יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות טריפות · סימן לו
סעיף א
א זה בלא זה עי' פלתי ס"ק א' שהק' דלמה לא חיישי' דקרום העליון נתרפא כמו בושט לעיל סי' ל"ג דחיישי' שמא הבריא כו' ותי' או דל"א נתרפא רק בקרום החיצון מן הושט או דבשאר מיני טריפות דאמרי' נשחטה הותרה ל"א הבריא דלא שכיח רק בושט דהוי ס' בשחי' ול"ש נשחטה הותרה עכ"ד ולפמ"ש בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב דבספק ניקב הושט לא מקרי ס' בשחי' והארכתי הרבה בזה יעוש"ה א"כ ל"ל כתי' הב' אלא כתי' הא' הנ"ל דל"א נתרפא רק בקרום החיצון מן הושט ולפמ"ש הפר"ח לעיל סי' ל"ג ס"ק י"ז להביא ראי' דבכל הטריפות לא חיישי' שמא הבריא דאל"כ היכי סמכינן אנפיחה היכא דאיכא ריעותא בריאה ניחוש שמא ניקב והעלה קרום והביא דכ"כ הר"ן במתני' דהמסס וב"ה שניקבו לחוץ כו' והכי מוכח בש"ס בנ"ד שאין לנו בעריפות אלא כפי מה שבאים לפנינו ולפי' אין לחוש כלל לשמא נתרפא ומפ"ז פ' דלא כהרמב"ם שם ולפ"ד לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דל"ח שמא הבריא ועי' בתב"ש שם ס"ק י"ג שהשיג על הפר"ח וכ' דבשאר אברים ל"ח שמא נתרפאה דמנכר דנעשה מקומו צלקת ובפרט בריאה ע"י ששואבת כל מיני משקה נעשה סרכא והי' ניכר וכ' על הפר"ח דאשתמטתי' ד' רש"י ביבמות ע"ו א' גבי קרום שעלה מחמת מכה כו' והאריך בזה וכן מבואר ביש"ש פא"ט סי' י' סברא זו דאם הי' נקב ונתרפא סרכא הוה משתכח נמי לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דמש"ה ל"ח כאן שמא נתרפאה כיון דאין מקומו ניכר ועי' במקמ"ח שכ' ליישב ד' הפלתי וכ' שלא ראה ד' הרא"ש פא"ט סי' ל"ד שהביא ד' ר"ת להשיג על רש"י דמטריף בהמסס בניקב חצי העור דל"ח להבריא אלא בושט דפעיא בי' וגמדי לי' ולפעמים שחזר המחט לתוך הושט אבל בהמסס אם הבריא הי' המחט חוזר לתוכו וא"כ לק"מ כיון דבש"ע איתא דהיכא דניקבו זה שלא כנגד זה כשר וא"כ צ"ל דריאה לא דמיא לושט דל"ש בי' הך סברא דפעיא בי' וגמדי א"כ ל"ח שמא הבריא כמו בהמסס דאם הבריא לא הי' המחט חוזר לתוכו כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק י"ג מה שהק' על תי' הב' של הפלתי הנ"ל דא"כ קשה בחולין י"א א' דרצה למילף דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה דדלמא ניקב קרום של מוח ודחי דלמא דפלי פלויי ובדקי' לי' וכן מפסח דתי ג"כ דלמא דמנח גומרתא ובדק לי' לקרום המוח וכן מחלב האלי' כו' דדחי דלמא דפתח לה ובדק לה ומה מהני בדיקה אכתי ניחוש דלמא ניקב ונתרפא ואי משום דל"ת דנתרפא הא הוא מטעם רובא כו' וא"כ אכתי מוכת דאזלי' בת"ר דאל"כ גם בדיקה לא מהני דשמא נתרפא ע"כ קושי' והאריך בזה ועי' בלב"ש ס"ק ד' ובגידולי הקדש ס"ק א' מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ב שניקבו שניהם. עי' ברש"י ברפא"ט מ"ב א' שכ' דאף נקב משהו טרפה וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם דאף נקב קטן כל שהוא טרפה וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה שם וכ"כ בתב"ש סעי' ב' דאפי' נקב משהו טרפה והוא מד' רש"י והרמב"ם והרע"ב ובאמת מבואר כן בתולין נ"ו ב' דקא' הגמ' שם שיעור ירוקתו כשיעור נקובתו מה נקובתו במשהו אף ירוקתו במשהו הרי מבואר להדיא בגמ' דהיכא דניקב טרפה אף בנקב משהו טרפה וה"ה לריאה דטרפה אף בנקב משהו ועי' בלב"ש סי' ל"ט ס"ק ר"ג שכ' לענין ריאה שמזיע דם ועכ"ז אינו מבצבץ די"ל דנקב קטן יש שאינו מבצבץ ואין הרוח יוצא דיש להכשיר דעיקר הטעם בנקב בריאה משום דא"י לכלוא בקרבה הרוח א"כ אם הנקב קטן מזה השיעור ואין הרוח יוצא י"ל מסברא דכשר כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שהשיג עליו וכ' דאף נקב כל שהו שאינו מבצבץ טרפה כו' והאריך בזה וכ' דאף דחזינן דאין הרוח יוצא י"ל דסופו להתרחב עד שיצא הרוח כו' וכל העומד לנקוב כנקוב דמי והוי כאלו הרוח יוצא כעת לפנינו וכ' אח"כ דודאי אף בנקב דק מן הדק מבצבץ ויוצא הרוח והביא דכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"ז מהל' שחי' הל' ח' שכ' זה עיקר גדול יהי' בידך שכל ריאה שנופחים אותה בפושרים ולא יבצבץ המים הרי היא שלימה מכל נקב כו' עכ"ד יעוש"ה.
ג בהג"ה ויש מטריפין. בהג"א כ' הטעם דקרומי הריאה גמרא ופשטה לי' ואפשר דמתרמי זה כנגד זה והק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ דא"כ בריאה דאוושא מה יועיל שבודקין אם אינו מבצבץ דאמרי' תתאה אנקיב ולא עילאה ניחוש דגם עילאה אנקיב ומה שאינו מבצבץ לפי שניקבו זה של"כ זה ושמא אח"כ יתרמי שיהי' הנקבים זה כנגד זה ותי' דאפשר לומר כיון שהרוח נכנס בין הקרומין אי אנקיב קרום העליון אפי' זה של"כ זה ודאי הי' הרוח יוצא דרך נקב העליון וכ' אבל עדיין לא יתורץ הא דאמר אי ידעי' היכא אוושא מותבינן עלה גילא או גדפא או רוקא אי לא מבצבץ כשרה ואמאי לא חיישי' שמא ניקב קרום העליון זה של"כ זה ונצריך בדיקת פושרין כל האונא וכ' דצ"ל כיון דבמקום שראינו דאוושא אין שם נקב בקרום העליון אין להחזיק ריעותא לומר שמא ניקב זה של"כ זה עכ"ד ועי' בד"ח ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ד בהג"ה נמצא בועא. עי' בחו"ד ס"ק א' שכ' דאפי' רק ניקב עור העליון טרפה והביא ראי' מד' הט"ז סי' ל"ג ס"ק ו' כו' וכ' עליו חותני הגאון ז"ל דדבריו תמוהין דהא הרב לא הטריף רק משום דהוי כקרום שעלה מחמת מכה ולא משום דא"א לבדוק שמא ניקב גם קרום הב' ועוד הא דוקא נגלד כולה צריכה בדיקה אבל ניקב א' מהן א"צ בדיקה כמ"ש הש"ך ס"ק ב' רק התב"ש מצריך בדיקה במראה ובמישוש וזה אפשר גם כשיש בועא תחתיו והתב"ש כ' ג"כ להטריף ניקב עיר העליון ובועא תחתיו משום דהוי תרתי לריעותא אבל בדיקה במראה אין הבועא שתחתי' מעכבה וכבר כ' האחרונים דניקב עור א' ל"ח ריעותא ויש להתיר אפי' אין הבועא מ"ז בהפ"מ דלא כהתב"ש עכ"ד ועי' במקדש מעט ס"ק ט"ז מה שהשיג ע"ד החו"ד:
ה ונקרע הקרום עי' ש"ך ס"ק ה' שהביא בשם אביו שפי' ד' הרמ"א דמיירי כגון דאיכא שום ריעותא בריאה כגון מראה וכה"ג כו' ואם נשבר הקרום ואיי כאן ריעותא טרפה דאמרי' ממ"נ אי דיינינן לה כקודם נפיחה טרפה היא ואי כלאחר נפיחה הא נשבר הקרום עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק י"ב ועי' בפלתי ס"ק ג' מה שהשיג על הש"ך ועי' בחידושי מהרא"ל ובד"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בפר"ת ס"ק ט"ו שכ' אם נפחו לריאה לברר איזה מראה אם כשרה ולא עי' בריאה לידע ולהבחין אם סרה המראה והלכה לה עד אחר שנפחוהו יותר מדאי ואז ראו שיש לה מראה ריאה וכשרה היא רק שנקרע הקרום יראה לי שבהפ"מ יש להקל שאנו חולין. לומר שהמראה סרה והלכה בעוד שהיתה נפוחה כדרך שאר הריאות ותוספות הנפיחה בחוזק גרש לה שנקרעה עכ"ד ועי' בראש אפרים שם ס"ק כ"ה מ"ש לחלק בין אם ידוע שלא סרה המראה המסופקת עד סוף נפיחה זו שנקרעה בה לבין אם אין בריאה לידע אם סרה המראה עד אחר שנפחוהו יותר מדאי כו' והאריך בזה והיינו כהכרעה בין ד' הש"ך והתב"ש והפלתי הנ"ל ועי' בס' בית דוד סי' י"ב שהשיג על הראש אפרים דמנ"ל להקל כ"כ בטרפה דאורייתא לתלות דהמראה היתה עוברת גם ע"י נפיחה כדרכה והקרע במה שנפחו יותר מדאי דהא כיון דבעי' בדיקה מדינא לראות שחלפה המראה ובלא בדיקה דהיינו שנאבדה הריאה כו' ודאי דהיא טרפה כו' וטריפות זה הוא מעיקר דין התלמוד דכיון דנראה בה מראה טרפה אפי' בשעה שהיא אינה נפוחה א"כ אתרע לה רובא כו' וכיון דלא ראינו שעברה המראה ע"י נפיחה כדרכה רק ע"י נפיחה שלא כדרכה עד שנקרע הקרום מלתא דפשיטא דלא עדיף מנאבדה בלא בדיקה דטרפה דהא מה שעברה ע"י נפיחה שלא כדרכה ודאי דלא מהני כו' רק היכא שיש לחלות הנקב בידא דטבחי שפיר יש לפסוק דכשרה והאריך בזה ופ' להחמיר דלא כהראש אפרים הנ"ל וכ' אח"כ דעכ"פ הא ודאי דאף הר"א דהיקל לא היקל רק בנקרע לפנינו דהוי כנאבדה אבל מתלי ודאי דלא תלינן אם בצבצה הריאה לומר דהנקב בא ע"י חוזק הנפיחה כיון דאיכא למימר דגם מעיקרא הי' בו דהא כל פסולי המראות שמנו חז"ל הוא משום שסופו לנקוב וא"כ ודאי יש לתלות טפי הנקב במראה ולומר שכבר פעלה המראה את פעולתה לקלקל קרומי הריאה ובשביל זה ניקבה גם מעיקרא ומה שחלפה המראה הוא מחמת חוזק הנפיחה עכ"ד ומ"מ לענין דינא בהפ"מ יש לסמוך אראש אפרים הנ"ל וכן הביא העצ"ל ד' הר"א הנ"ל ופ' כך אך דוקא בנקרע לפנינו דהוי כנאבדה אבל מתלי ודאי לא תלי' אם בצבצה הריאה לומר דהנקב בא ע"י חוזק הנפיחה אלא תלי' הנקב במראה כו' ומה שחלפה המראה הוא מחמת חוזק הנפיחה וכמ"ש הבית דוד הנ"ל:
ו טרפה. עי' בפ"ת ס"ק ב' מ"ש ע"ד הברית אברהם חיו"ד סי' ט"ז ועי' בלב"ש ס"ק ל"ד שכ' נמי דיש להקל בהפ"מ בעברה ע"י מיעוך ולא נבדקה אך כ' דזה דוקא כשהי' המיעוך כדינו אבל לא במיעוך דהשתא ועי' בנחלת יעקב בסוף הס' בתשובות הגאון ר' אברהם תאומים סי' ה' שכ' דאף במיעוך דהשתא דנוהגים בקליפה בנחת הבדיקה רק לחומרא ואינה מעכבת בדיעבד וא"כ יש להקל בהפ"מ ועי' בעמודי אור סי' מ"ז ובס' עין יצחק חיו"ד סי' ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ז בהג"ה אין לה בדיקה. עי' ש"ך ס"ק ט' ועי' במקום שמואל סי' ט' מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ח שהעביר כו'. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' שהק' בהא דאמרי' בחולין ט' א' נטלן כו' מי חיישי' שמא במקום נקב נקב ופירש"י שמא מקודם הי' נקב והא אין בודקין אחר י"ח טריפות כלל ומה"ת לחוש וכך הי' לומר מי חיישי' שמא נקבים אלו לא מזאב הן והיינו שלא במקום שיניו ע"כ קושי' והאריך בזה ליישב ולבסוף כ' דלא יכולתי ליישב לשון הגמ' כראוי ובאמת כבר קדמו בקושי' זו המהרש"א בחולין י"א ב' ד"ה וליחוש ותי' ב' תי' תי' הא' די"ל דלר"מ מבעיא דחייש למיעוטא במלתא דאפשר והך מלתא דבא זאב מקרי אפשר וחי' הב' דעיקר איבעיא דלעיל בנקבים הרבה שלא במקום שיניו והפרמ"ג הנ"ל לא ראה ד' המהרש"א אלו שהרי לא הביאו וכן ראיתי בעצ"ל שתמה כן על הפרמ"ג והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו ועי' בד"ח שהשיג נמי עליו וכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הרשב"א במשמרת הבית גבי נאבד הסכין כו' והאריך בזה וגם הם לא הביאו ד' המהרש"א הנ"ל ועי' בראש אפרים ס"ק מ"ג מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
ט שלקחה זאב. עי' ש"ך ס"ק י"א שהביא ד' ר' ירוחם שכ' דה"ה עכו"ם והב"ח חלק עליו כו' דעכו"ם למה לו לעשות נקב כו' וכ' הש"ך דאף ר' ירוחם לא קא' אלא כשידוע שנעשו בה נקבים וקי"ל דאע"ג דלא ידעי' אי הי' בה נקבים מקודם דלא סמכי' אעדותו דעכו"ם מ"מ תלי' הכל בעכו"ם עכ"ד וכן פ' בשמל"ח סעי' ח' ועי' בפלתי שהק' דא"כ בני מעים שאנו מוכרים לא"י וא"צ בדיקה א"כ למחר יבא א"י ויראן נקובים יהי' אסורים כו' וא"כ חיינו תלוים מנגד שהיום אנו מוכרים לא"י ולמחר יחזירן בנקבים והרי הכל אסורים כו' ומהכ"ת לאסור ולא משגחינן כלל בכל מעשה א"י ומי יודע מה הי' לו בו ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דהא מדינא דגמ' בספי' אי נעשה מחיים אפשר בהקפה רק לדידן דאין אנו בקיאין בהקפה מ"מ היכא דאיכא למימר דע"י משמוש היד נעשה אין נפ"מ בין עכו"ם לישראל כלל והיכא דליכא למתלי אה"נ דאסיר והיינו דוקא על הדרך שכ' בנקוה"כ לקמן בסוף סי' מ"ח דבשעת ההתעסקות הראה לישראל דהוי כגלוי מלתא אבל אח"כ א"נ לאסור וכ"כ בד"ח ליישב כן קושי' הפלתי ועי' במא"ע שורש ד' ענף ב' אות ג' מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' י"א מיש והאריך בזה יעוש"ה:
י תלינן להקל. עי' בשמל"ח ס"ק י"א שכ' דאם נמצא במקום סרכא אפי' עוברת ע"י משמוש או סמוך לה וכדומה במקום שצריך בדיקה טרפה דהא א"א לבדוק במקום הנקב כו' עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק כ"ב מ"ש להסתייע מד' הב"ח סי' ל"ז והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שהביא ד' התב"ש ופ' נמי כן אך לא מטעם של התב"ש דלהתב"ש הטעם משום דא"א בבדיקה וכל סרכא בעי בדיקת נפיחה מש"ה טרפה ופי' כן. הב"ח והפרמ"ג ס"ל הטעם משום דסרכא שלא כסדרן רוב הפוס' מטריפין אלא שאנו מקילין ע"י מיעוך הלכך אם נקב תחתי' או סמוך לה לא חלי' בטבח כו' דיותר יש לתלות בסרכא שהי' נקב כו' וכ' דזהו נמי כונת הב"ח והאריך בזה והנה בדין זה אין נפ"מ רק בטעמא אך יש נפ"מ לדינא בין התב"ש להפרמ"ג וכמ"ש בלב"ש ס"ק ל"ד בסרכא שעברה ע"י מיעוך ונאבדה בלא בדיקה או שנקרע העור אחר שחי' קודם המיעוך או אחר המיעוך באופן שא"א לבדוק ברוק להתב"ש טרפה ולהפרמ"ג יש להכשיר בהפ"מ וכ' דכן הסכים בגבעת שאול סי' מ"ט כהפרמ"ג ועי' בעצ"ל שכ' דלא ידעתי על מה סמכו הבודקים שקולפים הסרכא מעל הריאה בנחת עד סמוך להסרכא ולחוץ מעט וכשבודקים בפושרין הוא מבצבץ שם בסמוך למקום הסרכא ומכשירין באמרם כי זהו לאו מקום הסרכא ותולין בקליפת הבודק שם להלן מן הסרכא ועי"ז הוא מבצבץ שם כו' דהא אף דתלי' בטבח בעי' לידע דהעביר שם ידו בכח כו' ועוד דלהב"ח והתב"ש והפרמ"ג הנ"ל לא תלי' אף שהעביר שם בכח בנמצא נקב סמוך להסרכא דיותר יש לתלות הנקב בסרכא והביא ד' הראש אפרים בתשובה סי' י"ב בסרכא עוברת ע"י מיעוך ולא הי' מבצבץ על מקום הסרכא אלא סמוך לה רחוק ב' קשין כו' והאריך בזה והניח בצ"ע ועי' בחכמת אדם כלל י' סי' ו' שכ' דוה תליא בדעת המורה אם מסתפק שמא הגיע הסרכא עד שם כו' אבל ברחוק קצת שלפי ראות עינינו לא הי' שם הסרכא הרי יש לה בדיקה עכ"ד ועי' בדע"ק ס"ק י"ז י"ח ובמקדש מעט ס"ק נ"ו ובדע"ק סי' ל"ט ס"ק ס"ו ס"ה ובברית אברהם חיו"ד סי' ט"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' בעמודי אור סי' מ"ז שפ' להחמיר בסרכא שכ"כ ובמקום התפשטות הסרכא נקרע קרום הריאה אבל קרוב לודאי אצלו שזה נעשה במשמוש ידו במקום ההוא כו' במיעוך שלנו הנהוג בקליפה כו' והאריך בזה ופ' דאין להכשיר ועי' בס' עזרת יהודא חיו"ד סי' כ"א שכ' בסרכא שהי' עוברת ע"י מיעוך ומשמוש בקילוף הצפורן ושוב בדקו ע"י רוק ובצבצה הריאה כו' והאריך בזה ופ' להחמיר דכיון דבצבצה הריאה במקום הסרכא ממש ודאי דיש להטריף והיינו כהעמודי אור הנ"ל ועי' בס' עין יצחק חיו"ד סי' ח' שכ' דהיכא דחזינן דגם בשארי מקומות בהריאה שאינו מקום הסרכא וההתפשטות הסרכא דגם שם מבצבצה ויש לנו שם במה למחלי במשמוש יד בכח וכן ע"י חוזק הנפיחה א"כ חזי' דדרך הריאה זו לבצבץ ע"י משמוש היד וחוזק הנפיחה כו' לכן גם אם נמצא הבצבוץ במקום הסרכא וההתפשטות דג"כ יש לנו לדון ולהכשיר דנעשה זה ע"י משמוש יד וחוזק הנפיחה דהרי אנו רואים דכן הוא הטבע של הריאה זו כו' והאריך בזה ופ' כן גם בשארי תרתי לריעותא ועי' בס' משיב דבר סי' ט"ז מ"ש עליו והאריך בזה ועי' בבית שלמה חיו"ד סי' ע"ה שפ' להחמיר והאריך בזה ועי' בס' אורי וישעי סי' ל"ח ובס' מנחת הזבח דיני תרל"ר אות מ' סעי' ע"ד ע"ה ובעשרון שם מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' כ"ב שכ' במקום שנוהגין לפתוח החזה בקרדום לבדוק הריאה בפנים להוציאה דרך שם ונשאר שם עוקצין בעצמות החזה הראוים לנקוב הריאה כשמוציאין אותה וגם כשחותכין בסכין השומן שיורד בין הערוגות מהשדרה א"א להזהר שלא תנקוב הריאה בהסכין וכמעט אין ריאה שלא ימצא בתוכה נקבים מהסכין ומהעצמוח הנ"ל כו' והביא ד' השמל"ח שכ' דמנהג קצת בודקים שאם ה א אדום קצת במקום הנקב ממש וריר יוצא ממנו ג"כ אדום חילין במידי דאיכא למתלי כו' והאריך בזה ופ' דיש להקל בהפ"מ ואח"כ כ' ע"ד הראש אפרים שכ' בסעי' מ"א על מ"ש האחרונים דאם הטבח מרגיש בבירור שמידו נעשה הנקב אע"פ דהנקב פתוח אין חוששין שלא נאמר דברים אלו אלא בידוע לו שעשה הנקב פתוח אבל אם הרגיש שעשה הנקב אבל לא הרגיש שעשה פתוח ועתה נמצא פתוח כיון שאין דרך לעשות נקב כזה בחוזק יד חוששין שהי' כאן נקב פתוח מכבר ועכשיו הגיע לידו הנקב שהי' שם מכבר וכן אם הנקב עגול או אדום כו' שאין לחלות אז אע"פ שהבודק יודע שעשה נקב בכאן טרפה והשיג עליו והאריך בזה ופ' להכשיר ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' ט"ז שכ' בסרכא שעברה ע"י מיעוך ואח"כ בדקה הבודק ובצבצה למראה עיניו ושוב אח"כ בדקה עוד הרבה פעמים ושוב לא בצבצה דיש לאסור כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
יא אם נמצא כו'. עי' ש"ך ס"ק ט"ו שהביא ד' הרמב"ם בפ"ו והכל בו ואו"ה שכ' חזקה דלאחר שחי' פי' וכן ראב"ן כ' ודאי לאחר שחי' פי' כו' ובאמת משמע כן מד' הגמ' חולין מ"ט א' דקא' והלכתא לאחר שחי' פריש משמע דהוי ודאי מדלא קא' תלי' כדקא' הגמ' מקודם גבי אינקבה ריאה היכא דממשמשא ידי' דטבחא כו' והלכתא תלי' משמע דהוי ודאי וכן בפלוגתא קא' חד אמר קודם שחי' פריש וח"א לאחר שחי' פריש ולא קא' ח"א תלי' וח"א לא תלי' כדקא' בפלוגתא דמקודם משמע דהוי מטעם ודאי ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ט"ו שכ' דנפ"מ באם התולעים מרוחקים מנקב כו' ועי' בלב"ש ס"ק ל"ט מה שהשיג על הפרמ"ג והאריך בזה ועי' בגידולי הקדש ס"ק ח' מ"ש על הלב"ש והאריך בזה ועי' בתב"ש ס"ק ל"ג מ"ש בזה ומה שהק' על הרשב"א בתה"ק שכ' חזקה דלאחר שתי' פי' וה"ז כבא זאב ונטל כו' התחיל בלשון חזקה משמט דהוי ודאי וסיים מטעם דתלי' שכ' וה"ז כבא זאב כו' ועי' בגיה"ק שם וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ג מ"ש ע"ד הרשב"א והאריכו בזה ועי' בתוי"ק ס"ק ג' ובישוי"ע בפי' הקצר א"ק ה' מ"ש לענין אי בעי' דידעי' שהנקב בא מהתולעת כו' והאריכו בזה יעוש"ה:
יב שנקבוה . עי' ש"ך ס"ק י"ז שהביא ד' הע"ח שכ' דדוקא בריאה אמרי' הכי אבל בכרס ודקין כו' חיישי' דלמא מבחוץ באו התולעים מחיים והביא דבבה"ג קכ"ט א' ובראב"ן סי' רמ"ו כ' דבכרס ודקין נמי אמרי' הכי כו' וכ"כ באו"ה כלל נ"א דין ב' דבכל האברים שהנקב פוסל בהם אמרי' הכי בר ממות כו' ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שכ' דאין לעשות מעשה בכרס ודקין להקל כ"פ התב"ש לקמן סי' מ"ח ס"ק ד' להחמיר כהב"ח והאריך בזה וכ"פ בפר"ח סעי' ס"ב להחמיר ועי' בראש אפרים שם ס"ק ע"ג ובתשובות שם שבסוף הס' מ"ש והאריך בזה והפר"ת ס"ק י"ב פ' להקל כהש"ך וכ"פ הט"ז לקמן סי' מ"ח ס"ק ג' כהש"ך להקל וכ"פ בכרתי סי' מ"ח ס"ק ו' ובחכמת אדם כלל כ' סי' ד' להקל כהש"ך וכן מבואר להדיא באשכול הל' טריפות סי' כ' כהש"ך דאף בכרס תולין להקל וכן משמע מ"ד הערוך בערך מראנה שכ' וז"ל מראנה פליגי בה אבא יוסי ב"ד ורבנן פי' תולעת של בהמה שנמצאת תי' במעי' עכ"ל משמע דפלוגתתם הוא בתולעים שנמצאו בכל המעים וע"ז נפסק הלכה דלאחר שחי' פריש וא"כ נ' דבהפ"מ יש להכשיר אף בכרס ודקין כיון דרבו המכשירין וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ג' שפ' נמי כן בהפ"מ להקל אף בכרס ודקין והאריך בזה ועי' בעצ"ל שכ' דאם נמצא בועות בדקין ויש בתוכן תולעים וניקב לחוץ או שהבשר רע אתר הוצאת המוגלא דטרפה אף להמקילין בתולעים דל"ש כאן אחר שחי' פי' דהבועא מוכחת עליהן שהי' מחיים והוי כהוגלד פי המכה והם אינם מתירין אלא בניקב מעבר אל עבר בלא בועא ויש בתוכן תולעת או אמרי' ג"כ דלאחר שחי' פריש משא"כ בבועא כ"ע מודים עכ"ד:
יג כשרה . עי' שיך ס"ק ט"ז שהביא בשם מהר"ם לובלין סי' קכ"ו שכ' דאם נמצאים התולעים פנינו בין שנמצאו בתוך הנקבים או בחוץ על הריאה יש להכשיר וא"צ לדקדק שיהי' נמצאים דוקא על הנקב או בסמוך לו ממש כו' גם א"צ לדקדק שימצאו כ"כ הרבה תולעים כמספר הנקבים וכ' הש"ך דכן ראיתי נוהגים וכ"פ בלב"ש ס"ק מ"ב ובחכמת אדם כלל י' סי' ז' כהמהר"ם לובלין והש"ך ועי' בשמל"ח סעי' י"ד ט"ו ובתב"ש שם ובפר"ח מסעי' מ"ו עד סעי' נ"ד ובראש אפרים שם מ"ש בזה ועי' עוד בש"ך ס"ק י"ת ובתב"ש ובלב"ש שם ובפרמ"ג בש"ד ס"ק י"ת ובראש אפרים שם מ"ש לענין בדיקת חום השמש דאם נמצא תוך הריאה בעי' שיצא ע"י חום השמש ועי' בפלתי ס"ק ו' מ"ש בזה אך היכא דנמצא נקב או נקבים בריאה ולא נמצא על הריאה שום מורנא כ' המהר"ם לובלין שם והביאו הש"ך דאין להקל ולתלות דע"י המורנא באו ואין לסמוך על הכרת הבודקים שאו' שהם בקיאים לידע איזה נקב בא מחמת מירנא וכ"פ בשמל"ח שם ובחכ"א שם ועי' במא"ע שורש ד' ענף ג' מ"ש והאריך בזה ובאמת עכשיו סומכים הבודקים להתיר כשמוצאים הנקבים שמכירים שהם נקבי מורנא אף כשלא נמצא בחוץ כלל וגם ליתנהו בתוך הנקב רק הם מתפסים בכל חדרי הריאה וכשמוצאים מורנא באיזה מקום שיהי' אף עמוק הרבה ורחוק מן הנקב מכשירין וזהו נגד הש"ך ומהר"ם לובלין והתב"ש הנ"ל ועי' במהר"ם לובלין שם שהביא ראי' מהגמ' חולין מ"ט א' דלא סמכי' אהכרת הבודקים דקא' מורנא פליגי בה כו' משמע דלא איירי פלוגתייהו אלא כשנמצא המורנא לפנינו כו' יעוש"ה ולכאורה עושים הבודקים שלא כדין אך י"ל דסמכו הבודקים עצמם על מה שהביא התב"ש ס"ק כ"ז בשם הז"ע בדיני מורנא ס"ק ד' שכ' שנעשה מעשה בק"ק פוזנן בנקב שלא נמצא שם כלום וחתכו מקום הנקב מראשה לסופה עד שמצאו שם תולע והכשירו עפ"י קבלה מהר"ן מהוראדנא שפ' שם כן ותלה לומר שתולע אתר עשה הנקב ואזל לעלמא ותולע הנמצא לא הי' בו כת לצאת עכ"ד וע"ז סמכו הבודקים להתיר ועי' תב"ש שם מ"ש ע"ד הז"ט הנ"ל וכן ראיתי בעצ"ל שכ' נמי כן דהבודקים סמכו עצמם להתיר עפ"ד הבל"י בשם מהר"ן מהוראדנא כו' והוא כד' הז"ט הנ"ל ועוד כ' שם טעם על הבודקים המתירים עפ"ד התב"ש בסעי' ט"ו והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' טעם על הבודקים המתירים משום דמהני טב"ע כו' והאריך בזה ועוד כ' דזה תליא בדין ספק השקול המבואר לקמן סי' נ' ומהר"ם לובלין אזיל לשיטתי' דס"ל בסי' ס"ו כר' יונה דבס' השקול ל"א נשחטה הותרה והובא בש"ך סי' נ' שם ס"ק ג' כו' אבל לפמש"פ הש"ך שם דבהפ"מ אמרי' בס' השקול נשחטה הותרה, א"כ בכה"ג שהנקבים דומים לנקבי המורנא ויש להסתפק דלמא ממורנא קאתי שפיר יש להתיר ולתלות במורנא דלאת"ש פריש כו' ואח"כ כ' דאף לדעת הפוס' דס"ל דבס' השקול ל"א נשחטה הותרה רק דבשכיח יותר להתירא דכיון דאין מכשירין רק כשנמצא ג"כ מורנא באיזה מקום בריאה דהוי רגל"ד דממורנא קאתי א"כ הוי שכיח טפי להתירא כו' וכ' דלכן אין למחות בידם במי שנוהגים היתר אבל במקום שאין מנהג חלילה להם להקל רק להתנהג עפ"ד הפוס' אחרונים והיכא דנמצא המורנא במקום שהי' ממשמשים ידם דטבחא ולא טל הריאה כ' דיש להקל די"ל דמריאה קאתי והנקב הוא ממורנא זאת שנפלה כו' בצירוף הכרה אשר מכירה נקב זה בטב"ע שהוא מנקבי המורנא עכ"ד ועי' במנחת הזבח כלל י"א ובעשרון שם מ"ש והאריך בזה ולענין תולעים שאין עליהם שם מורנא רק שם אחר וקורין אותן מוטעלניצע והם שכיחים בכבד ולא בריאה והם רחבים ולא לבנים והשכיחים בריאה הם לבנים וקטנים עי' בעצ"ל שכ' דלאו שפיר עבדי דמתירים דהתב"ש כ' הטעם דאין לסתור מנהגם דאיכא דשכיח כך אבל התולעים הנ"ל ודאי ל"ש כלל והאיך מלאו לבם להקל אף בזה בלא בדיקת החום שמא אין דרכם לפרוש כלל לחוץ כו' והאריך בזה אך י"ל לפ"ד השיך והט"ז והפר"ת שהבאתי בס"ק הקודם דס"ל דאף בכרס ודקין נמי אמרי' דלאח"ש פריש וכתבתי שם דבהפ"מ יש להקל א"כ שפיר יש להקל בהפ"מ בהני תולעים הנקרא מוטעלניצע אף שהם שכיחים בכבד אפי"ה אמרי' דלאח"ש פריש ועי' בעה"ב ס"ק ג' שכ' דאף לד' הב"ח דס"ל דבכרס ודקין ל"א דלאח"ש פריש מ"ח יש לתלות דלאח"ש ניקב מטעם דנשחטה הותרה ויש לאוקמי בחזקת היתר ולומר דלאח"ש ניקב כו' והאריך בזה ופ' כן דיש להכשיר אף בלא הפ"מ והשיג על הבית אפרים שחוכך בדין זה להחמיר וכעת ראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' מ"ד שכ' נמי דאף לדעת הב"ח יש להכשיר והאריך בזה ופ' דאם נמצא נקב במקום מראה ריאה דיש להתיר אם יש תולעים על הריאה ג"כ אע"פ שניכרים שהם מתולעי הכבד שבאו לכאן ועי' בדע"ק ס"ק כ' ובמקדש מעט ס"ק ס"ב ובגיה"ק ס"ק ס' ובראש אפרים בח' התשובות סי' ט"ו ובקונטרס הראיות אות ל' ובמנחת הזבח שם וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ג ובס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה אך היכא דנמצא נקב במקום נקודות אדומות או כתם אדום בזה כ' החתם סופר שם דאין לתלות בשום דבר שהמראה מוכיח שיש בו לקותא כו' א"כ הנקודות עולים לנקבים ומה"ת לחלות במורנא וגם בכתם אדום מ"מ הו"ל נקב שסביבו אדום דאין חולין במורנא ועי' בתב"ש ס"ק ל"ג ובלב"ש ס"ק מ"ג ובר"א ס"ק ס"ט ובמא"ע שם ובמנחת הזבח שם ובמקדש מעט ס"ק ע"ב ובשם ארי' חיו"ד סי' ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בפר"ת סעי' ס"א שכ' דאם נמצאו תולעים בענין שהבהמה כשרה אין לאכול הריאה כל שנמצא בה ג' תולעים כו' ותולעים הנמצאים בריאה אסורים דבר תורה משום אבר מה"ח כו' שיש להשליך הריאה ולא ימכרנה לעכו"ם כו' עכ"ד ועי' בר"א שם ס"ק ע"ב ובתשובה שם סי' ט"ו ובדע"ק שם ובגיה"ק ובעה"ב ס"ק ד' ובנחלת יעקב ח"ב בח' התשובות סי' ג' ובמנחת עני סי' כ"א ובמהריא"ז ענזיל סי' צ"ו ובעדות ביהוסף סי' ו' ז' ח' מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' כ"ז ס"ק א' מיש והארכתי בזה יעוש"ה:
סעיף ו
יד מהסמפונות כו'. עי' פלתי ס"ק ז' שכ' די"ל דכיון דניקב הסמפון סוף הקרום לפסוק ובכלל ניקבה הריאה היא כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ו' מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ו' ובהגהות מנחת אהרן ול הארוך מש"ך סי' ל"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ז
טו עכורים . עי' בפלתי ס"ק ט' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל וביד אברהם ובר"א בקונטרס הראיות ס"ק ל"ט ובכפות תמרים סוכה ל"ו ובחוסן ישועות חולין מ"ז ב' ובלב ארי' שם מ"ח א' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' ובד"ח ובמא"ע שורש ו' ענף א' ובמהרם מעט ס"ק ע"ט ובגיה"ק ס"ק י"ח ובמנחת הזבח כלל י"ג בעשרון שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ח
טז ויש מי שאוסר. הוא דעת הרמב"ם דאוסר בחסרון כ"ש וס"ל דחסרון הוי טריפות בפ"ע והק' עליו מהא דפריך הגמ' בחולין מ"ז ב' אילימא חסרון מבחוץ היינו ניקבה ואמאי לא מוקי בכה"ג כשהעור שלם רק שיש חסרון וקמט ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ה' שכ' ליישב דטעמו של הרמב"ם משום דסופו לנקוב לכך א"א לאוקמי להאי או שחסרה בכה"ג דא"כ היינו ניקבה כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד שכ' נמי ליישב דמש"ה לא משני דחסרה היינו שחסרה אונא דחסרה אונא הוא ג"כ מטעם שסופו לנקוב ובכלל נקובה הוא ובאמת מד' הרמב"ם עצמו מבואר דמטעם חסרון אתי עלה שהרי מנה סוג חסר בטריפות בפ"ע בפ"י מהל' שחי' הל' ט' וכן הק' בהג"ה שם ודחק ליישב וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה בסי' ל"ה דלהרמב"ם טרפה מטעם חסרון ולא מטעם ניקב ועי' בר"א בקונטרס הראיות אות מ"ז שהשיג נמי על הנו"ב הנ"ל וכ' דלהרמב"ם אינו בכלל ניקב אלא הוי טריפות בפ"ע והאריך בזה ועי' בלב ארי' בחולין מ"ז ב' מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק י' שכ' ליישב ד' הרמב"ם דקשה על הא דקא' ר"ש עד שתנקוב לבית הסמפונות דלמה לא פליג גם על שחסרה כו' והאריך בזה ולא ידענא מאי קא' דשפיר י"ל דבאמת ר"א פליג אתרווייהו כיון דחסר מטעם נקב וע"ז קא' ר"ש דבין חסר ובין ניקב כשר אא"כ ניקב לבית הסמפונות וכן ראיתי בס' ארי' דבי עילאי חיו"ד סי' ה' שהק' כן על הפלתי והשיג שם עוד על חי' הב' של הפלתי שכ' ליישב דמש"ה לא אוקמא המתני' בהכי דא"כ תקשי אדלוי כו' דהאיך קתני כל מה שמנו בבהמה כנגדן בעוף כו' והרמב"ם כ' הטעם דחסר מגוף הריאה הוי כמו חסר אונא ובעוף אין לו מנין כו' והשיג עליו דמה בכך דהוי כמו חסר אונא ובבהמה טרפה מ"מ גם בעוף אע"ג דחסר תונא כשר משום דאין לו מנין מ"מ בחסר מגוף הריאה מבחוץ טרפה כמו למ"ד חסרון מבפנים שמו חסרון דצ"ל לשיטת התוס' דטרפה בעוף ועוד דהרי הרמב"ם בפי' המשנה פי' בהדיא דמתני' קאי על חסר אונא או מקצת הריאה וצ"ל דמלוי אין קושי' דלוי לא קאי רק על אברים שבהמה ועוף שוין והרי במתני' קתני כרם ואין לעוף כרס ואף לא אבר אתר במקומו ועוד אע"ג דהכא פי' לשין הרמב"ם במ"ש שלא מנה במתני' טחול וכליות משום שאין שכנגדן בעוף היינו מטעמא דלוי הנה בר"ן משמע דטעם הרמב"ם דד' לוי קאי ג"כ על דבר שלא נשנה במשנה ולולי דהטחול דעוף אינו שוה לבהמה הי' טרפה מטעם שכל שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף רק הטעם משום דעגיל כענבה ואין לחלק בין קולשי' לסומכי' כו' הרי מבואר מדבריו דאף שלא נשנה אפי"ה אמרי' כל מה שמנו חכמים וצ"ל דאפי"ה בחסר אונא כשר משום דלא קאי על דבר שאין העוף שוה לבהמה וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דה"ל לאוקמא מתני' או שחסרה בחסר אונא והביא ד' הרשב"א בתוה"ב כו' דלוי לא קאי על חסרון אונא ואף דקאי על דברים שלא נשנו במשנה כו' והאריך בזה ליישב ד' הרמב"ם ועי' בתוי"ק ס"ק ה' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ח' ובספרו משיבת נפש חיו"ד סי' כ"ז ובעה"ב ס"ק ז' ובד"ח סי' ל"ז ובמקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד ובהגהות מנחת אהרן על הארוך מש"ך אות ב' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' כ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח שהביא ד' הב"י והכ"מ בפ"ח מהל' שחי' שכ' לסייע לד' הרמב"ם מהא דרפא"ט דחשיב י"ח טריפות ואי מדלית ריאה שחסרה דלא אצטריך אלא לר"ש ליכא אלא י"ז א"ו כהרמב"ם ומשכחת לה ריאה שחסרה בכה"ג אפי' לרבנן ושוב כ' לתמוה על הרמב"ם האיך פסול בחסרה אע"פ שלא ניקבה והא בנימוקה מכשירין אפי' החסרון מחזיק רביעית ותי' דנימוקה שאני והכא בש"א נימוקה דכיון דלא נימוקה ואפי"ה יש בו סדק וקמט וחסרון קים להו לרבנן דסופו לנקוב אבל בנימוקה כיון שתתפשט בה הפסד כ"כ אם איתא דסופה לנקוב כבר היתה נקובה כו' וכ' עליו דדבריו סותרים זא"ז תכ"ד דלפ"ד שכ' דה"ט משום דסופה לנקוב א"כ מאי האי דמסייע הכ"מ להרמב"ם מהגמ' דר"פ א"ט דמנו ח"י טריפות א"ו דריאה שחסרה טרפה אף לרבנן ואם נימא דהטעם משום דסופה לנקוב שוב לא הוי טריפות בפ"ע אלא הוי בכלל ניקבה הריאה כו' וגם אם נימא כן דהטעם משום דסופה לנקוב שוב לק"מ קושי' התוס' דהיינו בכלל ניקבה הריאה ולמה טרח לתרץ קושי' התוס' אליבא דהרמב"ם בענין אחר ע"כ קושי' וסיים סוף דבר ד' הכ"מ צ"ע היטב וצ"ל דס"ל להב"י אליבא דהרמב"ם דס"ל דאף דחסרון מבחוץ הוא נ"כ מטעם דסופו לנקוב אפי"ה מני לה לטריפות. בפ"ע משום דניקב היינו כבר ניקב וחסרון הוא שסופו לנקוב וכן ראיתי בארי' דבי עילאי שם שכ' ליישב כן ד' הב"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:
יז בהג"ה מבשרה בפנים. עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ג שכ' דאם יש שם סרכא על הקרום דטרפה בודאי ל"מ אם הסרכא היתה דבוקה למקום אחר פשיטא דטרפה שזה המיעוך שאנו נוהגים למעך בסרכות ידוע שקולא יתירה היא ואמנם כבר נהגו להקל והטעם כו' שאם היתה הסרכא גמורה היתה מתחזקת יותר ולא היתה עוברת ע"י מיעוך וכל זה כשהבשר הרואה שתחת הסרכא שלם אבל אם כלה הבשר אין להסרכא במה להתחזק כי אין לה שום חיזוק מבפנים ואינה דבוקה רק בעור לכן היא מנתקת ע"י מיעוך אף שאינה הפשטת ליחה רק סרכא גמורה והרי היא ערפה מצד הסרכא אלא אפי' היתה סרכא תלוי' הייתי ג"כ מטריף דומיא דסרכא תלוי' יוצאה מן הבועא כו' שג"כ לדעתי הוא הטעם הואיל ותחת הבועא כלה הבשר לכך לא הי' להסרכא יניקה וחיזוק מבפנים ולא הי' לה כח להתאחז במקום אחר עכ"ד וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל השיג עליו וכ' דל"מ סרכא תלוי' מבועא הא פי' כל האחרונים הטעם משום חר"ל ולכך מכשרו במלאה רוח ויש מכשירין אפי' בועא במים זכים ועלי' ס"ת וכבר עמד בזה הפר"ת רק אפי' בסרכא דבוקה נ' להכשיר בעברה ע"י מיעוך ולא הוי תר"ל דהקרומין מפסיקין ומ"ש הנו"ב כשאין בשר תחת הקרומין אין להסרכא במה להתחזק וניתקת מהקרומין לא ידענא מנ"ל ועוד הא מיעוך שבזמן הרמ"א לא שהי' מתנתק מהקרומין רק אם הסרכא נתמעך באמצע כמו ריר חשיב לי' ומיעוך שבזמנינו כו' שקולפין הסרכא מהריאה עפ"י היתר שכ' הב"א משום דחשבי לי' קרום כמעשה דריינס או כמש"ל סי' ל"ע שסמכו על הפוס' דסרכא של"כ דוקא מראשונה לאונא שלישית וס"ל ג"כ דסרוכה לשומן הלב ושאר מקומות שוה לסמוכה לדופן ומהני בדיקת פושרין אפי' ליכא מכה בדופן א"כ ודאי א"א לחלק בין יש בשר תחת הקרומין או לא וגם ממ"ש הט"ז סי' ל"ט ס"ק י"ג דסרכא דבוקה מטנרי אין למעך משום דהוי תר"ל ולא קא' משום דאין בשר תחת הקרום ותמהני על הנו"ב שכ' שהי' מטריף ס"ת שחסר הבשר תחת הקרומין וזה טעם שמטריפין ס"ת מבועא דא"כ למה כ' מהרי"ו והרב לקמן סי' ל"ט סעי' ח' ס"ת יוצא מטנרי כשרה אע"ג דאין בשר תחת קרום הריאה א"ו ליתא ואפי' ס"ד יש להכשיר במיעוך ואם כדבריו ה"ל להרב להשמיענו בריאה שנשפכה כקיתון או נימוקה פחות מרביעית לאסור אם יש עלי' ס"ד ואפי' ס"ת א"ו לא ס"ל הט' שכ' הנו"ב וגם ס"ד שאזיל ע"י מיעוך יש להתיר עכ"ד ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ב מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ט
יח אשום כו'. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ה דאף אנו בקיאין בבדיקה זו וכ' דכן הסכימו כל האחרונים ולכאורה קשה הא בכ"מ דצריך בדיקה אין אנו בקיאין בבדיקה וצ"ל כמ"ש בר"א ס"ק קנ"ח דבשלמא בכל הבדיקות דאי מפקא זיקא טרפה אין אנו בקיאין דדלמא יש נקב דק שאין אנו רואין אם מבצבץ ודלמא היא מפקא זיקא כ"כ בדקות עד שאין אנו מרגישין וא"כ מה שלא ראינו אינו ראי' שאינו מבצבץ אבל כאן באטום הא הבדיקה הוא להיפך דאם היא מפקא זיקא ומבצבץ כשר וכשאינו מבצבץ אז טרפה א"כ אין לחוש דדלמא אנו רואין שמבצבץ ואיני כן דכיון שאנו רואין שמבצבץ אין להכחיש מה שעינינו רואות ובזה לא שייך בקיאות מה שאנו רואין שכן הוא ואם אינו מבצבץ באמת טרפה כו' והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' צ"ג שכ' כה"ג ע"ד הב"ש באה"ע סי' קס"ט גבי בדיקות גומות דאין אנו בקיאין דדוקא לבדוק ולראות שאין שם גומות אין אנו בקיאין דשמא איכא גומות קטנות שאינו מבחין אבל להיפך אם אנו רואין גומות לומר אין אנו בקיאין לא אמרי' דאיך נכחיש מה שאני רואין בעינינו כו' וה"ה כאן נמי כן ועי' בעה"ב כ"ק ת' ובסי' מ"ב ס"ק ד' שכ' נמי כן והביא ד' הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ו שכ' באטום לרשב"א טרפה שאינו מניף על הלב ולהר"מ שסופו לנקוב ורש"י כ' דהוי לקותא כו' ואם אטום נגד הדופן במיצר התזה לרשב"א טרפה ולהר"מ כשרה ולרש"י דהוי לקותא בין תר"ל ובין לדופן טרפה עכ"ד ובאמת מבואר להדיא ברש"י חולין מ"ג א' ד"ה לא תיפוק דאטום הוי בכלל נקובה שכ' וז"ל וכן הנך טריפות כו' חליף דאוני ודמיא לבשרא ולביעתא ואטום בריאה כולהו בכלל ריאה שניקבה או שחסרה נינהו כו' והנך חזיתא לקותא נינהו וכל לקותא סופה לנקוב והו"ל ניקבה כו' עכ"ל הרי דס"ל לרש"י דאטום בכלל נקובה הוא ומ"ש רש"י שם מ"ז ב' ד"ה ואי לא דאטום לקותא הוא וטרפה כונתו נמי משום שסופה לנקוב כמ"ש רש"י מ"ג הנ"ל דכל לקותא סיפה לנקוב וא"כ לא גרע מנקב ואם הוא במיצר התזה כשרה רק דבעי שיהא סביך בבשרא דלא כהפרמ"ג בדעת רש"י וכן השיג עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל מד' רש"י מ"ג הנ"ל:
סעיף יב
יט מספק. והוא מד' הרמב"ם בפ"ת מהל' שחי' הל' ח' מהא דרפרם דאמר דמיא לאופתא ויש כחה פי' בד' רפרם מש"ה אינו טרפה רק מס' ועי' בחידושי מהרא"ל מה שהק' דא"כ אמאי פ' המדובר בסעי' י' ריאה שקשה כעץ טרפה דמשמע ודאי טרפה והא זה ג"כ פי' הנאמר בד' רפרם כו' והאריך בזה ליישב ועי' בלב ארי' חולין מ"ז ב' ובמא"ע שורש ו' ענף ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף יג
כ שיבשה כו'. עי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב קושי' הכ"מ פ"ז מהל' שחי' על הרמב"ם שם שפי' הטעם דיבש כחסר דלמה לא יהי' בכלל נקובה והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יד
כא צמקה כו'. עי' ט"ז ס"ק כ' וש"ך ס"ק כ"ט שכ' בשם רש"ל דה"ה רובה וכ' הש"ך דפשוט הוא וכונתו משום דבכל דוכתי קי"ל דרובה ככולה ובאמת י"ל דאינו פשוט כל כך דלא דמי לשאר עריפות כגון לקותא דקי"ל רובו ככולו היינו משום דכיון דרובה לקוי אין כח ביד הנשאר להגין והוי כמו לקוי בכולו אבל כאן שאינו טרפה רק שאנו אומרים שהצימוק הוא מחמת הפחד שנפחדה וכיון שלא צמקה כולה אפשר שלא בא לה מסיבת הפחד כלל שאם בא לה מסיבת הפחד אפשר שדרכה להצמיק כולו ומהכ"ת יצמק במקום אחד ולא בכל המקומות וכן ראיתי בחידושי מהרא"ל שהק' כן וכ' דזו היא דעת הראב"ד כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק י' שהק' נמי על הרש"ל דבטריפות ל"א רובו ככולו וכ' גם בצמקה אפשר דהיכא דצמקה רובא הדרא בריא והביא ראי' מאבר המדולדל כו' ומכח זה השיג על התב"ש שכ' דגם בצמקה אונא נמי אמרי' דרובו ככולו וכ' דיש לצדד להקל כיון דגוף דין זה הוא חומרא דרוב הפוס' חולקים על זה א"כ הבו דלא לוסיף עלה לאסור גם ברוב עכ"ד והניח בצ"ע ועי"ש עוד סי' ל"ד ס"ק א' וסי' נ"ט ס"ק א' וסי' צ"ב ס"ק ת' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' י"ג ובחתם סופר חאו"ח סי' ק"מ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף טז
כב בהג"ה בהפ"מ. עי' בתוי"ק ס"ק ו' ובר"ח ס"ק ט"ז ובראש יוסף חולין מ"ח ב' מ"ש והאריכו בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ג מ"ש דאמאי לא חיישינן שמא נתרפא כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה: