וכמ"ש הש"ך גופי' גם קשה על הרמ"א דאמאי לא הביא ראי' נמי מד' התוס' חולין מ"ג ב' ד"ה קסבר שכ' נמי כהתוס' פד"א הנ"ל ועי' בתב"ש סי' כ"ט שהרגיש בזה וכ' ליישב ד' הרמ"א דלא דמי חזקת היתר דמים במוח לשאר חזקות דפשיטא היכא דלא חי יב"ח די"ל דנולדה כך טרפה אפי' אם עברה יותר מיב"ח כבר כ' התוס' בחולין י"א א' גבי גבינות דחזקה שלא נתבררה בשעתה לאו חזקה ובשלמא אם נולד ס' שנוכל לתלות שנעשה אחר שחי' כגון זאב שנטל ב"מ כו' בהא אמרי' סתם בהמות כשרות ומעולם לא יצתה מהרוב ואין כאן ריעותא להוציא מהרוב דאם נאמר ניזל בתר רובא ונקב זה בא מהזאב לא אתרע רובא כלל אם נעשה מחיים כגון מים במוח דאתרע רובא דכה"ג אמרי' בכ"ד מהא דרפ"ב דכתובות רוב נישאות בתולה ורוב הנשאת בתולה יש לה קול והא מדלית לה קול אתרע רובא וה"נ בנ"ד רוב בהמות כשרות ורוב הכשרות אין להם מים במוח כלל והאי מדאית לה מים במוח הרי אינה מהרוב הבריאות ואתרע רובא ואע"ג דיש פוס' גבי גבינות דמוקמינן להו אחזקה דאתיא מכח רובא כו' לא דמי כלל דהתם אמרי' השתא הוא דאתרע ובשעת עשיית הגבינות לא הי' שום ריעותא ולא אתרע לא רובא ולא חזקה דאתיא מכח רובא אבל בנ"ד דמסופקין על שעת הריעותא שאז אתרע רובא אתרע נמי חזקתה דלא הי' בה כי אם חזקה שהוא מהרוב ועתה יצאה מחזקה זו כו' ובהא מודים דאין כאן לא רוב ולא חזקה ול"ד לס"ד ולישב לה קוץ בושט דכ' התוס' דמהני חזקה אי לאו דשכיחא טפי לאיסורא התם איכא חזקה מבוררת שבשעה שנולדה ודאי לא נולדה דרוסה ולא בקוץ משא"כ בנ"ד דלפי שיטת התוס' גבי גבינות פשוט דליכא כאן חזקה כלל ואפי' לדעת החולקין אתוס' בגבינות מודים בהא והא דכ' הרמ"א דהכי משמע מד' התוס' בפ' ד"א הוא דהתם מוכח דהא דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר ה"ד לענין בא זאב דהוא מטעם רובא דלא אתרע כלל מחיים דודאי אין קושי' שם מהא דפסקי' דחוששין לס"ד דהא לא מייתי כלל פלוגתא דדרוסה כו' רק כ' דבהא דאר"ה נשחטה כו' משמע דבס' הנולד אח"כ מיירי והיינו מדקא' התם ולימא נשחטה הותרה ומשני הא קמ"ל כו' כדבעא מיני' ר' אבא כו' ומדלא שני אפי' בריעותא דמחיים דהוא רבותא טפי אלמא דדוקא בריעותא דלאחר שחי' והא דאייתא התוס' מס"ד הוא רק לדוגמא כו' ותי' דליכא לאוקמא בחזקת מבוררת דחי' דהוי פשיטא דאזלי' בחרה ואע"ג דאשכחן דפליגי בה ופ' דחוששין היינו משום דשכיחא טפי אבל שקול כ"ע מודו אפי' מאן דה"ל חוששין דר"ה לא אצטריך לאשמועי' כ"א בחזקה שאינה מבוררת וא"כ אכתי ק' לוקמה להא דר"ה בחזקה שאינה מבוררת אפי' מחיים אלא מוכח דמחיים לא אזלי' בתר חזקה שאינה מבוררת כיון דלא אתיא אלא מרובא והרי אתרע רובא ולהכי לא הביא רמ"א מתוס' חולין מ"ג דהתם קושי' אהא דחוששין לס"ד מדר"ה ואין להוכיח משם דר"ה איירי דוקא בחזקה דלאחר שחי' אבל מתוס' פד"א משמע להדיא דס"ל דר"ה לא אשמועי' אלא בחזקה דלאחר שחי' כגון בא זאב אבל בחזקה דאתיא מרובא דקודם שחי' כו' בהא ל"א נשחטה הותרה ומ"ש רמ"א ברס"י נ' מיירי נמי בחזקה שאינה מבוררת מחיים א"נ אפי' בחזקה מבוררת וכדעת ר' יונה כו' עכ"ד הרי שמיישב קושי' הנ"ל דאמאי לא הביא הרמ"א מד' התוס' חולין וכ"כ הפ"י בכתובות ע"ו ב' ד"ה מיתיבי ליישב ד' הרמ"א הנ"ל דגבי דרוסה וגבי ישב לה קוץ בושט הוי חזקה שנתבררה ובהא הוצרכו לחי' דאפי"ה אסורים משום דשכיח אבל בשאר טריפות בלא"ה טרפה לד' התוס' כיון שאין החזקה מבוררת בשעתה עכ"ד ולפ"ד הפ"י והתב"ש הנ"ל מיושב קושי' הד"ח בקונטרס כלל גדול אות ו' שהק' על התוס' דמתירין בס' השקול וגבי גבינות ס"ל דאסורין הגבינות כו' ולפ"ד התב"ש והפ"י הנ"ל ניחא דדוקא גבי דרוסה וישב לה קוץ בושט ס"ל להתוס' הנ"ל דמותר בס' השקול משום דהוי חזקה שנתבררה ומש"ה כ' התוס' דבעי' שיהי' שכיח לאי' טפי אבל גבי גבינות הנ"ל הוי חזקה שלא נתבררה מש"ה ס"ל להתוס' דאסורין הגבינות ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' נמי ליישב ד' התוס' שלא תקשי מהא רס"ד להא דגבינות הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל סדק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הרשב"א בתוה"א כו' והאריך בזה אבל באמת ד' התב"ש והפ"י הנ"ל תמוהים דמ"ש דגבי ישב לה קוץ בושט הוי חזקה שנתבררה דלא נולדה בקוץ נהי דלא נולדה בקוץ מ"מ לית לה חזקת כשרות מבוררת דאטו אנו על הקוץ מספקינן אנן על הנקב מספקי' ואימר נולדה בנקב וכן הק' בחו"ד ובמקמ"ח לעיל סי' ל"ג ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' שכ' נמי דגבי ישב לה קוץ בושט לא הוי חזקה שנתבררה כו' והאריך בזה ועוד הק' החו"ד על התב"ש הנ"ל במה שהביא ראי' מהא דכל הנישאת בתולה יש לה קול כו' דאין הנידון דומה לראי' דגבי בתולה הרוב דבתולה יש לה קול מוכיח דאלמנה נישאת מדלית לה קול ומנגד להוכחה שהיא מהרוב דבתולה נישאת משא"כ כאן דאטו רוב טריפות יש להם מים במות שיהי' מנגד לרוב כשרות ויהי' הוכחה דטרפה וכן א"ל דרוב הבהמות שיש להם מים במוח הם טרפה כו' ואין כאן רוב מנגד לרוב רק שהבהמה יש לה תרי רובא רוב בהמות כשרות הן ורוב בהמות אין להם מים במוח וכי משום שיצא מרוב אחד מחמת שיש לה מים במוח מוציאה ג"כ מרוב העני דא"כ בהמה שהיא חולה ונולד לה ס' טריפות ג"כ נימא הכי רוב בהמות כשרות בריאות הן וזו הואיל ואינה בריאה אתרע רובא דכשרות הא ודאי ליתא עכ"ד ובאמת מה שהוכיח מבהמה שהיא חולה כו' אין זה הוכחה דאף דהיא חילה מ"מ מחמת זה אין בה ס' טרפה אבל אם יש בה ריעותא שיש בה ס' טריפות כגון מים במוח אין לומר בה רוב בהמות כשרות הן כיון שיש בה ריעותא וס' אם המוח מקיף המים או שאר ריעותא ש"ס טרפה אז אין להכשיר וכמ"ש התב"ש הנ"ל וכן ראיתי בבית יהודא ובדע"ק ס"ק א' שהשיגו כן על החו"ד ועי' בראש אפרים בכללי חזקה סי' י"ט שהשיג נמי כעין זה על החו"ד הנ"ל ועי' בגיה"ק בכללים של הל' שחי' כלל ב' אות ח' שהשיג נמי על החו"ד הנ"ל והאריך בזה אך מה שהק' החו"ד על התב"ש הנ"ל דאין ראי' מהא דכל הנישאת בתולה כו' כן הק' נמי הבית יהודא שם ועוד הק' על התב"ש הנ"ל דלפ"ד הו"ל להתוס' הנ"ל ליישב נ"כ גבי שאר ריעותא דאסורה משום דאתרע רובא כו' ועי' בטור האבן סי' כ"ב וסי' מ"א שהק' נמי על התב"ש והאריך בזה ועי' בהר הכרמל חיו"ד סי' ו' ובבנין עולם סי' י"א מה שהק' על התב"ש והאריכו בזה ועי' בר"א שם מה שהשיג על החו"ד ומיישב ד' התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ט' מה שהשיג על הר"א ומ"ש הוא בכונת התב"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק שם ובגיה"ק שם אות ט' ובד"ח בפתיחה להל' טריפות מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בבית יהודא מה שהשיג על הפרמ"ג בפתיחה להל' טריפות שהביא ראי' מד' הר"ן והרשב"א בפ"ק דחולין ט' כי' ומד' מהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ז כו' והאריך בזה והחו"ד כ' דכונת התוס' הנ"ל היא עכ"ד הרשב"א בחולין מ"ו שכ' דל"ד לס"ד וקוץ בושט דהתם אתיליד ריעותא שהותחל בה מעשה המטריף רק שמסופק בגמר מעשה דשכיח דדריס רק ש"ס אי דרס דריסה האוסרת וכן בקוץ הס' אם גמר הקוץ לנקוב הושט ועוד כ' הרשב"א והר"ן דכל שיש דבר הטורף כגון שיש נקב וא"י אם קודם שחי' הוי ריעותא כשאין במה לתלות כו' דלפי ה"א דמעיקרא דלא אסקו אדעתייהו דדרוסה שכיח ולא הוי ריעותא מקשו דהא נשחטה הותרה ומתרצו דדרוסה שכיח ואין כאן ס' רק אם דרס דרוסה האוסרת הוי ס' בגמר המעשה דהוי ריעותא ול"א נשחטה הותרה ומסיימו וכן בקוץ פי' דשם נ"כ הס' בגמר מעשה ומש"ה לא מסיימו דשכיח דאפי' בלא שכיח הוי ריעותא כיון דהס' בגמר מעשה כו' ומש"ה פ' הפוס' דס' נגיעה ונפילה אסור דטרפה וכן בנמצא נקב וא"י אם קודם שחי' דכיון שיש דבר הטורף וליכא מידי למתלי הוי ריעותא וכמ"ש הרשב"א כו' עכ"ד ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' ב' שכ' נמי כעין זה בכונת התוס' הנ"ל ומיישב בזה ד' הרמ"א הנ"ל והאריך בזה ובאמת ר' החו"ד תמוהים וכמו שהק' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' כ"ה דהא ביבמות נמי כיון דזרק גט בודאי לצרתה הוי הס' רק אם נגמר הגט שהי' קרוב לה והיבמה שאינה עריה אסורה לשוק וצריכה חליצה או שהי' קרוב לו ולא נגמר הגט של הצרה ואפי"ה אמרי' דבחזקת היתר לשוק עומדת אף שנולד ריעותא בחיי הבעל דהא זרק גט לצרתה והוי רק ס' אם נגמר הגט או לא כמו בדרוסה דהוי ס' אם נגמר או לא והרשב"א אזיל לשיטתי' דהק' ג"כ קושי' התוס' וחי' דביבמה כיון דלא תליא במעשה תיכף כשמת הבעל היבמה מותרת לשוק שצרת ערוה היא וכיון דלא צריך מעשה להתירה לשוק מש"ה אמרי' אל תאסרנה מס' אבל הבהמה אף דאמרי' נשחטה הותרה מ"מ כיון שנולד הס' מחיים וצריך מעשה שחי' להתירה מש"ה ל"א נשחטה הותרה ומש"ה מחלק הרשב"א אם נולד ריעותא מחיים ורק הס' אם נגמר מעשה או לא אבל התוס' ע"כ לא ס"ל הכי וכיון דס"ל ביבמה אף שזרק גט מחיים אפי"ה אמרי' דמוקמינן אחזקה רק בס"ד כיון דשכיח לא מוקמינן בחזקת היתר אבל בשאר ריעותא דלא שכיח מוקמינן הבהמה בחזקת היתר אף שנולד ריעותא מחיים עכ"ד ועי' בד"ח בפתיחה להל' טריפות שהק' נמי כעין זה על החו"ד והאריך בזה ואח"כ כ' המ"ח ליישב ד' הרמ"א דס"ל בכונת התוס' הנ"ל עפ"ד הר' בחולין ס"ג ב' גבי הא דפריך הגמ' שם ודלמא דעוף טמא הוא כו' דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא כו' וה"נ גבי דרוסה איכא ב' מיעוטא מיעוט בהמות טריפות וגם מיעוט דשמא נדרסה הבהמה כו' א"כ ה"ה מים במות כיון דאיכא ב' מיעוטא מיעוט טריפות וגם מיעוט שמא ין המוח מקיפו כו' ל"א נשחטה הותרה וא"ד להא דיבמות הנ"ל כו' משום דליכא ב' מיעוטא אבל במים במוח כיון דאיכא ב' מיעוטא אתרע רובא כיון שנולד ס' טריפות מחיים עכ"ד ובנו בהגה שם השיג עליו דהא דכ' הר"ן הנ"ל דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא היינו משום דהב' מיעוטים באים ביחד נגד הרוב אבל היכא דרוב עומד נגד המיעוט האחר טרם צירוף המיעוט הב' בזה ל"א לצרף הב' מיעוטים כיון דכבר נתחזק הדבר להיות היתר ע"י רוב דאינו טרפה מה איכפת לן אח"כ הס' אם נדרסה לצרפו כיון שכבר הוחזק הבהמה שהיא מהרוב כשרות ואמרי' דלא יצא מהרוב עכ"ד ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בבינת אדם שם סי' כ"ה שכ' דכונת התוס' הנ"ל הוא דדוקא בס"ד או ישב לה קוץ בושט דהריעותא אינו בא ממזג הבהמה רק מחמת דבר אחר ובזה לא יצתה מן הרוב ומש"ה הוצרכו התוס' לתרץ משום דשכיח אבל היכא דהריעותא נולד מגופה ומזג הבהמה כמו מים במוח כו' א"כ כבר יצאתה זו מן הרוב כו' בזה גם התוס' מודים דא"א לאוקמי אחזקתה כו' והביא ראי' משבת קל"ו א' גבי כל ששהה ל' יום כו' דמחלק בין נפל מן הגג כו' לבין פיהק ומת כו' ודייק כן מד' התוס' הנ"ל כו' וכ' דבזה ניחא ד' הרמ"א שלא הביא ד' התוס' חולין מ"ג רק ד' התוס' יבמות הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בד"ח בקונטרס כלל גדול שם אות כ"ז מה שהשיג על הבינת אדם ועי' בר"א שם סי' ט"ז מ"ש בכונת ד' התוס' הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וצ"ל דהעיקר בדעת התוס' הנ"ל כמ"ש הש"ך הנ"ל דהתוס' כ"כ לרבה דס"ל אשה זו בחזקת היתר עומדת אבל אביי ורבא ס"ל דל"א אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' ומה שהק' הפר"ח על הש"ך דא"כ מאי מקשו התוס' מס' דרוסה נימא דהא דחוששין לס"ד הוא כמסקנא דפד"א י"ל כמ"ש הפלתי ס"ק א' ליישב דהתם קאי אליבא דרבה ורבה ס"ל בחולין שם דושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נפ"מ לס"ד וכ' הרשב"א שם בשם רש"י הא דנקט ס"ד דאגב קמ"ל דחוששין לס"ד וש"מ דרבה ס"ל דחוששין לס"ד וא"כ לרבה הוכיחו התוס' דס"ל דאפי' בריעותא מחיים אזלי' בתר חזקה ושפיר הק' התוס' מרבה לרבה ומיישב בזה נמי הקושי' שהק' על התוס' שתי' דדרוסה שכיח וא"כ ס"ל להתוס' דאף דאיכא חזקת הגוף כו' לומר דאינו דרוסה לא מהני הואיל א"כ בכתובות גבי היא או' מ"ע אני דס"ל לר"ג דנאמנת דאית לה חזקת הגוף ומוציאין ממון אף דמ"ע לא שכיח ומ"מ הואיל ואית לה חזקת הגוף נאמנת ול"ל דהתם הוי ברי ושמא כו' וכן בכתובות ע"ו דפריך הגמ' גבי מודה ר"מ במומין הראוי לבא בבית אבי' כו' ואמאי מנה לי בידך הוא ומאי קושי' דלמא הפי' מומין הראוי דלא שכיחי דיהי' נולדים בזמן קצר שהיא בבית בעלה וא"כ היינו חזקת הגוף כו' וע"כ צ"ל דאף דל"ש כיון דחזקה מסייע אזלי' בתרה ולפי הנ"ל לק"מ דהתוס' כו' לא כ' זאת רק לרבה דלרבה צ"ל דלכך חוששין לס"ד הואיל ושכיח ולדידי' ל"ק מהך דמ"ע אני די"ל דס"ל כאידוך שנויי שם דאין הטעם משום חזקה רק מכח מגו ולק"מ עכ"ד וא"כ מיושב קושי' הפר"ח הנ"ל ושפיר ד' הש"ך אך באמת ד' הפלתי תמוהים וכמו שתמה בחמד"ש שם דלדבריו מאי בעו התוס' בזה שהעמידו קושי' כו' מהא דכגון בא זאב כו' למה לא הק' בפשיטות על רבה דס"ל דחוששין לס"ד כו' דבלא הא דר"ה הו"ל למימר כמו דס"ל לרבה בקידושין חולצת מדרבנן רק בגירושין א"א משום דא"א חולצת מתייבמת ה"נ בכל ס' אי' מחמירין מדרבנן ומש"ה חיישינן לס"ד ע"כ הק' התוס' מהא דר"ה דמוכח דבשאר אי' לא החמירו וא"כ אף בריעותא הנולד מחיים הו"ל להתיר דודאי אין סברא כלל לומר דמדרבנן החמירו יותר בריעותא הנולד מחיים דבשלמא מדאורייתא שפיר יש לחלק כיון דהא דאזלי' בתר חזקה לא הוי מצד הסברא רק דהוי גזיה"כ כו' ע"כ י"ל דבס' הנולד מחיים כו' לא אזלי' בתר חזקה אבל אי אמרי' דמדאורייתא אף בריעותא הנולד מחיים אזלי' בתר חזקה אין סברא כלל לחלק מדרבנן בין ריעותא הנולד מחיים או לאחר שחי' כיון דמדאורייתא הוי חזקה טובה אף בנולד מחיים א"כ בע"כ הא דהחמירו חכמים היינו לעשות הרחקה מה לי בנולד מחיים או לאחר שחי' וכיון שהוכיחו התוס' דבריעותא הנולד לאחר שחי' אף מדרבנן לא החמירו הק' שפיר דאף בנולד מחיים לא הי' להם להחמיר וע"כ הוכרחו התוס' להביא הא דר"ה ולפ"ז נסתר ד' הפלתי דל"ל דקושי' התוס' היא לרבה דוקא דקשה דלמא באמת ס"ל לרבה דאף בס' הנולד לאחר שתי' אזלי' לחומרא דלא כר"ה עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' מה שהק' על הפלתי הנ"ל שהביא ראי' מהא דמ"ע כו' אף דמ"ע לא שכיח דהא מבואר בתוס' כתובות ט' א' ל"ו א' דמ"ע שכיח כו' והאריך בזה וא"כ הדרא קושי' הפר"ת הנ"ל על הש"ך לדוכתי' ונ"ל ליישב קושי' הפר"ח עפמ"ש התוס' בכתובות ע"ה ב' ד"ה ספק בשם ר"ת דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע אחד שחין או מכוה קודם כו' וקודם שנטהר נולד בו ס' כו' עכ"ל ולכאורה קשה למה לר"ת לומר שהי' בו נגע שחין או מכוה למה לא מוקי ר"ת שהי' בו נגע בהרת אחרת מקודם שהוחלט בו וקודם טהרתו מן הבהרת נולד בו עוד במקום אחר בהרת זה שיש בו ס' אם הבהרת קדמה או השער לבן אבל באמת המעיין בהר"ש ספ"ד דנגעים שהביא שם ד' ר"ת הנ"ל וכ' אח"כ וז"ל אבל א"כ אתיא סתם מתני' דלקמן כו' דלא כר' יהושע ובפ' השוכר אח הפעולים משמע דהל' כר"י דקודשא בריך הוא או' טהור כו' וניחא למימר דבנזקק פליגי ודלקמן אפי' ר"י מודה משום דבאותו נגע עצמו הוזקק לטומאה כו' עכ"ל וא"כ ניחא ד' ר"ת הנ"ל דמש"ה הוצרך לומר דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו שחין או מכוה דאי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע בהרת א"כ הי' ר"י מודה משום שהי' מקודם נזקק לטומאה, זו ממש וכמ"ש הר"ש וא"כ לפ"ד הר"ש הנ"ל מוכח דהיכא דנזקק לטומאה ואח"כ נולד ס' באותו טומאה אפי' ר"י מודה דטמא מחמת דנוקים אותו אחזקה דמקודם אבל בנזקק מקודם לטומאה אחרת בזה פליגי רבנן ור"י דלרבנן נוקים אותו ג"כ אחזקה דמקודם ולר"י כיון דהס' נולד לו בטומאה אחרת לא נוקים אותו אחזקה דמקודם שהי' לו בטומאה אחרת ולפ"ז ניחא דרבה ס"ל בפ' השוכר את הפועלים שם כר"י דאמר טהור ולכך ס"ל בפד"א הנ"ל דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת שאע"פ שבשעה שנולד בה ס' גירושין היתה עומדת בחזקת אי' א"א דהא ס"ל כר"י הנ"ל דלא נוקים אותו בחזקת טומאה אחרת ולגבי חוקה אי' וטומאה שוין ולכך אין מגרע חזקת אי' א"א לס' יבמה לשוק והתוס' דיבמות הנ"ל י"ל דאזלי בשיטת ר"ח הנ"ל דמיירי בנזקק לטומאה ולר"ת הל' כרבה ור"י הנ"ל וכמבואר בהר"ש שם וא"כ מקשו התוס' הנ"ל שפיר מס"ד משום דקשי' הלכתא אהלכתא דהא לר"ת הל' כרבה ור"י ואנן פסקי' דחוששין לס"ד ומש"ה הוצרכו לתרץ דהא דחוששין לס"ד משום דשכיחא וכ"ז הוא לשיטת ר"ת הנ"ל אבל הרמב"ם בפ"ב מהל' טומאת צרעת הל' ט' פ' דלא כר"י אלא כרבנן ועי"ש בכ"מ ובתוי"ט ספ"ד דנגעים מ"ש ליישב ד' הרמב"ם שפ' דלא כר"י אך י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כתוס' הנ"ל דהא דחוששין לס"ד משום דשכיחא אלא ס"ל הטעם משום דנולד הס' מחיים שהי' בחזקת אי' וא"כ מוכח דהל' כרבנן דפליגי אר"י וס"ל דמוקמינן אחזקה דמעיקרא אע"פ שהיתה מטומאה אחרת וה"ה לגבי אי' מוקמינן אחזקת אי' דמעיקרא אע"פ שהוא אי' אחר אמ"ה או אי' שאינו זבות ומש"ה פ' הרמב"ם דלא כר"י ובזה ניחא ד' הרמ"א הנ"ל שלמד מד' התוס' הנ"ל דהיכא דנולד הריעותא מחיים כגון ס"ד דמוקמי' אחזקת אי' ול"א בכה"ג נשתטה הותרה ואע"פ שהתוס' בתי' שם דחו זה וכ' דדרוסה שכיח היינו משום דרצו לשנויי אליבא דרבה דס"ל אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וס"ל לרבה בפ' השוכר הנ"ל כר"י דטהור ולא מוקמי' אחזקת טומאה אחרת שאינו שייך להס' דהשתא וקשי' להו מהא דחוששין לס"ד ומש"ה הוצרכו לתרץ משום דדרוסה שכיח אבל הרמב"ם הנ"ל דפ' כרבנן דפליגי אר"י וס"ל דס' טמא וא"כ אין אנו צריכין לשנויי דהתוס' הנ"ל משום דדרוסה שכיח רק הא דחוששין לס"ד הוא משום דהריעותא נולד מחיים ואוקמא אחזקת אי' אע"פ שהחזקת אי' אינו כמו הריעותא דהשתא ולפ"ז ניחא קושי' הפר"ת הנ"ל דהתוס' קאי לשיטת ר"ת דהל' כרבה דפ' כר"י ומקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל דחוששין לס"ד אהא דרבה דפ' כר"י ומש"ה הוצרכו לתרץ משום דדרוסה שכיח אבל הרמב"ם דפ' כרבנן א"צ כלל לשנויי משום דדרוסה שכיח וכמ"ש ולק"מ קושי' הפר"ת הנ"ל וכן ראיתי במים חיים חיו"ד סי' ה' שכ"כ ליישב קושי' הפר"ח הנ"ל ומיישב בזה קושי' התוי"ט ספ"ד דנגעים על הרמב"ם והאריך בזה וא"כ שפיר י"ל דאף התוס' הנ"ל ס"ל דלאביי ורבא או להפוס' דס"ל כרבנן דר"י לא מוקמי אחזקה בס' השקול היכא דהריעותא נולד מחיים וכהרמ"א הנ"ל ועי' בס'. מהר"ן יפה חיו"ד סי' ו' מ"ש ליישב ד' הרמ"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' באגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' ד' שכ' ליישב עפ"ד הש"ך הנ"ל ד' הגמ' בב"ב קל"ה א' גבי ההוא גברא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי כו' דקא' רב יוסף עדים בצד אסתן ותאסר ואביי ורבא פליגי עלי' אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א כו' דר"י ואביי ורבא אזלי' לשיטתייהו דר"י דס"ל ביבמות הנ"ל דאפי' היכא דאתיליד ריעותא בחיי הבעל נמי אוקמא אחזקת היתר לשוק כו' ומש"ה מייתי שפיר ראי' מדין שבוי' לדין יבמה דהתם אוקמא בחזקת היתר ואביי ורבא דמקשו עלי' אם הקלנו בשבוי' נמי אזלי לשיטתייהו דס"ל ביבמות דגם בס' גירושין נמי חולצת ולא מוקמי' אחזקת היתר לשוק כו' מש"ה אקשו עלי' שפיר דאם הקלנו בשבוי' נקל בזו דהוי קיימא מעיקרא באי' והאריך בזה וכו' דזה ראי' ברורה להש"ך הנ"ל יעוש"ה ועי' בטור האבן שם ובסי' מ"א שהק' על הש"ך הנ"ל מיבמות קי"ט ב' דקא' רבא התם דסיפא הוי רובא לשוק וחזקה לשוק אע"ג דבשעה שהי' לה חזקה לשוק היתה בחזקת א"א ואי מהני הדא חזקה לאידך להחזיק בחזקת אי' א"כ לא היתה בחזקת היתר לשוק כמו בהאי דס' גירושין הנ"ל כו' ע"כ קושי' וכן הק' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ט על הש"ך הנ"ל וכבר קדמוה בקושי' זו בדגול מרבבה וכ' ליישב דאולי היכא דלא יצתה תמותה מליאה לא אתרע חזקת היתר לשוק מחיים עכ"ד ועי' בטור האבן שם סי' מ"ב מה שהביא משם גדול א' ליישב קושי' הנ"ל והוא השיג עליו והאריך בזה ועי' בס' נהור שרגא ביבמות שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בטור האבן שהק' על הש"ך הנ"ל מנזיר ח' גבי הריני נזיר מלא בית כו' ומשני קסבר ר"י נזירות אחת ארוך קבל עליו כו' ובסי' מ"ב שם הביא בשם גדול א' שכ' ליישב קושי' זו והוא השיג עליו והאריך בזה ובסי' כ"ב ובסי' מ"א השיג על התב"ש הנ"ל מהא דאמרי' בכתובות י"ד ב' אם רוב העיר משיאין לכהונה כו' דשם ג"כ נימא איך ליזול בתר הרוב שהרי רוב העיר הכשרים אינם מזנים וזה הואיל וזינה אתרע לי' רובא ואינו מן הרוב ועוד הק' מחולין י"א ב' ר"מ היכי אכל בשרא כו' וכ' דיש חילוק בין העדר לקנין והיינו כשיש רוב וברוב יש תנאי שהוא נקרא קנין והיינו שאין רוב עד שיהי' עמו תנאי כהאי דרוב נשים בתולות נישאות יש להם קול ועם קנין של קול הוא רוב א"כ כשאין לו קנין זה אינו מהרוב אבל בהעדר והיינו כרוב בהמות כשרות הם לא נאמר רוב בהמות שהם בלא ריעותות כשרות שהרי אין הריעותא תנאי נוסף על הרוב כמו התם רק הריעותא הוא תנאי נוסף לגרוע הרוב דאם ש ריעותא אינו מהרוב זה לא אמרי' דהרי יתכן שיהי' בו הריעותא ואעפ"כ יהי' מהרוב א"כ כ"ז שאינו ברור לנו שיצא מהרוב אע"פ שיש בו חסרון והעדר שאין אותו חסרון ברוב מ"מ ע"י החסרון לא יצא מהרוב הגע עצמך הרי שהי' רגלה שבורה למטה מארכובה ואח"כ נשתטה הבהמה ובא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהם נקובים או נמצא תולעים על ריאה והריאה היתה נקובה או אם נמצאת טרפה לענין חלב שנחלב קודם ג' ימים הכי נאמר דבבהמה זו אין לנו לתלות בזאב ולא בתולעים וכן החלב שנחלב ממנה ואחר ג"י נשחטה ונמצאת טרפה שיהי' החלב אסור שבבהמה זו א"א לנו לילך אחה"ר שהרי רוב בהמות הכשרות אין רגליהם שבורות למטה מארכובה ומה לי ריעותא שנטרפת בו או אינה נטרפת בו כיון שבאנו למדה זו שיהי' שוה לרוב א"כ בזה ג"כ אינה שוה להרוב ואי משום דעכ"פ היא מהרוב הכשרות אע"פ שרגלה שבורה כן ביש ריעותא שיכול להטריף בו כ"ז שאין ברור לנו שנעשה בו מעשה טרפה אף שיש בו ריעותא אמרי' דעדיין לא יצא מהרוב אבל כשיש ברוב תנאי כי התם שע"י הקול נעשה התנאי וכ"ז שאין בה תנאי זה ואין לה קול אינה מהרוב אבל כשחסר תנאי מהרוב והרוב הוא בלא תנאי אף בהעדר דבר מהרוב כ"ז שלא יצא ברור מהרוב אמרי' שעדיין הוא מהרוב כו' עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בישוי"ע ט"ק א' מה שהק' על הש"ך הנ"ל דהא כ' התוס' שם תדע דהא בס' כלבא ס' שונרא תלינן בכלב וכונתם דאי נימא דאסיר בס"ד משום דהוי ריעותא מחיים א"כ הי' לנו להחמיר אף בס' כלבא ס' שונרא א"ו דהטעם בס"ד משום דשכיח לאי' יותר מבס' כלבא דשם אינו שכיח יותר לאי' לכך מקלינן ואי נימא דלפסק הלכה באמת הטעם בס"ד דמחמרינן משום דהוי ריעותא מחיים א"כ אמאי מקלינן בס' כלבא הרי גם שם נולד הס' מחיים א"ו דלשיטת התוס' ריעותא מחיים לאו מלתא היא כ עת מהר"ם הנ"ל ע"כ קושי' וכ' ליישב ד' הרמ"א הנ"ל דיש ב' ענינים בהך דנולד ריעותא מחיים כו' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' נמי דמד' התוס' הנ"ל שכ' תדע דהא בס' כלבא כו' מוכח כד' הפר"ת ומוהר"ם לובלין בכונת התוס' הנ"ל כו' ומפ"ז השיג על הפלתי שביקש לומר דמדרבנן חוששין כמו התם דצריכה חליצה כו' דתקשי לדידן אמאי תלי' בכלבא ולא לאסור מדרבנן עכ"פ כו' והאריך בזה ועי' בס' היד החזקה סי' ט"ו מ"ש בד' התוס' הנ"ל וכ' דיש בבהמה ה' סימני ריעותות כו' ומיישב בזה ד' הרמ"א הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בתוי"ק לעיל סי' כ"ה מ"ש ליישב ד' הרמ"א הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ובדעת הרא"ש הלה הפר"ח כ' דמד' הרא"ש בתשובה כלל כ' סי' י"ג שכ' וכיון דנשחטה הרי היא בחזקת היתר וכל ס' שיארע בכל י"ח טריפות תלי' לקולא משמע דס"ל דבס' השקול אף שנולד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקה ובאמת לא מוכח מידי דהרא"ש לא קאי שם על היכא דנולד ריעותא מחיים וי"ל דהיכא דנולד ריעותא מחיים אף הרא"ש ס"ל דמוקמינן אחזקה אך מלשון וכל ס' שיארע כו' שכ' הרא"ש הנ"ל משמע דאף בנולד ריעותא מחיים מוקמי' אחזקה וכן משמע מד' הרא"ש פא"ט סי' ד' שכ' וז"ל וראב"ן זקיני פ' כעולא כו' והא דחוששין לס"ד משום דיש רגלים לדבר כו' וגם שכיחא ומש"ה מפקינן לי' וחזקת היתר כמו שפי' התוס' עכ"ל ומשמע דוקא משום דשכיח אבל היכא דהוי ס' השקול מוקמי' אחזקה אפי' בנולד הריעותא מחיים ועל הרא"ש ל"ל כמ"ש הש"ך הנ"ל על התוס' או כמ"ש המ"ת הנ"ל על התוס' וכן ראיתי בחידושי מהרא"ל שם שהוכיח כן מד' הרא"ש דפא"ט הנ"ל דס"ל דאף בנולד ריעותא מחיים מוקמי' אחזקה בס' השקול ועי' בבינת אדם שער רו"ת סי' י"ט שהוכיח מד' הרא"ש פא"ט סי' ל"ד גבי מחט בביה"כ כו' דס"ל דאף בנולד ריעותא מוקמי' אחזקה היכא דהוי ס' השקול והאריך בזה ועי' בתוי"ק שם שכ' נמי כן בדעת הרא"ש והאריך בזה יעוש"ה. ובדעת הרמב"ם הנה הב"ח בסי' כ"ט כ' בפשיטות דס"ל דאף היכא דנולד ריעותא מחיים מוקמי' אחזקה היכא דהוי ס' השקול והפר"ח שם כ' דאינו מוכרח בדעת הרמב"ם אך ממ"ש הרמב"ם ברפ"ט מהל' שתי' גבי מות שא"י לעמוד מפני כבדו שהוא ס' כו' משמע דס"ל דיש לאסור מחמת ס' ועי' בבינת אדם שם מ"ש בדעת הרמב"ם והביא ד' הרמב"ם בהל' שחי' ובפ"ג מהל' אישות ובפ"ד מהל' א"ב ובפ"ו מהל' מע"ש כו' והאריך בזה וסיים דדעת הרמב"ם אינו מוכרח ועי' בפלתי שכ' להוכיח מד' הרמב"ם פ"ה מהל' שחי' שכ' הואיל ודרוסה מפורש בתורה כל ס' שיסתפק בו ה"ז אסור כו' דס"ל דאף בנולד ריעותא מחיים מוקמי' אחזקה בס' השקול ועי' בתוי"ק שם ובמעין החכמה י"ט ב' שכ' נמי להוכיח מד' הרמב"ם פ"ה מהל' שחי' הנ"ל כהפלתי והאריכו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' נמי כן אך הק' מד' הרמב"ם פ"ו מהל' שחי' גבי הלעיטה דבר שס' נוקב ס' אינו תבדק כו' וכ' דאפשר לומר דזה הוי כמו ס' חסרון ידיעה כו' ועי' בטור האבן שם שכ' נמי כן בדעת הרמב"ם וכן עיקר בדעת הרמב"ם. ובדעת בה"ג הנה הסמ"ק סי' ר"מ כ' וז"ל וכל ס' טרפה שבא לפנינו ולא נתברר כגון נשבר העצם ויצא לחוץ או ס' סרכא או כל שאר ספי' שלא ידע אם הם קודם שחי' או לאתר שחי' וכן בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ולא ידע אי איעכול ניבי' או לא בכולן פ' בה"ג לאיסור ול"א נשחטה הותרה כדאמרי' גבי בא זאב ונטל במ"ע דהתם יש קצת רגלים לדבר שנעשה לאחר שתי' אבל היכא דליכא רגלים לדבר כלל לא תלינן עכ"ל וכ"כ באו"ה כלל נ' דין ה' בשם בה"ג לאי' והובא דבריהם בש"ך וכ"כ הר"ן בס"פ בהמה המקשה ובמרדכי שם סי' תרמ"ח וברשב"א בתוה"ב בית ב' שער ג' שכן היא דעת בה"ג והובא בפר"ת שם הרי דס"ל להר"ן והסמ"ק והאו"ה והמרדכי והרשב"א בדעת בה"ג דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה אבל מד' הבה"ג הל' טריפות סי' ס"א משמע דס"ל דבס' השקול אזלי' בתר חזקה שכ' וז"ל הלכתא חוששין לס"ד אבל ודאי לא חזינן שונרא ונפק ואתא צפרא דמסמס דמא אמרי' דהאי קניא מחיי' אי נמי כלבא הוא וכשרה דההוא בר אוזא דהוי בי רב אשי דעאל לבי קני נפק כי ממסמס קועי' דמא אמר רב אשי לאו אמרת ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא ה"נ אימר קניא מחיי' ואמאי כל ס' אי' לחומרא הוא כי אמרי' ס' אי' לחומרא כגון חתיכה של חלב שנתערבה עם חתיכות אחרות דודאי הוי איכא אי' אבל הכא מי יימר דהוי אי' אחזוקי אי' הוא ואחזוקי אי' לא מחזקינן עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דמוקמי' אחזקה בס' השקול ודלא כהסמ"ק והאו"ה והר"ן והרשב"א והמרדכי לדעתו וכן ראיתי באשכול הל' טריפות סי' י"ז שהביא ד' הבה"ג אלו וכ' דס"ל להבה"ג דבס' השקול מוקמינן אחזקה ועי' בתוי"ק שם מ"ש בדעת בה"ג והאריך בזה והניח בצ"ע ולא הביא ד' האשכול הנ"ל שמבואר להדיא שדעת בה"ג דבס' השקול מוקמי' אחזקה. ובדעת רש"י הנה מד' רש"י בחולין מ"ת ב' ד"ה לחבירו מוכח דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים שכ' וז"ל והא לא אמרי' דלמא אנקוב לחבירו דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא אתחזק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב. הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דאף דאיכא ריעותא מחיים דרוב הנבלעין דרך הושט וע"כ דנקובי נקיב אפי"ה לא חיישי' שמא נקב לחבירו עד שנראה ואף שיש המחט הטורף לפנינו וכ"כ בטור האבן שם להוכיח מד' רש"י אלו דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים והאריך בזה אך הבית מאיר באה"ע סי' ו' סעי' ד' כ' להוכיח מד' רש"י בחולין י"ג ב' גבי אין רוב מינין אומות כו' ומד' רש"י שם קל"ד א' גבי פרה בחזקת פטורה כו' וס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והביא כן בשם הפמ"א והשיג על הפרמ"ג בפתיחה להל' טריפות במה שהשיג על הפמ"א וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הגמ' ביבמות קי"ט א' אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי אי' כרת מה לי אי' לאו כו' ומ"ש שם להשיג על הפלתי והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבינת אדם שם סי' י"ח שכ' נמי שכן הוא דעת רש"י דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והביא ד' הב"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוי"ק שם שכ' דדעת רש"י דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים והאריך בזה והיינו כהטור האבן בדעת רש"י ולא כהב"מ והבינת אדם הנ"ל בדעת רש"י ועי"ש עוד בתוי"ק שכ' להוכיח מד' הב"י באה"ע סי' קע"ג שהביא ד' ר' ירוחם בשם הרמ"ה שכ' גבי ס' גירושין לא מיבעי בב' כיתי עדים דהוי ספי' דאורייתא אלא אפי' בכח אחת דהוי ספד"ר נמי חולצת כו' דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים כו' והאריך בזה ועוד כ' להוכיח מד' הסמ"ג גבי נשבר העצם כו' דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים כו' ומ"ש בד' או"ה והאריך בזה יעוש"ה והיינו כמ"ש הש"ך בדעת הסמ"ג וכן הוא דעת ס' התרומות דבס' השקול מוקמי' אחזקה אפי' בנולד ריעותא מחיים שהוא כ' כד' הסמ"ג וכ"כ הש"ך שהוא ג"כ דעת ס' התרומות ועוד הביא הש"ך ד' מהרא"י בהגהות ש"ד סי' ס"ו דס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים ועי' בתוי"ק שם מ"ש בד' הגהות ש"ד והאריך בזה אך דעת האשכול שם דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וחולק על הבה"ג הנ"ל שכ' וז"ל אמר אמימר משמי' דר"נ ג' קני הוי כו' דליבא פליגי רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו כו' וכ' הגרי"ץ נקטינן לחומרא דכולהו במשהו וכ"כ בס' גלודה ובש"ד איכא דקשי' להו כיון דס' נימא נשחטה הותרה כר"ה ול"ק דר"ה לא אמר הכי אלא בדלא אתיליד ריעותא קודם שחי' ואיכא למימר בחיי' לא הי' בה ריעותא כלל אבל בההוא שהריעותא היתה מחיים ל"א נשחטה הותרה שהס' כבר חל בזמן שאין חזקה וכל היכא דבעי בדיקה אי שכח ולא בדק מטריפין מספי' וה"נ היכא דלא אפשר לברורי כו' והאי אמרתא דשדרן כרעי' בתרייתא כו' ומסיק שגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש אלמא היכא דליכא למתלי בהיתר יותר מאי' לחומרא אזלי' וכן נפולה ודרוסה אי לא בדקה טרפה כו' וס' כלבא ס' שונרא דתלי' בכלבא שאני החם דשכיח טפי שהכלב רודף עופות וקניא נמי שכיח טפי כו', עכ"ל הרי דס"ל להדיא דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכן ס"ל להסמ"ק והאו"ה הנ"ל וכ"כ הש"ך דהסמ"ק והאו"ה הנ"ל ס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה והשיג על מהר"ם לובלין שם דס"ל בדעת הסמ"ק והאו"ה דלא חלי' לחומרא אלא היכא דשכיח איסורא אלא העיקר בדעת הסמ"ק והאו"ה דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה היכא דנולד ריעותא מחיים, וכן ס"ל לר' יונה שהביא הר"ן בפ"ק דחולין י' א' ד"ה תניא כו' דכל ס' בשתי' כו' דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה שכ' וז"ל דמהא שמעי' דהיכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מן הארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחי' או אחר שחי' דאזלי' לחומרא וה"ה לכל שאר טריפות דכל היכא דאתיליד ריעותא אזלי' לחומרא וראי' לדבר מדאמרי' בפא"ט נ"א א' דההיא אמרתא דהוות משגרא כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שגרונא נקטה מתקיף לה רבינא ודלמא חוט השדרה אפסק אלמא מדאתקיף עלי' רבינא האי ש"מ דכל היכא דאתיליד ריעותא לחומרא אזלי' ואע"ג דפ' תלמודא החם כרב יימר הא קא' טעמא התם משום דשגרונא שכיח חוה"ש לא שכיח אלמא דאי תרווייהו שכיחי או תרווייהו ל"ש לחומרא תלי' והא דאמרי' התם נ"ג א' ס' כלבא ס' שונרא אימר כלבא ואמרי' נמי נ"ג ב' ס' קניא ס' שונרא אימר קניא התם ה"ט משום דל"ש דדרס שונרא ותדע לך דהא קי"ל דחוששין לס"ד אלמא היכא דתלי' לקולא כגון ס' כלבא ס' שונרא טעמא דמלתא משום דמסתבר טפי למתלי בהתירא ולא תקשי הא דאמרי' בפא"ט מ"ט א' אנקבה לי' ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא אי חלי' או לא חלי' ומסקי' דתלי' דהא תלי' בזאב אלמא בס' טריפות לקולא תלי' דהתם ה"ט לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לתלות לאי' הלכך כל היכא שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרס על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כף תלי' לקולא דהא חלי' בזאב וכך פי' הר' יונה עכ"ל, וכ"כ בחידושי הרשב"א שם בשם רבינו כהר"ן והוא הר' יונה הנ"ל הרי דס"ל להר' יונה דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וד' ר' יונה אלו הם תמוהים דהאיך משמע מהך ברייתא דשחט את הושט כו' להא דנשמט גף העוף כו' דהא התם גבי שמוטה הוי ס' בשחי' דבהמה בחי' בחזקת אי' שאינה זבוחה עומדת אבל גבי נשמטה גף כו' אמרי' דנשחטה בחזקת היתר עומדת וכן הק' בבכור שור בחולין ו' א' ד"ה שחט וכ' ליישב דכונת ר' יונה הוא עפמ"ש הר"ן שם מקודם לאתויי ס' שהה ס' דרס דל"א הלך אחר הריב כו' וא"כ כי היכי דלא אזלי' בת"ר היכא דאתרע ה"נ לא אזלי' בתר חזקה היכי דאתרע כו' והביא שכ"כ הרש"ל בפי' לש"ד סי' פ"ו כו' וכ"כ בבינת אדם שם סי' ט"ז ליישב כן ד' ר' יונה הנ"ל והנה בד' הר"ן הנ"ל שפיר י"ל כמ"ש הבכור שור והבינת אדם דמתחלה הביא הא דלאתויי ס' שהה כו' דל"א הלך אחה"ר וע"ז הביא הא דר' יונה הנ"ל אבל המעיין בחידושי הרשב"א שם יראה דל"ל הכי דמתחלה כ' הרשב"א הא דס' שהה כו' דל"א הלך אחה"ר ואח"כ כ' וז"ל והיכא דנשמטה גף העוף או נשברה רגלו מארכובה ולמעלה וא"י אם קודם שחי' או לאחר שחיטה כ' רבינו ז"ל דמסתברא דס' דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה וא"י אם קודם שחי' ואמרו כל ס' בשחי' פסולה וה"ה לכל שאר טריפות כו' עכ"ל הרי דבד' רבינו כ' סתם הא דכל ס' בשחי' פסולה ולא כ' הא דל"א הלך אחה"ר ואפי"ה כ' דמהא דכל ס' בשחיטה פסולה שמעי' דבנשמט גף העוף כו' דס' דאורייתא הוא ולחומרא וא"כ מוכח מד' הרשב"א בשם רבינו דל"ל כמ"ש הבכ"ש והב"א הנ"ל וכן ראיתי בד"ח שם אות ה' שכ' ע"ד בכ"ש הנ"ל דהמעי' בחידושי הרשב"א שם בשם הרר"י ל"ל הכי עכ"ד וכונתו כמ"ש דמוכת מד' הרשב"א הנ"ל דל"ל הכי ועוד השיג על הפרמ"ג בפתיחה להל' שחי' מ"ש ליישב ד' הרר"י הנ"ל ובאות י"א שם כ' ליישב דהכי קא' ר' יונה מדחזי' בשמוטה וא"י אם קודם שתי' או אח"כ דפסולה אע"ג דזה ס' בשחיטה הוא מ"מ טפי ה"ל למימר דלאחר שתי' נעשית ולא יצאתה מחזקה דרובה דכשרות כלל משא"כ החזקת אי' דהרי שחוטה לפניך ל"ד לשאר ס' בשחי' כגון ס' שהה או דרס דליכא חזקת כשרות כלל אבל בהא דנמצא הגרגרת שמוטה איכא רובא דכשרות וכדס"ל להרא"ש והר"ן בפ"ק דחולין דאם לא בדק אחר שחוטה שדינו כמו בשאר י"ח טריפות דאזלי' בת"ר א"ו צ"ל דאע"ג דא"צ לבדוק אחר שמוטה דמוקמי' אחזקת רובא דכשרות כמו בשאר י"ח טריפות מ"מ בנמצא הגרגרת שמוטה לפנינו ונולד בה ס' וא"י אם קודם שחי' או לאתר שחי' מקרי ריעותא ה"ה בשאר טריפות כיון דנולד בה ס' ואתרע לפנינו א"א לאוקמא בחזקתה הראשונה ולבטולי הריעותא וממילא ס' דאורייתא לחומרא ול"א בי' נשחטה הותרה כו' ומיישב בזה הקושי' שהק' על הרר"י הנ"ל דהכא ס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה וגבי גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טרפה ס"ל דמותרין הגבינות משום דמוקמי' אחזקה ואמרי' דעתה נעשית הריעותא אע"ג דודאי יצאתה מחזקתה בחי' וכן הק' הבכ"ש והפלתי קושי' זו וכבר הקדימו בקושי' זו במהר"ם לובלין שם ועי' בתוי"ק שם ובגיה"ק שם כלל ב' ובמ"ח שם ובש"ש שמעתא ה' פ"ט ובחוסן ישועות בקו"א בחולין ו' ובהיד החזקה סי' ט"ו ובנודע בשערים ח"א בכללי רובא וחזקה מאות ל"ד עד אות ל"ח ובס' בית הלוי ח"ב סי' כ"א מ"ש ליישב קושי' זו ומ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד לקמן סי' ק"י בכללי ס"ם ס"ק כ"ז שכ' ליישב ד' הר' יונה הנ"ל דבה' ניקב הושט כיון דהשחי' נעשה כהוגן וכן כשנודע בודאי שבשעת השחי' שחט כהוגן רק שיש ס' אם הי' שמוטה קודם השחי' או שנעשה אח"כ זה לא מקרי ס' בשחי' כו' כיון דודאי עשה בה מעשה המכשיר רק שיש ס' שמא הי' שמוטה קודם השחי' או שנעשה אח"כ זה לא מקרי ס' בשחיטה ודמי לשאר ס' טריפות כו' והביא ד' הרשב"א ביבמות ל' ב' גבי אשה זו בחזקת היתר כו' שכ' לחלק בין ס' במעשה המכשיר או לאו כו' ומיישב בזה ד' הלבוש לעיל סי' כ"ד גבי שמוטה כו' מקושי' התב"ש שם כו' והאריך בזה וכ"כ בש"ש שם פ"ו ובטור האבן שם סי' י"ז וסי' כ"ב וסי' מ"א דבס' ניקב הושט לא מקרי ס' בשחי' כו' והאריכו בזה ועי' בראש אפרים שם סי' י"ג שהשיג על התו"ד וס"ל דבס' ניקב הושט היכא דאתיליד ריעותא מקרי ס' בשחי' כו' והאריך בזה ועי' בד"ח שם מאות י"ב עד אות ט"ו מה שהשיג ע"ד החו"ד ומ"ש עליו והאריך בזה ועי' בנובש"ע שם אות ל"ג מה שהשיג על הר"א וכ' כהתו"ד ומיישב נמי ד' הרר"י הנ"ל כהחו"ד והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ו ס"ק כ"ב מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בר"א סי' כ' ובתוי"ק שם ובחוסן ישועות שם ובגיה"ק שם ובישוי"ע בפתיחה להל' טריפות ובס' טיב גיטין בסוף הס' בתשובות שם סי' ו' ובבית דוד סי' י"ז מ"ש ליישב ד' הרר"י הנ"ל במה שהביא ראי' מס' נשמטה הגרגרת כו' לנשמט גף העוף כו' והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בר"א סי' כ"ב כ"ג כ"ד מ"ש ליישב קושי' מהר"ם לובלין שם על הרר"י ומ"ש על הבכ"ש שם והאריך בזה ועי"ש עוד בבכ"ש מה שהק' על הר' יונה הנ"ל מהא דרבה ביבמות ל' ב' הנ"ל דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו', וכ' דס"ל להרר"י דאביי ורבא פליגי עלי' דרבה כו' ומוכח דבמקום ריעותא לא מוקמי' אחזקה אפי' מדאורייתא מחולין קל"ד א' דאמרי' ס' איסורא לחומרא אפי' גבי תלח גר אע"ג דבחזקת פטורה קיימא וכמ"ש רש"י שם ומשמע התם דמדאורייתא היא ולכן ס"ל להר' יונה הנ"ל דגם הכא כן הוא ועוד כ' ליישב קושי' הנ"ל מרבה כו' דהא אשכחן מאן דלא אויל בחר חזקה והיינו רבא דפליג עלי' התם ולשטתי' אזיל בההיא דחולין קל"ד הנ"ל עכ"ד ועי' בגיה"ק שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה וכן הוא דעת הרשב"א דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה שהרי הביא בסתם ד' הרר"י הנ"ל וכן הוא דעת הפר"ח והב"א שם דהרשב"א כהר' יונה הנ"ל ועי' בתשובת הרשב"א סי' קע"ד שנשאל על סרכא היוצאת מאונא לאונא כסדרן והיא נסרכה בשפת האונא ונסתפק אם הוא בגב או בחיתוך וכשנופחים הריאה הרבה נראית שהיא בחיתוך וכשאין נופחין אותה כ"כ לא היתה הסרכא נכנסת בפנים מי נחוש ונאמר בעודה בחיים לא היתה נפוחה כ"כ ונדון אותה כמגב לגב או לא והשיב רוב הבהמות כשרות ורובא דאורייתא וכיון שכן כל שנסתפק אם היא נפוחה כ"כ במעי הבהמה אם לאו ואפשר שהוא כן העמידנה על חזקתה עכ"ל והובא דבריו בב"י לעיל סי' ל"ט וכ"פ המחבר שם סעי' ה' והק' הפר"ח דאין קיום לדברים אלו זולת לדעת הפוס' דס"ל דמוקמי' אחזקה בס' השקול אבל לדידן דקי"ל כסברת הר' יונה כיון דמספקא לן אם היתה הכי נפוחה כו' הו"ל ספי' דאורייתא ולחומרא כו' ע"כ קושי' וכן הק' בהיד החזקה שם וכ' מפ"ז דהמחבר ס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים כו' והאריך בזה ולפ"ד הי' לו להקשות ד' הרשב"א אהדדי דבחולין ו' הנ"ל ס"ל כהר' יונה דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה ובתשובה הנ"ל ס"ל דמוקמי' אחזקה אבל באמת לק"מ דהא מבואר בחידושי הרשב"א חולין מ"ו ב' ד"ה הני תרתי שכ' להסתפק בסרכא תלוי' אי צריכה בדיקה או לאו וכ' אח"כ וז"ל ואפשר דאפי' בדיקה א"צ ואינו דומה לס"ד ולישב לה קוץ בושט דהתם אתיליד ריעותא בבהמה שהוחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרי' לקמן על ארי בנייהו ונמצאת צפורן בגבו של א' מהם דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתק ואינהו מקרקרין או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דרסן דריסה האוסרת או לאו וכיון שכ' מס' צריכה בדיקה אבל בזו שאין כאן התחלת האי' שהרי סרכא זו יש לתלות בליחה הבאה שלא מחמת נקב אף בדיקה א"צ ותדע שהרי היכא שעל ארי בינייהו והוא שתק ואינהו שתקי או צווח ואינהו מקרקרין תלי' לקולא דאימר שלמא הוא דעבד או בעותי הוא דמבעתי' אהדדי ולא ודאי קא' אלא אימר וא"ת תקשי לן הא דאמרי' לקמן גבי אמרתא כו' שגרונא שכיח חוה"ש ל"ש דמשמע אי כהדדי נינהו חיישי' וצריכה בדיקה לא היא דהתם נמי אתיליד ריעותא אע"ג דאמרי' שגרונא שכיח לאו שכיח ממש אלא טפי מפסוקת חוה"ש קאמרי' ומיהו שגרונא נמי ל"ש והלכך אי לאו דחוה"ש ל"ש כותי' נמי הוי מצריכין לה בדיקה אבל סרכא דמחמת ליחה שכיחא טובא ודרכה בכך להוריד רירין אילך ואילך הלכך אפי' בדיקה ל"צ עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתוה"ב בית ב' שער ג' הרי שכ' הרשב"א להדיא דדוקא היכא שיש ריעותא בודאי וליכא מידי למתלי בי' אסור ולא מוקמי' אחזקה אבל היכא שיכול לומר שאין זה ריעותא הלל מותר בלא שום בדיקה וא"כ ניחא הא דסי' ל"ט הנ"ל כיון דאנו מסופקין אם הוא בגב או בחיתוך א"כ י"ל דאין כאן ריעותא כלל ומש"ה פ' הרשב"א והמחבר דמותרת משום דמוקמי' אחזקה ולק"מ קושי' הפר"ח הנ"ל וכן ראיתי בבינת אדם שם סי' י"ג שכ' ליישב כן אך כ' דלדידן דקי"ל אין סרכא בלא נקב א"כ ע"כ דיש כאן ריעותא וא"כ עכ"פ על המחבר קשה דהרשב"א לשיטתו דס"ל דיש סרכא בלא. נקב ע"כ קושי' וכ' וצ"ל דבכסדרן כמ"ש הראב"ד הביאו הש"ך דהסרכא בא שם מדוחק רביצתה ולא מחמת נקב עכ"ד אבל באמת ניחא אפי' לדידן דיש לנו לחוש לדעת רש"י דס"ל דאין סרכא בלא נקב וכמ"ש התב"ש שם דהא אנן קי"ל דדוקא סרכא גמורה אבל הניתקת ע"י משמוש לאו גמורה הוא רק ריר בעלמא ובכסדרן י"ל אפי' אינה ניתקת הואיל ושוכבת תמיד זה ע"ו אפי' ריר בעלמא הולך ומתחזק שם והא דכ' לרש"י הטעם דבכסדרן כשרה משום דהנקב נסתם ולא כ' דמחזיקים לריר בעלמא היינו משום דמכשיר רש"י אפי' אי הסירו הסרכא ומצאו שם נקב כו' אבל לכתחלה אין להחזיק שם שום ריעותא כו' עכ"ד ושפיר ד' הרשב"א והמחבר ולק"מ קושי' הפר"ת והיד החזקה הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהמחבר בסי' ל"ע ס"ל נמי כהר' יונה הנ"ל ודלא כהיד החזקה הנ"ל ועי' בתוי"ק שם מ"ש ליישב ד' הרשב"א והמחבר והאריך בזה וכן סיים התב"ש שם דאין לזוז מפסק הש"ע ועי"ש עוד מ"ש ליישב עפ"ד קושי' הפר"ח שם מסי' ל"ט סעי' ט"ז י"ז כו' ומה שהק' על הט"ז דסוף סי' ל"ט שכ' דכל שיש ס' לפנינו וב' הצדדין שוין פשיטא שאו' בזה נשחטה הותרה כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ת סי' ל"ט ס"ק א' מ"ש עפי"ז ליישב ד' הרשב"א בחולין מ"ת א' גבי ריאה הסמוכה לדופן כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בתוה"ב נ"ד גבי הורקת הכבד שכ' וז"ל שאם אתה או' שכל שלא נודע שנפלה לאור תולין בתולדה או במקרה אתר שאינו פוסל א"כ אף שנפלה לאור נמי נאמר כן דהא רובא דאורייתא כו' דאף בנקב שבבמע"י כו' אפי"ה תלי' בזאב ובידא דטבחא אע"ג דהתם דוקא בדאיכא קמן מידי דנתלי בי' בזאב כו' התם הוא דאיכא מידי דפוסל עכ"פ אי איתא מחיים דבהמה אבל הכא דליכא מידי דפסול דהא ירקות לא פסול כו' וא"כ אפי' ליכא מידי קמן למתלי בי' כיון דלאו מידי דפסול עכ"פ הוא ניתלי להקל א"ו ירקות שבלב כו' מלתא דחיקא הוא אלא ע"י אור כו' ולהכי לא תלי' אלא במצוי וכיון שכן אף בלא ראינו שנפלה לאור עכ"ל היינו נמי כיון דליכא ריעותא תולין להקל וכמ"ש בתולין מ"ו הנ"ל ועי"ש עוד בב"א מ"ש עפ"ד הנ"ל ליישב ר' הרשב"א בחולין נ"ג ובתוה"ב מ"ד גבי ס' דרוסה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד ברשב"א חולין נ"ה ב' ד"ה ת"ש שכ' וז"ל דאע"ג דקי"ל כת"ק דאמר צמקה בידי הבריות כשרה מ"מ היכא שנמצאת שצמקה הריאה חוששין לה שמא בידי אדם וצריכה בדיקה כו'. אלא מיהו היכא דרדף אחרי' ארי לפנינו או ששמעה שאגת ארי' כו' ושחטוהו ונמצאת שצמקה הריאה שלה צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למתלי אי תלי' משום דרוב בהמות כשרות כו' וכענין שאמרו בבא זאב ונטל במ"ע כו' ועובדא דרבב"ח משום דלית לי' קמי' מידי למתלי בי' א"ד גבי זאב וידא דטבחא דוקא הוא דתלי' משום דר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת כו' אבל זו דודאי מחיים צמקה לה אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות ה"ל ספי' דאורייתא ולחומרא ואפשר דמדקתני מתני' חרותא בידי שמים כשרה משמע דכל היכא דאיכא למתלי דבי"ש הוא כשרה דאי לא מנא ידעי' כו' ואינה ראי' דדלמא הכי קתני חרותא היכא דנתברר דבי"ש הוא כגון שנבדקה וחזרה לבריאותה דע"י בדיקתה ודאי אגלי לן דביד"ש הוא וצ"ע עכ"ל וכונתו דדוקא בדבר שי"ל דאין כאן ריעותא כלל כגון גבי זאב וטבחא בזה הוא דמוקמי' אחזקה אבל בצמקה הריאה דודאי יש כאן ריעותא מחיים ה"ל ספי' דאורייתא ולא מוקמי' אחזקה וכמ"ש בחולין ו' ומ"ו הנ"ל וכ"כ בב"א שם דזהו כונת הרשב"א וא"כ ס"ל להרשב"א דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ועי' בחידושי הרשב"א נדה נ"א א' ד"ה לא טימא שכ' וז"ל וא"ת ולהוי כמחצה ע"מ ואמאי טהורה לגמרי וי"ל משום שמסייע לה החזקה דאשה זו בחזקת טהרה ואינו מחוור דהא ודאי הפילה וכיון דרוב תחי' מד' מיני דמים הן נפקא אתתא מחזקתה עכ"ל ויש שם ט"ס וצ"ל וכיון דמחצה תחי' מד' מיני דמים הן כו' הרי להדיא דס"ל להרשב"א דכל היכא דאתיליד ריעותא לא אזלי' בתר חזקה וכ"כ בב"א שם סי' ט"ז דמד' הרשב"א אלו מוכת דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והשיג על הפלתי בדעת הרשב"א והאריך בזה וכן ס"ל להש"ך בדעת הרשב"א דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ועי' בטור האבן שם סי' כ"ב וסי' מ"א שכ' דהרשב"א ס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה והביא ראי' מד' הרשב"א בתוה"ב נ"א שכ' גבי הא דנפלה לאור כו' אמרו דאין ריאה לעוף ליתמר כו' דאם ראינו שנשתנה ריאה שלה טרפה וכ' דלהכי לא מני ריאה בהדייהו כו' דהנה ב' מיני ירקות הם ירוק כביצה כו' וירוק ככרתי כו' הא אמרי' ירוקה כשרה מדר"נ הנה מבואר שלפעמים נמצא בתולדה ירוק ככרתי א"כ אף בנפלה לאור יש לחלות השינוי בתולדה ולא בא מחמת האור כ"ל הרי מבואר אף שנפלה באור לפנינו ורוב הבהמות הכשרות אינם נופלים לאור אפי"ה תולין השינוי בתולדה אף דהשינוי בתולדה ג"כ אינו מצוי ואף להנקה"כ שכ' דהרשב"א בתוהה"ק אינו פוסק כהאי תי' היינו משום דכיון דנפלה לאור ונחמרו בני מעי' שהרי אנו רואין שינוי בריאה שהוריקה אין תולין באינו מצוי שנעשה מחמת התולדה אבל בס' השקול אף בריעותא מחיים יש לתלות לקולא וכן מבואר ברשב"א הביאו הש"ע לקמן סי' נ"ב סעי' ד' דאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי שכל מדברים כבדן ירוק הרי מבואר אף דהבייתות רובם אינם ירוקים דאל"כ למה לי' למימר דתולין במדבריות הא בבייתות ג"כ כבדן ירוק ונתלה בבייתות גופי' א"ו רובם אינם ירוקים א"כ הרי אף שיש ריעותא מחיים ורואין שינוי ואי"ל דרוב הכשרות יש להם ירקות זו או רוב הכשרות נופלות לאור אפי"ה תולין להקל כו' והשיג על התב"ש והאריך בזה ודבריו תמוהים דהא מד' הרשב"א בחולין י' א' מ"ו ב' נ"ה ב' ומד' הרשב"א נדה כ"א הנ"ל מבואר להדיא דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכמ"ש הש"ך והפר"ח והתב"ש הנ"ל בדעת הרשב"א ובסי' מ"א שם דחק ליישב שלא תקשי מד' הרשב"א תולין י' א' מ"ו ב' הנ"ל והאריך בזה אבל לא הביא ד' הרשב"א חולין נ"ה ונדה כ"א הנ"ל דמבואר להדיא דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכנ"ל וכן ראיתי בס' בית נאמן חדר כ"א שהשיג על הטור האבן הנ"ל וכ' דמוכח מד' הרשב"א תולין הנ"ל דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ודחה ראי' הטור האבן הנ"ל מד' הרשב"א גבי נפלה לאור כו' דשאני התם דהרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל בנפלה לאור ולא נבדקו בני מעי' מותרת וכמ"ש הרשב"א עצמו בתוה"ב משום דגם אם נפלה לאור שכיח יותר להיתר מלאי' וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ב דקודם שנחמרו בני מעי' תשרף לגמרי רק משום דמיעוט המצוי הוא החמירו חכמים לבודקה כמו שהחמירו לבדוק סרכות הריאה ולכן כל שיש לתלות בתולדה אין כאן ריעותא גלוי' שנחמרו בני מעי' ויש לתלות יותר בחולדה משום דע"פ הרוב הנופלים באור אין נחמרים והוי כלא נבדק כלל וכן הטעם בהא דירקות הכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד הרשב"א בסי' קע"ד הנ"ל בנסתפק בסרכא אם היא בגב או בחיתוך כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בטור האבן מ"ש והאריך בזה והעיקר בדעת הרשב"א דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכמ"ש וכן ראיתי בתוי"ק שם שכ' נמי כן בדעת הרשב"א כמ"ש והאריך בזה יעוש"ה וכן הוא דעת הר"ן דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה שהרי הביא בפ"ק דחולין ד' הר' יונה הנ"ל בסתם ומ"ש הר"ן בנדה כ"א שם דמוקמי' אחזקה דלא כהרשב"א הנ"ל עי' בב"א שם סי' י"ז מ"ש ליישב זה וגם כ' ליישב שלא תקשי מד' הר"ן בריש קידושין גבי נתן הוא ואמרה היא כו' והאריך בזה לחלק וכן ס"ל להש"ך והפר"ת והתב"ש והתוי"ק שם דדעת הר"ן הוא דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ומד' סה"ת וסמ"ג עשין ס"ג שכ' וז"ל והיכא דנשבר העצם ולא ידע אי מחיים או לאחר מיתה או שמוטת ירך ולא נודע אי נתעכלו ניביו דיש לאסור דל"ד לזאב דהתם יש רגלים לדבר משא"כ הכא דהספי' תלוי בחסרון חכמה עכ"ל ומשמע מפשט דבריהם אא דהיכא דהוי ס' השקול מוקמי' אחזקה אך י"ל דהא דכ' דשאני הכא דהס' תלוי בחסרון חכמה דכונתם משום דליכא למתלי בהיתר טפי מאי' וכמ"ש האו"ה כלל נ' דין ה' והמש"ב סי' נ' הובא דבריהם בש"ך וא"כ י"ל דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה היכא דנולד ריעותא מחיים כדעת האשכול והר' יונה והרשב"א והר"ן הנ"ל אבל פשט דבריהם משמע דעיקר החילוק הוא משום דהוי חסרון חכמה וכ"כ הש"ך וכ' דכן משמע מד' מהרא"י בהגהות ש"ד סי' פ"ו וכ"כ בתוי"ק שם הבאתי דבריו לעיל וא"כ ס"ל להסה"ת והסמ"ג דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף היכא דנולד ריעותא מחיים אך הדר"ח בפתיחה להל' טריפות שם כ' דדוקא בס' השקול ס"ל דמוקמי' אחזקה אבל היכא דאיכא ריעותא ברורה מחיים ס"ל דלא מוקמי' אחזקה ומפ"ז דתה ד' הפר"ח שכ' דרק ב' שיטות יש בדין זה שיטת התוס' כו' והרא"ש דדוקא היכא דהאי' שכיח טפי אבל בס' השקול אף בריעותא מחיים תלי' להקל כו' ודעת הר' יונה דבס' השקול אסור כו' והוכיח מד' המחבר לקמן סי' נ"א בהלעיט דבר ס' אם ניקב להמעי' דטרפה מס' וכן מנו"ש בסי' נ"ב בנפלה לאור וא"י אם נחמרו בני מעי' שאסורה מס' דס"ל כהר' יונה והשיג עליו דיש בזה ג' שיטות שיטת התוס' והר' יונה הנ"ל וש"פ ס"ל דדוקא בדאיכא ריעותא ברורה מחיים אבל בס' השקול כו' י"ל נשחטה הותרה אם לא בס' חסרון חכמה וא"כ אין ראי' מד' המחבר סי' נ"א ונ"ב דס"ל כהר' יונה הנ"ל דהתם איכא ריעותא מחיים כו' ואח"כ כ' שם דדין זה אי בס' השקול מוקמי' אחזקה או לא פליגי אמוראי בתולין מ"ח ב' גבי מחט שנמצאת בריאה כו' דמ"ס סמפונא נקט ואתאי כו' ומ"ס נקובי נקב ואתאי כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב לעיל סי' ל"ט ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד במעין החכמה שכ' ע"ד הש"ך הנ"ל דהא דפליגי רבה ואביי אי מוקמי' אחזקה היכא דנולד ריעותא מחיים תליא בהא דאמרי' בחולין י' ב' מנ"ל דאזלי' בתר חזקה ויליף מבית המנוגע כו', וראב"י פריך עלה ודלמא שיצא דרך אחוריו ואמר אביי עלה ב' תשובות בדבר ורבא מתרץ תשובת אביי ומחזק ד' ראב"י ובתוס' י"א א' כ' דלראב"י לא נפ"ל חזקה מקרא אלא מהלכה למ"ס כו' לפ"ז נ' דרבה דמתרץ משום חזקת היתר כו' ס"ל כראב"י וכדרבא דמחזק דבריו כו' ואביי דמתרץ שינוי' אחרינא אזיל לטעמי' דדחי מלתא דראב"י ויליף חזקה מבית המנוגע ואין ללמוד משם אלא לענין שכמותו שיהי' חזקת הנגע קודם הולדת ס' פחיתות הנגע שהוא בעת יציאה מהבית ולא בנולד הס' קודם החזקה ומש"ה מתרץ שינוי' אחרינא ולפ"ז הי' נ' לפסוק כדעת הפוס' שבכל ענין יש לסמוך אחזקה דהא קי"ל כרבא נגד אביי עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא רבא נמי מתרץ שם שינוי' אחרינא דלא כרבה אלא ס"ל כאביי וכמ"ש הש"ך הנ"ל ובחולין י' הנ"ל ס"ל כראב"י לפ"ד סתרי ד' רבא אהדדי מהא דיבמות להא דחולין הנ"ל וכיון שנתבאר דדעת הרבה פוס' דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים א"כ במקום הפ"מ שפיר יש לסמוך עליהם להתיר וכמו שפ' הש"ך וכ"פ בביאורי הגר"א ס"ק ד' וכ"פ בתוי"ק שם וכ' דהיכא דאפשר לבדוק בודאי צריך בדיקה והיכא דלא אתיליד ריעותא כלל לא מחזקינן ריעותא וכמ"ש הרשב"א בחולין מ"ו א' גבי סרכא תלוי' דא"צ בדיקה כו' אבל אם יש ריעותא ברורה לפנינו כו' בזה יש להחמיר וכ' דיש להמורה להזהיר בזה מאד שלא להקל במקום שיש ריעותא ברורה ולנגוע באי' דאורייתא כו' עכ"ד וכ"פ בטור האבן שם דבס' השקול מוקמי' אחזקה אף בנולד ריעותא מחיים והאריך הרבה בזה ועי' בהיד החזקה שם ובראש אפרים שם ובדר"ח שם ובש"ש שם ובבנין עולם שם ובמהר"ן יפה שם ובפרי תבואה סי' י"ז ובברוך טעם דין הפריס ע"ג קרקע ובאמרי בינה דיני טריפות סי' א' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בתוי"ק ובש"ש שם ובטור האבן שם ובפרי תבואה שס ובבית נאמן שם ובבינת אדם שם ובעונג יו"ט שם ובמהר"ן יפה שם ובבית דוד סי' ט"ו י"ז ובחוט המשולש בתשובות הגאון ר' אליעזר יצחק מ"ש לענין מחזיקין מאיסור לאי' ומ"ש ע"ד מהרי"ט ח"א סי' פ"ב והאריכו הרבה בזה יעוש"ה: