יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות דברים היוצאים מן החי
סימן פא
סעיף א
א או טרפה וצירה. עי' בעה"ב ס"ק א' שכ' די"ל דבאבר מה"ח צירו מותר כיון דיש לו היתר לאיסורו וכן י"ל באי' דם אין צירו אסור מה"ת כיון דיש היתר לאיסורו במליחה ובשול והביא ד' החתם סופר חיו"ד סי' ע' דס"ל דציר דם אסור מה"ת כו' והאריך בזה ואח"כ כ' לענין מה שמצוים הרופאים לחולים שא"ב סכנה לקחת לרפואה את המור שקוראין בוזאם כו' והאריך בד' הרמ"ה והר' יונה באו"ח סי' רט"ז לענין המור אי אזלי' בתר השתא כו' והביא ד' השאגת ארי' סי' ע"ה והחו"ד שי' ק"ג דנוטל"פ שרי אף בבב"ח וד' הפלתי סי' פ"ז וסי' צ"ד דס"ל דגם גבי בב"ח נוטל"פ אסור והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הש"א שם שהביא ד' הר"ן בפסחים כ"ה גבי רבינא דהוי שייף לברתי' כו' שכ' דאי' דרבנן אין לאכול לחולה שאב"ס והוכיח מזה דה"ה שלא כד"א דאסור באכילה וה"ה באוכלים שא"ר לאכילה ג"כ יש לאסור מטעם דאחשבי' ותמה עליו שלא ראה ד' רמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' כו' דהתיר בפירוש שלא כד"א בתולה שאב"ס לאכילה, ושתי' ואפשר דגם הר"ן כו' מודה בא"ר לאכילה דמותר לחולה כו' ולכן יש להתיר לחולה שאב"ס לקחת מור וביבער געל ע"פ הרופא ואין לחוש וכן אנשים שהרופאים מצוים לשתות שומן דג שקורין פישאייל דנעשה מדגים טמאים כו' ואינו ראוי לשחי' כלל כו' דיש להתיר ג"כ כו' והביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש כו' וד' הראב"ד שם וכ' דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד תליא בפלוגתת הרמ"ה והר' יונה אי המור שרי כיון שנשתנה והביא ד' הפר"ח ס"ק ג' שמביא ראי' דמי רגלים מותרים מפ"ק דכריתות כו' ודחה ראי' דהתם לא בא רק לתיקון הצפורן ולא לשום דבר כו' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' נ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הפלתי והחו"ד הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ד' מ"ש לענין חלב מנבילה שמתה אי אסור משום נבילה והאריך הרבה בזה ובס"ק ה' מ"ש לענין חלב וציר של טרפה אי אסור מה"ת והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תק"ז תק"ח תק"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב ונמצא טרפה כו'. עי' ט"ז ס"ק ג' וש"ך ס"ק ד' ה' מ"ש בזה ולפי שענין זה דחזקה דהשתא וחוקה דמעיקרא נוגע בכמה מקומות בש"ס וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בענין זה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י. הנה בריש נדה אמרי' מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהורה עומדת והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכא דלית לי' ריעותא מגופי' אבל אתתא כיון דמנופה קחזיא ל"א אוקמה אחזקתה ומאי שנא ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין בר"ה בין ברה"י טמאות לשמאי קשי' למפרע הלל קשי' ודאי דאלו מעל"ע שבנדה תולין כו' ואלו הכא טמאה ודאי התם משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי דם לפניך השתא הוא דחזאי ה"נ השתא הוא דחסר הכי השתא התם איכא למימר חסר ואתא כו' הכא מי איכא למימר חזאי ואתא כו' ומאי קושי' דלמא הגם הגס חזיתי' התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא ומ"ש מחבית דתנן הי' בודק את החבית להיות מפריש עלי' תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ס' קשי' לשמאי התם משום דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו ואימר לא נתקן אדרבה העמד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ הרי החמיץ לפניך ה"נ הרי דם לפניך השתא הוא דחזאי התם נמי השתא הוא דהחמיץ הכי השתא התם איכא למימר החמיץ ואתא כו' הכא מי איכא למימר חזאי ואתא כו' התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא ורמי חבית אמקוה מ"ש הכא ודאי ומ"ש הכא ס' א"ר תנינא מסורא מאן חנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספי' משוי לי' דתנן מקוה שנמדד כו' ר"ש או' בר"ה טהורות ברה"י חולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי מה סוטה ס' הוא ועשאוה כודאי ה"נ ס' ועשאוה כודאי כו' כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי ור"ש סבר כי סוטה מה סוטה כו' התם יש רגלים לדבר כו' הכא מאי רגלים לדבר איכא ואבע"א ה"ט דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה כו' הכא גברא בחזקת טומאה קאי מספי' לא מפקינן לי' מטומאתו עכ"ל הגמ' מבואר מד' הגמ' דדוקא בתרתי לריעותא מטמאינן למפרע אבל בחדא לריעותא לא מטמאינן למפרע אלא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דחסר וכן השתא הוא דאחמיץ דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן איתא נמי כהאי סוגיא בקידושין ע"ט א' אתמר קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב א' הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם אימת כו' לא צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה רב א' הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל א' השתא הוא דאייתי סימנים ושמואל מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד כו' טמאות ש"ה דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי בוגרת לפניך השתא הוא דבגרה התם נמי השתא הוא דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא ושמואל מ"ש מחבית דתניא הי' בודק את החבית כו' מכאן ואילך ס' ורמינן חבית אמקוה ואמר ר' חנינא מסורא מאן תנא חבית ר"ש היא דגבי מקוה נמי ספי' דתניא כל טהרות כו' ר"ש או' כו' ברה"י תולין אבל לרבנן טבל למפרע ש"ה דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו כו' החם נמי השתא הוא דאחמיץ התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא הוא דאיכא הרי מבואר דהיכא דליכא תרתי לריעותא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דחסר וכן השתא הוא דאחמיץ וכן השתא הוא דבגרה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ואפי' לרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו היינו ביומא דמשלים שית דכל היום היא בחזקת שתבגר אכל בתוך שית אף רב ס"ל דאמרי' השתא הוא דבגרה ואזלי' בתר חזקה דמעיקרא דעדיפא מחזקה דהשתא וכ"כ התוס' בנדה שם ר"ה דאיכא וז"ל אבל אי לאו ה"ט הוה מוקמינן לה אחזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי טמאה כמו בנגע באחד דמטהרים אף רבנן בראוהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות עכ"ל הרי דמוכת דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ובחולין י' ב' קא' הגמ' מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקה אמר רשב"נ אמר ר"י אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתת הבית והסגיר את הבית ז' ימים דלמא אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא אלא לאו משום דאמרי' אוקי אחזקה והתוס' שם ד"ה ודלמא הק' דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה כו' מנלן דאזלי' בתר חזקה וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאחר ז' אפי"ה לא מטהרין למפרע כל אותם שנכנסו לבית בימי הסגר עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דמוכח מהא דנגע דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן מוכח עוד מד' התוס' שם י"א א' ד"ה אתיא שכ' וז"ל וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודע אפי' שעה אחת לא אזלי' בתרה ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לו להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דאי חזקה שלא נתבררה הוי חזקה הוי אמרי' השתא הוא דנטרפה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן מוכח מד' המחבר כאן דס"ל דחוקה דאתיא מכח רובא הוי חזקה ומש"ה ס"ל בטריפות שיכול לומר סמוך לשחיטה מחיים נעשה אמרי' השתא הוא דנטרפה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא רק בטריפות שצריך ליתן זמן מה כמו בהוגלד פי המכה בזה ס"ל להמחבר דלית לה חזקה מחמת רובא ומש"ה ס"ל דכל הגבינות אסורות עד יב"ח והרמ"א ס"ל דאף בהוגלד פי המכה סמכי' אחזקה לומר קודם ג"י היתה מהרוב ואזלי' בתר חזקה דמעיקרא הרי דמוכת מד' המחבר והרמ"א דס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ג' שכ' דבחזקה המבוררת בבירור כמו בשעה שנולדה לא היתה דרוסה אף שיצא זמן מה מחזקה ס"ל להמחבר דבזה חזקה דמעיקרא עדיפא כיון שהיתה מבוררת כו' אלא שכ' דמד' הפר"ח ס"ק ג' משמע דאף בחזקה ברורה כל שיצאה כמה ימים וא"א ליתן גבול אין סומכין עלי' וכן מוכת מד' הרמ"א לעיל סי' א' סעי' א' שכ' דאם בדקו איזה שו"ב ונמצא שא"י אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרי' השתא הוא דאתרע הרי דס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והיינו כמ"ש כאן גבי גבינות והא דאיתא בטהרות פ"ה מ"ז נגע בא' בלילה וא"י אם תי או מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וכ"פ הרמב"ם פי"ח מהל' שאר אבות הטומאה הל' ד' כחכמים הרי חזינן דאזלי' בתר חזקה דהשתא ומטמאין כבר כ' התוס' בריש נדה ד"ה מעל"ע וד' א' ד"ה שכל ובעירובין ל"ה ב' ד"ה שכל ובכתובות ע"ו א' ד"ה על דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן לא הוי אלא לחומרא דתרומה וקדשים כמו מעל"ע שבנדה ולא לחולין דלחולין אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דאתרע וראיתי בס' תשובת שמואל סי' א' שכ' ואף דסברא זו דכשעת מציאתן עדיפא מחזקה כמבואר בטהרות כו' נגע בא' בלילה כו' וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן והל' כחכמים כו' וכן הק' התוס' בעירובין ל"ה ב', תימה דבריש נדה תנן ב"ש או' כו' ואפי' לב"ה היינו בתרומה וקדשים אבל לחולין טהור לכ"ע ואמאי ל"א דכל הטומאות כשעת מציאתן כי הכא ולא הוה לן לאוקמא אשה זו על חזקתה עכ"ל וא"כ מוכת דסברא דכל הטומאות כשעת מציאתן עדיפא מחזקה כו' עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא כ' התוס' שם בתי' וז"ל ואו' ר"י דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן לא הוי אלא בתרומה וקדשים כמו מעל"ע שבנדה עכ"ל הרי דס"ל להדיא דחזקה דמעיקרא עדיפא מכשעת מציאתן וכמ"ש בנדה ובכתובות הנ"ל ועי' במהרי"ט ת"א סי' י"א שכ' וז"ל לאה שנתקדשה לראובן ומיאנה בו ועמדה ונתקדשה לשמעון וכת אחת מעידה שהיתה קטנה בשעת קידושי ראובן וכת אתת מעידה שהיתה גדולה כו' אם היא אסורה. לשני מטעם ששתי כיתות המכחישות זא"ז או אם נאמר יגרש ראובן וישא שמעון או אפי' אפכא והביא ד' התוס' נדה הנ"ל וכ' דה"ה לנ"ד אע"ג דאשה זו הרי היא גדולה לפנינו אמרי' העמד דבר על חזקתו שהיתה קטנה בשעת קידושי ראובן בחזקתה קמייתא דומיא דהך דנדה כו' אלא מיהו ביבמות פ' אלמנה לכ"ג שנינו העובר והיבם והארוסין והחרש ובן ט' שנים ויום א' פוסלין ולא מאכילין ומסיים סיפא דמתני' ס' בן ט' ס' אינו פוסל ואינו מאכיל והק' התוס' שם ולמה לא נעמידנו על חזקתו הראשונה שהי' פתות מבן ט' ונוקי אתתא בחזקת כשרות ותי' כגון השתא דאחי קמן הוא ודאי בן ט' אע"פ שהי' ס' כשבא עלי' לא מוקמינן אחזקה דחזקה קמייתא אתרע לה ומיהו ד' התוס' הכא ביבמות סותרים מ"ש שק בנדה כו' דהתם בנדה לא הורעה החזקה כלל שהרי לא באנו לכלל ס' עד שראינו ודאי טמאה והך דיבמות בשעה שבא עלי' פסול זה היינו מסופקים אם הי' בן ט' או לאו באותה שעה הורעה חזקתו הראשונה אע"פ שאם היינו דנים אז על הדבר היינו מעמידים אותו בחזקתו הראשונה השתא שבא לפנינו כשהוא ודאי בן ט' לגבי השתא חזקתו הראשונה הורעה ואין לטעות ולומר דהא דאמרי' דס' בן ט' פוסל היינו מספי' דאזלינן לחומרא דאי מספקא הו"ל לאוקמא אתתא בחזקת כשרות ולמה נפסלה וא"כ בנ"ד כיון דהשתא הרי היא גדולה ובשעת הקידושין נפל ס' אם היתה קטנה או גדולה אזלי' בתר השתא שהוא גדולה ולא בתר מעיקרא דחזקה קמייתא אתרע לה כי ההיא דס' בן ט' כו' אך בקידושין פ' האומר גבי ינאי כו' אבל ר"י פי' דתרי ותרי ספי' דרבנן וביוחסין דאיכא אי' דאורייתא מחמירי' מדרבנן כו' השתא בנ"ד נמי כיון דתרי ותרי נינהו לא אזלי' בתר השתא כיון דאי' תורה הוא וניחוש לקידושי שניהם ואפשר דבהא אזלי' בתר השתא אפי' בשל תורה ול"א דמחמירי' אלא דוקא היכא שהס' בא אתר החזקה כי ההיא דהתם שחזקת כשרות קדמה ואח"כ נפל ס' ומרע לה לחזקת כשרות אבל הכא שהס' קדם ועכשיו הרי היא גדולה לא אתי ס' ומרע לה להא דהשתא הלכך אפי' בשל תורה אזלי' בתר השתא עכ"ד מורו הרי ולס"ד היכא דיש ס' באותה שעה שנעשה המעשה הורעה חזקתו הראשונה ואזלי' בתר חזקה דהשתא והמהרי"ט שם השיג על מורו הרב מהא דפ"ה דטהרות ומייתי לה בריש נדה נגע בא' בלילה וא"י אם תי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת דתני עלה בתוספתא ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב שהוא טהור משום דמוקמי' לה אחזקה קמייתא ואמאי כיון שבאותה שעה נסתפק על הדבר שלא הי' יודע אם תי אם מת נימא חזקה קמייתא אתרע לה כו' ועוד אמרי' בפ' בתרא דקידושין קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם ומוקי לה הגמ' ביומא דמשלם שיתא והשתא לפ"ד הרב כו' היכא א' שמואל בהא חיישי' נימא דמצפרא בשעת הקידושין נסתפקנו על הדבר אם היא גדולה או קטנה דהא ביומא דמשלם שיתא מיירי ועכשיו הרי היא גדולה בפנינו נוקמא אדהשתא ולא תצטרך גט מס' ואפי' רב לא פליג אדשמואל אלא משום דליכא למימר העמד הגוף על חזקתו כו' משמע דאי איכא למימר הכי אע"ג שהיינו מסופקים בשעת הקידושין אזלי' בתר חזקה קמייתא ולא בחר השתא ועוד מה סברא יש לחלק ולומר דמשום דנסתפקנו או באותה שעה הורעה חזקתה הראשונה אדרבה נעמידנה אחזקתה ולא דמי לסוטה כו' דש"ה דרגלים לדבר כו' וכיון שכן השתא אפי' שהיא גדולה לפנינו למה לא נעמידה אחזקת קטנות כמו שהיינו מעמידין אותה בשעה שנפל הס' ודומיא דמקוה דאע"ג דחסר לפנינו היינו מעמידין אותה על חזקתה אי לאו משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו דהשתא הוי תרתי לריעותא ועוד אי חשבי' לה לההוא ס' כו' ריעותא כדי שלא נעמידנו על חזקתו הראשונה, כ"ש שהי' לנו להחשיבו ריעותא לענין שלא נעמיד אדהשתא ואדרבה חזקה קמייתא עדיפא מחזקה דהשתא כו' ומעתה צריך ליישב הך דיבמות דלא תקשי אכולא סוגיא כו' דלעולם אזלי' בחר חזקה קמייתא כו' ונ' דהך דיבמות דמיא לנדה דמטמאה מעל"ע כו' כיון דמגופא קחזיא מועדת ועלולה היא לכך ואין לה חזקת טהרה אלמא כל היכא שהיא מועדת לכך אין לה חזקה דמעיקרא נמי להכי קיימא וה"נ בס' בן ט' אין זו חזקה מה שמתחלה הי' קטן דמעיקרא נמי להכי קאי ובכל יום גדל ואתאי כו' ולהכי אזלי' בהו לחומרא כו' וההיא דקידושין דפריך אלימא בתוך שיתא השתא היא דבגרה כו' התם היינו משום דבתוך שיתא בחזקת קטנה היא עומדת ואינה ראוי' להביא סימנים עד י"ג והם סימני בוגרת כו' והא ע"א נאמן באיסורין מנדה ילפי' לה כו' א"כ נילף בכל דוכתי שיהא עא"נ אפי' היכא דאתחזק איסורא אלא י"ל דהך חזקה דנדה לאו חזקה היא שיודעים אנו שלבסוף ימים ישלמו ימי טומאתה הלכך כי אמרה נמי שלא ראתה כו' מהימנה אבל חזקת א"א אינה עשוי' להתבטל וחזקה אלימתא היא ומינה לכל חזקה דתלוי' בזמן כגון זו שהשנים הם הגורמים לאו חזקה מקריא עכ"ד ועי"ש עוד בסי' מ"א שכ' נמי כן דס' קטנות לאו חזקה היא דדחיא לנדה כיון דמגופה קא חזיא אלמא כל שהיא מועדת לכך לאו. חזקה מקרי והביא ראי' מהא דפ' בתרא דנזיר דתנן שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור כו' הא מחוסר הערב שמש א"ל שמשא ממילא ערבא מוכת לה דכל חזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה ואע"ג דמעל"ע שבנדה אין מטמאין לה אלא לקודש אבל לא לחולין לאו היינו משום דמוקי לה אחזקתה אלא כדכ' התוס' בריש נדה דלא ילפי' מסוטה לטמא למפרע כו' ועי"ש עוד בסי' נ"א בתשובה להרב ר' משה קאשטאליץ שכ' נמי כן והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד מהרי"ט חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא רק בהא דיבמות הטעם משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות כו' ובאמת י"ל דסברת רבו של מהרי"ט הנ"ל הוא כמ"ש הרשב"א בנדה שם ד"ה התם וז"ל להלל דסבר דתולין דוקא לקדשים ולא לחולין מ"ש מהא דתנן נגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת דחכמים מטמאין טומאה ודאי לשרוף עלי' שכל הטומאות כשעת מציאתן ויש מתרצים דל"ד דהתם ודאי נגע אזלי' בתר שטת מציאתו ובמקום מוציאתו אבל הכא באשה ס' ביאה הוא דהא מספקא לן אם הי' דם בההוא שעתא או לא ולא הוי דומיא דסוטה דודאי נסתרה במקום הראוי לטומאה והלכך הכא אזלי' להקל ויש מקשים על זה מקופה שנשתמשה בזוית ונמצא אח"כ שרץ בהקופה דמודים שמאי והלל דהטהרות הראשונות טמאים ודאי אף שדומה לנדה ס' הוי ס' לא הוי ולק"מ דההיא דקופה נמי בתולין קמפרשי לי' עכ"ל ועי"ש עוד ברשב"א ד"ה א"ל ובמשל"מ פ"י מהל' מקואות מ"ש בד' הרשב"א והיינו דהרשב"א ס"ל כד' רבו של מהרי"ט הנ"ל דכיון דודאי נגע בלילה אף אם היינו דנים אז אם הוא חי או מת הוי מוקמי' לי' אחזקה מ"מ כיון דנגע בודאי ונולד אז הס' אף דהוי מוקמי' לי' אחזקה אם היינו דנים אז השתא דראינו אותו מת אזלי' בתר שטת מציאתו והורעה חזקתו הראשונה וא"ד לנדה דהתם ס' ביאה. הוא ולא בא שום דבר קודם שראתה ובראוהו תי מבערב דמוקמי' אחזקה היינו דבאותה לילה ראינהו חי הוי כאלו דנין אז שהוא תי ועי' בתוס' רי"ד בקידושין ע"ט א' ד"ה רבא דמשמע נמי דס"ל כד' רבו של מהרי"ט הנ"ל שכ' וז"ל עוד ראיתי מקשים מהא דמייתינן בשמעתא קמייתא דנדה נגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכ"א כל הטומאות כשעת מציאתן א"כ לימא רב ושמואל כתנאי כו' דל"ד דהתם אתיליד ספי' בטומאה גופי' דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הות טומאה או לאו והלכך אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל שהרי גבי מחט שנמצא מלאה חלודה או שבורה וסכין שנמצא ע"ג זיתים ומטלית בההיא אמרי' נמי כל הטומאות כשעת מציאתן להקל אבל הכא גבי נדה הדם המטמא ברור הוא כי הוא טמא ואין בו ס' אלא שלא ידעי' מתי נטמאת האשה ממנו וכן סימני בוגרת ברורין ומצויין הן אלא שלא ידעי' מתי נולדו באשה הלכך אין לדמות זה לזה ווה של נדה דומה לס' מגע שהטומאה ברורה היא אותו שנגע במת ואותו שנגע, במת הרי ודאי נגע וס' טומאה ואין להקשות מזה על זה עכ"ל וכונתו כמ"ש הרשב"א הנ"ל דמאחר דאתיליד ס' בשעה שנגע אף דאלו היינו דנין אז לא היינו מטמאין והוי מוקמי' אחזקה דתי מ"מ מאחר דאתיליד ריעותא שנגע והשתא כשבא לפנינו הוא מת החזקה הראשונה הורעה כיון שנולד הס' כשנגע משא"כ בנדה ובוגרת לא הורעה החזקה כלל, שהרי לא באנו לכלל ס' עד שראינו כעת שראתה דם או, שראינו סימני בוגרת ובקופה הוא באמת רק תולין ולא. שורפין וכמ"ש הרשב"א הנ"ל וא"כ מיושב קושי' מהרי"ט על רבו מהא דקידושין הנ"ל דס"ל דבשלמא בהא דיבמות הנ"ל דהי' בעילה בודאי רק דא"י אם הי' בן ט' כס' נגע בא' בלילה כיון דמעשה בעילה הי' בודאי והי' ריעותא והוי כנגע בודאי רק ס' אם הי' טומאה ולזה שפיר אף דאם היינו דנין אן הוי מוקמי' לי' אחזקת קטנות מ"מ השתא דנמצא שהוא גדול ומעיקרא הי' ס' אזלי'. בתר השתא אבל בבוגרת הוי כס' ביאה ואמרי' מאתר דבצפרא כשקדשה אבי' לא הוי שום ס' אמרי' דהמעשה שעשה שבא לה סימני בוגרת נעשה אח"כ ומקודם לא הי' ביאת הסימנים והוי בגרה ולק"מ קושי' מהרי"ט על רבו הנ"ל וכן ראיתי בדברי חיים חיו"ד סי' א' שכ' נמי כן ליישב ד' רבו מהא דנגע בא' בלילה כו' דהא קושי' זו קשה גם להרשב"א ותוס' רי"ד דס"ל דבלא יראוהו חי מבערב מטמאין למפרע אף לחולין ולמא בראוהו תי מבערב מוקמי' לי' אחזקה וע"כ צ"ל דבראוהו חי מבערב כיון דהוא זמן מועט עד הנגיעה הנ"ל והאריך בזה ועוד כ' שם ליישב קושי' מהרי"ט הנ"ל שפיר אזלי' בתר חזקה אף דאתיליד ס' בשעה שנגע דהוי כאלו היינו דנין אז שהוא תי והביא ד' התוס' רי"ד בקידושין שם דמחלק נמי בין זמן מועט לזמן רב וכ' דגם שאר קושי' של מהרי"ט על רבו מיושב עפ"ד הרשב"א. והתוס' רי"ד הנ"ל ועוד כ' שם ליישב קושי' הש"ש שמעתא ג' פ"ו על התוס' רי"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בנודע בשערים ח"ב ביו"ד סי' י"ד מ"ש להשיג על הש"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשעה"מ פ"ג מהל' אישות הל' י"ד מ"ש ליישב קושי' מהרי"ט הנ"ל מהא דנגע בא' בלילה כו' דהא מבואר בתוספתא דמאי דמטהרין רבנן היינו דוקא בר"ה וכדמסיים עלה שס' טומאה בר"ה טהור והביא ד' מהר"ם לובלין מה שהק' על התוס' שם ד"ה כי פליגי דהוא כדבריו וגם כ' ליישב קושי' מהרי"ט מהא דריש נדה גבי מקוה כו' על התוס' יבמות הנ"ל דמ"ש התוס' ביבמות דכל דאתרע חזקתה לא אזלי' בתרה היינו לומר דס' הוי ומש"ה קתני מתני' דפסולים משום דס' הוי אם הי' גדול באותה שעה אבל לאו למימרא דחשבי' לי' כגדול ודאי ומש"ה הוצרכו גבי מקוה לטעמא דתרתי לריעותא כי היכי דלהוי טמא ודאי דאי לא"ה הוי אזלי' בתר חזקה דמקוה אע"ג דהוי חסר לפנינו ומיהוי ס' וכ' דבזה ניחא נמי מה שהק' עוד מפ' בכ"מ דתנן גבי תרומה ונטמאת משחשכה ה"ז עירוב ואם ס' ה"ז ס' עירוב ומפרש בגמ' משום דאוקי תרומה אחזקתה אע"ג דהשתא ודאי היא טמאה כו' ולפמ"ש לק"מ דאע"ג דאתרע חזקתה והרי טומאה לפנינו אפי"ה ס' הוי וסד"ר לקולא עכ"ד ועי' בנודע בשערים שם מ"ש ע"ד התוס' נדה הנ"ל ומ"ש המהרי"ט הנ"ל בכונת התוס' יבמות משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות והביא ראי' מטומאת מעל"ע שבנדה כו' עי' בש"ש שם פ"י מה שהשיג עליו והאריך בזה ובפי"א שם השיג ע"ד מהרי"ט הנ"ל שהביא ראי' מהא דנדה דחזקה עשוי' להשתנות אינה חזקה כו' מר' התוס' והרמב"ן בריש גיטין ודחה הראי' שהביא מד' הר"ן בתשובה גבי מקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין כו' והאריך בזה ובפי"ג שם הביא ראי' מד' התו' פ' האומר ס"ד א' גבי בני זה בן י"ג שנים כו' דחזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה כו' ובכונת התוס' הנ"ל ביבמות כ' בשם אחיו דקושי' התוס' אינו אלא בתרומה דהא לכהונה כבר כ' ליישב דהוא משום מעלה ביוחסין ומש"ה שפיר מתרצי כיון דהשתא ודאי בן ט' דכה"ג בתרומה וקדשים אזלי' בתר שעת מציאתן דהא בנדה ובקופה לתרומה וקדשים מחמרי למיזל בתר שעת מציאתן וחזקה קמא אתרע לחומר תרומה אבל בעלמא אזלי' גם בתר, חזקה דקטנות ואפי' השתא לפנינו גדול אמרי' השתא הוא דנעשה גדול כו' והאריך בזה ובפי"ד שם מ"ש ובד' התוס' גיטין י"ז א' ד"ה משום כו' ובד' הריב"ש סי' רס"ו כו' והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד אף התוס' ביבמות הנ"ל ס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והא דאמרי' גבי נגע בא' בלילה כו' כשעת מציאתן אינו אלא לחומר תרומה וקדשים וכד' התוס' בנדה ובעירובין ובכתובות הנ"ל ועי' בהיד החזקה סי' ט"ז מ"ש בכונת התוס' יבמות הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד נמי י"ל דהתוס' יבמות הנ"ל נמי ס"ל דחוקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ועי' בנודע בשערים ח"א כללי רובא וחזקה אות מ"ז ובחתם סופר בגיטין, כ"ח ב' ובטור האבן סי' מ"ז מ"ש ע"ד התוס' יבמות הנ"ל והאריכו בזה אך מד' התוס' רי"ד הנ"ל מוכח דס"ל. דכשטת מציאתן הוי חזקה גמורה, ומהני בין להקל ובין להחמיר דלא כדעת התוס' הנ"ל וכ"כ בש"ש שם פ"ו דכן הוא דעת התוס' רי"ד הנ"ל ועי' בחכם צבי סי' ג' שכ' להוכיח מד' הרמב"ם פי"ח מהל' שאך אבה"ט ומד' הרמב"ם פט"ו שם דכשעת מציאתן הוי, ודאי ומהני אף לחולין והיינו כד' התוס' רי"ד ודלא כד' התוס' הנ"ל וכ"כ הפרמ"ג לקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ג' ובטור האבן סי' י"ז ובבנין עולם חיו"ד סי' א' דדעת הרמב"ם דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן הוי ודאי אף לחולין וכן משמע מד' התוס' פסחים צ"א א' ד"ה שהי' דס"ל דכשעת מציאתן מהני אף להקל שכ' וז"ל מפקח הגל נמי נימא חי הוה כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מח אית לן למימר שמתחילתו הי' מח שכל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ל והיינו כהתוס' רי"ד הנ"ל ולא כהתוס' הנ"ל ולכאורה ד' התוס' סתרי אהדדי מהא דנדה ועירובין וכתובות הנ"ל אך י"ל כמ"ש הבכור שור במוע"ק כ' א' ד"ה ת"ר דכונת התוס' פסחים הנ"ל הוא או מטעם דהעמידו חז"ל דבריהם לעשותו כודאי טמא כדאשכחן כמה מילי דגזרו חז"ל טומאה לשרוף עליהם תרומה וקדשים אע"ג דאסור מדאורייתא מקרא דואני נתתי לכם משמרת תרומתי אלא דהעמידו דבריהם ואפי' במקום כרת כו' או נאמר כמ"ש התוס' נדה שם דהיכא דאיכא חזקה בהדי אזלי' אפי' לקולא כשעת מציאתן וה"נ איכא חזקה דגברא נתחייב בפסח בע"פ ואי אתה יכול לפוטרו ולהוציאו מחזקת חיוב אלא בבירור אע"ג דאיכא נמי חזקת טהרה לגברא הני תרי חזקות אתרעו מכח שעת מציאתן דנמצא טמא ונמצא מת אבל חזקת חיוב לעשות פסח לא אתרע כו' ומכח זה השיג על הט"ז לקמן סי' שצ"ז והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד שפיר י"ל דאף התוס' פסחים הנ"ל ס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן היינו לחומר תרומה וקדשים וכד' התוס' נדה ועירובין וכתובות הנ"ל ואין כאן שום סתירה בד' התוס' הנ"ל ועי' בברכת אברהם בפסחים שם ובדברי חיים שם סי' נ"ח מ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל והאריכו בזה ועי' בהיד החזקה שם סי' י"ד שכ' ליישב ד' התוס' דהא מבואר בקידושין ע"ט א' כו' דביומא דמשלם שית אמרי' הרי בוגרס לפניך כו' ומפרש רש"י דהיום עשוי להשתנות לכך אתרע חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא עדיפא אבל בתוך שית באמת מוקמי' אחזקת נערה והשתא י"ל ה"נ בנפל עליו גל תיכף דנפל הגל עשוי להשתנות מחיים למות כיון שהי' כדי מיתה לכך בזה שפיר חזקה דהשתא עדיף כי אתרע חזקה דמעיקרא דהיינו חזקת חי כמו שם בקידושין לכן שפיר שעת מציאתן דאורייתא אבל שם בנדה מיירי דנמצא מת כדרך כל הארץ כיון דאף בחולים רוב חולים לחיים כו' לכך שעת מציאתן רק מדרבנן לקדשים כי מדאורייתא חזקה דמעיקרא דהיינו חזקת תי עדיף משעת מציאתן וא"ל למה לא אוקי הגברא על חזקת טהרה כאן בגל ונאמר השתא הוא דנטמא ז"א כיון דודאי נגע הוי האדם המפקח כמת וכמ"ש הרמב"ן גבי שליא כו' ולכך דוקא בגל עגול אבל בגל ארוך דאפשר דלא נגע האדם במת אף אם מת כבר לכך חזקה דהשתא לא מהני מידי דבזה שפיר מוקי האדם בחזקת טהרה שלא נגע בו כו' וא"כ ראי' הט"ז אינו ראי' ואדרבה מוכת אפכא דדוקא שם כ' התוס' דשעת מציאתן דאורייתא כיון שעשוי להשתנות אך בנדה מוכת אפכא דשם אינו אלא חומרא לקדשים כו' וא"כ מוכח משם דחזקת תי עדיף דלעולם חזקה דמעיקרא עדיף א"כ גם שם באבילות חזקת חי עדיף ומוכח אפכא עכ"ד ועי' בטור האבן סי' י"ז שהאריך בענין זה והביא הא דאמרי' בחולין קל"ד גבי עיסה של גר ס' אם משנתגייר גלגלה ס' עד שלא נתגייר חייבת בחלה כו' ח' ספי' נאמרו בגר ד' לחיוב קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טהורה ובכור בהמה טמאה לחיוב וא"כ אם במקום שלא הי' לו חזקה אזלי' בתר מעיקרא לקולא ואמרי' מעיקרא חי הי' או לא ראתה נדה וא"כ מכ"ש כשהיתה חזקת פטור עד שלא נתגייר שנעמידוהו בחזקת שלא נתגייר כמעיקרא והשתא הוא דנתגייר אולם צ"ל דמעמידין העיסה בחזקת שלא נתגלגלה מעיקרא רק השתא נתגלגלה וכן קרבן אשתו השתא הוא דילדה וכן בכור בהמה השתא הוא דילדה אע"ג דהם ניזל בתר גר ונוקים אחזקה דהשתא נתגייר א"כ פטורה העיסה מחלה וכן מקרבן אשתו וכנ"ל מ"מ בתר גוף הדבר אזלי' ומוקמי' אחזקה קמייתא שלא נשתנית עד עתה אע"פ שהיתה בחזקת פטורה מ"מ אזלי' בתר שלא נתגלגלה לחומרא וכ' דמכאן תשובה על תב"ש לעיל סי' כ"ט שכ' דאם הבהמה שבורה ושחוטה דאמרי' מאי חזית דנימא אוקי אחזקה והשתא נשברה אדרבה השתא נשחטה ונימא שהיתה עד עכשיו בחזקת שאינה שחוטה דוה לא אמרי' רק דיינינן על הדבר שאנו דנין עליו ולא משגחינן אם יש חזקה כנגדה כגון הכא בגר ודיינינן רק על העיסה אע"ג דהשתא נתגלגלה ל"א כמו דהשתא נתגלגלה כן גם מתחלה והעמד הגר על חזקתו קמייתא והשתא נתגייר רק כיון דדייני' על העיסה או על הבהמה אמרי' השתא הוא דנתגלגלה והשתא הוא דילדה וכן בקרבן אשתו וה"נ גבי שבורה ל"א נעמידנו בחזקת שהשתא נשתטה רק אמרי' כיון דדייני' על השבר אמרי' אוקי אחזקה קמייתא והשתא נשברה ואולי י"ל דהתם לחומרא אמרי' דלא אזלי' בתר חזקה אבל באמת אין לחלק כו' וכן בהאי דמשארסתני נאנסתי הרי בעולה ונשואה לפניך מאי חזית לומר דהשתא נבעלה נימא דהשתא נשאת ונבעלה קודם ואמאי מוקמי' התם האשה בחזקת דהשתא נבעלה וי"ל דחזקת נשואה עשוי להשתנות אך הק' על זה מהא דכ' המג"א באו"ת סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן ומ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו תי מבערב דהוא רק לתרומה וקדשים כו' וכונתו דהמג"א שם ס"ק ט"ז הביא בשם מהר"ם לובלין באחד שלקח מהחבית כרוב בקערה והוליכו לבית אחר ושם נמצא חטה עליו והתיר הכרוב שבחבית דאמרי' כאן נמצא כאן הי' וכ' ע"ו המג"א אבל אם נמצאת חטה בחבית אף הכרוב שבקערה אסור דאמרי' שמא היתה החטה קודם לכן בחבית כו' וה"ה מי שיש בידו עיסה וחתך ממנה מצות ונתן לאחרים ונשאר מצה אחת בידו ונמצא עלי' חטה אסורים כולם דאמרי' שמא היתה עלי' קודם לכן דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא עכ"ד וכ"כ בס"ק י"ח שם דאמרי' שמא היתה החטה במים בשעת מליגה דל"א כאן נמצא כאן הי' אלא ממקום למקום או וחתיכה לחתיכה כו' אבל במקום א' כגון במליגה דיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם לכן ל"א השתא נפלה דהכי אשכחן בפ"ק דחולין ובפ"ק דנדה דל"א השתא הוא דאתרע היכא דליכא חזקה עכ"ד וכ"כ עוד בס"ק כ"ה דמזמן לזמן מחזקינן איסורא דשמא הי' בקערה בשעה שעירו הבשר לתוכו כו' עכ"ד וע"ז הק' קושי' הנ"ל מ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו אי מבערב כו' וכ' ליישב דבחמץ בפסח משום חומרא דחמץ יש לאסור כו' וכן הק' בש"ש שם פ"ה וכ' נמי דאפשר דמדמין חומרא דחמץ לחומרא דקדשים וכ' אך דבש"ס לא הוזכרה חומרא זו גבי חמץ עכ"ד ועי' בפ"ז שם ובמקו"ח בסי' תס"ז שם ס"ק י"א ובישוי"ע שם ס"ק י"ב ובמגן האלף שם ס"ק י"ג וס"ק ט"ו מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי"ש עוד במקו"ח ס"ק ט' ובישוי"ע שם ס"ק י' י"א ובישוי"ע באה"ע סי' י"ז ס"ק ל' ובנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ל"א ובתוי"ק לקמן סי' ק"ד ס"ק א' ובנודע בשערים שם ובעמודי אור חאה"ע סי' פ"ג ובתשובות בית אפרים חאה"ע סי' י"ד ובדברי חיים שם סי' נ"ח ובבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ל"ח ובשמן רקח חאו"ח סי' א' ובס' גנזי יוסף על הפרמ"ג בפתיחה אות כ"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר סי' תס"ז ס"ק ט' מ"ש ע"ד המג"א והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בטור האבן שהק' מלקמן סי' ק"ה סעי' א' דכ' הרמ"א דס' כבוש אסור זולת בב"ת ומ"ש ממעל"ע שבנדה ובלא ראוהו חי מבערב דהוא רק לתרומה וקדשים כו' והביא ד' הט"ז שם ס"ק ג' שהק' על הרמ"א מלקמן סי' ר"א סעי' ס"ה במקוה שלא הוחזק להיות מימיו מתמעטים אע"פ שלפעמים מתמעטים א"צ לחזור ולטבול מן הדין וא"כ ק"ו לכאן כו' דאין כאן רק חזקה טובה למוקמי אחזקת כשרות כבתחלה דלא נחזיק ריעותא מס' והביא ד' הנקה"כ שהשיג על הט"ז דהתם העמד המקוה על חזקתו והרי שלם בפנינו אבל הכא אתרע לי' חזקת כשרות דידי' כיון דנשרה בו וכ"כ באו"ה כלל ל' דין ג' בהדיא דהכא כבר אתרע לי' חזקתו כו' עכ"ד ועי' בפלתי שם ס"ק ג' שהביא בשם הפר"ת שהשיג נמי על הט"ז כהנקה"כ וכ' דיפה השיבו על טענתו אבל מה יאמרו ממ"ש בסי' הקודם דמוקמי' כל הטריפות אפי' נגלד המכה לריעותא דטריפות לפניך בחזקת כשרות ואמרי' השתא הוא דאתרע והאו"ה בעצמו פ' כן בגבינות והביא ראי' ממקוה שנמדד ונמצא חסר דריעותא לפנינו ומ"מ אלו לא הוי סברא חסר ואתאי לא הוי מטמאין למפרע וא"כ כאן דלא שייך חסר ואתאי למה נחזיק למפרע ואו"ה אזיל לשיטתו דכל הטומאות כשעת מציאתן אף לחולין אבל לפמ"ש לעיל דזהו הכל בחזקת כשרות ואמרי' השתא הוא דאתרע בכה"ג יש להכשיר ואיזה ס' כבוש שאמרו דאסור כגון שיש כאן ב' כלים א' הי' בה מים כ"ד שעות וא' לא ומסופקין אנו באיזה כלי הי' וכה"ג אנפי טובא דל"ל עכשיו נפל אבל בס' כי האי אוקמינן אחזקת כשרות ואמרי' עכשיו נפל ועכ"פ דין זה מחלוקת הפוס' וברור דתליא בהך דלעיל סי' פ"א וצ"ע עכ"ד ועי' בטור האבן שם שכ' דאף דהנקה"כ השיג על הט"ז אמנם לדינא ודאי נ' כהט"ז דבס' כבוש אמרי' השתא הוא דאתרע וכמו בגבינות בסי' פ"א והיינו כהפלתי הנ"ל וכ' אע"ג די"ל בגבינות הוי משום רוב כבר בארתי בזה דבעי' רוב היינו דוקא להרמ"א דס"ל דחזקת טרפה הוא חזקת אי' גמור וכן אפי' אם יש נקב בושט מתירין הגבינות אבל כשאין כאן חזקה לחומרא אמרי' לעולם השתא הוא דאתרע תדע דהא רובא נגד חזקה אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואעפ"כ אזלי' בתר רובא נגד תרתי לריעותא ול"א סמוך מכ"ש כשאין חזקה להחמיר דאמרי' זיל בתר חזקה קמייתא להתיר ואמרי' השתא הוא דאתרע עכ"ד והיינו כד' הפלתי הנ"ל לענין דינא ובסי' ק"ד בפלתי ס"ק ד' הק' על הת"ת כלל כ"ה דין ג' שכ' דאם ידוע שהי' שומן רק בעת נפילת העכבר אסרי' מס' אולי נכבש בתוכו יום שלם קודם שנקרש אפי' קרוש לפנינו וכן אם ידעי' שהי' רק מעל"ע רק לא ידעי' אם שהה העכבר בו כל מעל"ע מ"מ הכל אסור דספי' דאורייתא הוא כו' ודלא כאו"ה שהתיר בשניהם כו' והק' עליו דלמה לא נימא העמד השומן על חזקתו בחזקת היתר ועכשיו דנפלה שעה אתת קודם שנקרש ומהכ"ת להחזיק ריעותא והא דמחזקינן טומאה מזמן לזמן כבר כ' התוס' ריש נדה דזהו לקדשים אבל לחולין הכל מותר דאמרי' עכשיו אתרע וכ' בקופה שנשתמש בה ואח"כ נמצא בה שרץ אין מחזיקין ריעותא לטהרות שנשתמשו בה מקודם דלכ"ע לחולין מותר ולא נחלקו חזקי' ור"י רק לקדשים כו' וא"כ מהכ"ת להחזיק ריעותא למפרע אפי' בזמן ואמת כו' לדעת הרשב"א גבי בהמה שנמצא טרפה אם הוגלד פי המכה דהוי ודאי קודם ג"י מחזקינן אי' למפרע דכל שאי אתה יכול לומר ברגע זו נעשית ואתה צ"ל שנעשה מקודם כבר אתרע חזקה ומחזקינן למפרע וא"כ אף בזה דהא עכשיו נקרש וא"א לומר דעכשיו נפל לתוך השומן ואתה צ"ל למפרע א"כ זהו בכלל ס' אולי הי' כבוש מעל"ע אבל להרמ"א דהכריע לעיל סי' פ"א דאף בהוגלד המכה מ"מ גבינות שנעשו מקודם ג"י מותרים דהעמד על חזקתה ואמרי' עכשיו אתרע ונטרפה וא"כ למה לא נימא כן גם בזו ומ"ש הרמ"א ראי' מהא דחששו להחמיר בס' אם הי' העכבר בעת שעירו עליו מלבד די"ל הם ס"ל כרשב"א וכמש"כ דהטור בסי' פ"א הסכים לד' הרשב"א אף גם י"ל דהתם רגלים לדבר דאם אח"כ נקרש מהיכן בא העכבר לחוד השומן אבל בזה דאין רגלים לדבר.
מהכ"ת לאסור יותר מן הגבינות גבי בהמה כו' והנה האו"ה בא מטענה דכל הטומאות כשעת מציאתן ואמרי' נדה ד' דבין להקל ובין להחמיר כו' אך זהו מספיק אם לא ידעי' דהי' רק מעל"ע שפיר אמרי' דכמו דעכשיו קרוש לפנינו כן הי' מקדם אבל בידעי' דהי' רק מעל"ע רק לא ידעי' דהי' עכבר מתחלה בתוכו אדרבה מחזקינן מזמן לזמן ואמרי' כאן נמצא כאן הי' אבל כבר כ' דזהו הכל לקדשים כו' ותמי' על או"ה דהוא גופי' פ' בגבינות כהנ"ל וכ' דל"ד למקוה דל"ל חסר ואתאי וא"כ ה"ה זה וצ"ע עכ"ד ועי' בתוי"ק שם שכ' ליישב קושי' זו עפ"ד הרשב"א הנ"ל כו' וכיון דעכשיו נקרש וא"א לומר עכשיו נפל בתוך השומן וע"כ איזה זמן קודם שעת מציאתה א"כ אתרע חזקתה ואזלי' בתר שעת מציאתה כו' וכ' נמי ליישב בזה הקושי' מהא דס' כבוש הנ"ל דהתם נמי הוא מה"ט דמשום דאתרע חזקה קמייתא אזלי' לחומרא משום דמן הסתם א"א לחלות שעתה ממש נפל ולכן אתרע חזקתה ואזלי' לחומרא כו' והאריך בזה אבל הפלתי הנ"ל דחה זה דלפ"ד הרמ"א הנ"ל דס"ל דאף בהוגלד המכה כו' אמרי' עכשיו אתרע ונטרפה וא"כ למה לא נימא כן גם בזו וראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' צ"ד שהשיג על הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמייתי התוס' נדה דדוקא בקדשים החמירו ולא ראה דהיינו ממקום למקום. אבל מזמן לזמן אמרי' כדמוכח מסוגיא דמומין ועוד בלא"ה אין ראי' מסוגיא דנדה דהתם איכא חזקת חי בשרץ וחזקת טהרה דקופה ואיכא ב' חזקות משא"כ הכא חזקת כשרות והיתר איכא חזקת תי ליכא דנם בחיותו אוסר עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא כ' התוס' בנדה ד' א' ד"ה שכל דהיינו דוקא לקדשים וקאי על הא דנגע בא' בלילה וא"י אם תי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת כו' וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן והתם הוא מזמן לזמן וע"ז כ' התוס' דהיינו דוקא לקדשים וכ"כ התוס' בכתובות ע"ו ובעירובין ל"ה הנ"ל הרי דס"ל להתוס' בהדיא דאף מזמן לזמן אין מחזקינן לחולין וכהפלתי הנ"ל בדעת התוס' ומ"ש עוד דהתם איכא חזקת תי בשרץ וחזקת טהרה דקופה כו' הא גבי נגע בא' בלילה כו' מיירי בלא ראוהו תי וליכא רק חדא חזקה חזקת טהרה דכלים ואפי"ה ס"ל להתוס' הנ"ל דאין מחזיקין מזמן לזמן בתולין ושפיר ד' הפלתי הנ"ל ואין כאן שום השגה עליו ועי' בש"ש שם פ"ז מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דס' כבוש דאפשר דבס' תערובות כיון שאין האי' בגופו אלא מחמת תערובות האי' שבו ל"א בזה חזקת היתר דל"ש חזקת היתר אלא היכא שהאי' בגופו וכמו ס' טרפה אמרי' אוקי בהמה בחזקת היתר ועדיין היתר הוא וכן בס' טומאה שייך חזקת טהרה אבל בזה שאין האי' בגופו אלא התערובות שבתוכו הוא האי' כו' וא"כ גם אחר שנפל האי' אין ההיתר נאסר אלא שהאי' שבתוכו אסור ול"ש בזה חזקת היתר דאי' שבתוכו מעולם אסור הי' וההיתר לא נאסר וכיוצא בזה כ' הרא"ש בפגה"נ במי שניקר את הגיד כו' והאריך בזה ולפ"ד מיושב נמי קושי' הנ"ל מהא דנפילת עכבר בשומן דהתם נמי הוי ס' תערובות ול"א בזה חזקת היתר והיכא דליכא חזקה אזלי' בתר שעת מציאתן ועי' בתו"ד סי' ק"ד ס"ק, ג' כ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל דהא דלא מחזקינן אי' מזמן לזמן בתולין היינו דוקא בדבר דלא אתי לידי ריעותא בגוף הדבר כגון גבי חלב מהבהמה דלא נמצא הריעותא רק בבהמה ולא בהחלב וכענין שאמרו בחולין י' א' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וכן בקופה שנשתמשו בה טהרות ונמצא שרץ אח"כ בה דלא נמצא הריעותא רק בקופה ולא בטהרות ודמיא ממש לחלב שחלבו מבהמה ונמצא טרפה משא"כ בדבר דאתיליד ריעותא בגופה מחזקינן מזמן לזמן וראי' לדבר דהא הרשב"א כ' במשה"ב פ"ז גבי חלב שחלבו מבהמה ונמצאת טרפה דמותר החלב דמיירי שיש לספק בהנקב שנעשה לאחר השתי' ואז הבהמה אסורה והחלב מותר אלמא דבגוף הבהמה מחמת שנמצא הריעותא בגופה אסורה משא"כ החלב שנחלב ממנה דלא נמצא בה ריעותא וכן מוכת בכמה דוכתי' דבכ"מ דאיכא ריעותא בגופה לא אזלי' בתר חזקה להתיר לקלקל הריעותא עכ"ד וכ"כ בספרו מקו"ח סי' תס"ז ס"ק ו' ולפ"ד מיושב נמי קושי' הנ"ל מהא דס' כבוש דהתם נמי אתיליד ריעותא בגופה ובכה"ג מחזקינן מזמן לזמן וכן רמז בחו"ד עצמו בסי' ק"ה ס"ק ד' ועי' במגן האלף סי' תס"ז ס"ק י"ז מה שהשיג עליו ועי' עוד בספרו משיבת נפש חיו"ד סי' מ"ח שכ' שהוא דיבר בעצמו עם הגאון יבעל חו"ד מזה הענין והשיג עליו דשם אין הספי' סוחרים בעצמם דהא מה שמתירין החלב הוא מפני שאנו או' שבשעת חליבה עדיין לא היתה טרפה והבהמה טרפה לפנינו אבל לאסור הבהמה מכח ס' ולהתיר החלב זה דבר שאינו כלל עכ"ד וכעין זה כ' במגן האלף שם להשיג על החו"ד ועי' בהגהות אמרי ברוך מה שהשיג על החו"ד ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' א' ובספרו בית נאמן חדר מ"ש ע"ד החו"ד והאריך בזה יעוש"ה ובסי' ק"ה ס"ק ד' כ' החו"ד דלפי החי' שכ' בסי' ק"ד אם הי' לוקח מהחבית מים קודם שנמצא השרץ ובשל בו תבשיל לא הי' נאסר ובסי' תס"ז באו"ח מחזקינן אי' מזמן לזמן כה"ג כו' וכאן אקצר דהא חזי' דממל"מ לא לא מחזקינן אי' כמבואר שם במג"א ס"ק כ"ה באם טלטלה למקום אחר ונצטנן דמותר ולכאורה קשה דא"כ גבי חבית ונמצא חומץ דריש נדה נמי נימא הכי דאם טלטלה למק"א ונמצא חומץ דלא מחזקינן ממל"מ ועוד דגבי מומין תולה הש"ס ברשות ולא במקום וע"כ צ"ל דלא תלי' האי' במקום רק במידי דנפל מעלמא ונוכל לחלות שבמקום זה נפל מחמת שבמקום זה מצוי דבר זה ליפול ותלי' הריעותא במקום זה דוקא ולא מחזקינן ממל"מ משא"כ במידי דאתרעי מגופה כמו גבי יין או בהמה שנטרפה לא חלי' בהמקום דמה לי הכא מה לי החם וכ"מ שהיא טריפותה עמה כמ"ש התוס' בנדה כ"ו גבי' אשה כו' אלמא דבכל ריעותא דמגופה ל"ש לומר לא מחזקינן אי' ממל"מ ומש"ה גבי' מומין דהקלקול תלוי ברשות לומר נסתחפה שדהו חולין הדבר ברשות ולא במקום וכן גבי טבח דמזל הלוקח והמוכר הרשות גורם לחלק ולזה נ' דבדבר שיש להתלות במקום כמו הכא בשרץ וכן בסי' תס"ז גבי שעורין כמו שלא מחזקינן חזקה דהשתא ממל"מ אפי' למאן דס"ל חזקה דהשתא ועדיפא מחזקה דמעיקרא וכן מקום דאיכא תרתי לריעותא כו' אפי"ה לא מחזקינן ממל"מ בדבר דאית להתלות במקום כן נמי לא מחזקינן חזקה דמעיקרא להיתר ממל"מ ול"א אם נבדקה שלא במקומה כמו שלא הי' באותו פעם כשבדק במקום אחר כן לא הו' במקום זה עד עכשיו שנמצא דאין מועיל חזקה ממל"מ בדבר שיש לתלות במקום ודוקא גבי בתולה אמרי' חזקה דמעיקרא כמו שהיתה בחולה כשנולדה ה"נ היתה עד שעכשיו כיון א לו התלות במקום ואם נבדקה במקום זה דיש לו' חזקה מאותו מקום אז לאותו דבר שנמצא בו והריעותא לא מהני חזקה ולדבר שניטל י' ממנה קודם שנמצא השרץ מהני חזקה כו' עכ"ד והיינו כמ"ש במקו"ח סי' תס"ז ס"ק הי"א והאריך בזה וכ"כ הישוי"ע שם ס"ק י"ב והנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ל"א ובאמת ומבואר כן בריטב"א בנדה ד' א' ד"ה נגע כו' והבאתי דבריו בספרי תורת אליעזר סי' תס"ז ס"ק ט' והארכתי בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בברית אברהם חיו"ד סי' מ"ז שכ' נמי כן דאף בחזקה דמעיקרא אין מחזקינן ממל"מ וכ' בקושי' הגמ' בנדה ד' א' ומי תלי' כו' כמ"ש המקו"ח שם והאריך בזה יעוש"ה ועי' בגנזי יוסף שם אות' כ"ח מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל וע"ד הצ"צ סי' מ"ג שהביא החו"ד שם דבדבר שבא הסי' ע"י אדם לא שייך לומר ממל"מ והאריך בזה ועי' בבינת אדם שם סי' ל"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דסי' ק"ר כיון דהני עכברי רשיעי תיכף כשמריחים מאכל קופצים לתוכו הוי כמקום שהוחזק לו שדרכו להתחסר כו' וא"כ א"א להעמיד השומן כלל על חזקתו וכ' דחילוק זה מוכרח מד' האו"ה כלל ל' סי' ז' כו' האריך בזה ובסי' ל' שם כ' הטעם של המחבר באו"ח סי' תס"ז שפ' לאיסור במליגת תרנגולא ונמצא חטה כו' דמחזקינן מזמן לזמן כו' דכיון דקי"ל בנגע בא' בלילה כו' כחכמים דמטמאים והיינו אפי' לשרוף וכמ"ש התוס' והרשב"א והר"ן בריש נדה והרי ס' טומאה בר"ה טהור ואפי"ה שורפין ש"מ דכל מזמן לזמן כודאי משוו להו רבנן ולכן החמירו אלו הגאונים אפי' בחולין דדוקא ממל"מ דאינו אלא לתלות בזה לא החמירו בחולין אבל מזמן לזמן ששורפין אפי' בחולין מדרבנן מחזקינן ואפי' במקום דנוכל לומר השתא אתרע כו' והביא ד' הח"צ סי' ג' שכ' ג"כ ראי' זו דמחזקינן מזל"ז מנגע בא' כו' דשורפין קדשים כו' והאריך בזה ובסי' ל"א שם כ' כיון דמוכח דמחזיקין מזל"ז מהא דשורפין תרומה וקדשים כו' א"כ דוקא במקום דליכא חזקה ברורה כמליגת תרנגולים במים דסתם מים אין מסננים אותם ואף שבודאי פעם אחת הי' המים בלאי גרעינים זהו לא מקרי חזקה דשמא תיכף כששאבו אותם הי' בהם גרעין כו' אבל במקום שסינן המים והי' בחזקה זו שלא הי' בה גרעינים לכ"ע לא מחזקינן למפרע אפי' מדרבנן וכ' דדבר זה מבואר במ"ב שהובא במג"א שם ס"ק י"א שכ' אבל מזל"ז כמלוגת תרנגולים ל"א כאן נמצא דכה"ג אשכחן בפ"ק דחולין ובפ"ק דנדה לענין בהמה שנמצאת טרפה ולענין מקוה שנמצאת חסרה דל"א השתא שנטרפה וחסרה אלא מטעם העמד המקוה על חזקתה והבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת הא לא הוי חזקה ל"א והלכך כאן דליכא חזקה חיישי' שמאי הגרעין הי' במים הרי בהדיא שאם הי' חוקה למים כגון שסינן אותו אמרי' השתא נפל וראי' לדבר שהרי אפי' בקדשים אמרי' כו' והלל ס"ל שאני אשה דשכיחי בה דמים וכ' התוס' אבל אי לאו ה"ט הוי מוקמי' אחזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי טמא כו' מודים חכמים לר"מ בנגע בא' בלילה וראוהו חי מבערב דטהור כו' הרי להדיא דדוקא בלא ראינו אותו חי ס"ל לחכמים דטמא אפי' כדכ' הרשב"א והר"ן בריש נדה כו' וכ"פ הרמב"ם פי"ח מהל' אה"ט דראוהו חי מבערב דטהור בר"ה כו' וכיון דבקדשים בבדוק הוא רק לתלות א"כ בחולין מותר כמו שפ' בממל"מ דהתם נמי חולין בקדשים ואפי"ה בחולין מותר ה"ה בבדק באותו מקום כיון דבקדשים רק תולין בחולין מותר לגמרי ולפ"ז אם סינן מים והי' בחזקה דודאי שלא הי' בו גרעין אמרי' השתא נפל וה"ט נמי בבהמה דאמרי' השתא נטרפה משום שיש לה חזקה טובה כו' עכ"ד ובסי' ל"ב השיג על הח"צ סי' ג' שכ' דדוקא כשבדק תוך עונה אחת קודם שאתרע זה מקרי' בדוק אבל מה שבדק קודם ולעונה לא מהני מהתוספתא פ"ו דטהרות נגע בא' כו' אבל בכל דבר שבעולם כיון שהי' בחזקה זו אפי' קודם כ' שנה לעולם הוא בחזקה זו כו' והאריך בזה ובסי' ל"ג שם כ' דחילוק זה דבמקום חזקה גמורה לכ"ט לא מחזקינן למפרע מבואר בד' הרמ"א לעיל סי' א' בשוחט שבדקו ולא ידע דיש חילוק בין נטל קבלה פעם אחת דהי' לו חזקה טובה ולכן אמרי' השתא אתרע משא"כ כשלא הי' לו חזקה מעולם כו' והאריך בזה וסיים דיצא לנו דבמקום חזקה ברורה לכ"ע לא מחזקינן למפרע ובמקום דליכא חזקה כלל לכ"ע מחזקי למפרע כמ"ש הרשב"א איזה חזקה יש לו כו' ולא פליג אלא במקום דליכא חזקה ברורה כגון קופה דמסתמא לא הי' בה שרץ רק אפשר שנפל לתוכה וכן מים שמולגים דמסתמא לא הי' בו גרעין רק אפשר שנפל לתוכו כיון שהסיר השגחתו עכ"ד ובסי' ל"ה ל"ו שם כ' דהרשב"א ס"ל דלא מחזקינן מזל"ז אפי' בדבר שאין לו חזקה והאריך בזה ובסי' ל"ז כ' דגם הרמב"ם פי"ז מהל' אה"ט גבי קופה כו' ס"ל נמי כהרשב"א ומסי' ל"ח עד סי' מ"ג כ' ליישב ד' הרמב"ם מקושי' הכ"מ והתוי"ט והאריך הרבה בזה ולפ"ד מיושב שפיר ד' הרשב"א דכאן שכ' דהיכא דנוכל לומר השתא אתרע מיקמי' אחזקה קמייתא עד השתא וד' הרשב"א דסי' תס"ז הנ"ל בנמצא חטה במצה כו' וד' הרשב"א דריש נדה הנ"ל שלא יסתרו דבריו אהדדי יעוש"ה מסי' ל' עד סי' ל"ח ועי' בעצ"ל סי' ק"ד מ"ש ליישב ד' הרמ"א הנ"ל ובסי' ק"ה שם מה שהק' על התוס' חדשים פ"י דטהרות משנה ז' כו' ומה שהק' ע"ד הרמב"ם שם מד' הרמב"ם בפי"ז מהל' אבה"ט שפ' כחכמים דתוספתא דאף בנמצא במעטן אינו טמא מעטן כו' והאריך בזה והניח בצע"ג ולא ראה ד' הבינת אדם שם והמקו"ח שם והמגן האלף שם והשמן רקח שם דלפ"ד מיושב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל יעוש"ה ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מעל"ע שהק' על התוס' שם שכ' דלקמן נמי בנגע בא' בלילה מיירי בקדשים כו' מהא דתנן בפ' האשה צ"א א' באונן והמפקח הגל כו', שוחטין עליהם לפיכך אם אירע בהם פסול פטורים מלעשות פ"ש חוץ ממפקח את הגל שהוא טמא מתחלתו וכ' ושם התוס' תימא לר"י מפקח הגל נמי חי הי' כשהתחיל לפקח וי"ל כיון שמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן ואי ס"ד דכשעת מציאתן לאו דאורייתא כו' א"כ אמאי אית לן למימר שמתחלתו הי'. מח לחייבו בפ"ש הא אמרי' התם בבית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהם במקום כרת והביא ד' הנו"ב סי' ל"א שעמד בזה ותי' דהתם אתרע חזקת תי משעה שנפל עליו הגל והשיג עליו דבנרנע בא' בלילה נמי אתרע חזקת חי כיון שלא ראוהו חי מבערב ועוד הק' דמההוא דתנן מחט שנמצאת מלאה חלודה דכל הטומאות כשעת מציאתן משמע דשעת מציאתן דאורייתא הוא מדסמכינן עלה אפי' להקל ומ"ש התוס' לקמן דגבי מחט הטעם משום דאוקי טהרות אחזקתייהו ור"ל דטומאה למפרע לא גמרי' מסוטה היכא דאיכא חזקה לכאורה קשה דהא ב' נזירים נמי לא דמי לסוטה ואפי"ה טמא מס' ברה"י ולא מוקמי' בחזקת טהרה ועוד הק' לשיטתם מאי פריך לקמן מככר ע"ג דף אימא דמיירי בככר חולין דלא מיטמא בס' למפרע ומ"ש התוס' לקמן ליישב הוא דחוק וכ' דבאמת מהרמב"ם משמע דשעת מציאתן דאורייתא הוא וכמ"ש הח"צ סי' ג' דהא הרמב"ם כללא כייל בפי"ח מהל' אבה"ט דכל ס"ט בר"ה טהור עד שיאמר נטמאת בודאי ומדמטמאינן בנגע בא' בלילה אפי' בר"ה ש"מ דטומאה ודאית והביא ד' הנו"ב שהשיג עליו וכ' שאין מזה הכרע דהא ו' ספי' ששורפין עליהם תרומה על ודאי מגען היינו אפי' בר"ה כו' א"ו אין כונת הרמב"ם בהאי כללא אלא ס' מגע אבל ו' ספי' ודאי נגע אלא שא"י אם זה שנגע בו טהור או טמא כגון בית הפרס כו' א"כ ה"ה אם נגע בא' בלילה שיש כאן ודאי מגע אלא שא"י אם הי' מת בשעה שנגע בו מודה הרמב"ם שהחמירו חכמים לטמא אף בר"ה והשיג עליו דהא אפי' אם הוא טמא או טהור נמי מבואר בפ"ה מטהרות דבר"ה ספי' טהור דתנן התם השרץ וצפרדע כו' א' שאמר נגעתי בזה וא"י אם הוא טמא או טהור ר"ט מטמא וחכמים מטהרין וקי"ל כחכמים ומ"ש דגבי ו' ספי' משמע דאפי' בר"ה טמא ליתא כו' לכן נ' בדעת הרמב"ם כמ"ש הח"צ וכ"כ המשל"מ פ"ו מהל' מקואות בשם הרשב"א דשעת מציאתן דאורייתא הוא ואפי' לחולין וכ"נ מחידושי הרמב"ן בשמעתין וכ"כ התוס' רי"ד בסוף קידושין גבי קידשה אבו' בדרך וכן משמע מפירש"י שם שפי' הא דאמר רב ה"ה בוגרת לפנינו היינו משום דהיום עשוי להשתנות ואין לה חזקת נערות אלמא ס"ל דאזלי' בתר שעת מציאתן ואפי' לקולא והתוס' שפי' שם הטעם דרגילות לבא. מצפרא אזדו לטעמייהו דס"ל דשעת מציאתן לאו דאורייתא כו' והביא ד' הש"ש הנ"ל שתמה על הט"ז סי' תס"ז שכ' הטעם דאם נמצאת חטה חמוצה בעיסה אוסרין הכל משום דכל הטומאות כשעת מציאתן הרי חזקה זו אינה דאורייתא אלא לחומר תרומה וקדשים כד' התוס' כו' וכ' עליו דאישתמיט מיני' כל הני רביותא דס"ל כשעת מציאתן דאורייתא הוא והוא שיטה המתורם. כמ"ש עכ"ד ולפ"ד סתרי ד' התוס' אהדדי מהא דנדה להא דפסחים הנ"ל וכבר הבאתי לעיל ד' הבכ"ש במוע"ק כ' א' מ"ש בכונת ד' התוס' פסחים הנ"ל ולפ"ד י"ל דאף התוס' פסחים ס"ל כד' התוס' נדה הנ"ל דשעת מציאתן לאו דאורייתא רק לחומר תרומה וקדשים ובדברי חיים סי' נ"ח השיג על הבכ"ש הנ"ל והארוך בזה ובד' בן המחבר שם מ"ש והאריך בזה אך י"ל בד' התוס' הנ"ל כמ"ש בהיד החזקה סי' י"ד שהבאתי לעיל וא"כ לא סתרי ד' התוס' אהדדי ושפיר י"ל דאף התוס' פסחים הנ"ל ס"ל דכשעת מציאתן לאו דאורייתא ואינו אלא בחומר תרומה וקדשים וכמ"ש בנדה ומ"ש החוסן ישועות הנ"ל דדעת רש"י בקידושין דאזלי' בתר שעת מציאתן ואפי' לקולא לא ידענא מאי קא' דהתם כיון דהיום עשוי להשתנות ואין לה חזקה דמעיקרא מש"ה אזלי' בתר השתא ואמרי' מדהשתא בוגרת בצפרא נמי, בוגרת וכ"כ בש"ש שם פט"ז דכונת רש"י דס"ל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלי' בתר חזקה דהשתא אבל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא שפיר י"ל דס"ל לרש"י דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן הוא לחומר תרומה וקדשים וכמ"ש התוס' נדה, הנ"ל אך מד' התוס' רי"ד והרמב"ם והרשב"א שהביא המשל"מ מוכח דס"ל דשעת מציאתן הוי דאורייתא וכן נ' מד' הרמב"ן בריש נדה וכמ"ש החוסן ישועות הנ"ל עוד הביא החוסן ישועות קושי' הש"ש שם על המג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה שכ' דאם בשלו תבשיל בקדירה וסלקוה מהכירה למקום אחר ונצטננה ונמצא ע"ג תטה דלא מחזקינן או' ממל"מ והק' דהא מסקי' דחזקי' ור"י פליגי ממל"מ וקי"ל כר"י דמחזקינן כמש"פ הרמב"ם פי"ז מהל' אבה"ט וכן הק' הפרמ"ג באו"ת שם בא"א ס"ק כ"ה ולקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ג' ובש"ש פ"ה ובבינת אדם סי' כ"ת ובשמן רקח שם על המג"א ותא דהא מסקי' בסוף ואבע"א בטומאה דרבנן אלמא דבדרבנן לא מחזקינן ריעותא ממל"מ ותטה בתבשיל דאינה אלא משהו נמי לא הוי אלא אי' דרבנן וא"כ שפיר פ' המג"א דאין להחזיק אי' ממל"מ עכ"ד ובבינת אדם שם תי' דצ"ל דדוקא, בתרומה מחומרא דטהרות אבל בחולין מותר והביא דכן מבואר באו"ה כלל כ"ו דין ג' וכלל ל' דין ו' וכ"כ בגנזי יוסף שם אות כ"ת והפרמ"ג במשב"ז שם כ' דודאי מזל"ז מחזקינן ריעותא כמבואר באו"ת סי' תס"ז כו' וודאי כל שיש. לומר עתה ממש נפל החטה והאי' לא מחזקי' למפרע אבל כל שיצאה מחזקה וא"א להגבול זמן כגון שהי' מכוסה הכלי חצי שטה תו מחזקי' למפרע שהרי הרשב"א בחידושיו ובתה"א פ"ז בגבינות כ' דאם טריפות שאירע מקרוב ממש קודם שחי' אמרי' עתה נטרפה משא"כ בהוגלד דיצאה זמן מה והביא ראי' מכתם יבש דמטמא למפרע כגון דא"א לומר עתה ממש דהא יבש הוא שוב אין מעמידין על חזקה ול"ד למומין כו' התם מרשות לרשות עכ"ל כו' והחילוק הוא כל שאפשר לומר עתה ממש ברגע זו אתרע החזקה כמו בנגע דברגע א' יכול להתחסר אין מחזיקין מזל"ז למפרע משא"כ, בהוגלד דודאי ג"י יצאה מחזקתו וא"א לתת גבול מחזיקין למפרע ולא כמ"ש במשה"ב ולא זכיתי להבין במ"ש מכתם יבש והא בנדה נ"ו מבואר דר"ש לא פליג אלא אשרץ לח והתם נמי מטמא למפרע עד שעה שיוכל להיות לח ובכתם אף בלח וחזי' למפרע כו' הנה במקוה ריש נדה אמרי' חסר ואתאי וי"ל הפי' במעט מעט רגיל להתחסר הלכך חזקה דמעיקרא לא אלימתא אמנם רש"י שם כ' חסר ואתרע חזקה מקמי הכי טובא ולא ידעי' מאימת אלמא דבל שיצאה זמן מה וא"א לתת גבול לומר עתה מחזי' למפרע אף לחולין כההוא דמקוה מה"ת כו' וא"כ בגבינות סי' פ"א דמכשירין בהוגלד משום דאיכא רוב בהמות ואמרי באותה שעה מהרוב היתה ועדיף טפי מחזקה דהשתא משא"כ היכא דליכא כ"א חזקה דמעיקרא ואתרע השתא בהא ודאי יצאה זמן מה וא"א לתת גבול עכ"פ חזקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא ומידי ספי' לא נפקא ובאי' תורה לחומרא ומיהו מכלי לכלי או מרשות לרשות אף כה"ג י"ל דדמי למומין אף שיצאה זמן מה כו' ואי קשי' מחס"ז סעי' י"ב ובמג"א שם ס"ק י"ח י"ל דהתם ליכא חזקה דמעיקרא דאין הכרוב והמים בדוקים כ"כ מחטה מש"ה מזל"ז מחזי' ריעותא וכ"כ המ"ב כו' משא"כ במי מליגה וכרוב כו' אף דהי' בחזקת שאין בהם חמץ מ"מ חזקה אלימתא ומבוררת לא הוי העולה כו' באם מצאו אי' כבוש בהיתר וא"א לומר עתה ממש נפל בזה ודאי יש לאסור ואם י"ל עתה נפל אם בדקו מקודם ולא ראו אי' לא מחזקי' וא"ל מחזקי' כו' וכ"ז בכלי א' אבל מכלי לכלי או מרשות לרשות אף ביצאה זמן מה לא מחזקי' דומיא דמומין ומיהו זה בהי' בדוק מקודם וא"ל כ לעי' ולמעשה כ"ז צ ע עכ"ד הנה מ"ש דהא דמכשירין בהוגלד משום דאיכא רוב בהמות כו' ועדיף טפי מחזקה דהשתא משא"כ היכא דליכא כ"א חזקה דמעיקרא ואתרע השתא כו' חוקה דהשתא שקול כמו חזקה דמעיקרא כו' והביא ראי' ממקוה דמטעם חסר ואתאי מטמאינן למפרע סותר ד"ע מהא דכ' כאן בס"ק ג' הנ"ל דהיכי שיש חזקה דמעיקרא מבוררת להתיר וחזקה דהשתא לאי' אע"פ שא א לומר עתה ממש נטרף כו' מ"מ מעמידין אותה בחזקה דמעיקרא כו' אפי' להרשב"א דס"ל בחזקה מחמת רובא כו' ומעמיד אותה בחזקת אי' בחזקה מבוררת מודה הרי שכ' להיפך ממ"ש בסי' ק"ה הנ"ל והא דמביא ראי' ממקוה אינו ראי' דהתם יש חזקת אדם שהי' טמא נגד חזקת המקוה וכן משמע בריש נדה דקא' הגמ' דטעמא דמקוה כו' והי' בודק את החבית כו' משום דאיכא, תרתי לריעותא דהיינו חזקת האדם שהי' עמא וחסר ואתאי וחזקת טבל והחמיץ ואתאי משמע דהיכא דליכא חזקה לאיסורא בהדי חסר ואתאי ובהדי החמיץ ואתאי אע"ג דע"כ יצא זמן מה מהחזקה דמעיקרא אפי"ה מוקמי' לה עד ההוא שעתא אחזקה דמעיקרא וכן ראיתי בגנזי יוסף שם אות כ"ת שכ"כ על הפרמ"ג שסותר ד"ע ודחה נמי כן הראי' ממקנה הנ"ל וכ' דכן משמע בנדה שם ד' א' דמוקמי' פלוגתא דחזקי' ור"י בקופה בדוקה ומכוסה ומבואר שם דבעת שהיתה מכוסה א"א לה ליפול אלא בעת שנשתמש בה וזה הי' זמן מה קודם שנמצא השרץ ופ' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א כחזקי' דמעמידין אותה בחזקת טהרה כו' והביא ד' השע"ד סי' פ"ד וד' האו"ה כלל מ"ט סי' ב' שפ' בההוא דגבינות דמה שנעשה, קודם ג"י מותר והביא ראי' מהא דריש נדה הנ"ל דאמרי' טעמא דמקוה וחבית משום תרתי לריעותא אבל בחדא לריעותא מוקמי' אחזקה דמעיקרא וכ' ע"ז ואע"ג דחזקה שלא נתבררה שעה אז אינה חזקה מ"מ הרוב גורם לה שתתברר הרי מבואר מדבריהם דחזקה דמעיקרא שנתבררה פשיטא להו דמעמידין אחזקה דמעיקרא אע"פ שיצאה זמן מה מהחזקה אכן מתשובת מהר"ם וריב"ק שהביא האו"ה שם מבואר דטעמא דחבית משום שיצאה זמן מה מחזקתה ומבואר שם דגם בגבינות ס"ל דאסורים למפרע וע"כ לא גרע חזקה מבוררת מחזקה מחמת רובא וממילא לדידן דמקלי' גבי גבינות ה"ה בחזקה המבוררת עכ"ד וכן דעת הפר"ח בדעת, הרשב"א דאפי' בחזקה המבוררת כל שיצאה זמן מה מחזקתה כו' אסרינן למפרע ובאמת מוכח מד' הרשב"א בתה"א ובחידושיו שם ומד' הר"ן שם כהפר"ח שכ' וז"ל ואע"ג דגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואע"פ שהמומין הללו שנולדו בה הוא מומין שא"א שנולדו בה מעכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו. ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרי' כ"נ כ"ה כלומר ברשות זה נמצאו וברשות זה אנו מחזיקים עכ"ל ולד' הפרמ"ג הנ"ל מה מקשים ממומין הא התם הוי חזקה המבוררת ושפיר אוקמי' אחזקתה וברשות הבעל נולדו א"ו מוכח כהפר"ח בדעת הרשב"א והפרמ"ג בסי' ק"ה הנ"ל ולא כהפרמ"ג כאן בדעת הרשב"א ובן ראיתי במקמ"ח שכ' להוכיח מד' הרשב"א והר"ן כהפר"ח ולא כהפרמ"ג ולא הביא ד' הפרמ"ג רסי' ק"ה הנ"ל שסותר ד"ע וס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי' בבית נאמן שם שהשיג נמי על הפרמ"ג וכ' כהפר"ח והוכיח כן מד' הרמב"ם פ"ה מהל' תרומות והאריך בזה וגם הוא לא הביא ד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל דסותר ד"ע וס"ל כהפר"ח הנ"ל ועי"ש עוד בגנזי יוסף שכ' להוכיח מד' הרשב"א שם דלמד דהיכי דיצאה זמן מה מחזקתה חיישי' למפרע מכתם יבש הנמצא בחלוק דטמאה האשה למפרע עד שעת כיבוס ול"א העמד האשה על חזקתה ולא נחזיקה בטומאה למפרע דכיון דיבש הוא וע"כ לא ראתה עכשיו אלא מכבר תו חיישי' למפרע ובאשה לא מצינו חזקה מחמת רובא אלא חזקה דמעיקרא הרי שגם בחזקה דמעיקרא ס"ל לחוש למפרע כו' עכ"ד וכ"כ בדברי חיים חאה"ע דיני לחובה סי' כ"ז דמד' הרשב"א אלו מוכח דאף בחזקה ומעיקרא ס"ל לחוש למפרע והיינו כד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל ולא כד' הפרמ"ג דכאן ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב דיני חזקות סי' י' שכ' נמי להוכיח מר' הרשב"א הנ"ל שלמד מכתם כו' דאף בחזקת המבוררת היכא דיצאה מחזקתה זמן מה תו לא הוי חזקה כו' והאריך בזה ובסי' י"א שם חזר מזה וכ' בחזקה ברורה אף דאתרע זמן מה מקורם ס"ל להרשב"א דמה שיכולין לתלות דעכשיו אתרע בודאי תלינן וההוא דכתם כו' ושם הוי חזקה ברורה כו' נ' דאף ללשנא קמא דנדה דטעמא דשמאי משום דאשה בחזקת טהרה עומדת וגם הלל מודה בזה לחולין וכן הא דאינה מקולקלת למנינה הוא ג"כ מטעם זה היינו משום דכיון דאשה עלולה לראות לא מקרי חזקתה חזקה ברורה רק חזקה דאתיא מכח רובא דרוב פעמים אשה אינה רואה אלא בהרגשה וכ"ז שלא הרגישה עומדת בחזקת טהרה וא"כ עתה אם ראתה בלא הרגשה הגם שהיא יוצאת מן הרוב מ"מ אמרי' דעכשיו אתרע משא"כ גבי כתם יבש כיון דחזי' שראתה בלא הרגשה וגם לא מצינו לומר שעתה אתרע רק זמן מה מקודם להכי אמרי' דאתרע החזקה כו' וכ' דלענין מומין איכא תרי גווני מומין כו' ואיכא מומין דאפשר לומר שבשעה שנולדה הי' ולגבייהו הוי חזקה ואתיא מכח רובא דרוב נשים הן בלא מומין כו' ומכח זה דחה השגת מקמ"ח על הפרמ"ג הנ"ל מד' הרשב"א דגבי מומין כו' דודאי איכא כמה מומין דלית בהו חזקה מבוררת רק חזקה דאתיא מכח רובא כו' והאריך בזה ולא הביא ד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל וכעת ראיתי בישוי"ע ס"ק ב' ולעיל סי' א' ס"ק ד' שכ' נמי כהפרמ"ג כאן דבחזקה ברורה אף הרשב"א ס"ל דמה שיכולין לתלות דעכשיו אתרע תלינן והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י' מ"ש ליישב עפ"ד הפרמ"ג כאן קושי' התומים שם ס"ק ח' על המחבר שם סעי' ט' והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בס' בית שלמה ת"ב ביו"ד סי' ל' מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל והאריך בזה ומה שהק' הפרמ"ג הנ"ל על ראי' הרשב"א מהא דכתם יבש הא בנדה מבואר דר"ש לא פליג אלא אשרץ לח כו' כן הק' המח"א הלכות אישות סי' ג' והשעה"מ בהל' אישות שם וכ' ליישב והאריכו בזה ועי' בבינת, אדם.
שם סי' ל' מ"ש בזה ועי' בגנזי יוסף שם שהק' נמי על הרשב"א הנ"ל דהא בכתם קי"ל דאפי' לח מטמא למפרע כו' ולא הביא ד' המח"א והשעה"מ והפרמ"ג הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב ד' הרשב"א הנ"ל דראייתו כיון דבאשה אע"פ שיש לה חזקת טהרה כיון דדרכה לראות בכל זמן תו חיישי' עד שעת כיבוס ה"נ בודאי יצאה זמן מה מחזקתה וראינו דבהמה זו היתה ראוי' לטרוף באמצע הזמן שהיינו מחזיקין אותה בחזקת כשרות וחזקתינו בטעות היתה תו דומה לאשה דשכיחא בה דמים ומ"ש כתם יבש לאו דוקא וה"ה מכתם לח מייתי ראי' אבל כשאפשר לומר סמוך לשחי' ממש נטרפה וחזקתינו שהיינו מחזיקין אותה בחזקת כשרות כהוגן היתה ל"ד לכתם דאין לה חזקה ומ"מ למדנו דאין חילוק בין חזקה דמעיקרא לחזקה דמחמת רובא לשתי הסברות כיון שכל עצמה של חילוק זה לא למדה הרשב"א אלא מחזקה דמעיקרא עכ"ד והיינו כד' הפרמ"ג דסי' ק"ה הנ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תקט"ו מ"ש והאריך בזה וכ"ז הוא לדעת הרשב"א הנ"ל אבל לפ"מ שפ' הרמ"א דאף בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג"י אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה שרי דמוקמי' אחזקה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא שפיר יש להתיר בס' כבוש וכן בעכבר שנפל לשומן וכמ"ש הפלתי הנ"ל והטור האבן הנ"ל אך התוי"ק ס"ק א' פ' להחמיר בהוגלד פי המכה כדעת הרשב"א הנ"ל וכ' דגם רש"י בריש נדה ד"ה חסר ואתאי כו' ס"ל נמי כהרשב"א והאריך בזה ומ"מ יש להקל בהפ"מ בס' כבוש וכן בעכבר שנפל לשומן וכהפלתי הנ"ל וכ"פ בחכ"א כלל נ"ח דין ד' ודין ט' להקל בהפ"מ וכן בהא דאו"ח סי' תס"ז הנ"ל יש להקל היכא דהי' הכלי והמים בדוקים ולא מחזקי' מזל"ז וכמש"פ בבינת אדם שם סי' מ"ב והאריך בזה ועי"ש עוד בתוי"ק מה שהק' ע"ד הרשב"א הנ"ל דהא הרשב"א ס"ל דלא תלינן בהיתר בס' השקול אם לא שההיתר שכיח יותר ולפ"ז אמאי תלי' בסמוך לשחי' הא אין לתלות בסמוך לשחי' יותר מלומר שנעשה ומן רב קודם שתי' וכ' ליישב והאריך בזה וכן הק' הפלתי לעיל שי' נ' והאריך בזה וכבר קדמו בקושי' זו במהר"ם לובלין סי' א' וכ' ליישב דשאני התם דלא אמרי' שניקב לאחר שתי' אלא קודם שחי' והואיל ונוכל לומר דשעה מועטת קודם שחי' או בשעת השחי' נטרפה ואסרי' עכ"פ הבהמה באכילה הוא די ואין אנו מוכרחין לומר שנטרפה זמן רב קודם שחי' עכ"ד ועי' בבכ"ש בחולין י' א' שהביא ד' מהר"ם לובלין אלו וכ' דבלתי מובן אצלו וכ' ליישב דזה דומה להא דאמרי' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי כו' ועי' בראש אפרים בתשובות בסוף הס' סי' כ"ב כ"ג מה שהק' ע"ד הבכ"ש ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בנודע בשערים שם סי' י"א שהשיג על הראש אפרים וכ' דד' הבכ"ש נכונים דהנה הראשונים מחולקים אי אזלי' בתר דבר שאנו דנים עליו או לענין דבר שנולד בו הס' ודבר זה ברמב"ן וריטב"א בקידושין פ' גבי רוב תינוקת מטפחין כו' א"כ לרש"י ותוס' יש לנו לילך בתר החזקת טהרתה של העיסה אף דודאי נגע החילוק א"כ ה"ה כאן אף דבהמה אסירה מטעם תרתי לריעותא כו' אפי"ה אמרי' דהחלב מותרת אף דדין החלב כדין הבהמה ולזה הסכים הרשב"א דהחלב מעולם לא נאסרה משום אבר מה"ח א"כ נשארה בחזקתה כיון דלא אתרע ומיישב בזה קושי' הפוס' על הרשב"א מהך דיבמות והאריך בזה והיינו כעין ד' הישוי"ע בסי' תס"ז ס"ק י' ובאה"ע סי' י"ו ס"ק ל' הנ"ל ועי' עוד בנודע בשערים ח"א כללי רובא וחזקה מאות ל"ד עד אות ל"ט מ"ש ליישב תי' של מהר"ם לובלין הנ"ל ומ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בדברי חיים שם סי' י' ובבינת אדם שם סי' ט"ז ובהיד החזקה שם ובמים חיים סי' כ"ה ובבית נאמן שם ובבית מאיר באה"ע סי' ו' סעי' י"ד ובתשובות ר' משולם איגרא חיו"ד סי' ב' ובחוסן ישועות בחולין בקו"א שם י' א' ד"ה כל ובדברי יוסף סי' תק"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בפ"י כתובות ע"ו ב' ד"ה מיתיבי מה שהק' על התוס' חולין הנ"ל דאסרי הגבינות מד' הגמ' שם וכ' ליישב דמכאן נ' דאפי' מאן דמטריף בגבינות היינו דוקא בטריפות דאתי מגופה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא דאפשר שנולד עמו משא"כ בטריפות דאתי מעלמא כגון ע"י מחט או קוץ דלא שייך לומר שנולד עמו כ"ע מודו דהגבינות כשרים כו' ומיישב בזה הקושי' שהק' מד' התוס' ביבמות ל"א גבי ס' דרוסה כו' והאריך בזה ודבריו תמוהים וכמו שתמה עליו במלבושי יו"ט שם סי' י"ב דמד' הרשב"א מוכת דלא ס"ל לחלק בזה דהא הרשב"א במשה"ב הודה לד' הרא"ה במה דס"ל דאין לחלק בין שעה אחת לזמן מרובה וכ' דהא דמכשירין הגבינות הוא דוקא היכא דיכולין לומר שנמצאו הטריפות בתר שחיטה כגון שנמצא מחט באחד מהמקומות שנקובתן טריפות ולא נודע אי נגמר הנקובה מב' צדדין מחיים או לאחר שחי' מיד עם נדודה וכיוצא בזה א"כ מוכת להדיא מדבריו דגם בטריפות ע"י מחט או קוץ היכא דליכא למתלי דלאחר שחי' נגמר הנקב מטריפין הגבינות למפרע דלא כהפ"י וקושי' הפ"י הנ"ל על התוס' כ' ליישב כיון דאין מחזיקין מרשות לרשות הוי כמו שלא אתרע כלל ואף בחזקה דאתיא מכח רובא נמי הוי חזקה מעליא וכ' ליישב בזה ד' הטור דבחו"מ סי' רכ"ד פ' דאם קנה קודם ג"י מן השתי' על הטבח להביא ראי' אף שהוגלד פי המכה וגבי גבינות פ' דאם הוגלד פי המכה כל הגבינות אסורות אף שקודם ג"י כיון דא"א לומר השתא הוא דאתרע לא מוקמי' אחזקתה ולפמ"ש א"ש דס"ל כהרשב"א הנ"ל וא"כ כיון דאין מחזיקין מרשות לרשות הוי כאלו לא אתרע רשות אחרת כלל ואמרי' כ"נ כ"ה לקיים המקח וכ' דאין להקשות לפ"ז מאי מקשים התוס' בכתובות ע"ה ב' ד"ה אבל דאמאי הולכין אתר חזה"ג דהא הוי חדא במקום תרתי דהא יש כאן חזקת פנוי' וגם הרי מום לפניך הא כיון דאין מחזיקין מרשות לרשות הוי כמו שלא אתרע כלל ונ' דהא רבא קאי לפ"ד ר"א דקא' תברא כו' וא"כ ר"ג דקא' על הבעל להביא ראי' הוא אף שנמצאו מן האירוסין ור"י פליג עליו בין מן האירוסין ובין מן הנשואין וע"ז קא' רבא הא דס"ל לר"י דלא אזיל בתר חזקה דגופה היינו היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופה וא"כ משמע מד' רבא דאזלי' בתר חזקה דגופה אפי' היכא שנמצא מן האירוסין היכא דליכא חזקת ממון כנגדה ושם הי' רשות האב ול"ש לומר דאין מחזיקין מרשות לרשות וא"כ קשה לפ"ז הא הוי חדא במקום תרתי כו' עכ"ד ומ"ש הפרמ"ג הנ"ל אבל מכלי לכלי או מרשות לרשות אף ביצאה זמן מה מחזי' דומיא דמומין ומיהו זה בהי' בדוק מקודם וא"ל יש לעי' כו' לפמ"ש הבינת אדם הנ"ל דהיכא דהי בדוק מקודם אף מזל"ז אין מחזיקין וא"כ מכלי לכלי א מרשות לרשות ודאי אף בלא הי' בדוק מקודם אין מחזיקין ואין כאן שום ס' ועי"ש עוד בבינת אדם סי' כ"ח שכ' דהא דאמרי' כ"נ כ"ה ואין מחזיקין ממל"מ הוא סברא דאורייתא וזהו מחלוקת ר"ח ור"ז בב"ב כ"ד א' דר"ח ס"ל רוב וקרוב הולכין אחה"ר ור"ז ס"ל אחר הקרוב כו' דבהא פליגי דר"ת ס"ל דטעם דהעיר הקרובה מביאה דחזקה שהרוצח הי' מעיר הקרובה כמ"ש התוס' שם ואמרי' כ"נ ההרוג וכ"ה בשטת הריגה ומסתמא הרוצח מאותה העיר ולא חיישי' שמא נהרג במק"א והובא לכאן דאמרי' כ"נ אבל היכא דאיכא מתא דנפישי אמרי' מסתמא הרוצח הי' מאותה העיר דאזלי' בת"ר וקי"ל רו"ח רובא עדיף ור"ז ס"ל דלא מטעם חזקה אלא גזיה"כ הוא כדמוכח שמודדין מעיר שיש בה ב"ד כו' ואפי' נגד הרוב דמ"ש כיון דשניהם גזיה"כ ואנן קי"ל כר"ת דכ"נ הוא מטעם חזקה וה"ט נמי דאיתא בשקלים בין חולין למע"ש קרוב לחולין חולין דאמרי' כ"נ כ"ה ול"א דנפל ממעות מע"ש והובא לכאן דחזקה כ"נ וה"ט נמי דהמערה מכלי לכלי כו' וכן טעמא דאו"ה בזבוב בקערה דזה דומה ממש לב' עיירות ונמצא קרוב לזה דאמרי' כ"נ ואמנם בקופה שנשתמשו בזווית זו והביא לזווית אחרת דכאן י"ל דאנו דיינינן על השרץ שנמצא עכשיו בזווית אחרת כ"נ השרץ בזווית זו כ"ה בזווית זו ונפל לקופה עכשיו וי"ל ג"כ להיפך כ"נ בתוך הקופה וכ"ה בתחלה בקופה זו ולכן פליגי דחזקי' ס"ל דזה הוי ממל"מ ממש כמו ב' כלים דמודה בה ר"י כו' וה"נ דיינינן על מקום הקרקע והרי הוא מק"א ור"י ס"ל דדיינינן על הקופה ול"ד כלל לב' כלים שהרי הקופה עצמה הביאה לכאן ול"ד לעיר הקרובה ולא הוי ממל"מ דבעיר הקרובה לא הי' שום הבאה לכאן ולמה נימא שנהרג במק"א והביאו לכאן משא"כ הכא דהא הביאו הקופה לכאן אמרי' שגם השרץ הובא לכאן וא"כ דינו כמו קופה באותה זווית דהוי מזל"ז ומחזיקין כו' עכ"ד ובסי' מ"ב שם מ"ש ע"ד התוס' חולין נ"א א' ד"ה המוציא והאריך בזה ועי"ש עוד בגנזי יוסף מ"ש ע"ד המקו"ח שם בענין אם טלטלוה ממל"מ והוחזר למקום הראשון ואח"כ נמצא בה חטה אם נקרא ממל"מ או מזל"ז כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בתוס' גיטין י"ז א' ד"ה משום שכ' וז"ל דל"א אוקמא אחזקת א"א והשתא הוא דאיגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרה שלא נבעלה כשהיא א"א עכ"ל ומשמע מד' התוס' דב' תי' הם ודבריהם תמוהים בתי' הא' דהא כבר בארנו לעיל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וגם התוס' בנדה ובכתובות ובעירובין הנ"ל ס"ל כן וגם כתבתי דאף התוס' ביבמות ס"ח הנ"ל וגם התוס' פסחים צ"א הנ"ל נמי אינם חולקים על זה וא"כ ה"נ אע"ג דהיא גרושה לפנינו מ"מ מוקמי' לה אחזקה קמייתא ואמרי' השתא היא דנתגרשה וכן ראיתי בפ"י שם שהק' נמי כן והוכיח מכמה מקומות בש"ס דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכ' דלכאורה הי' נ' ליישב דש"ה כיון שהיא או' ברי שנתגרשה מקודם כו' וקי"ל דכל היכא דאיכא ברי ושמא אפי' באיסורא מצרפין ברי לחזקה גרועה וה"ל תרתי לאפוקי מחזקה קמייתא כו' וכ' דכן משמע מפירש"י בקידושין ע"ט ב' בהא דמוקמי' במכחשת כו' ואח"כ כ' ליישב דהתוס' ס"ל כהרשב"א והר"ן הנ"ל שכ' גבי גבינות דכל היכא דא"א לומר דמעכשיו ממש בזו הרגע נשתנה החזקה קמייתא בשעה שאנו מוצאין השתנות החזקה איגלאי מלתא למפרע שהיינו מחזיקין החזקה קמייתא בטעות איזה זמן מש"ה אתרע חזקה קמייתא לגמרי ומוקמי' אחזקה דהשתא דומיא דכתמים דטמא למפרע עד שעת הכיבוס וא"כ י"ל דה"נ א"א לומר דעכשיו בזו הרגע נתגרשה כשמראית הגט לפנינו דא"כ הרי העדים מצויין לפנינו ונחזי מאי קאמרי אימתי נתגרשה והאיך יכול לחפות על ב"א אלא ע"כ שאין העדים לפנינו וא"כ ע"כ לאו ממש עכשיו נתגרשה כו' וא"כ הרי היינו מחזיקין אותה בטעות באותן הימים בחזקת א"א מש"ה מוקמי' לה לגמרי אחזקה דהשתא למפרע אף בשעה שזינתה כו' ובלא"ה יותר נ' דהמשך לשון התוס' כאן דדוקא בהצטרפות ב' הטעמים דאיכא חזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו ואיכא נמי עוד חזקת צדקת מצטרפין אלו הב' חזקות לאפוקי מחזקה קמייתא דא"א דה"ל תרתי לגבי חדא ותדע דהכי הוא דהא ע"כ בהאי חזקת צדקת שכ' התוס' א"ל דבהאי חזקה לחוד סגי לאפוקי מחזקת א"א דא"כ בכל א"א שזינתה אף שאין גיטה בידה האיך קטלינן לה מספי' אי אמרה גרושה אני אמאי לא מהימנא אי משום דבחזקת א"א קיימא האיכא חזקת צדקת ול"ל דאין ה"נ ראי אמרה גרושה אני לא קטלינן לה א"כ למה תקנו זמן משום ב"א אכתי תטמין גיטה ותאמר גרושה אני אע"כ כמ"ש דכיון שקבלה התראה תו לא מצי למימר גרושה אני דאתרע לה חזקת כשרות אבל כשגיטה בידה מהימנא לומר גרושה אני אף שקבלה התראה והיינו משום דאמרי' הרי גרושה לפנינו בהצטרפות כו' עכ"ד וכ' בש"ש שם פי"ד דחדא תי' הוא והביא ד' הפ"י אלו ובספרו אבני מלואים סי' קכ"ז ס"ק ב' וס"ק י"א ועי' במח"א הל' אישות סי' ג' דס"ל דב' תי' הם בתוס' אבל העיקר כהפ"י והש"ש הנ"ל דחדא תי' הוא בתוס' והביא ראי' מד' הר"ן שהעתיק לשון התוס' והשמיט תיבת ועוד אלמא דתי' א' הוא ולפ"ד אף התוס' גיטין הנ"ל נמי ס"ל כהתוס' נדה ועירובין הנ"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ועי' במלבושי יו"ט שם סי' י"א שכ' דלפמ"ש דהרשב"א והר"ן מודים בחזקה גמורה דלא מחלקינן בה בין אם נוכל לומר דהשתא הוא דאתרע או שאתרע זמן מה מקודם ע"כ צ"ל בד' התוס' כד' הפ"י הנ"ל דחד תי' הוא ומצטרפין חזקה דהשתא עם חזקת כשרות שלה ועי' בס' טיב גיטין שם שכ' דלפמ"ש הפ"י עצמו פ"ב דכתובות בשם הרשב"א דמש"ה מהני בברי לי נגד חזקת א"א משום דעד כאן לא אזלי' בתר חזקה אלא למי שמסופק אבל מי שיודע ברי נגד החזקה לא נוכל להענישו על סמך החזקה והביא ד' הקונטרס הספי' דהיינו דוקא באתרע החזקה אבל כ"ז שאין שום ריעותא בחזקה לא מהני ברי דבע"ד להכחיש החזקה וסוקלין עלי' ולפ"ז י"ל דה"נ אזיל תי' התוס' כיון דהשתא היא גרושה ואתרע החזקה וטוענת ברי א"א להורגה וכ' על הפ"י הנ"ל דכ' ג"כ לקיים ד' התוס' משום טענת ברי דידה אלא דאתי עלה וטעם אחר משום ברי ושמא ולא הזכיר ד' הרשב"א ואמנם עפ"ד הרשב"א מרווחים הדברים יותר עכ"ד ולפ"ד נמי אף התוס' גיטין הנ"ל ס"ל כבתוס' נדה וכתובות ועירובין הנ"ל ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק ע"ג מ"ש ע"ד הרשב"א הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בטיב גיטין ד"ה גזי' ובגרש ירחים שם ובהיד החזקה סי' ד' מ"ש ע"ד התוס' והפ"י הנ"ל והאריכו בזה עוד כ' הפ"י שם ועדיין קשה לי דהא בכתובות ט' כו' אמרי' דבאשת כהן נאמן לאוסרה עליו דליכא אלא חד ספי' והק' התוס' אמאי ל"א אוקי אחזקת כשרות וקודם שנתארסה זינתה ותי' דחזקת הגוף עדיפא לומר שהיתה בתולה בשעת האירוסין אלמא דאע"ג דאיכא כמה חזקות להתיר חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה וחזקה דהשתא דהרי היא בעולה לפניך אפי"ה אמרי' דחזקה קמייתא עדיפא לומר שהיתה בתולה וא"כ מ"ש הכא דפשיטא להו דמהני תרתי במקום חדא ובלא"ה צ"ע לשונם בכתובות וכל הני סוגיות שכ' דתרתי במקום חדא עדיפא מחזקה קמייתא אפי' בחזקת הגוף כגון בבוגרת ובנדה ע"כ קושי' וכן הפ"י בסוגיא דפ"פ שם ד"ה לא צריכא ובקו"א שם סי' ז' והניח בצ"ע ועי' במלבושי יו"ט שם שכ' ליישב דהא דכ' התוס' הנ"ל דאזלי' בתר חזקה קמייתא הוא לענין דמשוי' לי' ספי' ול"א דודאי קודם שנתארסה זינתה מחנות חזקת כשרות שלה ולכך הוי ס' השקול משום דאיכא כנגדה חזקה קמייתא חזקת הגוף וה"נ ודאי דהוי ספי' מחמת חזקה קמייתא דאיכא כנגדה אבל לא קטלי' משום ספי' ולכך מל לחפות עלי' ועל מ"ש הפ"י ובלא"ה צ"ע לשונם בכתובות כ"ו כ' עליו דכבר בארתי בשם השימקו"ב דהביא מתוס' והרא"ש דכיון דא"א לומר חסר ואתאי כמו במקוה לכך לאש אלא ספי' ולא עדיפא חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא עכ"ד וצ"ל דקושי' הפ"י הנ"ל לשאר תי' של התוס' בריש נדה ד"ה התם וחולין י' א' ד"ה סכין יעוש"ה אבל באמת אף לשאר תי' של התוס' שם נמי לק"מ קושי' הנ"ל וכמ"ש הגאון רע"א שם בדרו"ח ד"ה לא צריכא דכל מקום דמצינו תרתי לריעותא כמו במקוה וכן קושי' התוס' בנגעים ובסכין שנמצא פגום וכן במומין דהק' דנימא הרי מום לפניך ואוקמי אחזקת פנוי' היינו דכל היכא שהריעותא לפנינו מורה על החזקה דבמקוה כשהיא עתה בפנינו חסירה מורה דאינה מטהרת לטמא אלא דבאת לדון דכשטבל עדיין לא הי' חסר בזה דנין לצרף הריעותא שלפנינו לחזקת טומאה כיון דענין הריעותא שלפנינו אינו מטהר לטמא וכן בנגעים דכשהוא עתה הנגע חסר מורה לטהרת הבית דנגע חסירה א"י לטמא הבית וכן הסכין שהריעותא כשהוא לפנינו סכין פגום מורה על אי' הזביחה דסכין פגום אינו מכשיר לזביחה וכן במומין דהמום שלפנינו מורה שאינה מקודשת דהא התנה שלא יהי' בה מומין משא"כ הכא שלפנינו אינו מורה בשום דבר לענין ההיתר דאדרבה בלא בעילה הי' בחזקת היתר והבעילה הוא נגד חזקת היתר בזה לא מצרף הריעותא דבעולה לפניך לחזקת היתר כיון דהריעותא שלפנינו אינו מועיל לסייע לחזקת היתר עכ"ד ועי' באילת אהבים מהגאון מפלאצק בכתובות שם שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הנ"ל ועוד כ' ליישב דל"א הך סברא דהרי חסר לפניך אלא גבי מקוה דאיכא למימר חסר ואתאי כו' משא"כ הכא ל"ש לומר בעיל ואתי עכ"ד ולא הביא ד' השימקו"ב בשם הרא"ש הנ"ל שכבר הקדימו בזה התי' וכ' אלא שיש לי מקום עיון במה שהק' התוס' לקמן ע"ה ב' גבי מומין נימא הרי מום לפניך והא התם ל"ש דאתא מום מעיקרא עכ"ד וצ"ל דקושי' גבי מומין קאי לשאר תי' של התוס' בריש נדה וחולין י' הנ"ל ועי' בהפלאה שם ובהיד החזקה סי' י"ד ובדברי חיים דיני כתובה סי' ה' ובהגהות מצפה איתן בגיטין שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה עוד כ' הפ"י שם דלפמ"ש דחזקת כשרות לתור לא מהני במקום חזקה קמייתא ולהתוס' אפי' תרתי במקום חדא לא מהני א"ל מהא דקי"ל שתי כיתי עדים המכחישות זא"ז דכל א' באה בפ"ע ומעידה ומוציאין ממון ע"פ וכ' התוס' דהא דל"א מוקמי' ממון אחזקתו היינו משום דמוקמי' לעדים בחזקת כשרות אלמא דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון וכ"ש מחזה"ג כו' נ' דשאני הכא דודאי אתרע חוקת כשרות דידה כיון שבודאי זינתה ואף בזנות דפנוי' אתרע חזקת כשרות כו' וטעם לדבר דבלא"ה האי חזקת כשרות מה טיבה דלמא מבטן אמה לעולם לא היתה בחזקת כשרות אע"כ משום דאזלי' בת"ר ורוב ישראל בחזקת כשרות הן ורובא עדיף מחזקה אבל כשזינתה לפנינו הרי פרשה מן הרוב דרוב בנות ישראל אינן מזנות אפי' כשהן פנויות וא"כ תו ל"ש כלל חזקת כשרות עכ"ד ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ב' שכ' דבהא דאמרי' בכל דוכתי להכשיר כל אדם מישראל לכל עדות שבתורה ולשחי' כו' יש מקום לומר שהוא חזקה מצד עצמה כו' אך לענין חזקת כשרות דאשה שפיר כ' הפ"י דע"כ מכח רובא אתינן עלה דאין להגביל זמן כשרות כלל משא"כ לענין עדים וכיוצא כו' והביא ד' התוס' תולין צ"ו א' ד"ה פלניא כו' ומ"ש ע"ד הש"ש שהשיג על התב"ש סי' ב' לענין שוחט שהמיר כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' ז' שכ' נמי כהב"א דחזקת כשרות הוי חזקה דאתיא מכח סברא כו' ומ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בגיטין שם שכ' דד' הפ"י הנ"ל נכונים ג"כ מריש נדה דכ' התוס' שם בשם הירושלמי דכיון דקינא לה ונסתרה אזדא חזקת כשרות שלה והיינו כיון דגם סתירה ויחוד אסור מה"ת וזו שנתיחדה אתרע חזקת כשרות שלה במקצת ושוב אין דנין אחר חזקה זו כלל עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י' וס"ק ט"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה ועי' בפר"ח לעיל סי' מ"א ס"ק ט' שהביא ד' הצ"צ סי' ק"ו שנשאל על מעשה שבליל שבת מצאו בחתיכת כבר לאחר שצלאו ובשלו מחט תחובה בחתיכה אחת כו' וסוף דבריו דלעולם יש לתלות ולהקל ולומר כיון דלא נמצאת המחט בכבד מיד לאחר שתי' אלא אחר שחלקוהו הכבד להרבה חתיכות והביאה החתיכה לביתה והדיחוה וצלאוה ובשלוהו ומשמש בה הרבה אמרי' כ"נ כ"ה שנפלה לחתיכות הכבד בבית האשה כו' וגדולה מזו כ' מהר"ם לובלין בתשובה סי' ע"ח בחבית מלא כרוב כבוש שלקחו ממונו בפסח וכאשר הביאה לביתה ואכלו מחנה מצאו גרעין של ש"ש ופ' שאין לאסור הכרוב שבחבית משום טעם זה דכ"נ כ"ה כו' וכ' עליו הפר"ת דלכאורה יראה דלאו שפיר הורה דבשלמא בעובדא דמהר"ם לובלין כיון שהקונה קנה מהכרוב שבחבית והניחו בכלי והוליכו לבית ואח"כ נמצא שם גרעין א' מסתמא אמרי' בכל זה כ"נ כ"ה ולא בחבית אבל בהמשך הזמן ראוי לומר שעכשיו נפל ולא מקודם וענין כ"נ כ"ה אין לה שייכות לזה וכמ"ש באו"ת סי' תס"ז אלא שיראה שכונת הרב הוא שכיון שיש כאן שינוי רשויות שהבע"ה לקח כבד זה מן החנות מעתה יש מקום לומר שברשות זה נמצא המחט וכאן נפל דומיא דמומין שאין מחזיקין מרשות לרשות ודומיא דטומאה דאמרי' בפ' הרואה כתם דלא מחזקינן טומאה ממל"מ ונ' עוד להוכיח להתיר ממ"ש האו"ה כלל ל"ד שאם נמצא קערה חולבת בין כלי של בשר ולא נודע אם הודחה עמהן או לא אף שרגילין באותו בית להדיחן בכ"ר מותרין משום דאמרי' דהשתא הוא שנתערבה עמהן ואפשר שלא הודחה עמהן דומיא דטומאה דאיתא בפ"ק דנדה דאמרי' השתא הוא דנפל השרץ ווה אף ברשות אתת וכ"ש בנ"ד דאיכא שינוי רשויות וכ' דמ"מ כ"ז יש לדון להלכה אך למעשה אין בנו כח להתיר משום דאפשר לחלק ולומר דבשלמא בנדון מהר"ם לובלין אמרי' כיון שנמצא הגרעין בכלי אמרי' שבדרך מקרה נפל לכלי וכן מצינו למימר כה"ג במ"ש הב"י סי' תס"ז בשם הרשב"א שאם נמצאת תטה בכלי שהדיחו התרנגולת אחרי' כ"נ כ"ה ול"א שבאת מן התרנגולת אבל במחט שנמצאת תחובה בכבד שהוא קצת רחוק לומר שנתחבה כך ממילא או שתחבה קטן וכיוצא בו צריך הוכחה גדולה למתלי בהני גווני דכתי' ואין לנו ראי' מספקת להכריע שבטענת כ"נ כ"ה סגי בהכי למתלי לקולא שנתחבה אח"כ אדרבה מקרי שיש לפנינו ענין המטריף ולא ידעי' איך הוא דאזלי' לחומרא כו' והכלים שנתבשלו בהם הכבד יש לסמוך בזה להקל להשתמש בהם כשאינו ב"י דהוי נוט"ל עכ"ד ועי' בתב"ש שם ס"ק י' שהשיג נמי על הצ"צ הנ"ל וכ' דלא דמי להא דמהר"ם לובלין הנ"ל כו' דהתם אינו רק נפולה ומ"ל לומר דמעיקרא נפל ומ"ל לומר דהשתא נפל אבל הכא דנתחב כולה לכבד רחוק מאד לומר דע"י משמוש"י נעשה כן ומסתברא טפי שבלע מחיים כו' ודחקה לחוך בשר הכבד כו' ויפה הורה הגאון ר' העשיל מלובלין לאיסור ומשמע שם שאסרו גם הכלים כו' ודלא כפר"ת שכ' להקל באותן כלים כשהם אינם ב"י דליתא מיהו אי לא הוי כמ"ש שם רק אירע דנתחב רק אפס קצהו בקיצוי של כבד ואין שם שום חלודה במחט ולא שום ריעותא בחתיכה כגון חלודה או שינוי מראה כו' יש להכשיר אפי' האוכלים בהפ"מ וכיוצא דמסתבר טפי לתלות באחר שחי' ע"י התעסקות הדחה ובישולי ומחטים של האשה כדתלי' בזאב כו' עכ"ד ועי' בש"ש שם פ"ו שכ' ע"ד הפר"ח הנ"ל דלפמ"ש המג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה הנ"ל דלא מחזקינן ממל"מ א"כ ודאי שפיר הורה הצ"צ דהא התם הוי ממל"מ ולא מחזיקין אותה שהיתה המחט תחובה מחיים אלא דגם לפמ"ש פ"ה דקי"ל כר"י דמחזיקין ממל"מ כל זה אינו אלא לחומר תרומה וקדשים אבל בעלמא ל"א כשעת מציאתן ואדרבה אמרי' אוקי אחזקה והשתא הוא דאתרע עכ"ד ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' מ"ג שכ' דדעתו נוטה להקל כהצ"ל יעוש"ה ועי' פרמ"ג סי' מ"א בש"ד ס"ק י"ד דהביא ד' התב"ש הנ"ל וכ' דכן נ' הכל לפי ראות עיני המורה אם נתחבה קצח ואין חלודה תולין עכ"ד ועי' בטור האבן שם שהביא ד' הצ"צ והפר"ת הנ"ל וכ' דהא מבואר דאף בתרתי לריעותא אם יש כאן רוב אזלי' לקולא מכ"ש כאן שהבהמה הי' לה חזקה ורובא שרוב בהמות כשרות ואע"פ שרוב הכשרות אין נמצאין מחטין בכבדן דלמא עתה נפל ולא יצא מהרוב ומכ"ש דיש כאן חזקה דרשות שברשות זה נולד הס' ואלים טובא ולא מחזקינן ריעותא מרשות לרשות ולא ממל"מ וכמ"ש המג"א סי' תס"ז וא"כ פשוט דהבהמה כשרה ותלי' דעתה נפל המחט אחר שתי' אם לא שניכר שנעשה מחיים עכ"ד והיינו כהש"ש הנ"ל וא"כ לענין דינא יש להכשיר בהפ"מ כהצ"צ וכמש"פ הש"ש והחתם סיפר והטור האבן הנ"ל ועי"ש עוד בש"ש פ"ה הביא ר' תורת השלמים בתשובה סי' ט"ז שכ' בעצם שנמצא בתבשיל של תלב ולא הי' עליו בשר שאנו מסופקים אם הי' עליו בשר בשעה שנפל לקדרה ודן בזה כל הטומאות כשעת מציאתן והביא ראי' מהא דתנן מחט שנמצאת חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן וכ' עליו דאינו אלא לחומר תרומה וקדשים והא דאמרי' מחט שנמצאת מלאה חלודה כו' כל הטומאות כשעת מציאתן ומשמע אפי' לקולא כבר כ' התוס' בנדה ד' א' ד"ה שכל כו' לאו משום דהוי כשעת מציאתו דאורייתא אלא משום דמוקמי' הטהרות אחזקתן מבואר דהך חזקה דכשעת מציאתן לקולא ודאי לא אמרי' ואפי' להחמיר אינו אלא לתרומה וקדשים מיהו אפשר להקל נמי לה"ט בעצם שנמצא בתבשיל משום חזקה היתר אלא דנ' דגם במחט שנמצאת חלודה נמי אין התירו משום חזקת טהרה דהא ברה"י קי"ל דספי' טמא ואפי' היכא דאיכא חזקת טהרה אלא עיקרא דמחט שנמצאת חלודה היינו משום דה"ל דבר שאין בו דעת לשאול דטהור אפי' היכא דליכא חזקת טהרה כו' ובדבר שאבדל"ש נמי היכא דאיכא חזקה לטמא ודאי טמא לוה כ' התוס' דאיכא חזקת טהרה וא"כ אע"ג דאיכא נגדה חזקת המחט שהיתה שלמה ה"ל חזקה נגד חזקה בס' טומאה בדבר שאבדל"ש ספי' טהור היכא דליכא חזקה לטמא וא"כ בעצם שנמצא בתבשיל לא מצינו למסמך על חזקת התבשיל בחזקת היתר דנגד זה איכא נמי חזקה דעצם וא"כ בהך דעצם שנמצא בתבשיל יש להחמיר עכ"ד ובאמת התורת השלמים גופי' שם אח"כ הביא ראי' לאסור מהא דאיתא בתוספתא דטהרות פ"ד אוכל טמא שנמצא גרעינה שלו בתוך הככר או ע"ג תבשיל רותת אע"פ שאין עלי' משקה טופח הרי הן טמאים שאני או' האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הככר או מחמת הרתיחה ונשאר גרעינתה הרי דמחזקינן טומאה בכה"ג וא"כ ה"ה לאיסורא בכה"ג כו' ומסיק דראוי לאסור אי ליכא ס' נגד המות ואי העצמות רכים אז צריך לשער אף נגד העצמות כו' עכ"ד ועי' בבינת אדם שם סי' מ"ג מ"ש ע"ד התורת השלמים הנ"ל והאריך בזה ומסיק בנמצא עצם חלול שמוחזק שהי' בו מוח לעולם הוא בחזקה זו ולא מהני החזקת כשרות בקדרה של חלב דהוי חזקה נגד חזקה וא"כ צריך ס' מדאורייתא נגד המות ודוקא שיודע שהי' חי רק שמסופק אם כבר נפל ממנו המוח מכבר אבל אם הוא מסופק אם הוא תי או מבושל מכבר ול"ש לאוקמא אחזקה שהי' חי אע"ג דע"כ הי' חי פ"א ז"א דחזקה זו עשוי להשתנות ולא מקרי חזקה זו ולכן צריך ס' נגד כל העצם והכל לחומרא כו' וכ"ז שנמצא בתבשיל כשהוא רותח אבל אם נמצא בתבשיל שהי' רותח ועכשיו הוא צונן וא"כ מה"ת מעמידין הקדרה על חזקתו ואמרי' השתא נפלה כמ"ש התוס' בנדה במחט ושרץ שרוף אלא כיון שהאחרונים ס"ל דמחזיקין מזל"ז עכ"פ מדרבנן וא"כ ה"נ צריך ס' והכל לקולא כו', ומ"מ כשנמצא עכשיו שהקדרה צוננת ויש הפ"מ צ"ע לפ"מ שהוכחנו לעיל דלא מחזקינן כלל מזל"ז עכ"פ בבדוק וגם האו"ה כו' יתיר אפי' בשומן כו' אך כבר כ' בסי' ל"ד שהרמ"א אוסר ומי יבא אחר הכרעת רמ"א כו' וכ"ז כשנמצא על הכירה במקום שמבשלין אבל אם נמצא בקערה לא מחזקינן בודאי ממל"מ כמ"ש לעיל סי' כ"ט עכ"ד ובד' או"ה שהביא הפר"ח בסי' מ"א הנ"ל הנה האו"ה שם סי' כ"ה כ' וז"ל ועוד השיב מהרי"ש דיש להתירם ג"כ מטעם דאמרי' בפ"ק דנדה אין מחזיקין טומאה ממל"מ א"כ כמ"כ אין מחזיקין אי' ממל"מ כלומר ל"א כמו שהן עתה ביחד כן הי' ביחד בעת ההדחה אלא אמרי' עתה באתה ומה שנמצא עתה ביניהם זה לא נקרא ריעותא דהא עדיין י"ל דלא הודתה עמהן ואע"ג דאי' מטומאה לא ילפי' ה"מ מטומאה דילפי' מסוטה כמו ברה"י טמא ודאי ל"א העמיד דבר על חזקתו זה לא ילפי' מטומאה לומר כמ"כ ברה"י אסור ודאי ובר"ה טהור ודאי אבל משאר טומאה דלא ילפי' מסוטה אלא שתלוי בסברא כגון דאמר השתא הוא דנפל השרץ בתוך הכלי וכל כה"ג ודאי ילפי' עכ"ל ולכאורה קשה דהא הכא הוי מזל"ז ומזל"ז מחזיקין וכמבואר בסי' תס"ז הנ"ל ומשמע מד' האו"ה הנ"ל דס"ל כהתוס' נדה וכתובות ועירובין הנ"ל דאין מחזיקין מזל"ז והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא בתרומה וקדשים ואפשר דמפ"ז כ' הפר"ח בסי' צ"ה שם ס"ק י"ח ע"ד או"ה הנ"ל דאין לסמוך ע"ז למעשה וכונתו משום דהכא הוי מזל"ז ועי' ביד אברהם שם ובסי' ק"ד ובתוי"ק סי' קיד מ"ש בד' או"ה הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בש"ש פט"ז שכ' להסתפק היכא דאתרע חזקה דמעיקרא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלי' בחר שעח מציאתן וממקוה אין ראי' דאיכא חזקת טמא כו' אבל היכא דליכא חזקה כלל לא מהני חזקה דהשתא וכ' דבזה נחלקו רש"י ותוס' בקידושין ע"ט ב' כו' מי נימא העמד הגוף על חזקתו כו' והאריך בזה והק' על רש"י מנדה י"ד א' כו' ותנא דידן כו' סבר בעי' חתיכה מב' חתיכות כו' ובפי"ז שם כ' ליישב קושי' זו והביא ד' התוס' כתובות י"ט ב' גבי שנים החתומים על השטר כו' וד' רש"י שם כו' דאזלי לשיטתייהו בהא דקידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בתוי"ק כאן שכ' נמי כעין זה בד' רש"י ותוס' קידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל בכלילות שמואל שם כלל ח' סי' ס"ד מ"ש והאריך בזה ומ"ש ע"ד הש"ש הנ"ל ועי' עוד בתוי"ק לעיל סי' י"ח ס"ק ז' ובפ"י בקידושין שם ד"ה מי איכא ובחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט וד"ה השתא ובברית אברהם שם סי' מ"ז ובדברי חיים שם סי' נ"ח ובנודע בשערים שם בכללי רובא וחזקה אות נ"א ובתשובת רע"א סי' ז' ובבית נאמן סי' ח' ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ח' סי' כ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ב והנה לקמן סי' שצ"ז הביא הט"ז ס"ק ב' בשם מהר"ם מינץ סי' צ"ה שכ' מי ששמע שמת לו נות וא"י אם תוך ל' או לאחר ל' יום חייב להתאבל כו' אך מטעם חזקה נ"ל להחמיר דתנן בפ' כל הגט המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים כו' ע"כ י"ל העמד המת על חזקתו והשתא הוא דמת כו' ובתשובת מהר"י בן לב פ' לחיוב מכח ההיא דפ' כל הגט וכ"פ מו"ח ז"ל והשיג עליהם וכ' דלא נ' כן מכח ראיות ברורות ראשונה דאמרי' במשנה פסחים צ"א א' האונן כו' חוץ מן המפקח בגל ונמצא מת תחתיו שחייב לעשות פ"ש שהוא טמא מתחלתו פי' קודם שתי' כו' והק' התוס' מפקת הגל נמי נימא חי הי' כשהתחיל לפקח וי"ל כיון שנמצא מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ל הרי לפניך דל"א אוקים אותו בחזקת תי והשתא הוא דמת וא"ל דלא ילפי' אי' מטומאה כו' דהא במתני' ההיא ילפי' שחייב לעשות פ"ש ולא חשבי' לי' לספק דלמא מייתי חולין בעזרה אלא דבר ודאי חשבי' לו' דמת מעיקרא ויליף מטומאה ה"נ נילוף שפטור מאבילות כו' וא"ל דשאני במפקח הגל דתיכף שנפל עליו הגל הזה סבר דודאי מח ז"א דהא כ' התוס' דכל הטומאות כשעת מציאתן משמע בכל גוונא אמרי' כן ותו דודאי אינו הכרח שמח תיכף דשפיר מצינו לומר שהי' עדיין חי דתנא סתמא אמר המפקח את הגל דהיינו אפי' תיכף שנפל עליו שנית מפ' המדיר ע"ו א' כו' המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור אח הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וקשה למה יביא ראי' לזה אמאי לא נוקים אותו בחזקת שהי' חי תחלה והשתא הוא דמת וכן במסקנא שם דאמר רמי בר יחזקאל על בטל הפרה להביא ראי' שמת תחלה כיון שהס' נולד ברשותו פי' שבעל החמור עשה כבר חשיכה בפרה אמאי הוצרך לומר בשביל שהס' נולד ברשותו תפ"ל דמוקמי' לה בחזקת חי כההוא דפ' כ"ה מ"ש חזקת אדם חי או בהמה חי' שלישית ממ"ש הטור והש"ע באה"ע סי' י"ז מצאו הרוג ומכירין אותו בטב"ע וא"י מתי נהרג י"א שתולין שנהרג תוך ג"י ומעידין עליו וי"א כו' ומבואר בב"י בשם הרשב"א דאזלי' לחומרא שמא כבר נהרג וקשה אמאי לא נימא דהשתא הוא דנהרג דנוקמיני' בחזקת חי כמעיקרא עד השתא כההוא דפ' כ"ה וע"כ לתרץ הני ג' קושי' דע"כ ל"א בפ' כ"ה דמוקמי' לי' בחזקת תי אלא שלא ידענו עדיין שמת משא"כ בהנך תלת מילי דהשתא ודאי מת שפיר אמרי' דכבר הי' מת וכמשמעות לשון התוס' פסחים שכ' כיון שמצאוהו מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת וא"ל מ"ש משאר חזקות שאמרי' חזקה אפי' בכה"ג כגון במקוה דפרכי' בריש נדה דנימא השתא הוא דחסר וכן לעיל בסי' פ"א בגבינות כו' דאמרי' השתא הוא דנטרפה וכן בהרבה דוכתי נ' דשאני במיתה דכל תי עומד למות והוא מועד לכך בלי ס' ע"כ שפיר אמרי' דודאי כ"ז שאינו מברר שמת אמרי' עדיין תי הוא אבל כשמברר שמת אזדא החזקה לענין שנאמר השתא הוא דמת דאדרבה אמרי' שמעיקרא הי' מת כיון שעומד לכך וסברא זאת שעומד לכך מצינו בטור חו"מ סי' ס"ה וז"ל העמד השטר על חזקתו שלא נפרע לפי שהשטר עומד ליפרע ש"מ שסברא זאת מגרע כת החזקה ה"נ נימא כן לענין חזקה זאת דהשתא הוא דמת שאין לך לומר כן כו' נימא גם כאן דאין חייב להתאבל מכת ס' מחמת החזקה דאין לך לומר השתא הוא דמת דוקא ועל דברים אלו סמכתי ופ' הל' למעשה שאין חיוב להתאבל על זה הס' כו' עכ"ד ועי' בנקוה"כ שדחה ראי' א' של הט"ז די"ל דש"ה דאיכא ריעותא לפנינו שנפל הגל עליו ועוד דכשאמרי' למפרע משעת נפילת הגל מת יש זמן ידוע אבל הכא אין כאן זמן ידוע שתאמר למפרע מיום זה מת הלכך עד השתא מוקמי' לי' בחזקת תי עכ"ד ועי' בת"צ סי' ג' שם שפ' כד' הט"ז הנ"ל וכ' דבשעברו הרבה יותר מל' יום משעה שיודע שהי' בודאי תי אז בודאי פטור מלהתאבל אבל אם עונה אתת או פתות ממנה עודף על הל' יום אז מס' פטור מלהתאבל ומיישב בזה קושי' התוס' בתולין י' ב' ד"ה ודלמא דאמאי מטמאינן בודאי הנכנס בבית מוסגר אף שחסר לבסוף כו' וכ' דה"ט דיש חילוק בין ראהו תי מבערב ללא ראהו דבלא ראהו דאיכא למתלי טפי שבזמן רב שעבר מת תלי' אבל בראה חי מבערב דע"כ בשעה מועטת יצא מחזקת תי למת אמרי' שמא השתא הוא דמת וה"ל ס' ובר"ה טהור אבל בלא ראה מבערב ה"ל כודאי דבערך זמן מועט לגבי רב ה"ל כודאי היכא דמת לפנינו אע"ג דה"ל חזקת תי באיזה זמן והאריך בד' התוס' בריש נדה ד"ה התם כו' וכ' הרי ראי' מבוררת לפנינו מנגע בא' בלילה ולא ראהו תי מבערב דכודאי טמא משוינן לי' כיון דהשתא מת לפניך אמרי' זה זמן רב שמת וכן בשרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שעת כבוד ול"א השתא הוא דמת וכ' דאפי' אם תרצה לדמותו לראהו חי מבערב ע"כ מידי ספי' לא נפקא וקי"ל ס' אבילות לקולא ולא מבעיא אי ס"ל דמתני' מיירי אפי' לענין תולין וכדמשמע מפשטא דמתני' דמטמא אפי' בר"ה בלא ראהו חי מבערב וכמ"ש הרמב"ם בפי"ח מהל' שאר אבה"ט כו' ובפט"ו שם כו' דטומאתו ודאית ואפי' בתולין נמי טמא ודלא כמ"ש התוס' בריש נדה דדוקא לענין קדשים מיירי ודחה ראי' התוס' כו' פשיטא דבנ"ד אינו חייב להתאבל שהרי לא ראהו תי זה כמה ואפי' אם נדמהו לראהו מבערב הא ע"כ ספי' דאורייתא הוי וס' אבילות לקולא אלא אפי' לד' התוס' שכ' דהוי מדרבנן הא אשכחן במת תוך ל' יום שאין מתאבלין עליו אע"ג דרוב נשים ולד מעליא ילדן ורובא עדיף מחזקה ואפי"ה אין מתאבלין וכמ"ש התוס' בהחולץ ל"ו ב' ד"ה הא ה"ה בנ"ד אף את"ל דמדרבנן הוא אין מתאבלין ועוד שהרי כ' התוס' נדה ד' א' ד"ה שכל דבדאיכא חזקה בהדי שעת מציאתן הוא מדאורייתא ואפי' לקולא וא"כ בנ"ד נמי יש לאדם זה החי חזקת שאינו חייב להתאבל וחזקת שהוא חייב בכל המצות עד עתה וגם הרי מת לפניך דאיכא תרתי לטיבותא דלכ"ע מדאורייתא אזלי' בתרה כו' וא"ל דאי' מטומאה לא ולפי' דהא אבילות קילא מכל דיני טומאה ועוד דבגמ' מדמי' מקוה לחבית וחבית איסורא הוא ובחולין ילפי' כל החזקות מבית המוסגר עכ"ד ועי' בנו"ב שם סי' ל"א שכ' על ראי' הע"ז הנ"ל ממפקח הגל דלפ"מ שפי' הרמב"ם כו' דלא מספקא בחי כלל רק שמפקח הגל להוציא המת מתחתיו או שמפקח הגל לראות אם יש מת ומיירי בגל ישן שנפל זה זמן רב ואין לספק שיש שם אדם תי כלל והביא ד' הרמב"ם פ"ו מהל' ק"פ הל' י' כו' דמשמע מלשונו שאינו מסופק באדם תי כלל כו' א"כ לפי' של הרמב"ם אין מקום לקושי' התוס' ונסתרה הוכחת הט"ז ואפי' לפירש"י ותוס' ג"כ אין מקום לד' הט"ז כו' דיש לדקדק בד' התוס' שהק' כו' נימא תי הי' כו' ומשמעות קושי' שהק' שס' תי הי' ואמאי מביא פ"ש מס' יותר הי' להם להקשות קושי' אלימתא שיש לטהרו בודאי מטעם חזקה שנוקמי בחזקת חיים שהי' חי עד עכשיו ועוד שיש לו חזקת טהרה ונימא שהי' טהור עד עכשיו ועוד על חי' התוס' כו' קשה וכי נסמוך להקל כו' והוי תולין בעזרה ובהדיא כ' התוס' נדה ד' א' כו' שזה הדין דשעת מציאתן הוא רק לקדשים כו' וא"כ איך סמכי' כאן אשעת מציאה להקל כו' אלא נ' דשם בנגע בא' בלילה יש לזה הנוגע חזקת טהרה וגם לזה הנמצא יש חזקת חיים עד עכשיו ועכשיו הוא שמת ולכך נגד החזקה לא מהני שעת המציאה רק בקדשים החמירו כו' ובכמה מקומות החמירו בטהרות יותר מבעלה ומכ"ש בקדשים אבל בנפל גל על אדם תיכף כשנפל הגל אתרע לי' חזקתו משעה שנפל הגל שהרי תיכף נולד לו ס' שמא מת בגל וכבר כ' התוס' בריש נדה ובחולין י"א גבי סוטה דלא מקרי חזקת טהרה כיון שקינא לה ונסתרה אתרע חזקת טהרה שלה כו' והביא ד' הפ"י בקידושין ס"ג גבי ע"א נגד החזקה שכ' נמי כן כו' ולכך מהני שעת מציאה להיות בודאי מת בשעה שנפל הגל ולכך לא הק' התוס' שניתן לו חזקת חיים דהרי אתרע החזקה רק התוס' הק' שעכ"פ מידי ספי' לא נפיק ונימא תי הי' ואמאי מתירין לו להביא פ"ש וע"ז תי' שפיר דכיון דנמצא מת אמרי' שמתחלתו מת שכל הטומאות כשעת מציאתן שכיון שאינו סותר שום חזקה שמה שאנו או' שמת תיכף כשנפל הגל אינו סותר חזקת חיים דילי' ולא חזקת טהרה של זה שכבר אתרע החזקות הללו משעה שנפל הגל וכ' ליישב מהא דמחט שנמצאת מלאה חלודה כו' שכ' התוס' כו' משום דאוקי הטהרות בחזקתן כו' שלא יהי' סתירה לדבריו הנ"ל כו' אבל בהא דמהר"ם מינץ שהי' לו חזקת חיים ולא אתרע החזקה כלל עד עכשיו ולא נולד לנו שום ס' כלל עד הנה שפיר פ' מהר"ם דמוקמי' לי' אחזקת חיים ועכשיו הוא שמת ולא מהני שעת מציאה לסתור חזקה זו והוי ככל חזקות שבתורה דלא מהני שעת מציאה להחשיבו אפי' ס' למפרע כו' וא"כ נסתרה ראי' ראשונה של ט"ז עכ"ד ולפ"ד לא סתרי ד' התוס' אהדדי מפסחים להא דנדה הנ"ל ועי' לעיל מ"ש בשם הבכ"ש והיד החזקה ליישב ד' התוס' הנ"ל שלא יסתרו ד' התוס' אהדדי ולפ"ד נדתה נמי ראי' הט"ז הנ"ל יעוש"ה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ר"ת שהביא קושי' השואל שם על הנו"ב הנ"ל מהא דקדשה אבי' בדרך וקדשה עצמה בעיר בתוך ו' חדשים שבין נערות לבגרות דצריכה גט משניהם ול"א דהשתא הוא דבגרה ויש לה חזקת נערות וכ' דיש לדחות עפ"ד הנו"ב הנ"ל דגם שם תיכף אתר ימי הנערות בכל יום ויום היא נכנסת בגדר הס' שמא יש לה עתה סימני בגרות כמ"ש רש"י בקידושין ע"ט א' ד"ה א"נ שפעמים היא ממהרת לבגר וחזקת נערות אזדא לה דכמ"ש הנו"ב דע"י מקרה נפילת הגל עליו הוא בגדר הס' שמא מת הוא כמ"כ יש בו' חדשים שבין נערות לבגרות ס' דע"י מקרה הזמן הוא בס' בכל רגע שמא עכשיו באו לה סימני בגרות משא"כ בא' שמת והוא ס' אם מת קודם ל' יום או תוך ל' יום בזה שפיר קמו ד' מהר"ם מינץ דיש לו חזקת תי עד עתה דכאן שלא נעשה בו מקרה מקודם ל' יום להכניס בס' שמא מת הוא שפיר יש לו חזקת חי עד עכשיו שמת ואמרי' השתא הוא שמת וחזקת חי לא אתרע עד שראינו אותו שמת או עד שנודע בבירור וכ' דגם על המהרי"ט סי' י"א יש לתמוה שגם הוא הביא הך סברא של הנו"ב בשם רבו ומדחה דבריו מתוך סוגיא דקידושין קדשה אבי' בדרך כו' והק' לסברת רבו דכל היכא שנסתפקו על הדבר שוב לא נעמידה על חזקתה ולדעתי גם בס' בגרות איכא למימר דל"ש חזקת נערה כיון שהזמן גורם ליכנס בגדר זה הס' שמא בגרה עכ"ד עוד הביא הנו"ב ד' הח"צ סי' ג' שכ' דהרמב"ם שפ' בנגע בא' בלילה כו' שטמא אף לחולין ואפי' בר"ה ס"ל דכודאי מחשבינן לי' א"כ קשה הרי שם יש לזה הנוגע חזקת טהרה ולזה הנמצא יש לו חזקת חי ואעפ"כ מהני שעת המציאה לסתור החזקות והוי ודאי טמא משום שעת המציאה ונסתר פ' של מהר"ם וכ' דאם נאמר דשעת המציאה הוי כודאי אפי' נגד החזקה א"כ קשה מ"ש מכל החזקות דעלמא וגבינות שנעשה מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה ואמאי לא אזלי' בתר שעת מציאה כו' והט"ז חולק בזה משום דסוף אדם למות כו' לכן אזלי' בתר שעת מציאה כו' דא"כ הא דאמר בגיטין המביא גט כו' ניתנו לה בחזקת שהוא קיים והלה אם יש לו את והיא נשאת לאיש ע"פ גט זה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע והרי זו זקוקה ובני' ממזרים למ"ד יש ממזר מיבמה והרי דרכי' דרכי נועם ועוד דאם נאמר דשעת מציאתן דאורייתא כו' א"כ מדוע בראוהו חי מבערב טהור נוה בין ראוהו חי מבערב או לפני כמה שנים כו' הרי עכ"פ חי הי' פ"א שהרי לאו נפל הוא כו' ונוקי אחזקתו וכיון דשעת מציאתו סותר החזקה ומשוי כודאי א"כ גם בראוהו חי מבערב לא תהני נגד שעת מציאה ומ"ש הח"צ לחלק דבלא ראוהו דאיכא למתלי טפי שבזמן רב מת תלי' אבל בראוהו תי מבערב דע"כ בשעה מועטת יצא מחזקת חי למת אמרי' השתא הוא דמת דבריו נפלאו דכיון דזה דכשעת מציאתן מה"ת וכודאי חשבי' לי' א"כ איך בסברא דחוקה הואיל ושעה מועטת הוא לא נחזיקנו כשעת מציאתו מת למפרע כו' בשלמא לשיטת התוס' שזהו רק חומרא מדרבנן שפיר י"ל שחכמים לא החמירו כל כך בשעה מועטת וכבר מצינו כיוצא בזה בגיטין ל"א כו' אבל להרמב"ם שהוא דין גמור מאן פליג לן בין ראוהו חי מבערב או לא ודחה הוכחת הח"צ שהוכיח מד' הרמב"ם פי"ח מהל' אבה"ט דס"ל דטומאתו ודאית כו' וכ' ואפי' אם נודה להח"צ שהרמב"ם אפי' בחולין מטמא מדסתם דבריו עדיין י"ל חומרא דרבנן הוא והחזירו בטהרות יותר משאר איסורים כו' אלא שאפי' נודה להח"צ דלהרמב"ם ודאי טומאה חשיב לי' עדיין אני או' שאין כח לעשות מציאה לסתור דבר מחזקתו והחילוק שבין ראוהו חי הוא זה דהרי שם קא' בגמ' וכן ברמב"ם נגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת משמע שתיכף בשעת נגיעה הוא מסופק אם נוגע בחי או במת והנה בזה לא שייך למיהב לי' בשעת מעשה חזקת חי דבשלמא אם הוא נוגע באדם ידוע וא"י אם זה חי עתה או כבר מת שייך חזקת חי אבל בנוגע בחושך בא' וא"י כלל במי שנוגע שפיר יש ס' אם נוגע בתי או במת ול"ש חזקת חי דאטו ליכא מת בכל העולם עתה הא ודאי ליתא וכיון שיש מת א' שפיר יש ס' שמא נוגע במת וא"כ כיון שתיכף נולד ס' מאותה שעה והלאה אתרע לי' חזקתו והיכא דאתרע החזקה שפיר מהני שעת מציאה למהוי טמא ודאי וכמ"ש בגל לענין פ"ש אבל בראוהו חי משמע שאותו שנגע בו בלילה ראהו חי וא"כ יודע במי נוגע אלא שמסופק שמא כבר מת זה האיש הא ודאי גם בשעת הנגיעה יהיבנא לי' חזקת חי ולא אתרע החזקה כלל ולפ"ד יהי' ראוהו חי מבערב לאו דוקא אלא העיקר שידע במי נוגע ובודאי ראוהו פ"א ומבערב לאו דוקא ועוד נ' החילוק בין ראוהו חי או לאו כו' שמה שאמרו שראוהו חי מבערב הכונה שבמקום הזה ראוהו תי באותו מקום שנמצא אח"כ מת דהרי אמרי' כ"נ כ"ה ואין מחזיקין אי' ממל"מ אבל במק"א אדרבה אמרי' כשם שהוא עתה כ"ה למפרע כו' ומעתה אני או' בשם שאין אי' כו' ממל"מ כך אין מחזיקין טהרה ממל"מ וא"כ אם ראוהו חי מבערב במקום הזה ועתה נמצא במקום זה מת ב' החזקות שוות היינו חזקת חי ושעת מציאה ולכך ס' הוא וטהור בר"ה אבל בלא ראוהו חי מבערב אף שודאי הי' חי כו' מ"מ חזקת תי לא הי' במקום הזה ושעת מציאה מת הוא במקום הזה ולא אלים חזקת חי ממל"מ לדחות שעת מציאה באותו מקום ולכך טמאוהו ודאי אף בר"ה אבל לדעת התוס' ל"ל סברא זו שהרי לדעת התוס' אפי' לא ראוהו תי מבערב אינו טמא אלא לקדשים ובגל אזלי' בחר שעת מציאה להביא ק"פ והלא גם בלא ראוהו חי הוי חזקת חי ממל"מ א"ו להתוס' עיקר החילוק אי נולד הס' ואתרע החזקה אבל שיהי' שעת מציאה כודאי נגד החזקה הא לא מסתבר בלל ועוד שהרי חזקה דאורייתא ושעת מציאה לא מצינו מפורש בתורה ועוד הרי הא דאזלי' בתר חזקה ילפי' מנגע כו' וכ' התוס' בריש נדה ד"ה החם דאפי' בא הכהן בסוף שבוע והנה כהה הנגע מטמאי' אדם הנכנס שם כו' ואף דהשתא חסר ואוקי גברא בחזקת טהרה והיינו משום שאינו רגיל להתחסר מעט מעט רק בב"א אמרי' השתא הוא דחסר א"כ גבי מיחה ג"כ הרי הוא מת בב"א ואף שהוא מת לפניך אמרי' השתא הוא דמת וחילוק של הט"ז ליתא כו' ועוד שאם איתא סברא זו מנ"ל דאזלי' בחר חזקת חי כלל אפי' היכא שלא ידענו בו שמת שהרי משאר חזקות ליכא למילף א"ו שליחא לסברא זו עכ"ד ועי' בחתם סופר בחידושיו לגיטין כ"ח ב' ד"ה והא שכ' כהח"צ הנ"ל לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט אך לא מטעמי' אלא נהי דאדם מעותד למות מ"מ מיתה פתאומית לא שכיחא וע"כ כבר נולדו בו מקרי מוח איזה ימים ומאז פסק חזקת חיותו ואין אנו יודעים עד כמה נחוש למפרע ע"כ חיישי' למפרע עד כמה ימים משא"כ ראוהו חי ובריא אולם בערב א"כ אפי' נתלש מיד מ"מ הו"ל מיתה פתאום דלא שכיח ע"כ אמרי' השתא בזו הרגע מת כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט שהביא ד' הח"צ הנ"ל כו' והוציא כן מהתוספתא כו' שמחלק בין ראוהו תי או לא כו' והשיג עליו דמשמע דכל שלא ראוהו מבערב אפי' ראוהו בסוף היום והלילה קצרה נמי הוי כשעת מציאה ואם ראוהו בתחילת הלילה אע"פ שהיא ארוכה והזמן רב נמי מוקמי' לה בחזקת חי וכן משמע מסתימת הש"ס ופוס' בפ' מי שאחזו גבי הא דקתני כו' מגורשת ואינה מגורשת שאין לחלק בהכי ומ"ש הנו"ב לחלק בזה ג"כ אינו נכון ונ' פשוט דה"ט דמחלק בין ראוהו חי ולא ראוהו דמיירי באדם שנוטה למות או בגוסס ואותה עונה שהאדם מת בה רגיל להשתנות ואין לו חזקת חי כמו בוגרת ביומא דמשלם שוח דל"ל חזקת נערות מה"ט וה"מ בלא ראוהו אבל בראוהו חי מבערב הרי חזי' שלא נשתנה ואית לה חזקת חי כו' עכ"ד ועי' בבכ"ש שם שכ' וא"ל דדוקא אם ראוהו חי מבערב אבל בראוהו תי יום או יומים קודם ל"ה חזקה דא"כ מה רצו התוס' לתרץ בזה בעירובין ל"ה ב' ד"ה כל דה"ט דאמרי' בנדה דיין שעתן אפי' להלל וחכמים לחולין ול"א כשעת מציאתן משום דאשה נבדקה פ"א משא"כ במצאוהו מת מיירי בלא נבדק מאתמול ומה בכך שהאשה נבדקה הא מתני' בנדה מיירי אפי' לא נבדקה זה ימים הרבה כמ"ש שם הלל וא"כ בכה"ג הו"ל כלא נבדקה דהא בלא נבדקה מאתמול בערב כלא נבדקה הוי ואמאי דיין שעתן אלא ע"כ צ"ל דההוא דראוהו תי מבערב לאו דוקא וה"ה לימים הרבה רק דאם אין לו חזקת חיות כלל דהיינו שנגע במת קטן ואפשר שנולד מת בהא אמרי' דכל הטומאות כשעת מציאתן ושם בפסחים אפי' הוא גדול מ"מ תיכף כשנפל עליו הגל אתרע חזקת חיות שלו עכ"ד והיינו דלא כהח"צ הנ"ל דמחלק בין זמן מרובה לזמן מועט אלא כהנו"ב הנ"ל ועי' בדברי חיים בסי' נ"ח שם שהשיג על הבכ"ש וכ' כד' הח"צ הנ"ל לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט והביא ד' התוס' רי"ד בקידושין ע"ט א' ד"ה התם שמחלק ג"כ בין זמן מועט לזמן הרבה והאריך בזה והיינו כהחתם סופר הנ"ל ועי' בד' בן המחבר שם מה שהק' על הנו"ב הצ"ל שפ' לדחות ראי' הט"ו הואיל ונפל עליו גל אתרע מיד חזקת חי א"כ למה שוחטין עליו ופירש"י שם בפסחים דמ"מ עודנו בחזקת טהרה גם יקשה בהא דאמרי' שם בגל ארוך פטור אימא טהור הי' בשעת שחיטה ופירש"י שם דפטור מס' הואיל דלא אפשר כמו גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם וקשה הא בלא"ה פטור מטעם ס"ס דלמא חי הי' אז ואף דמת שמא לא האהיל עליו עוד הק' על הנו"ב הנ"ל שכ' דבפי' וא"י אם חי אם מת משמע שתיכף הי' מסופק בזה אם נגע בחי או במת ובזה ל"ש אז למיהב חזקת חי וזה דוקא אם נגע באדם ידוע אבל בנגע בחושך א"י במי נגע ואטו ליכא מת בכל העולם ושפיר יש ס' אולי נגע במת וכיון שנולד אז הס' אתרע לי' חזקתו ומהני שעת מציאתן למהוי טמא ודאי אבל בראה חי משמע דאותו שנגע בו בלילה ראה חי וכיון שדן על אדם ידוע שייך חזקת חי והק' מהתוספתא בטהרות פ"ה הובא בר"ש שם מ"ז ישב ע"ג אבן בר"ה ובשחר עמד ומצא עלי' שרץ או רוק ר"מ מטהר שס' ר"ה טהור וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן והתם הי' חזקה ברורה שלא הי' שם שרץ או רוק וכן קשה מד' הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת מת הל' ח' שפ' קבר הנמצא מטמא למפרע והא שם ג"כ יש חזקה ברורה לאותו המקום שלא הי' שם קבר גם מ"ש הואיל דודאי יש מת בעולם ל"ש חזקה קשה כשנולד אז הס' ניזל בתר רוב של אותו המקום שהם חיים ולא מצינו שגזרו בכה"ג לשרוף רק בס' רוקין אבל לא על ס' מת בעיר גם תסוב עליו הקושי' שהק' מהרי"ט על מהא דשמואל דלא אזיל בחר שעת מציאתן בקידושין כו' ומ"ש ע"ד אביו הד"ח והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' ס"א שכ' דלפ"ד מורו הרב של מהרי"ט ח"א סי' י"א הנ"ל הוי החילוק בין ראוהו חי לבין לא ראוהו חי דבריש שהי' נולד הס' בשעת נגיעה והיינו כמו דתני ולא הי' יודע אם חי אם מת וכיון שנולד הס' מקודם אזלי' בחר השתא אבל בראוהו חי מבערב מודים כיון שהי' יודע שהי' חי ולא נסתפק כלום בשעה שנגע ולא נולד הס' רק בשעת המציאה דמת והא דולא הי' יודע לא קאי על ראוהו חי מבערב דזהו החילוק בעצמו ודמי להא דנדה דלא נולד הס' עד עכשיו בשעה שהיא ודאי טמאה ובזה לא יקשה קושי' התוס' בריש נדה מ"ש מנגע בא' דמטמאי' כו' וה"ה אשה הוי אינה בדוקה וכן הק' התוס' בעירובין ל"ה ב' ד"ה כל ולחילוק הנ"ל א"ש אף דשכיחי בה דמים מ"מ דמי לראוהו חי כיון שלא נולד הס' קודם שראינו ודאי טמאה וכ' דאפשר דזהו כונת הנו"ב הנ"ל לחלק בין ראוהו חי אך דלפי חילוק מורו הרב אף אם בשעה שנגע לא נסתפק במת אחר מ"מ מהני כיון דהי' בעצמו מסופק אז והנו"ב לא ראה ד' מהרי"ט דמשמע לי' למהרי"ט דראוהו חי היינו דאנן ידעי' והנוגע לא ידע וכ' דלפי חילוק הנ"ל א"ש ג"כ מה שהק' הפ"י בגיטין הנ"ל על מ"ש התוס' כיון דודאי גרושה לפנינו דמה מועיל נגד חזקה קמייתא די"ל דהתם ג"כ נולד הס' בשעה שנבעלה בזנות שמא היא גרושה אף שאם היינו דנין אז היינו מעמידין על חזקת א"א מ"מ י"ל דהי' אז איזה ס' אבל בהא דנדה גם לולי החזקה קמייתא לא הי' ס' כלל וכ' דלפ"ז הוי מקום לחלק בהראי' שהביא הט"ז מהא דגל גבי פסח כו' ואין צורך למ"ש הנו"ב דמיד שנפל הגל ליכא חזקת תי אף קודם שנמצא מת רק דאם היינו דנין אז הי' מעמידין על חזקת חי מ"מ הא לולי החזקה הי' אז ס' עכ"פ משא"כ בהא דט"ז לענין אבילות דל"ש למידן כלל אם הוא ס' מת עד שעה זו שנתברר שאינו חי וכ' שבזה נכונים דעת הרמב"ם שהוכיח הח"צ הנ"ל דשעת מציאתן בלא ראוהו חי הוי ודאי גם לחולין כמ"ש דקושי' התוס' בנדה ובעירובין לק"מ כו' והאריך בזה יעוש"ה ומ"ש הנו"ב הנ"ל דאף חזקה דמעיקרא אין מחזיקין ממל"מ עי' בספרי תורת אליעזר סי' תס"ז מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ובראי' שני' של הט"ז הנ"ל מהא דהמחליף פרה בחמור כו' דחה הנקוה"כ דהתם איכא חוקה כנגדה די"ל העמד אחזקתה ראשונה שלא היתה הפרה קנוי' לבעל החמור רק דהשתא במשיכתה קנה לה וא"כ צריך לברר שהוא קנין גמור וכן מחלקין התוס' להדיא בפ' השואל ק' א' ד"ה הא מני עכ"ד ועי' בח"צ שם סי' ב' ג' ובנו"ב שם מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריכו בזה והנו"ב כ' דאדרבה משם ראי' לסתור סברת הט"ז הנ"ל יעוש"ה ועי' בישוי"ע באה"ע סי' י"ז ס"ק כ"ה שתמה ע"ד הט"ז הנ"ל דהרי הש"ס שם הק' על שמואל מהך דמחט כו' דתני לא הוגלד פי המכה הממע"ה ואי יהיב טבח דמי מייתי ראי' ומפיק ואם איתא מאי קושי' הא כאן יש חזקה גמורה דנימא השתא הוא דנטרפה ולכך הטבח מייתי ראי' דקודם לכן נטרפה דיש כאן צירוף חזקת הגוף משא"כ במת דליכא חזקה דהשתא הוא דמת לשיטת הט"ז והנה לשיטת הפוס' ודוקא היכא דנוכל לומר השתא ממש נטרף דהיינו לאחר שחיטה א"כ שם דיש קורט דם אלא שלא הוגלד פי המכה שפיר הק' דאין כאן חזקה דכבר יצתה מחזקתה זמן מה אבל לדעת הפוס' דהיכא דנוכל לומר סמוך לשחי' נטרפה חשיב חזקה ממש וכן הסכים הט"ז עצמו בסי' פ"א קשה א"ו דאף במת חשיב שפיר חזקה דמעיקרא ועכ"ז לא מהני והק' שפיר ממחט וא"כ ממקום שבא הט"ז לחלוק נהפוך הוא דיש כאן ראי' לדעתם ולכאורה אפשר לומר דמשמע לי' להש"ס מדקא' הוגלד פי המכה בידוע שג"י קודם השתי' נטרפה משמע דלענין קודם ג"י הדין כמו בלא הוגלד פי המכה דהטבח מייתי ראי' דאל"כ הו"ל למימר הוגלד פי המכה בעה"ב מייתי ראי' לא הוגלד פי המכה הממע"ה והנה אי מטעם חזקה"ג אתי' עלה הרי בהוגלד פי המכה ע"כ קודם לכן נטרפה וכיון שיוצאת מחזקתה זמן מה ליכא כאן חזה"ג ועכ"ז הטבח מייתי ראי' וחזי' דחזקת ממון עדיפא כו' אמנם גם זה אינו מוסכם ודעת הרמ"א אף בהוגלד הואיל ויש לנו זמן קבוע ג"י מותרין הגבינות שקודם ג"י כו' והדרא קושי' לדוכתי' א"ו דאף בזה יש חזה"ג עכ"ד ועי' במלבושי יו"ט שם סי' י"ב מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ובראי' ג' של הט"ז מהא דאה"ע סי' י"ז הנ"ל כ' הנו"ב שם דעל זה אני מקשה מאי חזית דאזלת בתר שעת מציאה בדרך זה כשם שהוא עתה מת כך הי' קודם ג"י זיל לאידך גיסא בחר שעת מציאה למימר כשם שהוא לפנינו בטב"ע בפרצוף זה כן הי' גם קודם משעה שמת הכל בפרצוף זה ולא נשתנה וא"כ מת מקרוב באופן שלא נשתנה וזה דומה למחט שהעלתה חלודה דאזלי' בתר שעת מציאה שהיתה ג"כ חלודה מקודם כן הי' זה בפרצוף זה מקודם ולא פשט צורה ללבוש צורה אחרת להיות דומה לאחר ויותר נכון למיזל בחר שעת מציאה באופן זה שאינו סותר לחזקת חי אדרבה החזקה מסייעתו לשעת מציאה ממה דניזל בתר שעת מציאה באופן שרצה הט"ז לומר כשם שהוא עתה מת כך הי' מת מקודם שזה סותר החזקה ועוד כיון דשעת מציאה איכא חרי גווני דסתרי אוקי חדא להדי חדא ונשאר חזקת חי על בורי' ולא גרע משום שעת מציאה וא"כ גם לסברת הט"ז נשארה קושי' זו והביא ד' הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד שהביא גם קושי' הט"ז הנ"ל ותי' כאן איירי שהלך ראובן מכאן וא"י היכן הוא אז אוקמי' לראובן בחזקת חי ומת זה אע"פ שנ' להם שהוא ראובן אמרי' שהוא מת קודם ג"י ונשתנה והוא איש אחר אשר לא ידעי' אותו ול"ש לומר אוקמי' אחזקתו וראובן הוא חי עכ"ד והק' עליו דמאי חזקת חי יש לראובן יותר מלאיש אחר מן החיים שתאמר שראובן הוא חי עדיין משום דמוקמי' אותו אחזקת חי ומת זה שנמצא אחר הוא שאדם אחר מח ולא ראובן אדרבה אני או' חן לאותו אדם יהי' מי שיהי' עכ"פ חי הי' פ"א ותן לו חזקת חי שעדיין הוא חי ומת זה הנמצא אינו אדם אחר רק ראובן הוא שמת דמהיכא תיתי נאמר שאדם אחר מת ולא ראובן דמאי אולמי חזקת של ראובן משל זה וא"כ דל"ש לומר כן אני או' מת זה יהי' מי שיהי' הן ראובן הן איש אחר עכ"פ חי הי' פ"א ותן לו אחזקת חי כל כמה שתוכל לומר שהי' חי ולא מח רק עתה זה זמן קרוב תוך ג"י ולא נשתנה צורתו והרי הוא ניכר לנו בטב"ע שהוא ראובן וההכרה היא טובה ומועלת כיון דמוקמי' אחזקה שלא מת רק מזמן קרוב וכ' דהב"ש הכיר בקושי' זו והמתיקה במ"ש והוא איש אחר דלא ידעי' אותו ול"ש לומר דמוקמי' אותו אחזקתו בא לתרץ קושי' זו שהקשיתי חן לאותו אחר חזקת חי וע"ז תי' כיון דלא ידעי' אותו ל"ש לומר גבי' חזקה וע"ז גופי' אני דן דמה בכך שלא ידעי' אותו כיון שעכ"פ חי קודם שמת יש לו חזקת חי ועדיין הוא חי וכ' דכבר עלה על דעתו לפרש כונת הב"ש עפ"מ דאמרי' גבי נגע בא' בלילה כו' דאם ראוהו חי מבערב אף חכמים מטהרין כו' דהחילוק בין ראוהו חי ללא ראוהו חי דבראוהו חי כו' הוי חזקה שנתבררה כו' אבל בלא ראוהו תי הוי חזקה שלא נתבררה כו' וכמ"ש התוס' חולין י"א א' ד"ה אתיא כו' ולפ"ז ד' הב"ש נכונים דבשלמא אם היינו מסופקים בראובן זה שהלך מכאן אם מח קודם ג"י או אחר ג"י או מח קודם ל' יום או מזמן קרוב ודאי היינו חולין שמת מקרוב כו' והיינו עובדא דמהר"ם מינץ שהס' על אדם ידוע ששמע שמת קרובו וא"י אימת שאמרי' עתה הוא שמת אבל כאן במאי דמצאהו הרוג אנו מסופקים אם זה הנמצא הוא ראובן הידוע לנו או איש אחר שלא ידענוהו מעולם שפיר אמרי' דלראובן אוקמי' אחזקה ועדיין תי הוא כמו שהי' מקודם וזה הנמצא מח מוטל לפנינו איש אחר הוא שמת אשר לא ידענו אותו ונשתנה צורתו להיות נדמה לראובן מה אמרת אדרבה חן לזה האחר חזקת חי וראובן הוא שמת ז"א כיון שלא ידענוהו ולא ראינוהו מעולם אין לו חזקת חי כלל אף שבודאי פ"א הי' חי מ"מ הוי חזקה שלא נתבררה כו' משא"כ חזקת חי דראובן כבר נתברר לנו בשעתה בשעה שראינוהו תי לפנינו כו' ואח"כ דחה זה דלא דמי לד' התוס' חולין הנ"ל כו' אבל זה הנמצא מח שהי' חי בודאי מקודם שמח באותה שעה שהי' תו היתה חזקה שלו מבוררת שהי' חי ולא הי' באותו זמן שום גרעון בחזקתו ומה בכך שאנו לא ראינוהו אטו בראי' דידן תליא מלתא והביא ראי' מד' הרשב"א בתהה"א פ"ז כו' ומד' התוס' עצמם חולין י"א ב' ד"ה לר"מ כו' והאריך בזה להוכיח דזה הוי חזקה שנתבררה וא"כ דזה הוי חזקה ברורה נדחו ד' הב"ש וגם חי' של הט"ז כו' כבר הוכחנו דסברא זו ליתא וא"כ הוא גופי' קשי' למה אזלי' כאן לחומרא כו' ניזל בחר חזקה והשתא הוא שמת כו' וגם סברת הט"ז ל"ש כאן אטו סוף האדם להיות נהרג זה ודאי אינו וא"כ בודאי י"ל שהשתא הוא שנהרג כו' ומכ"ש שאפי' במת דחינו סברת הט"ז וגם מ"ש לעיל דלא מחזקינן חזקת חי ממל"מ ג"כ ל"ש כאן דבשלמא גבי נגע בא' בלילה שפיר אמרי' דשעת מציאה שהוא מח הי' במקום הזה ואמרי' למפרע שכ"ז היותו במקום הזה הוא מת והרי בעת שנגע בו בודאי כבר הי' במקום הזה שהרי במקום הזה נגע בו וכן בההוא דמפקח הגל ונמצא בגל הזה ולכך אזלי' בתר שעת מציאה ולא בתר חזקת תי שחזקה זו לא הי' במקום הזה אבל בנמצא מת אנו מסופקים על זמן היותו במקום הזה עצמו אימתי בא למקום הזה ומה בכך דאמרי' שעח מציאה הי' מת אדרבה ניזל בתר חזקת חי שודאי הי' תי פ"א ונימא חזקה עד קרוב לעכשיו תי הי' ומקרוב הובא למקום הזה והוא עדיין תוך ג"י לכן נ' הטעם דאזלי' לחומרא כו' היינו משום דיש ג"כ חזקה לאידך גיסא שהאשה זו בחזקת א"א קיימא ועדיין היא א"א ובעלה חי וזה ההרוג אחר הוא שנשתנה לצורח בעלה מחמת שנהרג זה כבר יותר מג"י והביא דכ"כ בנקוה"כ וכ' דבזה ניחא ד' המחבר באה"ע שם שכ' ומיהו אם יצא קול איש פ' מת או נהרג ואחר ג"י מצאוהו מח או נהרג והכירוהו אשתו מותרת לד"ה וכ' ע"פ סברא הנ"ל דתיכף שיצא הקול שנהרג אתרע החזקה דחזקת חי שיש תיכף ס' לכן אח"כ שנמצא הרוג וס' אם הוא תוך ג"י אזלי' שפיר בתר שעת המציאה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע שם שכ' דד' הנקוה"כ הצ"ל אינם נכונים דודאי אם הי' כאן חזה"ג דהיינו חזקת תי דהוא חשוב חזה"ג ודאי לא הי' בכח חזקת א"א לדחות חזה"ג דחזה"ג עדיף מכל החזקות דמעיקרא והתוס' בכתובות שם כ' דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל נגד חזה"ג וחזקת פנוי' וחזקת א"א יסוד א' להם והם נקראים חזקה דמעיקרא אבל חזה"ג יסוד אחר הוא דמהכ"ת נימא דנשתנה בענין זה וכ' דבזה דחה ד' המהרש"א בריש נדה בהא דקא' הש"ס שם אדרבה העמיד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ כו' ונתקשו בזה דדלמא משום דאיכא חזקה נגד חזקה חשיב ספי' וא"ש בזה דכיון דהך מלתא דהעמיד יין על חזקתו הוי חזה"ג דאין לנו לומר שהיין החמיץ ונתהווה כאן מעשה חדש כנודע אין בכח בחזקת טבל דהוא רק חזקה דמעיקרא לדחות אותו דלא עדיפא חזקת טבל וחזקת א"א מחזקת פנוי' דכ' התוס' דלא חשיבא כלל נגד חזה"ג ומעתה נדחין ד' הש"ך בזה כו' ואני חמה על הט"ז כי כפי הנ' מדבריו דהרי. מת לפניך וכל הטומאות כשעת מציאתן אינו בגדר ס' כלל רק כודאי יחשב כו' וא"כ קשה להיפך לשיטת המקילין בס' ג"י אמאי לא נימא הרי מת לפניך ובודאי זהו זמן רב שמא וא"כ נשתנה צורתו בודאי אמנם העיקר בזה כמ"ש הנקוה"כ בחי' הא' וכ"כ הב"ש ג"כ כאן כו' וכונתם דכשאנו דנים על מי שידוע לנו אנו מעמידין אותו על חזקת תי אבל כשאנו דנים על מי שאינו ידוע איך נעמיד לזה על חזקת חי אטו מי ליכא א' בעולם שכבר מת הגע עצמך השולח גט ממדה"י דקי"ל נותנים לה בחזקת שהוא קיים האם יודע לנו שא' מת במדה"י נימא דבעלה של זו מת כיון דממ"נ א' מת זה דבר שאינו בודאי וטעמא דעל בעלה של זו שאנו צריכין לדון עלי' מוקמי' לי' בחזקת חי וכמ"כ בהך שכ' הריב"ש דלכך בנטבע נותנים עליו חומרי חיים אף דספינה רובן לאבד משום שיש ב' חזקות חזקת חי' וחזקת א"א ובמשאל"ס אף כשמצאנו א' מונח על שפת הים אנו חוששים שמא אחר הוא אף דממ"נ מוציאין א' מחזקת חי א"ו כמ"ש דעל איש אחר אין שייך חזקת חי כו' לכן דעתי מסכמת לדעת מהר"ם מינץ עכ"ד והיינו דלא כהנו"ב הנ"ל שכ' דלא כהב"ש הנ"ל אלא כחי' הב' של הנקוה"כ הנ"ל דלא כדבריו אלא כהב"ש וכהחי' הא' של הנקוה"כ הנ"ל אך לענין דינא הסכים להנו"ב שהכריע כמהר"ם מינץ הנ"ל ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שם שכ' נמי כהישוי"ע ליישב ד' הב"ש הנ"ל ועי' בהיד החזקה סי' י"ד שם שהשיג על הנו"ב הנ"ל דאיך נאמר מכח שיש ס' מחמת הקול אתרע החזקה הא בכל ס' העמד דבר על החזקה אלמא דלא אתרע החזקה וא"כ לא מהני מידי מה שיצא הקול דבזה לא אתרע החזקה כו' וכ' דמגמ' דקידושין ע"ט הנ"ל מוכח דלא כהנו"ב דקא' שם אי בתוך ששה ודאי אוקמא אחזקת נערות ולפ"ד נימא כיון דתיכף דקדשה שהי' לנו ס' אם בגרה נעמידה על חזקתה חזקת נערות ואח"כ בנמצאת בוגרת עדיין עומדת על החזקה זו עד זמן המציאה וה"נ דכותי' כו' דיצא הקול מ"מ כל לגבי חזקה לאו כלום הוא ולא אתרע החזקה בהכי וכ' דכמדומה שנעלם מהנו"ב סוגיא דב"ב ל"ב א' עי"ש ברשב"ם ד"ה ואחתיני' דכ' משום מעלות כהונה עד שיבדוק הדבר אלמא דקול אינו במקום חזקה ואח"כ כ' הרשב"ם והתוס' דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי אחזקה ואי כד' הנו"ב לימא דאתרע החזקה מכת הקול א"ו כנ"ל והוא תמי' כו' ואח"כ השיג על הנו"ב מה שהק' על הט"ז בראי' שלישית ועל הב"ש הנ"ל וכ' לבאר דבריהם דמה שהק' על הט"ז הנ"ל י"ל דודאי עיקר הסברא דכל דבר מוקמי' על החזקה דהיינו העת אשר אנו מסופקים בו או דמוקמי' העת ההוא דמסופקים על החזקה דמעיקרא או דמוקמי' על החזקה דהשתא היינו הואיל דמכאן ולהבא אנו מחזיקין בו עד"מ גבי מת אנו מחזיקין מכאן ולהבא ודאי למת דהיינו שנטמא מכאן ואילך וכן גבי מקוה דמוקמי' מכאן ולהבא בחזקת שלם דאם טבל טמא בו וטהר וכן גבי בוגרת דמוקמי' מכאן ולהבא בחזקת בוגרת כו' וכן גבי גרושה דאמרי' חזקה דהשתא דהרי גרושה לפניך עכ"ל דמכאן ולהבא היא ודאי בחזקת גרושה דמתירין לה לנשא לכן אם אין חזקה דמעיקרא מוקמי' נמי העת אשר אנו מסופקים בה החזקה שאנו מחזיקין בה מכאן ולהבא אבל בהא דס' ג"י הנ"ל ע"כ צ"ל כן כמו דאנו מחזיקין מכאן ולהבא לצורה זו דהוא צורה דראובן וזה ודאי אינו דאף מכאן ולהבא אנו מסופקים אם צורה זו צירה דראובן דעל זה אנו דנים וגם ל"ש לומר דאנו מחזיקין לצורה זו מכאן ולהבא לצורה שאנו רואין השתא זה ודאי אינו דלענין מה יחזיק ועוד אדרבה אם הוא צורה דראובן אדרבה ישתנה ודאי אחר ג"י לצורה אחרת כי כן רגילות להשתנות ולכך ל"ש חזקה דהשתא דהיינו שעת מציאתו לצורה כו' ולק"מ קושי' הנו"ב על הט"ז ועל קושי' הנו"ב על הב"ש הנ"ל כ' די"ל דה"פ כיון דאם רוצה לאוקמי המת על חזקת תי והשתא הוא דעת מפקי' חזקת חי מראובן אמרי' דלמא מפקי' חזקת חי ממת זה ואמרי' שהוא אחר ונותנין חזקת חי לראובן ואדרבה על ראובן אנו דנין נותנין לו חזקת חי אבל על אתר אין אנו דנין ואמרי' דלמא אחר הוא וכיון דאין אנו דנין על אחר ואין לנו נפקותא על האחר אם חי הוא או מת כיון דאין אנו מכירין ויודעין אותו ורק על ראובן אנו דנין שהוא חי וזהו מ"ש הב"ש כיון דלא ידעי' אותו ר"ל ולא אנו דנין עליו א"כ ל"ש לומר דאוקמי' על חזקת חי ועל דרך כלל להב"ש הוא כן כי אמרי' דאוקמא לראובן וממילא זה המת הוא איש אחר אף שנגד זה אתה נועל חזקת חי מאחר אין בכך כלום מאתר שלא ידעי' לי' ואין אנו דנין עליו וראי' לזה מב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דאחת ודאי פסולה אפי"ה כ"א בפ"ע יכול להעיד דמוקמי' לכת זו על חזקת כשרות ואף שאם מעמיד כח זו על חזקת כשרות נגד זה אתה נוטל חזקת כשרות מכת האחרת אפי"ה כיון שאנו דנין על כת זו ולא על האחרת אין בכך כלום כן הדבר הזה רק אם היינו יכולים לומר כאן דמכח שאתה נותן חזקת חי לראובן אתה מחיר אשתו של זה המת דאמרי' האחר מת או הוי שם כבת אחת דפסול אבל באמת כיון דלא ידעי' לי' הוי כזא"ז שפיר נותנין חזקת תי לראובן ואף שבכאן י"ל דאנו דנין על המת זה יהי' מי שיהי' יש לו חזקת חי והשתא הוא דמת וממילא הוא ראובן מ"מ מנ"ל דכן אנו דנין תחלה דלמא איפכא מתחלה תן חזקת חי לראובן וממילא זה המת איש אחר אשר אין אנו דנין עליו וא"כ חי' הב"ש עולה נכון על קושי' הט"ז עכ"ד והיינו כעין ד' הישוי"ע הנ"ל ועי' בש"ש שמעתא ז' פכ"א שכ' נמי כן ליישב ד' הב"ש מקושי' הנו"ב הנ"ל והביא נמי ראי' מהא דב' כיתי עדים המכחישות זא"ז כו' והאריך בזה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' נ"ח שכ' נמי כן ליושב ד' הב"ש הנ"ל דל"ש חזקה רק על מה שאנו דנין עליו כו' והביא דכן מבואר בר"ן פ"ב דכתובות גבי תרי ותרי כו' וברמב"ם פ"ב מהל' קידוש החדש הל' ז' גבי ראיות הלבנה כו' סברא זו והביא בהג"ה שם ד' הש"ש הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' היד החזקה והישוי"ע הנ"ל ועי' בב"ש אחרון חאה"ע סי' י"א שכ' נמי כן ליישב ד' הב"ש הנ"ל והביא נמי ד' הר"ן בכתובות הנ"ל ועי' בחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג שכ' נמי סברא זו דמה שנמצא א' מת אינו מגרע חזקת חי של בעל האשה שאנו דנין עליו והביא נמי ד' הר"ן בכתובות כ"ב הנ"ל כו' וכ' דכעין זה כ' הר"ן בשם הרמב"ן בגיטין בסוגיא דשליש דאין חזקת הקרובות שאינם באין לדין בפנינו מועלת לאותם שבאו לדין לפנינו כו' ומפ"ז דחה ד' הנו"ב שם סי' מ"ג והאריך בזה אך לא כ"כ ע"ד הב"ש הנ"ל ועי' בסי' כ"ד שם בתשובת הגאון מליסא אות ח' שכ' נמי סברא זו והיינו נמי כד' היד החזקה והישוי"ע הנ"ל ועי' בחתם סופר בגיטין שם מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בהיד החזקה שכ' ע"ד הנו"ב הנ"ל שהסכים לתי' הב' של הנקוה"כ הנ"ל משום חזקת א"א כו' דעדיין יש לפקפק על תי' זה דהא לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן והרבה פוס' א"כ חזקת חי עדיף מחזקת א"א כיון דחזקת א"א תלוי בחזקת חי כמו שעדיף חזקת המקוה מחזקת הטמא וכ' אך נ"ל דהוי תרתי לריעותא חזקת א"א וחזקה דהשתא דהרי מת לפניך והוי כהאי מקוה דלעיל כו' ומיישב בזה קושי' הפ"י בכתובות ט' א' ד"ה לא צריכא כו' וגם מיישב בזה קושי' הט"ז על האגודה לעיל סי' א' סעי' א' כו' וכ' דבגוף הדבר שהכריע הנו"ב כמהר"ם מינץ הדין עמו דכן מוכח ממתני' דנדה גבי ראוהו תי מבערב שהוא רק לקדשים כו' עכ"ד ועי' בעצי ארזים סי' י"ז ס"ק קי"ד מה שהק' על הב"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' ליישב קושי' הט"ז הנ"ל עפ"ד התוס' בכתובות כ"ב ב' ד"ה הבא שהק' דהא בחטאת קאי דהא מוקמי' לה אחזקת א"א ותי' דחוקה דאשה דייקא ומנסבא מרע לחזקת א"א כו' ומש"ה חיישי' בס' זו לחומרא משום שיש לה חזקת א"א דבכה"ג ל"ש חי' התוס' הנ"ל דחזקה אשה דייקא ומנסבא דבזה ודאי לא דייקא וסומכת על העדים שאו' מת בעלה כיון שאין להם מכחישים דלהא ודאי לא חיישי' דשמא נשתנית צורתו של אתר שמת יותר מג"י לצורתו של בעלה ואף דאנן חיישי' לה איהו ודאי לא חיישי' כו' לכן אזלי' לחומרא משום חזקת א"א ויש נפ"מ לדינא בין חי' הב"ש הנ"ל דהטעם הוא משום חזקת חי של בעלה ובין חי' הנ"ל שהטעם משום חזקת א"א לענין ספי' דיבום והיינו כהחי' הב' של הנקוה"כ והנו"ב הנ"ל ולא הביא ד' הנקוה"כ הנ"ל ואח"כ הק' על מהר"ם מינץ הנ"ל מב"ב קנ"ט ב' האב שנשבה ומת בן בתו במדינה או בן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה וא"י הי מית ברישא יחלוקו יורשי האב ויורשי הבן כו' ולסברת מהר"ם מינץ הנ"ל הו"ל לאוקמי נכסי בחזקת יורשי זה שמת בשבי' דזה שמת בפנינו יודעים באיזה זמן וזה שאנו מסופקים בו ה"ל למימר דמוקמי' לי' בחזקת חי ומת לאחר זמן כו' א"ו דליתא לסברת מהר"ם הנ"ל דבכה"ג לא הוי חזקת חי כיון שמת עכשיו בודאי וכסברת הט"ז הנ"ל וצ"ע עכ"ד ועי' בחתם סופר בגיטין שם שכ' עליו דלכאורה משם ראי' להיפך מדנקט האב שנשבה ולא אמר האב שהלך למדה"י אע"כ משום דאז הוי אמרי' אותו שאינו לפנינו מת השתא אבל שבוי לא מוקמי' בחזקת תי וכמ"ש התוס' בשמעתין ובב"מ עכ"ד ועי' בדברי חיים שם סי' נ"ח שכ' נמי לדחות ראי' הע"א הנ"ל דלפמ"ש התוס' ב"מ ל"ט ב' ד"ה דלמא דבנשבה חיישי' טפי למיתה לפי שעשו לה יסורין כו' א"כ אזיל החזקת חי והוי ס' השקול לכך יחלוקו עכ"ד והיינו כהחתם סופר הנ"ל ועי' בס' יד אלי' בח' הכתבים אות ח' חזקה סי' כ' ובברכת אברהם עירובין ל"ה ב' מ"ש והאריכו בזה. ועי' בשעה"מ בהל' אישות שם שהביא בשם המוצל מאש סי' כ"ה שהק' על מהר"ם מינץ הנ"ל מד' הר"ן בגיטין ע"ו אמתני' דקתני אם א"י אם הגט קודם למיתה או מיחה קודם לגט חולצת ולא מתייבמת וכ' הר"ן וז"ל דלא מוקמי' לי' בחזקת תי ונימא דלאחר יב"ח נות דכיון דהשתא מח מקמי הכי מספ"ל אימא בתוך יב"ח מת עכ"ל הרי מבואר דכיון דעתה מת ואתרע לה חזקה לא אזלי' בחרה ע"כ קושי' ועי' בחידושי הגרשוני שהביא ד' הר"ן ע"ד הט"ז הנ"ל וכונתו כהמוצל מאש הנ"ל דמד' הר"ן מוכח כהט"ז הנ"ל וכ' השעה"מ ליישב דמש"ה לא מוקמי' התם מחזקת חי משום דאיכא נמי חזקה אחרת כנגדה דהעמד אותה כחזקת אי' ומעיקרא בחזקת אי' לעלמא קאי יש לנו לאוקמא אחזקתה שתהא אסורה לעלמא עד שתחלוץ בו' הואיל והיתה בחזקת אי' לעלמא מחמת הבעל עכשיו נמי העמידנה אחזקתה ותהי' אסורה לעלמא מחמת מיתת היבם עכ"ד ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' ס"ט שכ' נמי כן והביא בהג"ה שם ד' השעה"מ והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ר"ח שהק' נמי מד' הר"ן הנ"ל על מהר"ם מינץ וכ' ליישב דשם מיירי לענין אם היא זקוקה ליבם שאין להתירה לעלמא נוס' שמא קודם י"ב מת ואין גט לאחר מיתה והיא זקוקה ליבם בזה שפיר לא מהני חזקת חי לומר דלאחר יב"ח מת והיא מגורשת דהרי היתה בחזקת אי' יבמה לשוק אם ימות בעלה ואף שאמרי' ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו' זהו בצרת ערוה שהיא בחזקת שאינה זקוקה משא"כ בהך דגיטין היא בחזקת אי' ולכך לא מהני חזקת תי להתירה לעלמא בלא חליצה וזה דומה למה שאמרו בריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר דל"א העמד מקוה על חזקתו הואיל ויש חזקה מתנגדת דהעמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל וא"ל לפ"ז למה צריך הר"ן לומר כיון דהשתא הוא מת אמאי לא מתרץ דלא מוקמי' אחזקת חי הואיל וחזקת אי' מתנגד לחזקת חי ז"א דאלו לא מת בפנינו בודאי אלים לי' חזקת חי כמו שמפורש בגיטין כ"ת כו' דשמא נות לא חיישי' ולכך צריך הר"ן גם להך טעמא דהרי הוא מת לפנינו אבל היכא דאין חזקת אי' מתנגדת לחזקת תי אוקמי' לי' אחזקת חי ואמרי' השתא הוא דמת וכמהר"ם מינץ עכ"ד והיינו כעין ד' השעה"מ הנ"ל ועי' בחתם סופר בגיטין שם שהביא ד' הר"ן דמשמע לכאורה כהט"ז הנ"ל וכ' די"ל דד' הר"ן צ"ע לכאורה מאי קשי' לי' הא האשה בחזקת אי' לשוק עומדת דמחזיקין מאי' לאי' מא"א לחזקת יבום וא"כ נהי נמי דמוקמי' גברא בחזקת חי הו"ל ב' חזקות מתנגדות ומגורשת ואינה מגורשת וצ"ל דקושי' הר"ן הוא כיון דחזקת אי' שלה נגרע ע"י שאנו עוסקים בביטולה להמציא לה גט להוציאה מחזקה זו וכמ"ש התוס' בנזיר ס"ד א' ד"ה אמר ומבואר יותר בתה"ה לענין חזקה שאינו זבות ושפי' קושי' הר"ן ותי' דהכא נמי אתרע חזקת חי שהרי עכ"פ מת לפנינו עכ"ד ועי' בש"ש שם פ"ת שכ' דמד' המשנה הנ"ל דאמרו מגורשת ואינה מגורשת מוכח דלא כהט"ז הנ"ל דגם במת לא אזלי' בתר השתא ואי נימא כשעת מציאתן הו"ל מיתה קודם לגט ואינה מגורשת ודאי וכ' אלא דלכאורה קשי' לפמ"ש דבמת נמי אזלי' בתר חזקת תי ואמרי' השתא הוא דמת וא"כ להוי מגורשת ודאי והביא ד' הר"ן הנ"ל וכ' ומה בכך דמת לפנינו כיון דאמרי' השתא הוא דמת משום דהתם איכא כנגדו חזקת א"א ולא נתגרשה ומש"ה הוי ס' וכ' דנ' ראי' לד' הרמב"ם פ"ה מתרומות דס"ל גבי חבית דתרתי לריעותא לא הוי אלא ס' כו' דאי נימא דתרתי לריעותא הוי ודאי א"כ האוי אינה מגורשת ודאי כיון דהיא בחזקת א"א והרי מתה לפניך וה"ל כמו מקוה שנמדד כו' מיהו אפשר ליישב גם לדעת התוס' והרשב"א דס"ל דתרתי לריעותא הוי ודאי היינו משום דבמקוה שנמדד ונמצא חסר חזקת טמא הו"ל חזקה שלימה לומר דהוא עדיין טמא וחזקת המקוה אינה שלימה כיון דעכשיו חסר לפניך מש"ה הו"ל ודאי אבל הכא כשם דחזקת חי חסר לפניך ה"נ חזקת א"א חסר לפניך דהשתא מיהת פנוי' היא ומש"ה אינה ודאי והו"ל ס' מגורשת אלא דאכתי תקשי דנוקי לה בחזקת זקוקה ליבם ובחזקת היתר ליבם וכדאמרי' פד"א ל' וזה הוי חזקה שלימה דעדיין בחזקת היתר ליבם היא וחזקת תי חסר לפניך עכ"ד ועי' בד"ח סי' נ"ח שם שכ' ליישב קושי' זו דהא דאמרי' במקוה שנמדד שהוא טמא ודאי מטעם תרתי לריעותא היינו כיון שאין נפ"מ במקוה אם היא חסרה כ"א לטהר את האדם הטמא והוי האדם והמקוה דבר אחד משא"כ בעלמא היכא דאיכא נפ"מ על הדבר שנולד בו הס' גם לדברים אחדים אשר ל"ש בו הריעותא מהחזקה דמעיקרא כו' ל"א בי' שמכח תרתי לריעותא הוי כודאי וא"כ ה"נ בהא דגיטין הנ"ל אף דכעת הוא הנפ"מ אם היא זקוקה ליבם מ"מ הא איכא עוד נפ"מ אם היא מותרת לכהן ואם היתה גרושה אסורה לכהן ואם לא הי' כאן יבם ודאי דהיתה אסורה והוי אמרי' מכח חזקת חי שהבעל מת אח"כ והגט הי' גט כשר א"כ ממילא אף שיש כאן יבם ואנו דנין אם היא זקוקה ליבם לא הוי כודאי מטעם תרתי לריעותא דכיון דאיכא נפ"מ גם לעניינים אחרים אם שא מותרת לכהן ל"ש בזה לומר דהוי ודאי מטעם תרתי לריעותא דהא תצטרך לומר דאסורה לכהן מכח חזקת חי של הבעל והגט הי' גט כשר ממילא ל"א בי' מכח חזקת יבם דהוי תרתי לריעותא ואטו מחמת חזקת יבם תתירה לכהן ובודאי אם אחר שתנשא להיבם וימות היבם תהי' אסורה לכהן מכח החזקת תי של הבעל וכנ"ל וכיון דאיכא נפ"מ גם לענין כהן ממילא אסורה ליבם ול"א בזה דהוי כודאי מטעם תרתי לריעותא וכ' אח"כ דלק"מ על הט"ז הנ"ל מהא דגיטין דאף דהט"ז ס"ל דבמיתה אזלי' בתר השתא היינו אם הב"ד לא הי' דנין עליו אם הוא חי או לא וכמו באבל רק השתא נודע שמת וא"י מתי אמרי' דגם מעיקרא הי' מת אבל שם בגיטין הא בשעת נתינת הגט הי' הדין דמותרת לעלמא מכח הגט ובשעת הגט היינו דנין דודאי הוא חי דהא כ"ז שלא נודע שמת אוקמי' אחזקת חי א"כ הוי כנתחזק שהי' חי בשעת הגט וממילא אף דנודע השתא שמת וא"י מתי אמרי' השתא הוא דמת ולא מבעי' לדעת הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דס"ל דבע"א שהעיד שזה חלב כיון דנאמן שאסור לאכול הוי כחזקה שהוא חלב ואם אכל אח"כ מלקין אותו מטעם דכיון דנתחזק ע"י ע"א שהוא חלב הוי כחזקה ודאי דהכא הוי כחזקה שהי' חי בשעת נתינת הגט דהא נתחזק מעיקרא בשעת נתינת הגט שהי' חי ועי' ברש"י כתובות כ"ו שכ' הוי חזקה מכח דאסיקני' ע"פ עד הראשון והיינו דרש"י ס"ל דמכח הע"א שהאמינו הב"ד הוי חזקה אלא אף להחולקים על הרמב"ם דס"ל דאף שפסקו הב"ד להאמין את העד לא נקרא חזקה ואף דהי' עא"נ לענין אי' אכילה מ"מ אין מלקין אותו אח"כ כשאכל היינו שם כיון דכל החזקה נצמח רק מכח ע"א לא עדיף מהעד והא מכח ע"א אין לוקין ועי' בר"ן בכתובות שם שחולק על רש"י כו' דכיון דלא נתחזק אלא אפומא דהאי סהדא לאו חזקה הוא ולזה מסיק הר"ן דכונת רש"י דחזקת אבי' מהני לאיצטרופי בהדי סהדא משא"כ הכא הא אז בשעה שנתן לה הגט הוי כודאי שהוא תי מכח חזקת חי וכיון דהב"ד פ' ליתן לה הגט מכח חזקת חי ממילא אף דנודע לן אח"כ שמת אמרי' השתא הוא דמת אף לד' הט"ז גם ל"ק למה לא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ונימא דהוי ודאי מגורשת מכת החזקת תי ומכ"ש לשיטות החולקים על הט"ז דס"ל דתמיד חזקת חי הוי חזקה מעליא משום דלחומר אישות לא אזלי' בתר חזקה מדרבנן היכא דאיכא ריעותא השתא כו' ושפיר. בהא דגיטין הנ"ל הוי ס' מדרבנן כיון דמת לפנינו והביא ד' הריטב"א בגיטין שם שכ' דמתני' מיירי בב' כיתי עדים אחת או' שמת קודם הגט ואחת או' שמת לאחר הגט ובתרי ותרי לכ"ע לא אזלי' בתר חזקה מדרבנן עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט מ"ש ליישב קושי' הש"ש על הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בש"ש שכ' ע"ד הט"ז הנ"ל דכל זה הוא נגד ד' התוס' שם, בריש, נדה ובעירובין ובכתובות שכ' דהא דתנן נגע בא' בלילה כו' דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לחומר קדשים ומבואר דאפי' במת ל"א כשעת מציאתו אלא לחומר קדשים עכ"ד ועי' מ"ש לעיל בשם הנו"ב והבכ"ש והיד החזקה דאף התוס' פסחים הנ"ל נמי ס"ל כן דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן אינו אלא לחומר קדשים ולא סתרי ד' התוס' אהדדי עוד כ' הש"ש דכן משמע מריש נדה שאמרו די' שעתה ומשום דמוקי לה בחזקתה והשתא הוא דראתה כו' ואע"ג דנדה עלולה ומועדת לכך לראות ואפי' הלל דסבר מפקידה לפקידה אינו אלא לחומר קדשים וכמ"ש התוס' שם וכן מוכח מהא דאפלגו רב ושמואל בפ"י יוחסין גבי קידשה אבי' בדרך כו' ומדאמר שמואל חוששין לקידושי שניהם ולא מוקי לה בחזקה דשעת מציאתן אע"ג דעומדת לכך ביומא דמשלם שית ואפי' רב דאית לי' הרי בוגרת לפנינו כבר כ' רש"י דטעמא משום דיומא דמשלם שית לית לה חזקת נערות כלל ותוס' פי' שם משום דרוב פעמים רגילות להביא מצפרא כ"כ התוס' ריש נדה ומבואר דאי לאו הני טעמי גם רב הי' מורה דל"א בתר השתא ואע"ג דמועדת לכך ובודאי היום תבואינה סי' בוגרת ועוד קשה לפמ"ש הט"ז דטעמא דשמואל דעל בעל החמור להביא ראי' דאזלי' בתר השתא א"כ תקשי דשמואל אדשמואל דס"ל כו' חוששין לקידושי שניהם ולא מוקי לה בחזקה דשעת מציאתן ואע"ג דעומדת לכך ואפי' ביומא דמשלם שית דליכא חזקת נערות כלל כו' וכ"ש במת דאיכא חזקת חי כ"ז שלא מת דלא אזלי' בתר השתא וכן מוכח מד' התוס' פ' גיה"נ צ"ו כו' שכ' וז"ל וא"ת והלא משיאין את האשה עפ"י סי' להך לישנא דאמר רבא סי' דאורייתא כו' ואם לאתר שנשאת באו עדים שזינתה קטלינן לה דסמכי' אסי' להחזיקה בא"א מן הב' ואפי' נתברר בעדים שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות ול"א שמא בעלה הי' חי בשעת הקידושין ואין קידושיו קידושין וי"ל דבכה"ג נמי לא סמכי' אסי' למקטלי' ולהחזיקה בא"א מן הב' אלא אמרי' שמא בעלה הי' תי ולא הי' קידושיו קידושין וכן אם נשאת ע"פ ט"א וזינתה לא קטלינן לה אע"פ שבעלה הראשון כבר הי' מת בשעת הזנות דלאו לכל דבר מהמנינן לי' דאין האחין יורדין לנחלה עפ"י וגם צרתה אסורה עכ"ל ואם נימא דבמת אזלי' בתר השתא וכשעת מציאתן א"כ אמאי לא קטלי' לה כשנתבררה שכבר הי' מת בשעת הזנות אלא דמספקא אם מת הי' בשעת קידושין דשני או חי הי' וכיון דאזלת בתר שעת מציאתן במת א"כ כי היכא דהשתא מח כבר הי' מת בשעת קידושין דשני ומוכח מזה דבמת נמי לא אזלי' בתר השתא ולכן נ' כד' הש"ך בנקוה"כ דסותר שם כל ראי' הט"ז עכ"ד ועי' בד"ת שם שכ' נמי דמד' התוס' פגיה"נ הנ"ל מוכח דלא כהט"ז הנ"ל והביא ד' הש"ש הנ"ל וכ' ליישב קושי' התוס' אף אי נימא דלא כהט"ז הנ"ל ואף דהתוס' ס"ל דלא כהרמב"ם הנ"ל כו' או דהתוס' ס"ל דאף דעת הרמב"ם הוא רק לענין חיוב מלקות ולא לענין מיתה כי' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם שם סי' ס"ט מ"ש והאריך בזה ומ"ש דהתוס' חולקים על הרמב"ם עי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' מ"ש בשם הנחלת יעקב בתשובה סי' ו' די"ל דאף התוס' ס"ל כהרמב"ם הנ"ל יעוש"ה ועי' בשבו"י ת"א סי' צ"ת שהביא ראי' להט"ז מב"ב קנ"ג ב' דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו ופי' רשב"ם הרי אנו רואים שהוא מת ובתר השתא אזלי' והעמדנו על חזקת מיתתו ומוקי הש"ס דרבה כר"נ דאמר אם בריא עליו להביא ראי' שהי' שכ"מ אם שכ"מ הוא עליהן להביא ראי' שבריא הי' ופ' הרשב"ם דהלכתא כרבה ור"נ דאזלי' בתר השתא כו' ועור הביא ראי' מוד' התוס' ביבמות ס"ח א' ד"ה רישא שכ' וז"ל וי"ל כיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אעפ"י שהי' ס' כשבא עלי' לא מוקמי' לי' אחזקה קמייתא ולא אזלי' בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא אתרע לה עכ"ל הרי להדיא מבואר בתוס' כיון דהשתא הוא לפנינו בן ט' ודאי אתרע חזקה קמייתא ועומד דק' ופוסל ואינו מאכיל כו' עכ"ד ועי' בחתם סופר בגיטין שם כ' כי התוס' פסחים צ"א דמייתו מכל הטומאות כשעת מציאתן והרי הוכיחו התוס' בעירובין ובנדה שזהו דרבנן בתרומה וקדשים וכ' ליישב דאין כאן מחלוקת דהתוס' רי"ד בפ"י יוחסין גבי קדשה אבי' בדרך כ' הא דלא מייתי הש"ס פ"ק דנדה הך דנגע בא' בלילה כו' משום דל"ד אהדדי דבנדה לית לנו שום ריעותא אלמפרע משא"כ הכא עכ"פ בודאי נגע ולא ידע אי תי אי מת ומאז כבר אתרע חזקתו וצ"ל דהתוס' דעירובין ודנדה דמדמה להו אהדדי היינו משום דלעומת זה בנדה נמי איכא חדא לריעותא שהרי היא טמאה לפנינו דחזיא השתא משא"כ בנגע בא' בלילה נהי השתא מת זה לפנינו אבל הנוגע הזה שאנו דנין עליו אינו עמא לפנינו ע"כ יש לדמות כי היכי דנדה אינה מטמאה למפרע לחולין רק לתרומה וקדשים הה"נ בנגע בא' בלילה כ"נ סברת התוס' ולפ"ז י"ל היכי דודאי נגע וגם ודאי טמא השתא לפנינו כ"ע מודים בין ר"מ בין רבנן דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן מה"ת והכא בגל עגול מיירי כדמפרש שם שנגע בכולו מיד בתחלת פיקוח והשתא נמי בפנינו ע"כ החליטו דמחייב בפ"ש והשתא דאתית להכי לק"מ מב"ב קנ"ג דהתם הי' שכ"מ נהי דחזקת תולים לחיים כדאקשי אביי התם מ"מ לא חיישי' לי' משום דמת השתא הו"ל החולי כנוגע והמיתה כטומאה ובתרתי לריעותא כ"ע מודו דכשעת מציאתן ומייתי עלה מדר"נ כיון דכ"ע בחזקת בריאים הו"ל כודאי מגע והרי הוא בריא לפנינו ג"כ מש"ה מוציאין ממון וכשהוא שכ"מ לפנינו אע"ג דלית כאן ריעותא דנוגע מ"מ ספי' הוי ואין מוציאין ממון כו' וכן בהא דתוס' יבמות הנ"ל י"ל כיון דודאי בא עלי' וגם עכשיו היא עכ"פ פסולה לכהונה לפנינו כמ"ש התוס' אסורה נמי לתרומה אבל היכא דליכא תרתי לריעותא מוקמי' בחזקת חי וכ' ע"כ לענין אבילות כעובדא דמהר"ם מינץ אי הי' תולה והשתא מת אמרי' כבר מת למפרע מימי חליו ואי איכא ל' יום א"צ להתאבל אבל אי הי' בריא ומת אין להקל אלא מחמת ס' אבילות לקולא ולענין עיגונא אי לא מת מחמת חולי הי' נ' להקל מ"מ אין לעשות מעשה בלי צירוף עוד היתירים ולענין בשר ס' נשתטה הבהמה תוך ג"י יפה כ' הפלתי סי' ס"ט דאמרי' השתא הוא דנשחטה ומ"מ נ' אם נשרה הבשר במים ושוב נשתהה וס' אם שהה ג"י מעת שרייתו במים יש להחמיר דאין כאן חזקה של כלום עכ"ד ועי' בבינת אדם שם סי' מ"ד שכ' נמי דלכאורה יש ראי' להט"ז הנ"ל מב"ב קנ"ג הנ"ל כו' ופ' שם ראב"ן ורשב"ם כרבה דס"ל כר"נ הרי להדיא כשיטת הט"ז ואפשר דראב"ן באו"ת סי' תס"ז סעי' י"ב אזיל לשיטתו דהכא והוציא דין זה דמחזיקין למפרע מסוגיא זו ולא ראה ד' השבו"י הנ"ל שכבר הקדימו בראי' זו להט"ז הנ"ל וכ' דקשי' להש"ע שהרי בחו"מ סי' רנ"א פ' כר"י דלא מחזקינן למפרע ובאמת ז"א שהרי אמרי' שם דר"מ כר"נ וא"כ קשה שהרי ר"מ ס"ל בנגע בא' בלילה כו' דטהור דס"ל השתא נות ואפי' את"ל דמשום דמוקמי' בחזקת טהרה הא הכא ס"ל לר"נ דאם בריא הוא עליו להביא ראי' אע"ג דהוא מוחזק דאזיל לגמרי בתר השתא כו' ולכן צ"ל דצריכין להבין סברת הש"ס שם דמאי ראי' מר"נ לא מבריא דשם רוצה להוציא עצמו מחזקת בריא ולא משכ"מ דהתם איכא חזקת ממון גבי' ולכן נ' דבודאי לכ"ע היכא דאיכא למימר השתא אתרע מוקמי' על חזקה הראשונה ואמרי' השתא מח והשתא נפל אבל כבר כ' בשם הרשב"א דבדבר דאתרע ולא ידעי' אימתי ולא נוכל לומר השתא ברגע מחזקי' למפרע וכבר כ' בסי' ל' דדעת התוס' בנדה לחלק בין מקוה דאמרי' חסר ואתאי לנגע דבנגע כיון דמצד הטבע אינו מתחייב שנאמר חסר ואתאי שהרי א"א לומר איזה סיבה שיהי' יותר מסתבר שחסר ואתאי משנאמר שחסר בפ"א ולכך אמרי' השתא נחסר משא"כ במקוה שיש סברא לומר חסר ואתאי דכיון שחסר לפנינו איגלאי מלתא שמקורו רע וממשיכין ריעותא זו למפרע כו' וס"ל לרבה כיון דידעי' שהי' שכינו ועכשיו הוא נות לפנינו ואין דרך ב"א שימותו פתאום מסתמא הי' לו איזה חולי וכיון שידעי' שהי' חולה ועכשיו נות לפנינו ל"א שעמד ביני ביני אלא ממשכינן חליו למפרע כמו גבי מקוה דאמרי' חסר ואתאי וס"ל לרבה דסמכי' על חזקה זו כו' אפי' נגד חזקה אפי' להוציא ממון מיורשין וע"ז אמר הש"ס כמאן כר"נ דהא לר"י אפי' הוא בריא עכשיו ואין כאן שום ריעותא ואדרבה כ"ע בחזקת בריאים הם אפי"ה ס"ל דלא סמכי' ע"ו להמשיך חזקתו למפרע דס"ל דלאדם אין לו חזקה כלל אם יהי' בריא או חולה דהחולי מצוי כו' והוי כחזקה העשוי' להשתנות דלא מקרי חזקה כלל ולכן אזיל בתר חזקת ממון אבל ר"ל דס"ל גבי בריא דממשיכין חזקתו למפרע ואמרי' דאף מקודם בריא הי' ואפי' להוציא ממון וא"כ ה"ה נמי במה דס"ל אם שכ"מ הוא עליהן להביא ראי' אין הטעם משום דמוקמי' ממון בחזקתו אלא מטעם דממשיכין חזקתו למפרע דאי איתא דטעמא משום דאוקי ממון אחזקתו א"כ למה אם בריא הוא עליו להביא ראי' וא"ל משום שכ"ע בריאים הם הא לר"י לא חשבי' לחזקה זו כלל דעשוי להשתנות דהחולי הוא מצוי וס"ל לש"ס דבזה לא פליגי ר"י ור"נ אע"כ דס"ל לר"נ דלעולם בדבר שדרך שנמשך דבר זה אמרי' שנמשך למפרע וסמכי' ע"ז אפי' להוציא וכן ר"מ ס"ל לסברא זו אבל ודאי בדבר שנוכל לומר השתא אתרע ואינו בטבע לומר חסר ואתאי כמו השתא נות והשתא נפל והשתא נטרף אמרי' השתא אתרע ולפ"ז במעשה דט"ז הנ"ל בודאי אמרי' השתא מת דמה סברא לומר מעיקרא מת ואדרבה מוקמי' לאדם אחזקת חי דחזקה זו יש לו לאדם אבל בחזקת בריאות בזה פליגי ר"י ור"נ דלר"י אין לאדם שום חזקת בריאות דהחולי מצוי ור"נ ור"מ ס"ל ג"כ דלא אזלי' בתר חזקה זו לגמרי אלא דתלוי במה שהוא עכשיו אם עכשיו בריא ממשיכין לחזקה זו למפרע וכן אם עכשיו שכ"מ אבל חזקת חיות בודאי יש לו לכ"ע וכמו שהוכיחו התוס' בחולין מנגע דאמרי' השתא אתרע עכ"ד ובסי' מ"ה שם מ"ש בדין אם נמצא מת וא"י אם הוא תוך ג"י והאריך בזה ועי' בנודע בשערים שם בכללי רובא וחזקה אות מ"ט שכ' דדין זה של הט"ו ומהר"ם מינץ הנ"ל פליגי הבעה"מ והרמב"ן במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה דהרמב"ן ס"ל אם טוען הבעל דאלמנה נשאה ל"ש לאוקמא אחזקת הגוף משום דכל בתולה עומדת להנשא והבעה"מ ס"ל דהוי חזקה וס"ל דפריך לכ"ע אף לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר כו' ומ"ש בד' התוס' שם ומ"ש באות מ"ח נ' נ"א בד' הגמ' דב"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בעמודי אור סי' פ"ג מ"ש בד' הט"ז הנ"ל ובד' הגמ' דב"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בטור האבן שם ובפתח הבית סי' י"ז ובנו"ב סי' ר"ח שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ומ"מ לענין דינא נ' עיקר כהט"ז הנ"ל דאינו חייב להתאבל בס' אם הוא תוך ל' יום או לאחר ל' וכן מבואר להדיא בבשמים ראש סי' שפ"ה דאינו חייב להתאבל כהט"ז הנ"ל והובא דבריו בעמודי אור שם וכ' דכדאי הוא לסמוך עליו בדבר שנחלקו רבותינו האחרונים וכ"פ הח"צ הנ"ל והמח"א הל' אישות סי' ג' והחוסן ישועות בריש נדה וכעת ראיתי בשאגת ארי' החדש סי' י' שהשיג על ראיות הע"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ומ"מ פ' להקל דאין חייב להתאבל וכ' דהא בכל התורה אזלי' בתר רובא ואפי' בד"נ כו' ואלו גבי אבילות אמרי' כל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו אע"ג דרוב ולדות בני קיימא נינהו ח"מ אזלי' בחר מיעוטי דנפלים להקל באבילות כו' ולא חיישי' לרובא ואזלי' בתר מיעוטי כ"ש דלא אזלי' בתר חזקה דגרע מרובא להחמיר באבילות הלכך כו' א"צ להתאבל עכ"ד יעוש"ה וכן עיקר לדינא:
ג והנה לעיל בסי' א' סעי' א' פ' הרמ"א דאם בדקו איזו שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע אם נטל פ"א קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרי' השתא הוא דאתרע אבל אם לא נטל קבלה מעולם כל מה ששחט טרפה גם כל הכלים שבשלו בהן נוה ששחט צריכין הכשר והוא הכרעה בין האגודה לתשובות הרשב"א סי' רי"ח ובט"ז ס"ק ו' שם הק' על הרמ"א דהאגודה למד דין זה מפלוגתא דר"ה ור"ח בפ"ק דחולין י' בשוחט בסכין כו' ונמצא פגום ור"ת ס"ל כשר שמא במפרקת נפגמה וקי"ל כר"ת היכא ששיבר בה עצמות כו' ופרכי' לר"ח מטבל ועלה כו' לא עלתה לה טבילה אלמא דס' חציצה מוציא מידי ודאי טבילה ומסיק דשא"ה דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ויליף בעל האגודה מזה לשוחט שנבדק ונמצא שא"י אין להטריף הכלים דאדם אתרעי בהמה לא אתרעי ואוקי שוחט בחזקת שידע עד עתה וקשה מד' התוס' שם דהק' מההוא דריש נדה מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע כולן טמאות משום דהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ול"א מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וה"נ נעמיד בהמה על חזקתה ותי' ג' תי' הא דשאני מקוה דחסר ואתאי פי' שכבר התחילה לחסור מעט מעט משא"כ בסכין ועי"ל דהכא טעמא דעצם ודאי פוגם וגבי מקוה א"ל ודאי טבל דהא במקוה חסרה טבל ועי"ל דאין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דבהמה והכא מתירין משום ס"ס שמא בעצם נפגמה ואת"ל בעור נפגמה שמא לא שחט במקום הפגימה וא"כ קשה על דינא דהאי שוחט כו' קושי' התוס' מאי שנא ממקוה דאזלי' לחומרא דאלו ג' תי' לא שייכא גבי זה השוחט התי' הא' ודאי אינו דהא שכחת ההלכות בא ג"כ מעט מעט שאין שייך לומר שידע הכל ובשעה חדא שכח הכל כו' דעינינו רואות באדם השוכח משנתו שוכח מעט מעט כו' וא"כ ע"כ כששחט עכשיו בשעה זאת ודאי אין לך לומר שעד הנה ידע הכל ובשעה אחת שכח הכל ויש לנו לאסור למפרע כההוא דמקוה וה"נ איתא במרדכי פא"ט גבי גבינות כו' בשם ר' יוסף קול צוף דכיון דאפשר לומר טריף ואתאי אסרי' הכל למפרע ה"נ כן הוא מטעם ששכח ואתאי והתי' הב' של התוס' ג"כ אין כאן דאין כאן שום ודאי לקולא אדרבה יש כאן פסול ודאי שא"י אלא שאין ידוע זמן השכחה וע"כ שבעל האגודה סמך על התי' הג' של התוס' כו' וע"כ צ"ל גם בשוחט זה יש ס"ס ס' ידע אז ההלכות ואת"ל לא ידע אימר שחט שפיר בלא פסול וא"א לומר כן דהא פסקי' כר"ח בשיבר עצמות דוקא חזי' דלא סמכי' על ס"ס שמא במפרקת נפגם ואת"ל בעור אימר לא שחט כנגד הפגימה ולא מכשרינן אלא בשיבר עצמות דוקא ולא זו בלבד אלא אף בשבירת עצם לא מהני לדידן רק כששיבר דרך שבירה א"כ בהאי שוחט שאין בו סברא למעליותא מ"ט נכשיר בי' ס"ס וא"ל דגם הכא יש סברא להתיר בצירוף הס"ס מכח דטפי מסתבר למתלי השכחה באיחור הזמן כל מה דאפשר ז"א דגבי סכין נמי נימא הכי דטפי מסתבר למתלי הפגם בחתיכה האחרונה דהיינו המפרקת דכל מה שהאדם חותך בסכין הולך ומתקלקל ואפי"ה בעי' דוקא שיבר עצמות כו' וג"כ א"ל בנ"ד להתיר הכלים לאוקמינהו בחזקתייהו דהיתה מתחלה ז"א דהא בגיטין ל"א ב' פירש"י גבי מקוה שנמדד כו' וז"ל כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהם בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן טמאות משמע אע"פ שיש להם חזקת טהרה לאותן טהרות לא מהני כיון דאיכא ריעותא במקוה ובטבל שם ה"נ כן הוא כאן וג"כ אין להביא ראי' מקידושין ס"ו בפלוגתא דר"י ור"ע כו' ושוב יש ראי' לפסק רמ"א בזה מתשובת הרשב"א סי' רי"ח באחד שלא ידע הל' שתי' ורצו להכשיר שחיטתו ששחט כבר מצד רוב מצויים אצל שחי' כו' ושמא עתה שכת ועד הנה ידע כל הלכות וא"כ כשר כל הבשר והכלים והשיב וז"ל ראובן זה אין אוכלין משחיטתו ואין או' במי שנבדק וא"י רוב מצויים כו' וכן אין או' העמד על חזקתו אלא מי שהוחזק מתחלה בסכין שבדקוהו כו' ונמצא פגום וכן במקוה שנמדד ואפי"ה פליגי בהו כו' אבל הכא איזה חזקה יש לו כדי שנאמר נעמידנו על חזקתו שמא לא למד ולא ידע ולא הוחזק לפיכך איני רואה שום הכשר למה ששחט ולא בכלים שנתבשלו בהם ואין כאן אלא חד ס' ס' אירע לו ס' לא אירע עכ"ל מזה למד רמ"א דאם נטל קבלה אין מטריפין למפרע וק"ל דא"ת שכינת הרשב"א דבמקום שיש חזקה שפיר סמכי' אחזקה מאי מייתי מההוא דסכין הא לא סמכי' על חזקה שם רק לר"ח אבל אליבא דהלכתא בעי' שיבר עצמות ותו דהרשב"א עצמו כ' בתוה"ב וז"ל וא"ת אפי' בשיבר עצמות נימא בהמה בחי' בחזקת אי' עומדת כדר"ה כו' וי"ל שא"ה הואיל ובדק הסכין תחלה ובהמה שחוטה לפניך מימר אמרי' העמד סכין על חזקתו ופגימה זו ע"י שבירת עצמות היתה עכ"ל ש"מ דחזקה דסכין אזלא נגד חזקה דבהמה ואין לנו היתר אלא בשבירת עצמות ותו קשי' אי תמצא בנ"ד היתר מכח ס"ס קשה דהא גם בתשובת הרשב"א יש לנו ס"ס א' שמא ידע כבר ושכח ב' שמא לא אירע לו פסול ותו במקוה ודאי קי"ל לאסור אף בדאיכא חזקה להתיר ולפי הנ' דהרשב"א כ' הך תשובה לרווחא דמלתא דאף שיש מחלוקת דר"ה ור"ח לענין סכין ולענין מקוה רבנן ור"א כו' שא"ה דלכ"ע אסור דאין כאן חזקה לגמרי כו' אבל לפי הל' דקי"ל כר"ח דוקא בשיבר עצמות אבל בלא"ה לא מהני ס"ס והיינו מטעם בהמה בחזקת אי' עומדת כו' פסול זה השוחט למפרע וכ"כ הרשב"א בהדיא בסי' ת"א ועוד ראי' ממ"ש המרדכי פ' מי שנות במלמד שהתנה ב"ה עמו לנסותו אם יודע ללמוד ולא נסיהו תחלה דאמרי' כיון דהשתא ידע מעיקרא נמי ידע ואזלי' בתר השתא ה"נ בנ"ד כיון שעכשיו לא ידע מעיקרא נמי לא ידע וא"ל שא"ה דאנן ידעי' שעכ"פ פ"א ידע כשנטל קבלה ז"א דהתם במלמד נמי פשוט דמתחלה לא ידע דהא לא נולדה הידיעה מבטן אמו ואפי"ה אזלי' בתר השתא וא"ל שא"ה דפ' המרדכי כר"נ דס"ל דאזלי' בתר השתא לענין מתנת שכ"מ ואנן קי"ל כרבנן דפליגי אר"נ ז"א דלא פליגי התם אלא דס"ל הממע"ה וא"כ כ"ש כאן בס' אי' דאזלי' לחומרא וע"כ או' אני כו' מחמת הראיות שבררנו להחמיר ולאסור הבשר שישנו עדיין משחיטתו של שוחט זה ולא יאכל והכלים אסורים שידועים שנתבשלו בהם כו' עכ"ד והש"ך בס"ק ת' כ' ליישב דהכא איכא חזקה ורובא דרוב המצויין כו' מומחין הן משא"כ התם גבי מקוה ליכא חזקה א"נ הכא הוי ס"ם עכ"ד וכ"כ בנקוה"כ ליישב ד' הרמ"א וכ' דלפ"ז אין ראי' כלל מה שהביא הט"ז מד' המרדכי כו' גבי מלמד ועי' בפר"ח ס"ק ח' שכ' נמי להוכיח דלא כהרמ"א מד' התוס' חולין וכהט"ז הנ"ל וכ' עוד להוכיח כן מד' הרשב"א בתה"ב פ"ז כו' שכ' וז"ל על גבינות כו' ואח"כ נשחטה הבהמה כו' שאין לאסור הגבינות וה"מ בטריפות שאפשר לומר דהך סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטריפות סרכא ושאר טרפות שא"א לתלותם בשעת שתי' הם ודאי אסורין דהא א"א לומר העמידנה על חזקתה כו' וכיון דודאי יצאתה ואין אתה יכול לברר ולא לחלות בדבר זמן ידוע אוסרים למפרע כענין שאמרו בכתמים עכ"ל וא"כ ה"נ גבי שכחה א"א לומר דעכשיו שכח הכל ובודאי דכבר נפק לי' מחזקתו ואין אנו יכולין לברר מתי ולא לתלות בדבר זמן ידוע א"כ יש לנו לאסור הכל למפרע עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק כ' שדחה ראי' זו דהא כמה פוס' חלקו אהרשב"א וכותי' פ' הרמ"א שם ועי' בפלתי ס"ק ו' מה שדחה ראי' זו מהרשב"א דכי אמר הרשב"א לודאי לא אמרו רק לס' דאמרי' אולי מקרה הי' ואף אנו מודים בנדון זה דיש ס' רק הא הוי ס"ם כמ"ש הט"ז ורשב"א יליף סברתו מן כתם הנמצא ומן ראהו חי מבערב וזהו הכל לס' ולא לודאי עכ"ד עוד הביא הפר"ח ראי' מד' הר"ן בתשובה שהביא הב"י לקמן סי' ר"א במקוה שמימיו מוחזקים להתמעט אין טובלין בו כו' ה"נ האדם בחזקת שוכח כו' עכ"ד ועי' בתב"ש שם שדחה נמי ראי' זו דא"כ היכא אכלינן בשרא ניחוש דהשוחט שכח והאיך סומכין על סתם עדים אפי' אמעשה דנעשה זה יותר מס' שנה כו' ואפי' אם נעשה חשוד אח"כ אמרי' השתא הוא דאתרע אלא דחזקה על האדם שנותן לב בדבר שהנשמה תלוי בו ואלולי שהי' נותן וידע בבירור לא הי' או' וה"נ גבי שתי' אי חיישי' שסבור שיודע והוא א"י א"כ גבי כל שוחט ניחוש להכי אלא אמרי' מסתמא יהיב לבא וחוזר על למודו כו' וה"נ בשוחט זה אמרי' השתא הוא דאתרע כלא חזר על למודו ושכח עכ"ד וע"ד הט"ז הנ"ל השיג וכ' דמ"ש הט"ו בשם המרדכי פא"ט לא נמצא כן במרדכי שלפנינו וגם לא נהיגין כן כמ"ש בהג"ה סי' פ"א כו' ומ"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' ת"א עי' בש"ך ופר"ח בדיני ספי' שפי' תשובה זו להיפך גם מ"ש ממרדכי פ' מי שנות אנן לא פסקי' הכי בשום דוכתי למיזל בתר השתא ועל קושי' הט"ז מד' התוס' תולין הנ"ל כ' דהאגודה ס"ל כתי' הג' של התוס' משום דהוי ס"ס כו' אבל בהאי שוחט דאיכא ס"ס שפיר יש לצרף גם טעם דרוב עושין כהוגן ויש לתלות בהיתר כדתלינן בסכין בס"ס בצירוף שיבר בו עצמות כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ותמהני דמשמע מט"ז ופר"ח דמחמרי אפי' בכלים שאינן ב"י ואסרי למפרע לעולם ובמקוה גופי' מקלינן בדרבנן וכמ"ש הרמב"ם פ"י דמקואות כו' עכ"ד ומ"ש דלא נמצא כן במרדכי שלפנינו תמה עליו הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' דהא מבואר במרדכי פא"ט סי' תרל"ה שכ' וז"ל וכן אמר מהר"ם להתיר בשם רבו השר ר' משה יוסף קולצין משום דל"ש גבי בהמה לומר טריף ואתאי כמו גבי מקוה חסר ואתאי עכ"ל הרי דאי הי' שייך בבהמה טריף ואתאי הי' אוסר הגבינות למפרע אלא כיון דאיכא למימר טריף ברגע אחת אף שיצא, זמן מה מחזקה ג"י אפי"ה הוי חזקה כו' הרי אף דאיכא רובא וה"נ האי שוחט אף דאיכא רובא מ"מ כיון דחסר ואתאי כמו במקוה ודאי למקוה דמיא ויש להטריף למפרע וכ"ת דאיכא ס"ס הא בסכין איכא ס"ס ואפי"ה לא מהני במקום חזקה עכ"ד ועי' בפלתי שם שהק' על תי' הנקוה"כ דכאן הוי רוב מסייע ואף ר"ה מודה כו' דהא בגבינות דעת התוס' לאוסרן בנמצא בהמה ערפה דל"ל חזקה מבוררת ול"א ניזל בת"ר דרוב בהמות כשרות וצ"ל דהא זה אתרע הרי הוא טרפה לפניך ויצא מכלל רוב ולכך לא מועיל בה רוב עכ"ד וכ"כ מהרש"ל בהדיא בחולין דלכך מצריכין להכשר דיש חזקה מכח רובא ולא ברובא לחודא דבהמה בטרפות יצא מגדר הרוב ואין הרוב מסייע לה. ואף כאן ורוב המצויין א"ש מומחין היינו כמ"ש כי אין איש עומד לשחוט אם לא דקים לי' בנפשי' שמומחה ויודע לשחוט והא קמן הוא רוצה לשחוט וא"י לשחוט וא"כ אצלו אזדא הך רוב כמו בבהמה טרפה ואמת כי הרא"ש בפ"ק דחולין מכשיר גבינות מטעם רוב לבד אף כי ראינו דבהמה ערפה אבל הרשב"א ויתר מחברים לא ס"ל רק נתנו טעם חזקה מכח רוב כו' ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' ד' שהק' טל תי' הש"ך הנ"ל דהא ע"כ בהך דמקוה מיירי במקוה שאין רגילות להתחסר מכשיעור דאל"כ אף בלא נמדדה לא סמכי' אחזקתה דהוי עשוי' להשתנות לפ"ד הר"ן אע"כ במקוה שעומדת עפ"י רוב על שיעורה ואפי"ה כשנמצאת חסירה מטמאינן למפרע אף דאיכא ג"כ רובא וחזקה ועוד קשה מדתנן המניח פירות להיות מפריש כו' מצאן שאבדו חושש כל מעל"ע ד' ר"א ואמר בגמ' חלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד כו' דמטמאי' הכל למפרע וה"נ כל מה שהפריש עליו למפרע ס' טבל ולא מפלגינן בין אבידה באונס דשכיח או לא שכיח כו' וע"כ הנהו דשרינן להפריש בשאין מצוין להתקלקל ואפי"ה במצאן מקולקלין חושש למפרע ותו איתא בגיטין פ' כל הגט כל הנהו דמוקמי' להו בחזקתן ואי אתיליד ספי' חיישי' למפרע אף במלתא דלא שכיחא ובכתובות פ' המדיר גבי נמצאו בה מומין וא"י אימת כו' דפליגי אי אזלי' בתר חוקה דגופא או חזקה דממונא והא ודאי רובא דנשי ליכא בהו מומי דפסלי בנשים כו' דא"כ רוב נשים יצאו מתחת בעליהן ואפי"ה לא מצרפי' הך רובא לגבי חזקה דגופא לשוי' כי רובא וחזקה לאורעי חזקת ממון ולא מדכרינן רק חזקה לחודא א"ו דליכא הכא רובא כלל כיון דחזינן לה עתה שהיא מהמיעוט מה לי אם יצתה קודם מהרוב או מקרוב ול"ש בזה רק חזקת הגוף דמעיקרא דאין סברא לתלות יותר שזה עתה יצא מהרוב או שזה קודם אלא משום חזקה דמעיקרא כו' וגם בהך דהמוכר בהמה לחבירו ונמצאת טרפה דלא הזכירו שם רק אי אזלי' בתר חזקה לחודא וכ' דד' הש"ך צ"ע והפלתי שם כ' להמליץ בעד האגודה דיש להבין ר"ה דפליג אר"ח ופוסל בנמצא פגומה מ"ט הא ה"ל ס"ם כו' וצ"ל דהוא בגדר שם אונס חד הוא ואף בזה וכי אנו דנין על הסכין אם פגום או לא אנו דנין אם נשחטו סימנים בפגימה או לא וא"כ מה לנו אם הי' פגימה מקדם בסכין ולא שחט בו סי' או הי' פגימה אחר שחי' וממילא לא הגיע הפגימה לסי' הני ב' הספי' חד הוא אם שחט בפגימה סי' או לא שחט יהי' מאיזה טעם שיהי' ולכך לא הוי ס"ם מעליא כו' ולכך מטריף ר"ה אבל כאן בספי' דשוחט הוי ס"ס מעליא ול"ש שם אונס תד כי הלא נודע אם ס' א' מתיר או אוסר יותר מחבירו אינו קרוי שם אונס חד כו' וכאן בס' דלמא עכשיו שכת בהמה ששחט רביע שעה מקדם ודאי טרפה דבזמן מועט כזה א"א לשכות מבלי ס' שגם אז הי' שכוח וטרפה אבל בזה הס' דלמא מ"מ שחט כהוגן אתה מתיר כל שחיטות וא"כ ס' זה לא כשל זה ול"ש שם אונס חד וה"ז ס' גמור ולכ"ע מותר ולזה נתכוין האגודה דסמך אהך שנוי' דתוס' דהוי ס"ס ותמה על התוס' דמשוה הך לס' שמא לאחר שחי' נפגם הא במקוה כו' משוי' לי' לודאי גמור לשרוף הטהרות למפרע כו' דפריך הגמ' ורמי מקוה אחבית דבמקוה ודאי ובחבית ס' ומשני הא רבנן והא ר"ש וא"כ לרבנן ודאי הוא כו' ונ' דהתוס' ס"ל כהרמב"ם דפ' במקוה ודאי ובחבית ס' וכבר תמהו ועי' במשל"מ כו' דס"ל להרמב"ם ודאי הך דמקוה הלכתא וכן הך דחבית הלכתא כו' וס"ל להרמב"ם דקשה איך מדמה הגמ' טומאה לאי' טומאה ילפי' מסוטה כו' וגם עשה התורה ס' כודאי משא"כ אי' לא ילפי' מסוטה כו' וצ"ל דס"ל להגמ' אף באי' ס' דאין חזקה מועיל למשוי ודאי רק בטומאה גזיה"כ להחמיר ולא להקל וא"כ מעל"ע שבנדה דלב"ש די' שעתה ובחולין אף לב"ה וקא' הטעם דהעמד אשה בחזקת טהרה וקשה מה מועיל חזקת טהרה הלא בחבית דאיכא חזקת טבל ומ"מ מידי ספי' לא נפקא מכ"ש להקל בחזקת טהרה הא מידי ספי' לא יצא וזהו ודאי דלא גרע מאי' ועכצ"ל דז"א דאזלי' בתר חזקה והרי הוא ודאי בין להקל ובין להחמיר ולכך באשה חזקת טהרה מועיל להקל ושפיר פריך ממקוה על חבית אבל לאביי ורבא דס"ל באשה טעמא אחרינא דאשה מרגשת כו' וא"כ שפיר י"ל דל"ד אי' לטומאה ובטומאה חזקה משוי' כודאי ולא באי' ולכך מחלק הרמב"ם בין חבית למקוה כו' וכן הוא דעת התוס' ואגודה דס"ל דהוי ס' אם הי' מקודם וא"כ הוי ס"ס וכ' עוד ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד המהרש"א ריש נדה שהק' דמאי פריך אדרבה נימא העמידן על חזקתו כו' הואיל דאיכא חזקה לכאן ולכאן הרי הוא ס' כו' וי"ל דהא קי"ל תרומה בזה"ז דרבנן כו' וס' אי' להקל וצ"ל דאתחזק איסורא ופריך שפיר הגמ' אדרבה כו' וה"ל כמאן דליכא חזקה כו' ומותר כמו מלתא דרבנן דלא אתחזק כלל כו' רק י"ל קושי' מהרש"א דהא איירי בטבל וטבל ה"ל דשיל"מ דאפי' בסד"ר אזלי' להחמיר ואין מקום לקושיא זו אך באמת בריש ביצה ובסוף ביצה כו' משמע דרב אשי חדית לן זה דבדשיל"מ אפי' סד"ר אסור אבל שאר אמוראי אביי ורבא לא ס"ל הך דבדשיל"מ יהי' סד"ר אסור והך סוגיא דריש נדה אזלי לאביי ורבא א"כ שפיר פריך הגמ' אדרבה העמד יין כו' ולית כאן חזקת אי' ויהי' סד"ר ודשיל"מ דספי' אסור לא ס"ל לאביי ורבא וא"כ גם ד' הרמב"ם מיושבים דהרי הרא"ש מתיר בגבינות כו' מכת רוב והרשב"א לא ס"ל כן דהרי אתרע רובא דהי' טרפה וא"כ להרא"ש לא פריך הגמ' מן אבית יין דודאי רוב יין אינו מתחמץ כו' א"כ מאי פריך הגמ' דנימא בחבית ודאי למפרע החמיץ דהא הוא לסתור הרוב משא"כ מקוה ליכא רוב נגדו וצ"ל דא"כ למה ס' החזקה לודאי יין דהא יש כאן רוב ועכצ"ל כרשב"א רובא דאתרע וא"כ חור הדבר להיות שוה כמקוה רק י"ל לעולם דאיכא רוב ומ"מ ס' הוא דבדשיל"מ לא אזלי' בת"ר כמ"ש הר"ן בביצה כו' וטבל הוי דשיל"מ רק זהו הכל לר"א דס"ל דשיל"מ אפי' ספי' אסורה כו' ה"ה לרוב אבל לאביי ורבא דס"ל דשוה הוא לשאר אי' דרבנן אף בדשיל"מ אזלי' בת"ר וא"כ א"ש סוגיא דנדה דאתיא לאביי ורבא ושפיר רמי מקוה אחבית ול"ל דיש כאן רוב דא"כ מאי ס' יש ואי דהוי דשיל"מ ס"ל דאף בדשיל"מ אזלי' בת"ר ושפיר הק' אבל באמת בחבית אין כאן ודאי דיש לו רוב ומ"ט אסורה דהוי דשיל"מ דלמסקנא קי"ל בדשיל"מ לא אזלי' בת"ר להתיר לגמרי כו' ולד' הרמב"ם יש לאגודה יחד לתלות להקל ויש סברא לחלק בשוחט בסכין פגומה מהכ"ת נימא דלא יעשה פגימה בסימנים מאן מעכב הא לא ידע מפגימה משא"כ בשכח הל' שחי' מתחלה ידע ובקי ורגיל לשחוט כהוגן וא"כ הרגל נעשה טבע לשחוט כראוי כו' ואף שאח"כ שכח הל' שחי' מ"מ הרגילות מביא שישחוט כהוגן כו' ולכן נ' לחלק בשכח דיני שחי' והי' לו קבלה יש להקל אבל בשכח הרגשת הסכין להרגיש פגימה ואו' על סכין פגום שהוא אינו פגום בזה יש להחמיר כי בלי ס' שחט בסכין פגום כיון שאין מרגיש לשחוז סכין ובזה יש להחמיר כשל תורה כהט"ז ופר"ח כו' עכ"ד אך קשה דהא הוי ס"ס במקום חזקה והש"ך פ' לקמן בסי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"ת דל"א ח"ס במקום חזקה אבל באמת לק"מ וכמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ת' דדוקא בחזקה טובה ואלימתא משא"כ חזקה דהשתא דלאו חזקה אלימתא כ"כ אמרי' שפיר ס"ס ועי' במשב"ז שם מ"ש דדרך הסכין להתקלקל ע"י חתיכת דבר מה והוי חזקה העשוי' להשתנות אף דמ"מ חזקה טובה הוא ועדיפא מחזקה דהשתא מ"מ בהצטרף עוד חזקה דבהמה בחי' אסור כו' עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' א' שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הפרמ"ג אלו דנהי דס"ס במקום חזקה לא מהני מ"מ אם יש כאן גם חזקה המסייע לס"ס שוב אמרי' אוקי חזקה בהדי חזקה והוי כדבר דליכא חזקה כלל ומהני ס"ס ולפ"ז בשלמא בסכין כיון דבהמה בחי' יש לה חזקת אי' לא מהני ס"ס ול"א הרי יש כנגדו חזקת הסכין להעמידו על חזקתו הראשונה שעתה נפגם במפרקת כיון דחתיכה מקלקל להסכין ודרכו כן א"כ הוי חזקה העשוי' להשתנות ולא הוי חזקה והוי ס"ס באתחזק איסורא אבל בשוחט נהי נמי שמדרך האדם כל שאינו חוזר על למודו להשכיח על למודו מעט מעט מ"מ לא הוי חזקה עשוי' להשתנות כיון דאנן אמרי' דרוב מצוין. א"ש מומחין הן אף שלא נודע כלל אם למד מעולם מכ"ש כשידוע שלמד מתחלה שדרכו לחזור על למודו תמיד שיהי' מומחה וחזקה זו אינה עשוי' להשתנות לכך העמיד חזקה זו דרוב מצוין נגד חזקת אי' דבהמה ושוב מהני בי' ס"ס כו' דבריו נכונים בזה אבל מ"ש אח"כ ליישב עפ"ד האחרונים שכ' דהיכא דחזקה סותר ב' הספי' לא מהני ס"ס נגד החזקה אבל אם סותר רק ס' א' מהני ס"ס ומפ"ז מחלק בין סכין לשוחט כו' דבריו תמוהים בזה דהאחרונים כ' להיפך דהיכא דחזקה סותר ב' הספי' מהני ס"ס והיכא דאינו סותר רק ס' א' לא מהני ס"ס עי' בפרמ"ג לקמן סי' י' בכללי ס"ס אות כ"ת ובחו"ד שם אות כ"ז ובישוי"ע שם ס"ק י"ז ובתשובת רע"א סי' ל"ז ובשערי תורה ח"א כלל שכ' להדיא כן היפך מד' הטוב טו"ד הנ"ל ועי' לקמן סי' ק"י ס"ק ל"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בטוב טו"ד ובמהדו"ק שלו סי' ז' מ"ש והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' ו' מ"ש ליישב תי' של הש"ך הנ"ל משום דהוא ס"ם וכ' דלא הוי ס"ס משם אחד וגם כ' ליישב קושי' הנ"ל דהא הוי ס"ס במקום חזקה כו' והאריך הרבה בזה ועי' בש"ש שמעתא ג' פ"ג מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דהא הוי ס"ס במקום חזקה והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני שחיטה סי' ת' מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל על התוס' כו' ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל דהא הוי ס"ס במקום חזקה והאריך בזה ועי' בדרך חיים שהביא חי' החו"ד על קושי' הט"ז הנ"ל והשיג עליו ואת"ל הק' על הש"ך והתב"ש הנ"ל כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי"ש עוד בהיד החזקה סי' י"ד מ"ש ליישב קושי' הט"ז הנ"ל על האגודה והאריך בזה ועי' במשכנות יעקב שם מ"ש ליישב ד' האגודה והאריך בזה וכ' נמי כד' האחרונים הנ"ל דהיכא דב' הספי' במקום חזקה אמרי' ס"ס במקום חזקה וגם כ' ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל כמ"ש המשל"מ בהל' מקואות ולא ראה ד' המשל"מ שכבר הקדימו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א ובס"ק ז' שם מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א ומ"ש ליישב ד' הש"ך הנ"ל והאריך בזה ועי' בעור האבן שם סי' י"ז מ"ש ליישב ד' הש"ך והנקוה"כ הנ"ל בחי' הא' דהוי רוב בנטל קבלה כו' ואמרי' השתא הוא דאתרע פו' ומ"ש ליישב תי' הב' של הש"ך הנ"ל דהוי ס"ס כו' ולא הוי ס"ס במקום חזקה כו' כיון דנעל קבלה א"כ הי' לו חזקה גמורה ויש ס"ס כזו דודאי מותר אף לר"ה אע"ג דהוא יצא מכלל הרוב כיון דמתחלה הי' מן הרוב שהרי נטל קבלה כו' והאריך בזה וכ' דתר"ל לא הוי רק פ' ומיישב ד' הרמב"ם הנ"ל שפ' גבי חבית דהוי ס' ובמקוה פ' דהוי ודאי וכ' דהרמב"ם ס"ל כתי' הב' דריש נדה הנ"ל דפליגי ר"ש ורבנן אי גמרי' סוף טומאה מתחלת טומאה כו' והביא ד' המשל"מ פ"י מהל' מקואות הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בדברי חיים סי' א' מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א הנ"ל עפ"ד חידושי הר"ן חולין י' א' ד"ה סכין כו' ומ"ש ליישב קושי' הד"מ על האגודה דמ"ש מגבינות כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בפרי תבואה סי' י"ג מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א השיג על הט"ז הנ"ל וכ' דכל הג' תי' של התוס' חולין י' א' הנ"ל שייך ג"כ גבי שוחט כו' וכ' דבזה מתורץ קושי' הט"ז מחי' הא' של התוס' כו' והאריך בזה וסיים דד' האגודה והרמ"א שרירין וקיימין להלכה ועי' בתוי"ק לעיל סי' מ"ח ס"ק ז' מ"ש ליישב ד' הרמ"א והשיג על הט"ז הנ"ל וגם השיג על הפר"ח והאריך בזה ופ' כהרמ"א הנ"ל וגם כ' דהעיקר כתי' הא' של התוס' הנ"ל כו' ובס"ק א' שם מ"ש בענייני חזקה ותר"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בחוסן ישועות חולין י' א' ד"ה סכין מה שהק' על תי' הנקוה"כ הנ"ל דהא הוי ס"ם כמקום חזקה וכ' ליישב ד' הרמ"א דשוחט כיון דאין חזקתו עשוי' להשתנות בודאי לשכות הל' שחי' בכי הא מודה ר"ה דאמרי' שוחט אתרעי בהמה לא אתרעי ומוקמי' לשוחט אחזקתו וכ' דבזה י"ל מה שהק' התוס' לקמן ד"ה ודלמא כו' עוד חי' דיש להתיר בשוחט היכי שיש לתלות שכחתו הח"כ מפני שיצא בהיתר וכמו שפ' בש"ע סי' י"ח סעי' י"ג בשם הרא"ש בנאבד הסכין ויש לו ס' אם שיבר בו עצמות דמותר הואיל ויצא בהיתר וה"נ אפי' השוחט קמן מקרי יצא בהיתר שהרי א"צ בדיקה היכא דנטל קבלה עכ"ד ועי' בדרך חיים מ"ש ליישב עפ"י סברא זו קושי' התב"ש והפרמ"ג על האגודה והרמ"א מד' הגמ' דהא קי"ל אף בסכין כר"ה כשלא שיבר עצמות ואפי' שחט הרבה מטריפין קמייתא מס' ול"א סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וה"נ בשוחט וכ' ליישב עפ"י סברא זו דיצא בהיתר כו' וא"כ ה"נ בשוחט שנטל קבלה פ"א כדין כל מה ששחט עד שעה שנמצא אי' אין לך יצא בהיתר יותר מזה ואף להחולקים שם י"ל דמודים כאן כיון דלכתחלה לא הי' השוחט צריך בדיקה כו' משא"כ ממקוה שפיר יש לדייק דהא גם במקוה כו' דאמרי' בל הטהרות כו' טמאות סתמא אמרי' אע"ג דהטהרות שנעשו למפרע הי' בחזקת היתר כשנעשו שלא הי' צריך למדוד בכל פעם כיון שהחזיקה במ' סאה כו' ואעפ"כ כשנמדד ונמצא אסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות וה"נ בשוחט עכ"ד וא"כ הדרא קושי' הט"ז הנ"ל לדוכתי' וא"א ליישב כתי' הב' של החוסן ישועות וצ"ל כתי' הא' של החוסן ישועות שם ועי' בלב ארי' בחולין שם ד"ה אתמר מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א הנ"ל והאריך בזה ובד"ה סכין מ"ש והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם מ"ש לענין אי שייך כאן גבי שוחט הך סברא דיצא בהיתר והאריך בזה ועי' בס' תשובת שמואל סי' א' מ"ש ליישב ד' האגודה והרמ"א הנ"ל והאריך בזה וגם הביא הא דסי' י"ח הנ"ל דיצא בהיתר כו' ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' ט"ו ובחידושי רע"א ובישוי"ע ס"ק ד' ובמקמ"ח ובראש יוסף בחולין שם ד"ה אתמר מ"ש ובדברי חיים סי' ו' וסי' י"ז מ"ש בד' הט"ז והש"ך הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה אך הבנין עולם חיו"ד סי' א' האריך בזה והשיג על הפרי תבואה ופ' כהט"ז ופר"ח הל"ל והביא ד' הביאורי הגר"א ס"ק י' שהסכים לדינא עם הט"ז וכ' אך לענין הכלים שבשלו בהם הבשר הזה הי' נ' לכאורה לחלק בזה דאם הבשר אינו בעין ואין אנו דנין אלא על הכלים בזה י"ל כיון דכאן עיקר חוקה להיפך דאוקי הכלים בחזקת כשרות שהו' להם בתחלה כו' אכן באם יש עדיין מן הבשר ואנו צריכין לדון על הבשר בזה י"ל כיון שהבשר נאסר למפרע דיש לה חזקת אי' שאינה זבוחה ויש תר"ל א"ע בע"כ צם הכלים אסורים כמ"ש בפ"ק דכתובות י"ג ב' דקי"ל כר"ג דנאמנת אפי' ברוב פסולים אצלה מטעם דיש לה חזקה דכשרות ור"י ס"ל שם ויר' המכשיר בה מכשיר בבתה ור"א ס"ל לד' המכשיר בה פוסל בבתה והיינו דר"י ס"ל דחזקת האם מהני לגבי בת אע"ג דאין לבת חזקת כשרות מ"מ כיון שא"א לפסול הבת אם לא ע"י פסול האם ובתה מכחה דאם קא אתיא לכך מהני חזקה דאם גם לבתה ור"א פליג עלי' בזה דס"ל דלא מהני חזקה דאם כיון דהיא לית לה חזקה דכשרות וקי"ל כר"י כו' א"כ אם לקולא אמרי' הכי כ"ש לחומרא דחזקת אי' של הבשר מהני לאסור גם הכלים ועי' רש"י בקידושין ס"ו בעובדא דינאי שכ' דאף לר"י דס"ל דמהני חזקה דאם לגבי הבת היינו היכא דהאם לפנינו וצריכין אנו לדון עלי' ולהכשירה ולכן ע"כ אנו צריכין להתיר גם הבת דאל"כ הוי תרתי דסתרי אבל אם אין האם לפנינו ואין אנו דנין רק על הבת לא מהני חזקה דאם לגבי הבת וא"כ ה"ה בנ"ד לגבי הכלים יש לחלק בין אם הבשר בעין או לאו ומ"מ נ' דל"ד להתם דשם אע"ג דהבת לית לה חזקת כשרות מ"מ גם חזקת פסלות לית לה משא"כ הכא שיש לכלים חזקת כשרות י"ל מאי חזיא דאזלת בתר חזקה אי' של הבשר ניזיל בתר חזקת כשרות דכלים אע"ג דיותר מסתבר דניזיל בתר חזקת אי' דבשר משום דחזקת כלים בתר החזקה דבשר גרירי דא"א לכלים להיות כשרים כל שאנו אוסרים הבשר דז"א כמו שמוכח בש"ם בכ"מ דחזקה נגד חזקה מהני כל אחד אף שנמשך א' מחבירו וכמ"ש התוס' בחולין י"א א' ד"ה אתיא שהק' דהיכא דייק דאזלי' בת"ר דלמא משום דאזלי' בתר חזקה ותי' דנגד זה יש חזקת טומאה דאדם אף דטהרת אדם למשך מכשרות הפרה עכ"ד ומ"מ לענין דינא בהפ"מ יש לצדד להקל ולהכשיר כל מה ששחט למפרע כד' הרמ"א והש"ך והפלתי והתוי"ק הנ"ל וכן הוא דעת רש"ל והב"ח בתשובה סי' א' והר"י הלוי אחיו של הט"ז בתשובה סי' נ"ג וכן הוא דעת הפרי תואר ס"ק ג' להקל אך אם שבת להרגיש פגימת סכין יש להטריף למפרע אף בהפ"מ וכמ"ש הפלתי הצ"ל ובכרתי ס"ק י"ג ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' מ"ש בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ד' ובצ"צ החדש ס"ק י"ד מ"ש והאריכו בזה ולענין הכלים שעברו עליהם מעל"ע יש להקל בהפ"מ אף בלא נטל קבלה וכמ"ש הפלתי ס"ק ח' ובכרתי ס"ק ט"ז דהא הוי נוטל"פ והוא רק חומרא דרבנן ומהכ"ת לאסור ואי למיחש שמא יבשל בו דבר חריף כולי האי לא חיישי' וכ' דאפשר כוונו להדברים שבשלו בכלים שהי' אז מעל"ע ופלטו איסורא ויהי' איך שיהי' נ' כלים שעברו עליהם מעל"ע אין לאסור מספי' עכ"ד וכ"כ בטור האבן שם דכלים שאינן ב"י דהוי דרבנן לגמרי יש להכשיר אף בלא נטל קבלה והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הפלתי הנ"ל וא"כ עכ"פ בהפ"מ יש להכשיר הכלים שאינן ב"י אף בלא נטל קבלה ובנטל קבלה יש להכשיר הכלים אפי' הם ב"י ואפי' אם יש עדיין מן הבשר וכמ"ש הבנין עולם הנ"ל ועי' בס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' א' מה שהשיג על הבנין עולם הנ"ל ומ"ש על תמיהת פרמ"ג במשב"ז ס"ק ו' על הט"ז מהתוספתא פ"ב דמקואות כו' והאריך הרבה בזה מ"מ מסיק שם דאף דלענין דינא של הט"ז אין נפ"מ דכבר הכריע הפלתי כו' דאף הבשר הנמצא משחיטתו מותר כד' האגודה כו' מ"מ נפ"מ במ"ש לשוחט שלא נטל קבלה מעולם ונבדק שא"י ה"ש דהבשר אסור מדינא ממילא גם הכלים אסורים עכ"ד וזהו בכלים שהם ב"י אבל בכלים שהם אינם ב"י הא כ' הפלתי והטור האבן הנ"ל דיש להכשיר ועכ"פ הפ"מ יש להכשיר וכמ"ש וא"כ בנטל קבלה דכתבתי דבהפ"מ יש להכשיר אף הבשר א"כ בודאי יש להכשיר הכלים בהפ"מ אף אותן שהם ב"י וכמ"ש הבנין עולם הנ"ל ואף המהר"ן יפה הנ"ל נמי י"ל דס"ל כן דלא פליג על הבנין עולם הנ"ל אלא היכא דנאסר הבשר בזה ס"ל דאף הכלים אסורים אבל היכא דהבשר מותר בהפ"מ בזה ס"ל נמי דיש להכשיר הכלים בהפ"מ אף אם הם ב"י ועי"ש עוד בפרמ"ג במשב"ז ובספרו ראש יוסף שם ובספרו גינת וורדים כלל ס"ב מ"ש ט"ד הט"ז שהביא ראי' מד' רש"י בגיטין ל"א ב' דאין להתיר הכלים כו' ומ"ש על ראי' התב"ש מפ"י דמקואות להתיר הכלים שאינן ב"י כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בתוי"ק ובראש יוסף שם ובחכם צבי סי' ג' ובמקו"ח סי' תס"ז ס"ק י"א ובחוסן ישועות בריש נדה ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' מ"ו ובהיד החזקה סי' ו' ובברוך טעם שער התערובות דין ספי' דרבנן פ"א בהג"ה שם ובדברי חיים סי' נ"ח ובבית נאמן חדר ת' ובס' גנזי יוסף ח"ה אות י"ב מ"ש ע"ד התוס' בנדה שם שכ' וכשטימא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע כו' ליישב קושי' מהר"ם לובלין שם והאריכו ולפ"ד בפי' ד' התוס' מיושב קושי' המקמ"ח בחידושיו לנדה ע"ד התוס' הנ"ל יעוש"ה ובד' הרמב"ם לענין תר"ל כבר הבאתי לעיל תי' של המשל"מ והמשכנות יעקב ועי' במח"א הל' אישות סי' ג' בהג"ה ובטור האבן שם ובפ"י בקידושין ע"ט א' ד"ה ושמואל ובחולין י' א' ד"ה סכין שכ' נמי כן ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' נ"ג שכ' נמי כעין זה ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' תרומות הל' כ"ד שכ' דלפ"ד המשל"מ יש ליישב קושי' המח"א בהל' אישות שם ובחידושיו על הרמב"ם פ"ג מהל' אישות שהק' בהא דקא' הגמ' בגיטין ל"א ב' גבי המניח פירות כו' חלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד כו' כל הטהרות שנעשו על גביו טמאות למפרע ור"א קא' מעל"ע ופריך פשיטא ומשני מ"ד מאי למפרע מעל"ע משמע דאי הוי מפרש מעל"ע לא הי' חולקים והא ר"א קא' חושש מס' ובההוא דמקוה קא' ודאי ולפ"ד המשל"מ יש ליישב דסוגיא דשמעתין אתיא כלשנא קמא דריש נדה וסוגיא דגיטין אתיא כלשנא בתרא ועי' בתשובת רע"א הנדפס מחדש סי' ק"א שכ' נמי כעין זה ליישב ד' הגמ' גיטין הנ"ל ועי' בס' טיב גיטין בחידושיו לגיטין שם שהק' נמי קושי' המח"א ומ"ש ליישב והאריך בזה ולא הביא ד' המח"א הנ"ל ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' ח' מ"ש ע"ד המשל"מ הנ"ל אף השעה"מ שם הק' ע"ד המשל"מ הנ"ל שהרי הרמב"ם שם פ' וז"ל ב' מקואות א' כשר וא' פסול וטבל בא' מהם מטומאה חמורה ועשה בהן טהרות הרי אלו תלויות עכ"ל והוא תוספתא במקואות פ"ב והביאה המשל"מ שם וכ' טהרותיו תלויות ואע"ג דאמר בריש נדה מקוה שנמדד כו' טמאות ודאי כו' י"ל דשאני התם דאיכא ריעותא קמן דהרי חסר לפנינו ומש"ה הוי טמא ודאי אבל גבי ב' מקואות דליכא ה"ט טהרותיו חלויות וא"כ כיון שהרמב"ם פ' כהך תוספתא ע"כ לומר דס"ל דריעותא דהרי חסר לפניך חשיב ריעותא והוי כודאי ואי טעמא דרבנן משום דסוף טומאה לא ילפי' מתחלת טו' גזיה"כ הוא מה"ט בב' מקואות נמי הל"ל דכל טהרות טמאות ודאי דומיא דמקוה כו' שהרי ה"נ סוף טומאה הוא כו' וכ' ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' בפר"ח במים חיים בגיטין ל"א ב' ובישוי"ע לעיל סי' א' ס"ק ד' ובבנין עולם שם ובבית נאמן שם ובחמדת צבי בקידושין ע"ט ובס' עדות ביהוסף סי' ב' שכ' נמי כן ליישב ד' הרמב"ם ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב דיני חזקות סי' ג' מ"ש והאריך בזה ואח"כ הביא השעה"מ שם ד' הכ"מ פ"ז מהל' מעשר הל' ד' והביא קושי' המשל"מ עליו וכ' ליישב ועי' בבית נאמן שם ובבנין עולם שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' ח' מ"ש ט"ד המשל"מ בישוב ד' הרמב"ם הנ"ל והק' בהא דגיטין הנ"ל והביא ד' השעה"מ הנ"ל וכ' ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' בבנין עולם ובבית נאמן שם שהק' נמי קושי' החמד"ש והאריך בזה ולא הביא ד' החמד"ש ועי' עוד בשעה"מ שהק' דאמאי מקשינן ממשנה דמקוה אברייתא דחבית אמאי ל"ק לי' מתני' דמקוה אמתני' דחבית מהא דתנן פ"ג דתרומות התורם חבית של יין ונמצא של חומץ כו' והביא דכן הק' הפר"ח וכן הק' בטיב גיטין שם ולא הביא ד' השעה"מ והפר"ח שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' השעה"מ ליישב והאריך בזה ועי' בחמד"ש שם סי' ט' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה והשיג על הפ"י בסוגיא דמומין ובאמת גם כונת הפ"י בפי' התוס' כהחמד"ש ועי"ש עוד בחמד"ש סי' כ"ו שכ' נמי ליישב ד' הרמב"ם דגבי חבית הנ"ל עפ"ד בסוגיא דמומין דחזקת פנוי' ל"ח כלל חוקה נגד חזה"ג כו' והביא ד' הפ"י וכ' דגם כונת הפ"י כן הוא בפי' התוס' והאריך בזה וסותר ד"ע מהא דסי' ט' הנ"ל ועי' בבית יעקב בכתובות שם ובבאר יצחק חיו"ד סי' ה' ובעין יצחק ח"ב סי' ס"ה ובשאילות שמואל בכלילות שמואל שם אות כ"א מ"ש בפי' ד' התוס' הנ"ל והאריכו בזה ועי"ש עוד בחמד"ש סי' ד' ה' ו' וסי' כ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בדברי חיים סי' ל"ט מ"ש בד' הרמב"ם דגבי חבית הנ"ל ובד' המשל"מ הנ"ל והאריך הרבה בזה ובסי' מ' שם מ"ש ליישב קושי' השעה"מ הנ"ל על המשל"מ מהתוספתא גבי ב' מקואות כו' והאריך הרבה בזה ובסי' מ"א שם כ' ליישב קושי' החמד"ש הנ"ל מהא דגיטין כו' וגם קושי' המח"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בש"ש שם פ"א מ"ש להשיג ע"ד המשל"מ בישוב ד' הרמב"ם הנ"ל ובפ"ב שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי' בראש יוסף בחולין שם שהביא תי' המשל"מ הנ"ל על הרמב"ם וכ' דגם רש"י בגיטין ל"א ב' ד"ה חולקין ס"ל נמי כן כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה ועי' בטיב גיטין שם מ"ש ע"ד רש"י והשיג על המשל"מ והאריך בזה והביא ד' המשל"מ בפ"ז מהל' מעשר הנ"ל ותמה עליו כמו שתמה השעה"מ הנ"ל והאריך בזה ועי' בהיד החזקה סי' ה' מ"ש ב' תי' ליישב ד' הרמב"ם דגבי חבית הנ"ל וגם כ' ליישב קושי' הנ"ל דאמאי לא הק' ממתני' פ"ג דתרומות כו' והאריך הרבה בזה ובסי' ט"ז שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בחמדת צבי ובס' חידושי מהרשד"ם אות ת' חזה"ג וחזקה דמעיקרא ובס' משרת משה על הרמב"ם פ"ג מהל' אישות הל' י"ד מ"ש ליישב ד' הרמב"ם הנ"ל ובהיד החזקה שם סי' ג' ד' ומ"ש בענין תר"ל והאריכו בזה ועי' בחידושי רע"א לעיל סי' ד' מ"ש לענין תר"ל ועי' בדברי חיים סי' נ"ח ובהל' קידושין סי' י"ט ובחידושיו על דברי משפט בסיף הס' סי' ל"ד ובשאילות שמואל בכלילות שמואל שם כללי ח' אות ע"ג ע"ד ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ת מ"ש ליישב קושי' הקצה"ח סי' ל"ד ס"ק ה' על הרמ"א שם דמ"ש ממקוה כו' דהוי תר"ל והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק ט"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בשעה"מ מ"ש להשיג ע"ד המח"א שם בהא דבכל מערבין גבי תרומה ונטמאת כו' ומ"ש ע"ד המח"א שכ' דר"מ ור"י ס"ל דאפי' היכא דאיכא תר"ל לא הוי אלא ס' כו' וכ' עליו דאשתמיט מיני' מתני' דמקוה כו' דס"ל לרבנן דתר"ל הוי ודאי ואפי"ה קתני דבטומאה קלה ס' טהור ועי' במלבושי יו"ט שם מ"ש ליישב ד' המח"א מקושי' הראשונה של השעה"מ על תי' הא' של המח"א והאריך בזה יעוש"ה:
ד והנה הרמב"ם פ"ג מהל' אישות הל' י"ד כ' וז"ל היתה הבת ס' בוגרת בין שקידשה אבי' שלא לדעתה בין שקידשה היא עצמה שלא לדעת אבי' ה"ז מקודשת בס' לפיכך צריכה גט מס' עכ"ל וכ' המ"מ וז"ל זה פשוט ונלמד מהסוגיא שבפ' י' יוחסין ושם אמרו קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם כו' עכ"ל ופריך הגמ' שם אימת אילימא בתוך ו' בהא לימא רב הרי היא בוגרת ופירש"י וז"ל בהא אמר רב כו' ודלמא השתא הוא דבגרה עכ"ל הנה מבואר מד' רש"י דס"ל דבתוך ו' ס' הוי וחיישי' לקידושי שניהם מדכ' ודלמא כו' ועי' בשעה"מ שם שכ' נמי כן בדעת רש"י הנ"ל וכ' דכדבריו מוכח ממאי דפריך בגמ' בהא אמר רב כו' ולא פריך נמי לשמואל דאמר חיישי' דאמאי חיישי' נימא השתא הוא דבגרה ודאי וכ' אמנם מד' התוס' רי"ד שכ' וז"ל ואלו הי' מעשה בתוך ו' חדשים שאין זמנה עשוי להשתנות הוי דמי לבתולה שלא ראתה דם מימי' שכשהיא רואה דם אמרי' די' שעתה ולא מספקי' למפרע בשום טומאה כו' עכ"ל הנה מבואר דס"ל דבתוך ו' אמרי' השתא הוא דבגרה ודאי וקידושי דידה לאו כלום הוא וכ' דכן משמע מד' התוס' ד"ה ושמואל הביא ראי' לשיטה זו מהא דאמרי' לקמן לימא דהני תנאי דתניא קידשה אבי' בדרך כו' תני חדא הרי היא בוגרת פנינו ותניא אידך חיישי' מאי לאו חד כרב וחד כשמואל אלא אידי ואידי כשמואל כו' ומשמט דהא דרב ודאי כתנאי אתיא מדל"ק נמי אידי ואידי כרב וברייתא דהרי היא בוגרת לפנינו מיירי ביומא דמשלם זמני' וברייתא דחיישי' לקידושי שניהם מיירי בתוך ו' אכן לד' התוס' רי"ד ניחא דע"כ ברייתא דקתני חיישי' לא מיירי במקדש בתוך ו' דא"כ היכי קתני חיישי' הא בתוך ו' קידושי דידה לא הוי קידושין כלל וכי משני דאידי ואידי כשמואל כאן במכחישתו כו' ה"נ דהו"מ למימר אידי ואידי בשאינה מכחישתו וכאן ביומא דמשלם שית כאן בלאחר ו' אלא דחדא מנייהו נקט וכ' דדעת הטור כדעת רש"י שכ' בסי' ל"ז וז"ל קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והיא בתוך ו' חדשים ונמצאו לה סימנים הוי ס' וצריכה גט משניהם ושלא כדמשמע מד' התוס' והתוס' רי"ד ונ' דטעמו דס"ל אע"ג דבעלמא אזלי' בתר חזקה וחזקה דאורייתא כדאיתא בריש חולין היינו דוקא היכא דלא אתרע חזקה אבל היכא דאתרע חזקה לא אזלי' בתר חזקה והלכך ה"נ אע"ג דאיכא חזקה דנערות אפי"ה כיון דאתרע חזקה דהרי בוגרת לפנינו לא אזלי' בתר חזקה והוי ה' מקודשת עכ"ד ובאמת דין זה מבואר להדיא באה"ע סי' ל"ז סעי' ו' דהוי קידושי ס' בתוך ו' וצריכה גט משניהם והוא מד' הטור ותמהני דאמאי לא הביא השעה"מ ד' הטור והמחבר אלו וכ' אח"כ אמנם התוס' בריש נדה ד"ה ואיכא כ' וז"ל ואי לאו ה"ט הוי מוקמי' לה אחזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי עמא כמו בנגע בא' דמעהרי רבנן בראהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת כו' וכ"כ שם בד"ה התם וז"ל אך קשה דאמרי' החם מנא הא מלחא דאזלי' בתר חזקה דכתיב ויצא הכהן כו' וקשה התם משום דליכא ריעותא דאכתי היכא דאיכא ריעותא מנ"ל עכ"ל הנה מבואר דס"ל דאזלי' בתר חזקה אפי' היכא דאתרע כו' והאריך בזה והביא אח"כ ד' הר"ן פ"ק דתולין י"א גבי גבינות שכ' וז"ל הלכך אם מצינו אותה עכשיו טרפה אמרי' השתא הוא דאתרעי ומיהו ה"מ בטריפות דאיכא למימר השתא סמוך לשחיטתה ממש נולד בה אבל בטריפות סרכא או שאר טריפות דא"א לתלות בשעת שחי' בהא ודאי אסורה דכיון דיצתה מחזקתה וע"כ קודם לזמן מציאה יצתה ואין אנו יודעים כמה אוסרים אותה למפרע וכענין שאמרו בכתמים כו' עכ"ל נ' מדבריו דס"ל כדעת התוס' בריש נדה דאזלי' בתר חזקה אפי' היכא דאתרע חזקה ושלא כדעת רש"י והטור כו' וכ' דלפ"ז יש לתמוה על הטור דביו"ד סי' פ"א פ' כד' הר"ן הנ"ל ובאה"ע הנ"ל נ' דס"ל דכל דאתרע חזקה לא אזלי' בתרה כו' וכן הק' ד' הר"ן אהדדי מהא דחולין הנ"ל לד' הר"ן דפ' מי שאחזו אמתני' דאם אינו ידוע אם הגט קודם למיתה כו' וכ' ליישב דגבי גבינות שאני דחזקה אלימתא היא כיון דאתיא מחזקה רובא דרוב בהמות כשרות הן והלכך אלימא טפי ואפי' היכא דאתרע אמרי' אוקמא אחזקה כו' ושפיר ד' הטור והר"ן הנ"ל והאריך בזה וכ' אח"כ דלפמ"ש יש ליישב מאי דהוה ק"ל לדעת הטור מההוא דגרסי' בפ' המדיר כו' האב צריך להביא ראי' כו' מוקי לה מעיקרא דלא כר"ג דאלו לר"ג היא נאמנת דחזקה דגופא עדיפא הרי דאזלי' בתר חזה"ג אליבא דר"ג דהלכתא כותי' אע"ג דאתרע לי' חזקה שהרי מום לפנינו ולפי הנ"ל לק"מ דהתם נמי איכא רובא דרובא דעלמא לאו בני מומין נינהו עכ"ד ועי' במח"א שם סי' ג' שהביא ד' הב"י שכ' ע"ד הטור הנ"ל דזה מבואר בגמ' וכ' דכונתו מדקא' אילימא בתוך ו' בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה משמע דלשמואל א"ש דהוי ס' ודחה דמזה אין ראי' דאה"נ דלשמואל נמי לא א"ש אלא משום דפריך לי' לרב נקט הכי והכי משמע מד' התוס' ד"ה ושמואל שהק' וא"ת לרב נמי דע"כ לא אחר דמצפרא. נמי בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה דנערות אבל אי הויא חזקה דנערות מודה רב דאוקמא אחזקתה אלמא משמע דתוך ו' מוקמי' אחזקת נערות וההוא דמקוה לרב נמי ה"ט משים דאיכא תר"ל כמו שנ' מהתוס' ומסתייע האי סברא מההוא דמייתי בגמ' לימא רב דאמר כר"נ ושמואל כר"י ומשני אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר"י ע"כ לא קא' ר"י התם דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו כו' יומא דמשלם שית אין בה חזקה דנערות משמע דאי הוי לה חזקה דנערות הוי מוקמי' לה אחזקה דנערות וכ' איברא דמההוא ברייתא גופי' איכא למוכח איפכא דקא' אם שכ"מ הוי עליהם להביא ראי' ול"א כיון דאיכא חזקה דכ"ע בחזקת בריאים קיימי נימא השתא הוא דחלה אלמא אפי' במקום חזקה אזלי' בתר השתא ולא מוקמי' לי' אחזקת בריא דמעיקרא כו' ואיכא למדחי דהתם נמי איכא תר"ל חדא דהרי חלה לפנינו ועוד דהעמד ממון על חזקתו כו' והאריך בזה וכ' דנ' להכריע כד' הטור הנ"ל דספי' הוי וסוגיא דשמעתין שפיר דייקא כותי' דקא' אדרבה העמד מקוה על חזקתו ומשני הרי חסר לפניך ואתרע לי' חזקה דמקוה ומאי דקא' בתר הכי בין לרב בין לשמואל מי קא נפקא נפשי' מחזקה דמקמא כלומר הכא ליכא שום חזקה דמה תאמר העמד הגוף בחזקת נערה הרי בוגרת לפניך והוי ס' משא"כ הכא דאמרי' אוקמא אחזקת בריא כיון דהשתא הוא בריא ולא אתרע חזקה דבריאות ומאי דקא' ר"נ אם שכ"מ הוא עליהם להביא ראי' דהשתא ל"ל אוקמא אחזקת בריאים דהרי חולה לפניך וכ"נ בההוא דנגע בא' בלילה כו' וכי אמרי' בריש תולין דאזלי' בתר חזקה היינו היכא דלא אתרע חזקה כו' והאריך בזה ובד' הר"ן פ"ק דתולין הנ"ל יעוש"ה והיינו כד' השעה"מ בטעם של הטור הנ"ל דס"ל דלא אזלי' בתר חזקה היכא דאתרע ועי' בתוי"ק מ"ש ע"ד הטור וב"י הנ"ל והאריך בזה ועי' במלבושי יו"ט שם סי' י"ב מה שהק' על תי' השעה"מ הנ"ל על הטור דשאני גבי גבינות דהוי חזקה דאתיא מכח רובא הלכך אלימא טפי דאפי' היכא דאתרע מוקמי' לה אחזקה כו' והק' דאיך אפשר לומר דחזקה דאתיא מכת רובא עדיפא מתיקה ברורה הא התוס' בחולין ובנדה ס"ל לאסור הגבינות אם שחטו הבהמה ונמצאת טרפה משום דכל חזקה שלא נתבררה בשעתה לא אזלי' בתרה ואי משום חזקה דאתיא מכח רובא ס"ל דאע"ג דהיכא דלא אתרע הוי חזקה מדקא' נשחטה הותרה וזה הוי חזקה מכת רובא מ"מ כיון דאתרע לא הוי חזקה ומשמע להדיא מדבריהם דאי הוי אמרי' דחזקה אף שלא נתבררה בשעתה נמי הוי חזקה וא"כ כיון דחיתה יותר מי"ב חדש נתברר למפרע שלא היתה טרפה אז הי' מותרין הגבינות אע"ג דאתרע החזקה אלמא דס"ל דחזקה הברורה עדיפא מחזקה דאתיא מכח רובא וכן מוכח מד' הרא"ש שם ואף שמסיק הרא"ד שם כד' רבינו יונה דאע"ג דהוי רק חזקה מכח רובא אתרע נמי מהני מ"מ מוכח שם דחזקה ברורה ודאי מהני אף דאתרע וא"כ איך אפשר לומר דהטור יסבור דחזקה ברורה גריע מחזקה דאתיא נוכח רובא היפך מדעת התוס' והרא"ש וכ' דבזה נסתר גם תי' השעה"מ שם ע"ד הטור מההוא דפ' המדיר הנ"ל כו' דהתם נמי איכא רובא דרובא דעלמא לאו בני מומין הן דלפמ"ש דחזקה ברורה לא גרע מחזקה דאתיא מכח רובא א"א לתרץ כן אך מ"מ יש לקיים תי' באופן זה כיון דאיכא כאן רובא דמסייע לחזקה דמעיקרא גם הטור מודה דחזקה דמעיקרא עדיפא נגד חזקה דהשתא וכה"ג כ' לתרץ הש"ך בסי' א' הקושי' על הרמ"א לענין שוחט שבדקו ונמצא שא"י כו' והק' על הש"ך מד' התוס' כתובות ע"ה ב' ד"ה אבל כו' ומיישב ד' הש"ך והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב דעת הטור הנ"ל דצ"ל דבוגרת כיון דלפעמים עשוי' לבגר בתוך ו' חדשים ואין לה זמן קבוע הוי חזקה העשוי' להשתנות וכמ"ש מהרי"ט ולכך אין מעמידין אותה על חזקתה כיון שהיא בוגרת לפנינו חיישי' למפרע כו' אבל מ"מ נ' דא"א לומר דתוך ו' אין לה חזקת נערות כלל דא"כ אף אם לא בדקה עד אתר ו' וקידשה עצמה תוך ו' הוי ס' קידושין ובאמת מד' הטור משמע דדוקא כשבדקה תוך ו' ונמצאת אצלה סימני בוגרת דאז חיישי' למפרע ע"כ נ' דחזקת נערות תוך ו' ודאי דהוי חזקה אך כיון דעשוי' להשתנות מעצמה בלי שום סיבה והיכא דאתרע לפנינו לא מוקמי' אחזקה דמעיקרא וחיישי' למפרע וא"כ ס"ל להטור דלא כהתוס' דב"ק דס"ל דחזקת מעוברת אע"ג דלמילד קיימי ואתרע החזקה לפנינו מ"מ אמרי' השתא הוא דילדה וכ' עוד אופן ליישב ד' הטור ודחה וכ' אח"כ דלפ"ז יצא לנו הדין כהח"מ דגם אפי' קידשה עצמה לבד נמי צריכה גט מס' ולא כהב"ש דכ' דאם קדשה עצמה בלא אבי' דלכ"ע לא חיישי' כיון דאיכא חזקת נערה וחזקת פנוי' דז"א דאי ס"ל להטור דחזקת נערה מקרי חזקה א"כ אפי' היכא שקדשה אבי' וגם עצמה נמי ליזל בתר חזקה דמעיקרא כו' וע"כ צ"ל דחזקת נערות לא חשיבא חזקה גמורה היכא שראינו שנשתנה. משאר נערות ונתבגרה בתוך ו' מה שאין דרכן של נערות להתבגר בתוך ו' ע"כ חיישי' גם למפרע ולכך אפי' היכא שקדשה רק עצמה בלבד נמי חיישי' דחזקת פנוי' הא אתרע כיון שקידשה עצמה א"כ אתילד ריעותא בחזקתה לפנינו אבל היכא דלא ראינו עד אחר יו' אף שנמצא לה כעת סימני בגרות לא חיישי' לקידושי עצמה מטעם דמוקמי' לה אחזקתה עכ"ד ועי' בפ"י בקידושין ע"ט א' ד"ה אילימא ובהיד החזקה סי' ט"ז ובהמקנה בקו"א סי' ל"ז סעי' ו' ובעיא שם ס"ק י"ב ובישוי"ע ס"ק ג' ובמעין גנים שם מ"ש בד' הת"מ והב"ש הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. ובד' הרמב"ם הנ"ל שכ' היתה ס' בוגרת כו' הנה הלח"מ שם כ' נ' מד' רבינו שלא הזכיר כלל הדין האמור בגמ' ומאי דכ' ס' בוגרת כל שיש לה ס' בשנותי' אם עברו כבר ו' חדשים שבין נערות לבגרות או לא קשה קצת אמאי לא אמרי' דאוקמי' אחזקתה וליהוי נערה בשלמא כשקידשה אבי' ל"א אוקמי' אחזקתה והוי נערה ומקודשת משום דאיכא חזקה אחרת כנגד זו והוא חזקה דאוקמה אחז"פ כמ"ש התוס' וכיון דיש ב' חזקות סותרת זו לזו הוי ס' מקודשת אבל כשקידשה עצמה לוקמה בחזקת נערה ואינה מקודשת וגם חזקת פנוי' מסייעת לזה ואם היינו או' דמאי דכ' כאן ר' כ ס' נערה ס' בוגרת היינו כגון שנראה בה אחד מסימני נערות כו' ואח"כ הביאה ב' שערות ועברו ו"ח מזמן שהביאה הסימן הא' ויש לנו ס' אם אותו הסימן סימן נערות והשתא בוגרת דכבר עברו הו' חדשים או דלמא לא הי' סימן נערות ולא נעשתה נערה אלא כשהביאה ב' שערות ומשם ואילך עדיין היא בתוך הו' חדשים כו' מתורצת קושי' דכיון דנראה בה סימן א' מסימני נערות ועברו הו' חדשים ל"א נערה היא ואוקמי' אחזקתה דכבר נראה בה סי' א' של נערות ואתרע לה חזקתה דנראה שהיתה אז נערה והשתא בוגרת אבל אם נפרש באופן הא' יקשה עליו קצת מ"ש עכ"ד ועי' במלבושי יו"ט שם שכ' ליישב כיון דעיקר הס' אצלינו באיזה זמן נולדה הבת וכלו הי"ב שנים וששה חדשים ל"ש לאוקמא על החזקה וכ' דכן נ' שגם הב"ש סי' ל"ז ס"ק ד' מפרש כן ד' הרמב"ם כו' ומיישב בזה ד' הרמב"ם פ"ת מהל' תרומות הל' י"ד דפ' ס' בן ט' שנים ויום א' כו' ה"ז אסור לאכול בתרומה ונ' מדבריו שם דאף שהוא גם עתה בס' זה מ"מ פוסלה כו' והיינו מטעם הנ"ל דבזה ל"ש לאוקמא אחזקה והא דל"א גבי אשה לוקמי' בחזקת כשרות דכיון דודאי נבעלה לס' זה ואתיליד הריעותא לפנינו ל"ש לאוקמה על החזקה וכן גבי קידושין ל"ש לאוקמה בחזקת פנוי' כיון דודאי נתקדשה אתרע חזקתה עכ"ד ועי' בהיד החזקה שם שכ' להסתפק בס' אם היא בת י"ב שנים וששה חדשים וקדשה בעצמה אם שייך חזקת נערות כו' וכ' דלכאורה משמע מד' הריטב"א בקידושין שם דנסתפק בזה ואח"כ דתה זה וכ' דלכאורה יש להוכיח דהיכא שהס' בזמן ל"א חזקה כיון דזמן ודאי עשוי להשתנות מתילא מדכ' התוס' ביבמות ס"ח א' ד"ה רישא כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת מבואר דין זה ברמב"ם הנ"ל דבס' אם היא בת י"ב שנה וששה חדשים וקדשה עצמה דהוי ס' מקודשת ומוכת דבס' בזמן ל"ש לאוקמא על החזקה וכמ"ש המלבושי יו"ט הנ"ל ולא ידענא אמאי לא הביא היד החזקה ד' הרמב"ם הנ"ל ועי' בפ"י בקידושין ע"ט ב' ובהמקנה שם ובמשרת משה שם מ"ש ע"ד הרמב"ם הנ"ל והאריכו בזה ועי' בעצמות יוסף בקידושין שם מ"ש והאריך בזה ועי' בבית נאמן חדר ת' מ"ש ע"ד הב"ש והלח"מ בכונת הרמב"ם הנ"ל וכ' נמי די"ל דהרמב"ם פליג על התוס' יבמות הנ"ל וס"ל דל"ש כאן לאוקמא אחזקה דעשוי' להשתנות כו' ומ"ש לענין ע"א בכה"ג אי הוי נגד חזקה והאריך בזה והיינו כהמלבושי יו"ט הנ"ל ועי' בב"ש ס"ק ג' שכ' דאם לא קדשה אבי' רק היא בעצמה אינה אלא ס"ק משום דחזקת פנוי' שלה מרע הסברא מדהיא השתא בוגרת אמרי' בצפרא היתה ג"כ בוגרת עכ"ד ועי' בבית נאמן שם שכ' דאין זה מוכרת דהא לשיטת רש"י שכ' דביומא דמשלם שית אין לה לא חזקת נערות ולא חזקת בוגרת י"ל דאזלי' בתר חזקה דהשתא דהיכא דחזקה דמעיקרא אתרעי ודאי דחזקה דהשתא עיקר כו' והאריך בזה ומסיק להל' ודאי שיש לחוש לקידושי' כיון דרגילות למיתי סימנים מצפרא עכ"ד וכ"כ בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט דהיכא דקדשה היא עצמה הוו ודאי קידושין ולא ס' כמו בנגע בא' דאם לא ראוהו חי מבערב דלא מהני חזקת טהרה נגד חזקה דהשתא שהרי טמא אפי' בר"ה אלמא דהוי ודאי ולא ס' ודלא כב"ש שכ' דבזה הוי ס"ק וכ' ועוד נ' דקדשה אבי' קודם הנץ החמה חוששין לקידושיו אף לרב דבזה קודם הנץ הוי כלילה והראי' מדתנן לקמן ס"ג היתה למודה לראות עם הנץ כו' רי"א כל היום שלה אלמא דשינוי הגוף תליא בהנץ החמה וכ"מ בהא דנגע בא' דקתני ולמחר השכים ומצא מת דהיינו אחר עמוד השחר משמע דאם מצאו מת אחר נץ החמה לא הוי כשעת מציאתן משום דתלי' השינוי בנץ החמה ועי' ביצה ז' גבי בדק בקינה של תרנגולים כו' ופירש"י שם כו' משמט דעמוד השחר גורם השינוי וצ"ע עכ"ד ועי' בדברי חיים דיני קידושין סי' י"ט מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והביא תשובת הרא"ש כלל ל"ג סי' ה' הובא בב"י אה"ע סי' מ"ג כו' דמשמע מדבריו דהוי קידושי ודאי כו' והאריך בזה ועי' בפ"י בקידושין שם ובהיד החזקה שם מ"ש ע"ד הב"ש הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:
ה והנה בחו"מ סי' רנ"א סעי' ב' פ' הרמ"א דאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו ואו' שמתנת שכ"מ הי' והמקבל או' שבריא הי' ולא יוכל לחזור על המקבל להביא ראי' והיינו כר"י בקידושין ע"ט ב' וב"ב קנ"ג ב' דתניא מי מוציא מיד מי כו' ופ' הרמ"א כר"י ואמרי' בקידושין שם אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר"י ע"כ לא קא' ר"י התם אלא דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו כו' ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' לר"נ ט"כ לא קא' ר"נ התם דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשי' מחזקה הוי עלי' לאתויי ראי' כו' וא"כ מוכח מד' הרמ"א הנ"ל דפ' כר"י דאף דאיכא רובא דרוב העולם בחוקת בריאים הם וגם איכא חזקה דהשתא דהוי בריא אפי"ה לא מהני נגד חזקת ממון ולכאורה קשה ע"ד הרמ"א דהא מבואר בבעה"מ ברפ"ב דכתובות דברובא וחזקה מוציאין ממון שכ' דהא דפריך הגמ' שם ט"ז א' וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי דקאי גם לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחה"ר הכא מודה משום דהוי רוב בצירוף חזקת הגוף אף שמואל מודה דהולכין בממון אחה"ר וכ"כ התוס' ישנים שם ומד' התוס' שם שכ' דלרב פריך אין ראי' דלא ס"ל כהבעה"מ די"ל דס"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות שם שהשיג על הבעה"מ וכ' וז"ל דהכא ליכא חזקה דגופה דאין האשה עומדת בחזקת שלא נשאת מעולם ואין לך בה אלא רוב כו' עכ"ל וכן ס"ל להתוס' אבל היכא דהוי חזקה ורובא י"ל דאף התוס' והרמב"ן ס"ל דמוציאין ממון כ"כ הר"ן בפ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ בשם הרשב"א דברובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע ועי' בספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ו' שהוכחתי נמי מד' התוס' בכתובות כ"ט א' ד"ה ועל הכותית כו' ומד' התוס' בב"ק כ"ז ב' ד"ה קמ"ל כו' דברובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ קשה על הרמ"א הנ"ל שפ' דעל המקבל להביא ראי' והא הוי רובא וחזקה אך י"ל דרוב בריאים לא הוי רוב גמור וכמ"ש הר"ן בתשובה סי' ס"ו הובא בב"י לקמן סי' ר"א וז"ל וקי"ל כר"י דס"ל דהנותן נאמן וטעמא משום דהעמד ממון על חזקתו ול"א העמד אדם על חזקתו חזקת בריא כמו שהי' מתחלה ואף שעכשיו הוא ג"כ בריא לפי שאותה חזקה עשוי' להשתנות שהרי החולי מצוי לפיכך אף שגם עכשיו הוא בריא אינו מבטל החזקת ממון עכ"ל הרי דס"ל להר"ן דרוב בריאים לא הוו רוב גמור וכן ס"ל להרמ"א הנ"ל ומש"ה פ' דעל המקבל להביא ראי' וכ"כ בדברי חיים שם דהרמ"א ס"ל כד' הר"ן הנ"ל ועי' בהמקנה שם שהק' נמי על הרמ"א הנ"ל שפ' כר"י דהא קי"ל דחזקה ורובא עדיף הא א"ק א"כ למה יוציא מידם בלא ראי' וכ"ש דקשה על רב דאמר אנא דאמרי כר"י כו' הא רב ס"ל דהולכין בממון אחה"ר והכא איכא נמי רובא דעלמא בחזקת בריאים וכ' ליישב דהאי רוב לאו רוב גמור הוא כיון דאמרו חז"ל שכ"מ שכ' כל נכסיו דיכול לחזור בהן היינו משום דאומדנא דמוכח הוא שאין אדם נותן כל נכסיו לאחרים אע"כ שנתן מחמת מיתה א"כ הא גופא הוי ריעותא לרוב דרוב ב"א אין נותנים כל נכסיהם אא"כ הוא שכ"מ ומחמת מיתה כו' עכ"ד ועי' בבית נאמן שם שכ' דד' הגמ' בקידושין הנ"ל צריכים ביאור דהאיך מדמה פלוגתא דרב ושמואל להך דכאן יש סברא דרוב מביאים סימנים מצפרא כו' וכ' לפרש דהיינו סברת הש"ס דיש כאן רוב נגד רוב דזה ודאי דלא שכיח כלל שבריא יתן כל נכסיו לאחרים כו' דהא מה"ט קי"ל דמתנת שכ"מ בכולי' יכול לחזור בו משום דחזקה דלא נתן אלא מדאגת מיתה כו' וא"כ כאן דמיירי במתנת שכ"מ בכולי' י"ל דאזלי' בת"ר ב"א שאין נותנים כל נכסיהם לאחרים בעת בריאתם ומסתמא הי' שכ"מ ויש כאן רוב אחר כנגדו דרוב ב"א בחזקת בריאים קיימא ועוד יש כאן חזקה המסייע עם הרוב לנותן והוא חזקת מרא קמא ולכן ס"ל לר"י כיון דהוי רוב נגד רוב הוי כס' השקול ומוקמי' הממון בחזקת בעליו הראשונים אע"ג דעכשיו הוא בריא לא מהני חזקה דהשתא לגרועי חזקת מ"ק דחזקה דמעיקרא עדיפא טפי ולכן ס"ל דהוא מוציא מידם בלא ראי' דחזקה דהשתא לא מהני מידי ור"נ ס"ל דחזקה דהשתא מהני לסיוע לס' וכיון שיש רוב נגד רוב אזלי' כתר חזקה דהשתא והשתא שפיר מדמה הש"ס להך פלוגתא דרב ושמואל כו' ודחי אמר לך רב כו' ע"כ לא אמר ר"י התם כו' ר"ל דאזיל לשיטתי' דאלים לרב רובא בכ"מ אפי' להוציא ממון ולכן כאן בצירוף סברא דהרי היא בוגרת לפנינו לא חיישי' לקידושי אבי' כלל משא"כ התם דס' שקול הוא דיש רוב נגד רוב ולכן אמרי' העמד ממון על חזקתו ר"ל חזקת מ"ק דעדיפא טפי ושמואל אמר לך ע"כ לא קא' ר"נ כו' דכ"ע בחזקת בריאים קיימי ר"ל דרוב זה עדיף מהך רובא דאינשי דאין נותנים שלהם כולו לאחרים דזה הוי רובא דאיתא קמן מהך רובא דליתא קמן כו' דשמואל ס"ל לחלק בהכי כו' עפ"ד התוס' סנהדרין ג' ב' כו' וכ"כ עוד שם בחלון י"ח עד חלון כ"ב ומ"ש עפ"ז לפרש ד' הגמ' ב"ב קנ"ג ההוא מתנתא כו' והאריך כזה יעוש"ה והיינו כעין ד' המקנה הנ"ל ועי' בתוי"ק מה שהק' על תשובת הר"ן הנ"ל דמ"ט דר"נ כו' והאריך בזה ולפ"ד הבית נאמן הנ"ל שפיר סברת ר"נ דס"ל דרוב זה דבחזקת בריאים קיימי עדיף מהך רובא דאינשי דאין נותנים שלהם כולו לאחרים משום דהוי רובא דאיתא קמן מש"ה ס"ל דאזלי' בתר השתא ועי' בבנין עולם שם מ"ש בד' הגמ' קידושין הנ"ל והאריך בזה ועי' בבית יצחק בסוף הס' בנעילת שערים דין אין הולכין בממון אחה"ר שכ' נמי דברוב וחזקה מוציאין ממון וכ' דגם התוס' ברפ"ב דכתובות הנ"ל נמי ס"ל כן והק' מב"ב קנ"ג לא כתב בה שכ"מ כו' וחכמים או' הממע"ה והא הוי רובא וחזקה כו' וכ' ליישב דהתם אתרע לה רובא דרוב הבריאים אין נותנים כל נכסיהם בלי שיור והוי כמו כו' רוב הנישאות בתולות יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול כו' והאריך בזה והיינו כמ"ש בספרו בית נאמן הנ"ל ועי"ש בב"ע סי' ל"ג מ"ש והאריך בזה ועי' בפ"י בקידושין שם שהק' נוי קושי' הנ"ל על הרמ"א הנ"ל דברפ"ב דכתובות משמע דברובא וחזקה מוציאין ממון וקשי' הלכתא אהלכתא כו' וכ' ליישב דהא דקי"ל כר"י היינו לפי שהמוחזק טוען ברי וכל היכא שהמוחזק טוען ברי ודאי הוי כלל גדול בדין הממע"ה אפי' לכמה רובא וחזקה משא"כ התם בכתובות דאיירי שהמוחזק טוען שמא כו' והאריך בזה, עוד הק' התוי"ק שם ד' הרמ"א אהדדי דבסי' רנ"א הנ"ל פ' כר"י ובסי' של"ה סעי' א' פ' בעה"ב ששכר מלמד ואמר שילך אצל קרובו לנסותו אם יוכל ללמוד עם הנער ולא הלך ואחר שלמד עמו או' שינסנו עדיין ועד מעיד שלא ידע ללמוד עמו הדין עם המלמד מאחר שיודע עכשיו מוקמי' לי' אחזקה שידע כבר ונשבע נגד העד ונוטל שכרו והוא מד' המרדכי פ' מי שמת בשם הר"מ שפ' כר"נ דאזלי' בתר השתא לאפוקי ממונא כו' והניח בצ"ע ובאמת לק"מ דהתם הוי ברי עם חזקה דהשתא מהני להוציא ממון וכדאמרי' בכתובות י"ב ב' דבברי עם חזקה מוציאין ממון וגם התם רובא נמי איכא דרוב המשכירים א"ע ללמוד יודעים וכמ"ש המרדכי שס וכ' דכ"ש זה שהתנה מעיקרא ע"מ שידע ללמדו דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי הלכך ל"א שוב למד אלא כי היכי דהשתא יודע ה"נ מעיקרא נמי ידע עכ"ל ומש"ה מהני להוציא שכרו מבעה"ב ועי' בטור האבן שם שכ' ולענין ממון כבר נתבאר כו' דהוא מוציא מידם בלא ראי' אע"ג דכ"ע בחזקת בריאים והשתא בריא לפנינו אפ"ה כיון שהיא חזקה העשוי' להשתנות לא אזלי' בתרה ואפי' תפסו בעדים מוציאים מידם אולם ברוב שאין עשוי להשתנות ואיכא נמי חזקה דהשתא מוציאין ממון כגון בהאי דהמרדכי כו' בשכר מלמד ולא ידע אם יודע ללמוד עם הנערים והשתא יודע אמרי' רוב העוסקים במלאכה זו יודעים והשתא יודע מוציאין ממון אולם נ' דוקא בברי ושמא אבל בברי וברי אין מוציאין ממון כו' עכ"ד הרי דהרגיש בקושי' התוי"ק וכ' ליישב כעין מ"ש ולק"מ קושי' התוי"ק הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א שם סי' של"ה ס"ק ט' שכ' ע"ד הרמ"א הנ"ל וכ"ז כשיטת התוס' שם כו' אבל הרי"ף וש"פ פ' דלא כר"נ וכמש"ל סי' רנ"א סעי' ב' עכ"ד ומשמע דס"ל כהתוי"ק הנ"ל דד' הרמ"א סתרי אהדדי אבל באמת ד' הרמ"א לא סתרי אהדדי כלל וכמ"ש ועי' בש"ש שם פי"ב שהק' נמי ד' הרמ"א הנ"ל אהדדי וכ' ליישב עפ"ד תשובת הר"ן הנ"ל דטעמא דר"י אינו אלא לפי שאותה חזקה עשוי' להשתנות שהחולי מצוי ולפיכך אפי' עכשיו נמי בריא אין או' חזקה מבטלת חזקת ממון ובמלמד כיון דרוב המשכירין עצמן ללמוד יודעין הן כו' והך רוב אינו מצוי להשתנות ומש"ה אזלי' בתר השתא אפי' לדידן דקי"ל כר"י ומשום דע"כ לא קא' ר"י אלא בשכ"מ ומשום דאע"ג דרוב בריאים הם מ"מ כיון דהחולי מצוי ועשוי להשתנות לא מהני הך רובא כו' עכ"ד וכעת ראיתי בהיד החזקה שם שהק' על הבעה"מ הנ"ל מהא דפסקי' כר"י דעל המקבל להביא ראי' אף דאיכא רובא וחזקה כו' וכ' מתחלה ליישב דהבעה"מ ס"ל כהרשב"ם דפ' כר"נ כו' ואח"כ דתה זה וכ' ליישב דלכאורה יש לתמוה בד' הגמ' ב"ב קנ"ג ב' כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כר"נ כו' וקשה מנ"ל לרבא ללמוד דינו מר"נ הא באמת יש שם ג"כ רוב כו' וכ' לבאר דרבא דאמר לעיל דהרי מת והרי קברו מוכיח עליו ס"ל סייעתא שפיר מר"נ דס"ל דגבי ר"נ ליכא רוב רק חזקה דהשתא כיון דאיירי ע"כ במחנה כל נכסי דבמתנה במקצת אף שהי' שכ"מ ליכא חזקה א"ו איירי בכל נכסי לכך סבר שפיר דל"ש לומר דרוב עולם בריאים הם דאף דרוב בריאים הם אבל רוב עולם שנותנים כל נכסיהם ליתנהו בריאים דאדם ל"ש שיתן כל נכסים לאחרים דמהיכא יתפרנס דמה"ט סתם שכ"מ שנותן כל נכסים אם עמד חוזר דודאי לא נתן הכל רק ע"מ שימות דאל"כ היאך נתן הכל אלמא דזה אומדנא דמוכת הוא לכך שפיר אתרע הרוב והוי כמו דאמרי' רוב נשים כו' וכל הנישאת בתולה יש לה קול וזו שלא הי' לה קול אתרע הרוב וכן זה אף דרוב עולם בריאים הם רוב הבריאים אין נותנין כל נכסים וזה הואיל דנותן כל נכסים אתרע הרוב דזה דרך של שכ"מ לכך מביא רבא שפיר ראי' מר"נ דלדידי' מהני רק חזקה דהשתא ואף ר"י י"ל דלא פליג עליו בסברא זו דלא מקרי רוב רק ס"ל דאף אם הוא בריא אינו מוציא מחזקת מ"ק אבל אי הוי נקרא רוב אף ר"י מודה דהי' מוציא מחזקת מ"ק בלא ראי' מכח רוב וחזקה כדין של בעה"מ הנ"ל ומיישב בזה קושי' הפ"י בקידושין שם על רב כו' אבל רבא ס"ל דלכ"ע ל"ש כאן רוב כנ"ל אבל כפי אשר מדתה הש"ס לשמואל י"ל דר"נ ס"ל זה לרוב אבל ר"י לא ס"ל זה לרוב כסברא הנ"ל ומיישב בזה קושי' על התוס' שם קנ"ב א' ד"ה ועוד כו' דהתוס' ס"ל כהבעה"מ הנ"ל כו' לכך מקשה שפיר דלעיל לר"י דלא מהני היינו דליכא רוב אבל חזקה דרבא הוא מכח רוב כו' לכך מקשו שפיר וא"כ ס"ל להתוס' כהבעה"מ עכ"ד ודבריו נכונים בזה והיינו כהבית נאמן והמקנה הצ"ל אבל מ"ש אח"כ דעדיין צ"ע דברפ"ב דכתובות מוכח להדיא דעת התוס' דלא כהבעה"מ עכ"ד וכ"כ בסי' י"א וי"ב וסי' י"ז שם דהתוס' כתובות הנ"ל לא ס"ל כהבעה"מ בזה אין דבריו נכונים דהתוס' כתובות הנ"ל ס"ל כמ"ש המלחמות שם דהכא ליכא חזקה דגופה דאין האשה עומדת בחזקת שלא לישאת מעולם אבל היכא דאיכא רובא וחזקה י"ל דאף התוס' ס"ל דמוציאין ממון וכמ"ש לעיל ובספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה שם ועי' בעין יצחק סי' ס"ה שכ' נמי להוכיח דברוב וחזקה מוציאין ממון וכ' דגם התוס' כתובות הנ"ל נמי ס"ל כן והק' נמי דאמאי פסקי' כר"י כו' והא איכא התם רוב וחזקה וכ' מתחלה ליישב משום דהתם הנתבע טוען ברי כו' והביא ד' הפ"י הנ"ל ואח"כ דחה זה וכ' ליישב כהמקנה וגם הביא תשובת הר"ן הנ"ל ליישב קושי' זו והאריך הרבה בזה ועי' עוד בספרו נחל יצחק סי' מ"ג שהביא ראי' מד' הרמ"א דסי' של"ה הנ"ל דברוב וחזקה מוציאין מהמוחזק כו' והק' מד' הרמ"א דסי' רנ"א הנ"ל ד"ה כר"י וכ' דש"ה גבי מלמד דטוען ברי וצירוף רוב וחזקה דהשתא דמוציאין ממון ע"י זה כו' א"נ שאני במלמד כמ"ש המרדכי שם דכ"ש זה שהתנה מעיקרא ע"מ שידע ללמדו ומלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי כו' אבל בהא דסי' רנ"א ל"ש כן ואח"כ הק' לפ"מ דקי"ל כר"י כו' אלמא דברוב בצירוף חזקה לא מהני להוציא ממון כו' וכ' ליישב דש"ה בסי' רנ"א דהוי חזקה דהשתא אבל חזקה דמעיקרא דעדיפא שפיר מוכח דבצירוף רוב מוציאין ממון כו' עכ"ד ועי' עוד בספרו באר יצחק חאה"ע סי' ו' מ"ש והאריך בזה אך ראיתי במהרי"ט ת"א סי' צ"ח שכ' וז"ל ועוד אע"ג דלגבי איסורא אזלי' בת"ר לאפוקי ממונא הא קי"ל אין הולכין בממון אחה"ר כדאמרי' בר"פ המניח ואע"ג דחוקה מסייע לרובא כדאמרי' בסוף קידושין ובפ' מי שמת גבי מי שכתב כל נכסיו ולא כתב בה שכ"מ דלא קי"ל כר"מ דאמר אם בריא הוא העמידנו על חזקתו שהי' בריא אלא כרבנן דאמרי הממע"ה עכ"ל הרי שכ' בפשיטות דאף ברובא וחזקה אין מוציאין ממון ולא הביא ד' הבעה"מ והר"ן הנ"ל שכ' להדיא בהיפך דברובא וחזקה מוציאין ממון ועי' בשערי הורה ח"ג כלל י"א פרט י"א שהביא ד' מהרי"ט הנ"ל וד' בעה"מ הנ"ל וגם הביא ד' התוס' בכורות כ' א' ד"ה ור"י כו' דס"ל נמי כמהרי"ט הנ"ל דאף ברובא וחזקה אין מוציאין ממון כו' והק' על הבעה"מ מהא דקי"ל כר"י כו' וכ' ליישב משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות דהחולי מצוי כו' והביא ד' תשובת הר"ן הנ"ל והאריך בזה וסיים בצ"ע לדינא ולפ"ד התשובת הר"ן הנ"ל אין ראי' מהרי"ט הנ"ל ראי' מהא דלא קי"ל כר"מ משום דהתם הוי חזקה העשוי' להשתנות דהחולי מצוי ומ"מ העיקר לדינא דברובא וחזקה מוציאין ממון וכדעת בעה"מ והר"ן הנ"ל וגם התוס' ברפ"ב דכתובות הנ"ל נמי ס"ל כן וכמ"ש וכ"פ בנחל יצחק ובעין יצחק שם וכן העלותי בספרי דמשק אליעזר שם וכ"כ בהמקנה בקידושין ד' א' ד"ה לא נצרכה בפשיטות דברובא וחזקה מוציאין ממון הובא דבריו בשערי תורה שם וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בהיד החזקה ובתוי"ק ובטור האבן שם מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בבית נאמן מ"ש להקשות בהא דחולין קל"ד א' גבי גר שנתגייר כו' ס' פטור כו' דהא יש להפרה חזה"ג שמעיקרא בחיים היתה והי' לנו לומר עתה נשחטה אחר שנחגייר כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' לעיל סי' ס"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הפלתי שם ס"ק י"ד בהא דגר שנתגייר יעוש"ה ועי"ש עוד בב"ע שהק' על המחבר דכאן פ' בדין הגבינות בטריפות שמחמת סרכא או בהוגלד פי המכה לאסור למפרע עד יב"ח ובחו"מ סי' רכ"ד פ' במוכר שור לחבירו ולמצא טרפה דאמרי' כל מי שנולד הס' ברשותו עליו להביא ראי' אפי' בהוגלד פי המכה ואפי' לא נתן מעות עדיין צריך לשלם דאמרי' כ"נ כ"ה בלקתה קודם ג' ימים דלכאורה הוא תמוה דהא אם הגבינות שנעשו בבית המוכר מפרה זאת אנו אוסרים אותם מס' וא"כ איך יוציא ממון מהלוקח מטעם חזקה דברשותו נמצא והרי החזקות סותרות זו את זו ויכול הטבח לומר להמוכר כיון שאתה בעצמך מחזיק בס' שמא ברשותך נולד שאתה אוסר הגבינות שאצלך וא"כ האיך תוציא ממנו ממון ומצינו דחזקת ממון עדיפא כו' שאפי' במקום רוב אין מוציאין ממון וא"ל דבאמת אם יש גבינות ברשות המוכר ואנו אוסרים לו אז א"מ ממון מיד הטבח משום דסתרי אהדדי כו' דמסתימת הפוס' שלא חילקו בזה לא משמע הכי וכ' ליישב דמ"מ הדין דין אמת דכך הוא דין תורה לילך בכל דבר אתר חזקתו אף דסותר לחזקה אחרת ובכ"מ שאנו מחזיקין הדבר ברשותו וא"ל להחזיק מרשות לרשות אף שסוקר לחזקה אחרת והביא דומיא לזה מהא דמצינו גבי ע"א שמעיד לאשה שמת בעלה שאנו מתירין אותה להנשא ואפי"ה אין האחין נכנסין לנחלה ע"י רק לענין כתובה גובה כו' וכן מצינו להיפך גבי נטבע במשאל"ס שאין מתירין את אשתו להנשא ואפי"ה האחין נכנסין לנחלה ע"פ כו' ואח"כ כ' דמד' התוס' נדה כ"ה א' ד"ה גבי בהמה כו' לא משמע הכי כו' וכ' ליישב ד' התוס' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בעין יצחק שם מ"ש ליישב ומ"ש ע"ד הקצה"ח סי' רכ"ד שכ' דע"כ ל"א כל מי שנולד הס' ברשותו כו' אלא היכא דאיכא חזה"ג דאלים טובא כו' ומ"ש ע"ד התוס' חולין נ"א א' ונדה נ"ח א' לענין כ"נ כ"ה והאריך הרבה בזה ועי' בפתח הבית סי' י"ז ובש"ש שמעתא ז' פי"ז י"ח ובחמדת שלמה חאה"ע סי' כ"ג כ"ד ובאמרי בינה דיני טריפות סי' י' וברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רכ"ד ס"ק ב' וסי' ס' ס"ק ז' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בב"ע שהק' על מ"ש הטור באה"ע סי' ל"ט דאם נמצאו בה מומין והיא ארוסה דמוכח התם דס"ל דהקידושין בטלים לגמרי וא"צ גט כלל וכמ"ש הב"ש שם ס"ק י"א כו' וקשה דהא אמרי' בכ"מ השתא הוא דאתרע כמו גבי גבינות והביא ד' הפלתי כאן שהרגיש בזה וכ' דה"ט משום דאמרי' כ"נ כ"ה וגם יש חזקת פנוי' דידה משא"כ בגבינות שיש כנגדה חזקת כשרות דבהמה ותמה עליו דהא מבואר דבכ"מ דל"ש לומר חסר ואתאי חזקה קמייתא עדיפא אפי' יש חזקה אחרת כנגדה וכ' דגבי מומין ג"כ שייך לומר חסר ואתאי דהא ע"כ מיירי במומין שאינם ראוים להיות בעת לידתה אלא כגון נכפה וריח הפה דבזה ל"ש לומר חסר ואתאי דמסתמא הי' בה חולי הגורם דבר זה והחולי ידוע שאינו בא בפ"א רק הולך וחסר והחולי מתגבר בכ"פ יותר ולכן שם תלוי הדבר ברשות די"ל דמזל דידה גרם או מזל דבעל שנסתפחה שדהו ולכן כשנמצאו בה המומין בעת אירוסין שעדיין לא נכנסה ברשות הבעל יש לנו לומר שמזל דידה גרם וכיון שהוא דבר שהולך וחסר חוקה דהשתא עדיפא טפי משא"כ כשעכשיו היא נשואה אמרי' דמסתמא מזל דבעל גרם ענ"ד ועי"ש עוד ובתוי"ק ובטור האבן ובבית נאמן ובד"ח שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ובד' מהרי"ט שהבאתי לעיל בריש הקונטרס שכ' בכונת התוס' יבמות ס"ח א' דחזקת קטנות לא חשיב חזקה דהוי חזקה העשוי' להשתנות ראיתי כעת בס' ברכת רצ"ה סי' קט"ז שהשיג נמי על מהרי"ט דחזקת קטנות חשובה חזקה גמורה אף שעשוי להשתנות וביחוד מד' התוס' בעצמם בקידושיו ס"ד גבי בני זה בן י"ג כו' דמוכח דס"ל דחזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה כו' וכ' בכונת התוס' יבמות הנ"ל דבאמת הך סברא דכל שעשוי להשתנות לא חשוב חזקה הוא סברא אלימתא אולם עכ"ז אינו רק כשאנו באים להכריע מתורת החזקה את הס' ולומר כיון שעד עתה הי' כך י"ל דלא נשתנה מכמות שהי' דלזה שפיר אמרי' כיון שמקודם הי' הדבר עשוי להשתנות ל"ש שוב לומר דהחזקה מכריע שלא נשתנה דהרי הדבר עשוי מאז להשתנות אבל כשאין אנו באין לדון מתורת זה שהחזקה מכריע ורק משום דכל שיש ס' אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו עד שיהי' בירור לפנינו וכמו בתרי ותרי דאין החזקה מכריע כלל הס' דלא עדיפא מעדים ואפי"ה מוקמי' אחזקה שפיר יש לדון בכה"ג אף שהי' הדבר עשוי להשתנות דמ"מ כל שלא נשתנה עתה בבירור אין אנו יכולין להוציא הדבר מחזקתו שהי' עד עתה וכ' אח"כ דהא דאמרי' דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא כו' דבאמת לענין שיכריע את הס' ב' החזקות שוים. הם ורק דכיון דמ"מ אין יתרון לענין הכרעת הס' לחזקה. דהשתא על החזקה דמעיקרא ועדיין הדבר שקול ממילא אין יכולין להוציא הדבר מחזקתו דמעיקרא ומשום דכל שהדבר ס' אצלינו א"י להוציא הדבר מחזקתו עד שיבורר לנו הדבר כו' דאין אנו צריכין לבא לזה שהחזקה מכריע ורק אף, שהדבר שקול מעמידים אחזקתו הראשונה וכמו בתרי ותרי ומעתה כ"ז היכי שיש כח ביד החזקה דמעיקרא ג"כ להכריע דבזה שפיר אמרי' דאף שיש חזקה דהשתא המכריע בהיפך מ"מ כיון שעדיין הדבר שקול א"י להוציא הענין מחזקתו וכמו היכי שאין כאן הכרעה כלל מצד החזקה דמעיקרא דמ"מ מוקמי' אחזקה אבל היכי שאין החזקה דמעיקרא מכריע כלל כגון היכי שאין עשוי להשתנות דלא חשיב חזקה להכריע ורק דאמרי' דא"י להוציא מחזקתו עד שיבורר ל"מ רק היכי דליכא חזקה המכריע להיפך אבל היכי דיש חזקה דהשתא המנגד שפיר יש לנו למיזל בתר חזקה דהשתא דכיון דחזקה דהשתא מכריע אח הס' דלזה אין החזקה דמעיקרא מועיל בכה"ג כיון שעשוי להשתנות ממילא אין כאן ס' רק בירור גמור ושפיר מוציאין מחזקתו הראשונה ומעתה שפיר ד' התוס' יבמות כיון דהשתא הוא ודאי בן ט' לא מוקמי' אחזקה דמעיקרא ואף דבכ"מ כשיש חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא אזלי' בתר החזקה דמעיקרא מ"מ הכא כיון דעשוי להשתנות א"כ אין כת ביד חזקה דמעיקרא להכריע שפיר אזלי' בתר חזקה דהשתא שהוא מכריע את הס' ול"ש שוב לומר שא"י להוציא הדבר מחזקתו בס' דהחזקה דהשתא הכריע את הס' ועשאו כודאי יחדיו ידובקו כו' ומיישב בזה הקושי' על הפוס' דס"ל דביה"ש דאפוקי יומי חשיב חזקת אי' וגזרו ג"כ על השבותין וא"כ אמאי דוקא היכא דעשה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת כו' הרי גם בעשה מלאכה בביה"ש דמוצ"ש לחוד הול"ל לפ"ז דחייב חטאת דמוקמי' בחזקת יום שעבר כו' והאריך בזה ועי' בטור האבן שם ובב"ע שם ובסי' ל"ג מ"ש בענין חזקה העשוי' להשתנות והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ג שליא כו'. עי' חו"ד ס"ק ב' שכ' דל"ש כל היוצא מן הטמא טמא רק בדבר המתמצה מגופה אבל בדבר שנוצר בתוכה ברי' חדשה בידי שמים ל"ש כל היוצא מטמא והביא ראי' מהא דצריך קרא לפרה הנולד מגמל כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני טריפות סי' י"א מה שהשיג עליו וגם השיג ע"ד מ"ש בס"ק א' והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ד וחלב . עי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קי"ז לענין פרה המשתנת דם אם מותרת החלב שלה דדעת השואל שם דמותר משום ס"ס ודימה זה לפרה שהיתה בוקא דאטמא שהתירו הגבעת שאול והטור האבן החלב שלה משום ס"ס וה"ה בזה והטוב טו"ד האריך הרבה בזה ופ' דהחלב אסור ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ד מ"ש והאריך בזה ועי' בס' משכן בצלאל סי' קפ"ב שהביא ד' הבית לחם יהודא שכ' להטריף דאולי ניקב כים השתן והוא השיג עליו וכ' דהוי ס"ס דהא בניקב כים השתן גופי' יש מכשירין והאריך בזה ופ' להכשיר מטעם ס"ם יעוש"ה:
ה ומי חלב. עי' בנחלת שבעה סי' כ' שכ' כפרה חולבת שיצאה ממנה דם עם החלב דהחלב אסור וגם הכלים שעמדו בהם החלב מעל"ע אסורין והאריך בזה ועי' בחינוך ב"י סי' ל"ח שפ' נמי לאסור החלב משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דיש דם בחלב או אדמומית מוכת דעדיין לא נשתנה לגמרי הדם לחלב ע"כ יש לאסור משום דם ממש והחמאה שנעשה מזה ימכור לנכרי כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד שם סי' קי"ח קי"ט שפ' נמי לאסור החלב כו' וצריך ס' נגד החלב כו' ואם ראינו דיש ס' נגד הדם אין לחוש שמא הי' שם יותר דאחזוקי איסורא לא מחזקין רק היכי דנפל אי' ולא ידענו כמה נפל אז ודאי אסור מס' כו' והאריך הרבה בזה ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' ל' שהשיג על החב"י דאנן לא קי"ל כמ"ד דם נעכר ונעשה חלב כדאיתא בנדה ט' א' כו' ועוד השיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' דיש לשער בס' נגד הדם יעוש"ה והיינו כהטוב טו"ד הנ"ל וכן עיקר לדינא וכעת ראיתי ברשמי שאלה חיו"ד סי' ל' שהביא ד' הנ"ש והחב"י הנ"ל והשיג עליהם ופ' נמי דאם יש ס' נגד הטיפי דמים דהחלב מותר וכ"ש הכלים שעמדו בהם מעל"ע דמותרין ולא חיישי' שמא הי' גם בחלב כמה טיפי דמים באופן שלא הי' ס' נגד הדם שנתערב בה דאחזוקי איסורי לא מחזקינן כו' ועוד הקיל שם דהי' אחר שנתבשל החלב ודם שבשלו דרבנן כו' והאריך בזה והיינו כהטוב טו"ד והב"ע הנ"ל ועי' בדברי יוסף סי' תקכ"א ובאו"ה כלל מ"ט דין ג' בזר זהב שם אות ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ו וי"מ שאוסר בזה. עי' בערוגות הבושם ס"ק ז' מ"ש לענין אם אסור בב"נ להך דעה דאוסר משום אבר מה"ח והביא ד' הפלתי והאריך בזה ובס"ק ח' מ"ש ליישב קושי' הפלתי להך דאוסר מימי חלב מאי מייתי הש"ס ראי' דחלב שרי מהא דחריצי חלב וארץ זבח חלב ודבש כו' והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ז
ז סכנה כו'. עי' ש"ך ס"ק כ"א שכ' אבל אם הוא חולה שא"ב סכנה אסור להחזירו אע"פ שא"ב אלא אי' דרבנן כו' ועי' בעצ"ל שכ' דמוכח מזה דסתם יינם אסור לחולה שא"ב סכנה לשתות דהוי דרך הנאתו ועי' מג"א סי' שכ"ח בשם תשובת רמ"א משמע דמותר והניח בצ"ע ועי' בתשובת רע"א סי' נ"ה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה: