יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות בשר בחלב · סימן צד
סעיף א
א שנתחב . עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' מהרש"ל שכ' וז"ל דאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערי' בסתם דרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף עכ"ל חד' מהרש"ל אלו מוכח דלא כהפלתי ס"ק א' שכ' דצריך לשפר נגד חלק הכף שהכניס לתוך הקדרה אפי' נגד מה שלמעלה מן התבשיל דתם מחמת הבל הקדרה כו' ומד' מהרש"ל הנ"ל מוכת דלא כדבריו אלא דא"צ לשער אלא נגד מה שנתחב הכף בתבשיל ולא נגד מה שנתחב בקדרה כי הכל לפי התבשיל שבתוכה כשהיא הרבה א"צ לתחוב הכף כל כך ואם החבשיל מעט צריך לתחוב כל הכף עם הבית יד שיגיע עד התבשיל וצריך לשער נגד כל הכף עם הבית יד אלא ע"כ דא"צ לשער רק נגד מה שנתחב בתבשיל ובתבשיל דרך לתחוב רק ראש הכף וכ"כ בבית יהודא דמד' מהרש"ל הנ"ל מוכח דלא כהפלתי ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' פ"ב שכ' נמי דמד' מהרש"ל מוכת דלא כהפלתי וכ' דכן נוהגים בעלי הוראות וכ"פ בחכ"א כלל מ"ו דין ו' דא"צ לשער רק מה שתחב בתוך התבשיל כו' אבל מה שהוא בתוך חלל הקדרה א"צ לשער דלא כהפלתי ובבינת אדם שם סי' ס"א הביא ד' או"ה כלל ל"ז דין ב' שכ' דוקא מה שנכנס בתבשיל כו' וכ' על הפלתי דנעלם ממנו ד' או"ה והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובחו"ד ס"ק א' מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' שכ' נמי דמד' מהרש"ל הנ"ל מוכת דלא כהפלתי והביא ד' החתם סופר הנ"ל והק' כיון דנתחב בקדרה רותחת נמי תתאה גבר ומפליט גם מה שלמעלה מן הרוטב כו' והביא ד' הפרמ"ג דמחלק בין כלי למאכל כו' והאריך בזה ואח"כ הק' דעכ"פ הכף מה שלמעלה מרוטב כיון שנגע ברוטב עכ"פ יפלוט כד"ק כדין נוגעין זה בזה בסי' ק"ה כו' וא"כ נבעי ס' נגד הקליפה שלמעלה מן הרוטב ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בד"י סי' תרכ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
ב בקדרה . עי' פ"ת ס"ק א' שהביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ט"ז שכ' דאפי' אין היכר בכף עד כמה תחב אלא שאו' עד כמה מהימן ול"א בזה מלתא דלא רמיא כו' והק' עליו וכ' דט"ס בד' הנו"ב מ"ש מר"ס צ"ד וצ"ל מס"ס צ"ד כו' ועי' לעיל סי' י"ח ס"ק ד' מ"ש דאין כאן ט"ס ומ"ש ע"ד הנו"ב ומ"ש בענין מלחא דלא רמי' כו' והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:
ג בהג"ה ראשונה עיקר. עי' ש"ך ס"ק ג' ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ג' שכ' להסתפק כלי מתכות שהותם באור ממש ותוחבו לתבשיל צונן אי שייך תתאה ואינו אוסר רק כ"ק או שאני הוחם ע"י אש ממש וכה"ג מחלק הש"ך לענין מפליט ומבליע בכולו בין הוחם ע"י אור או ע"י מים חמין עכ"ד והניח בצ"ע ועי' בתו"ד לקמן סי' ק"ה ס"ק ט' שכ' דאם הוחם ונתלבן באור נ' דאפי' אם התתאה צונן אוסר דמה שנתלבן באור אינו מתקרר מתתאה הצונן ויכול אפי' לבשל תתאה צונן דאלת"ה תקשי לרב דאמר עילאי גבר משבת מ"ח מהא דגלגל ביצה בתולדות אור דחייב אלמא דדבר המתלבן באור יכול לבשל עילאי לרב ה"ה תתאה לשמואל וגם החוש מעיד זה שאם יניח אבן או ברזל או שאר דבר מלובן על חתיכת בשר שיצלה ולפעמים יהי' החום חזק כ"כ עד שישרף עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דיכול אף לבשל התתאה הצונן ועי' בבינת אדם סי' נ"ח שכ' בפשיטות דודאי אין חילוק לענין תתאה גבר בין שהכלי מלובן מאש או מחמין דאינו אוסר רק כ"ק שהרי בפ' כ"צ בשמעתין דתתאה גבר פריך ממתני' דנטף מרוטבו על החרס והחרס הוא מלובן מאש וכ' שמעתי בשם גדול אחד שהק' משבת דהמגלגל ביצה בתולדות אור כו' וכ' ליישב והאריך בזה הרי שכ' להיפך מהחו"ד והגדול א' שהביא הוא החו"ד הנ"ל ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' י"ב שכ' ע"ד הב"א הנ"ל דדבריו מגומגמין שם הי' ס"ד בחרס צוננת ולשמואל איירי בחרם רותח תתאה גבר וכ' דהדבר מבואר בעור או"ת סי' שי"ח דחמין שנתבשל לצורך רחיצה אסור ליתן לתוך צונן הרי דהוי רותחת גמור כמו עומד אצל אש ולא אזלי' בתר עילאי ותתאי ואף בדבר המתערב כמו מים דל"ש בהו עילאי ותתאי כמ"ש הר"ן והרשב"א בשבת מכ"ש דבר גוש המתלבן ע"י אור דמבשל לתתאה ואוסר כו' והביא ד' הראב"ן סי' נ"א בענין מליגת התרנגולת לערות רותחין עליהן דעירוי מבשל כ' וז"ל ואי קשי' תם לתוך צונן דאמר שמואל תתאה גבר תי' כי קא' שמואל בתם לתוך צונן אבל ברותחין על צונן לא אמר דתתאה גבר וראי' מברייתא דתניא כותי' דשמואל בשר תם שנפל לתוך חלב תם או רותח לתוך רותח וכן צונן לתוך תם אסור תם לתוך צונן קולף צונן לתוך צונן מדיח ולא קתני חם לתוך צונן ורותח לתוך צונן קולף ש"מ דשאני רותח מתם דרותח לתוך צונן לא סני בקליפה משום דמבשל ומבליע עכ"ל והאריך בד' הראב"ן יעוש"ה ועי' בס' תסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ל' מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בבינת אדם סי' ס"ב ובפלתי ס"ק ב' ג' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובש"ד ס"ק ג' ובתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובעה"ב ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ד אם תחב. עי' ש"ך ס"ק ד' שכ' דאפי' אם תחב כמה פעמים א"צ רק ב' פעמים ס' כו' ועי' בחו"ד ס"ק ד' מה שהק' עליו ומ"ש בכונת ד' הש"ך עפ"ד הרשב"א שהביא הט"ז סי' צ"ג ס"ק ב' כו' דעל טעם הבשר שנבלע בפעם הב' אינו יכול לחול עליו שם בב"ח כיון שכבר הוקלש טעם החלב בחתיכה הראשונה ואטעם קלוש א"י לחול עליו שם חדש רק כיון שכבר נאסר החלב ואוסר כמו שאר אי' בטעם קלוש של אי' והוי כמו שאר אי' דל"א חנ"נ כו' עכ"ד ועי' בבית יהודא מה שהשיג עליו וכ' דז"א דהא לענין הצרכת ס' א"צ שיעלה רתיחה כשתחב בו הכף ולא הוקלש טעם החלב שבכף וכ' דכונת הש"ך כפשוטו כיון שכבר נאסר החלב שבכף שוב אין הבשר שנבלע בו נ"נ ומיישב קושי' החו"ד והפר"ח על הש"ך והאריך בזה ובד' הפרמ"ג בש"ד ס"ק ד' ובד' הפרמ"ג סי' צ"ב בש"ד ס"ק י' ועי' בעה"ב ס"ק ה' מ"ש ע"ד הש"ך הנ"ל והאריך בזה ובס"ק ד' מ"ש על קושי' הש"ך ס"ק ה' מלקמן סי' צ"ט כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ה הכף אסור. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' לדעת הרב סי' צ"ה סעי' ג' אפי' לא הי' בקדרה אלא מים או שאר דברים כו' הכף אסור והכי קי"ל עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ת' שהק' דהא הרמ"א כ' בסעי' ה' כו' או שיש במאכל ס' הכל שרי אפי' שניהם ב"י ע"כ ס"ל כחי' הב' של התוס' כו' א"כ לפ"ז גם כאן הכף שרי להרב ואיך כ' הש"ך דלהרב הכף אסור דהא כאן מיירי ביש ס' כו' ודחק ליישב וכן הק' בחידושי רע"א ועי' בחו"ד ס"ק ה' שכ' ליישב דלפי המנהג שכ' שם רמ"א דנוהגים לאסור הכלי שאב"י גס ביש ס' אסור עכ"ד וכ"כ בס"ק ט' דהכף יש לאסור אף שיש ס' ועי' בבית יהודא מה שהק' עליו דהא הש"ך כ' לדעת הרב סי' צ"ה סעי' ג' כו' ולפ"ד החו"ד אין זה בסי' צ"ה סעי' ג' כי אם בסי' זה סעי' ה' ועוד שכ' הש"ך לדעת הרב והכי קי"ל משמע שדעת הרב כן ולא מנהג וכ' דנ' דכונת הש"ך שכ' דלדעת הרב כו' נאסר הכף היינו באם אין ס' נגד הכף דהא כ' כמו דאיתא בסי' צ"ה סעי' ג' והתם מיירי שאין ס' במים ומה שהק' הפרמ"ג דאי מיירי הש"ך באין ס' נגד הכף הו"ל לציין אסיפא דמיירי באין ס' נ' דאסיפא לא הי' יכול לכתוב דאף אם נתבשל בקדרה שאר דברים. ג"כ הדין כן אם הקדרה ב"י ז"א דהא אם נתבשל בה בשר כ' המחבר דהכל אסור בהנאה ובזה יש חילוק בין אם נתבשל בה בשר ובין נתבשל בה שאר דברים דאם נתבשל בה בשר אז הכל אסור בהנאה ולא סגי שישליך דמי הנאה ליה"מ דהא הכל נעשה גוף האי' שאסור בהנאה משא"כ אם נתבשל בה שאר דברים אף שטעם הקדרה וטעם הכף מתערבים ונעשה גוף אי' האסור בהנאה מ"מ השאר דברים שנתבשלו אף שנתערב בהם טעם בב"ח ואין בהם ס' לבטל הטעם ונ"נ מ"מ הוי כשאר איה"נ שנתערבו באחרים דמהני הולכת דמי הנאה ליה"מ וכמ"ש באו"ה כלל כ"א דין ו' כו' ולא מיבעיא לפמ"ש הש"ך בס"ק כ"ב דבב"ח שנתערב בשאר דברים להסוברים בשאר אי' ל"א חנ"נ אף בזה הדין כן שכבר נאסר ודאי דיכול למכור התבשיל אם נתבשל בקדרה שאר דברים חוץ מדמי אי' שבו כו' אלא אף להב"י וב"ח דס"ל דכל הבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' מ"מ אינו אלא מדרבנן ודבר האסור מדרבנן משום בב"ת מותר בהנאה כו' נמצא כיון דהשאר דברים מותרים בהנאה רק שיש בהם טעם בב"ת שאסבה"נ א"כ מותר למכור לעכו"ם כיון שאין העכו"ם נותן יותר בשביל שיש בהם טעם בב"ת כו' עכ"ד ולפ"ד באם יש ס' אף הכף שרי אף להש"ך והיינו דלא כהחו"ד הנ"ל ועי' בדברי חמודות פ' כ"ה סי' כ"ט אות קנ"ז שכ' וז"ל והוי יודע דלא תטעה בלשונו שבהג"ה שנ' לכאורה דקאי נמי להחמיר כך היכא שנתבשל בס' ולא הוא דלא קאי אלא אהיכא דהותר משום שהאחד אינו ב"י וזה פשוט עכ"ל הרי דס"ל דביש ס' אף הכף מותרת והיינו כהבית יהודא הנ"ל ועי' באו"ה כלל ל"ז דין ט' שכ' וז"ל וה"ה אפי' אם הקדרה והכף שניהם ב"י ויש ס' בתבשיל נגד הכף ג"כ מותר הכל אף הכף לכתחלה אלא שצריך אז לאכול הירקות במינו של הקדרה דאותו טעם לא נתבטל עכ"ל הובא דבריו בד"מ ס"ק ה' וכ"כ עוד באו"ה כלל ל"ה דין ז' וז"ל אבל אם יש ס' בתבשיל נגד הכף אז מותר הכל אע"פ ששניהם ב"י המאכל והירקות כו' וצריך אז לאכול במינו של הקדרה שהוא עיקר שהרי אין בתבשיל טעם לבטל הקדרה ואף הכף מותר בכאן מאחר שהתבשיל אין של בשר עצמה וגם לא. נאסר מעולם להיותו חוזר ואוסר הכף שהרי יש בו ס' נגדו ומהקדרה לא קיבל כ"א נ"ט בר נ"ט כו' עכ"ל הרי דס"ל דביש בו ס' אף הכף מותרת אך בכלל ל"ד שם דין ט"ו כ' וז"ל כף חולבת שהודח בין כלים הרבה של בשר ב"י אם הי' ס' במים נגד כל הכף ודאי שאר הכלים מותרים אבל הכף אסור לשניהם דטעם הבשר שבמים לא נתבטל נמצא שבלע עתה מבשר ב"י עכ"ל ומשמע דס"ל דהכף אסור אף ביש בו ס' וכן ראיתי בבינת אדם סי' ס"ד שהק' ד' האו"ה אהדדי וכ' ליישב דהתם בכלל ל"ד שאני דמיירי שהי' שומן בעין על הכלים של בשר ודומה לתוחב כף חולבת ב"י בקדרה שמבשל בו בשר ויש ס' נגד הכף דהכף אסור משא"כ כשתבשל מים או ירקות אע"ג דיש טעם בשר במים מן הקדרה מ"מ חשבי' לנ"ט בר נ"ט וכ' דלפ"ז צ"ע על הש"ך הנ"ל דכ' דלרמ"א אסור הכף והרי בד"מ ובאו"ה ב' פעמים כ' להדיא דהכף מותר והש"ך לא הביא דבריהם וכ' דאפשר שכונתו לפמ"ש הש"ך סי' ציה ס"ק ח' בשם הר"ן גבי הדחה בשניהם ב"י דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב בעצמה שלא באמצעית המים א"כ לא הוי נ"ט בר נ"ט א"כ ה"ה הכא וא"כ מדינא אסור ולפ"ז י"ל דמה שנוהגין לאסור הכלי שאב"י כמ"ש הרמ"א סעי' ה' היינו נמי דחוששין לטעם זה של הר"ן וא"כ ה"נ יש לנהוג כן ביש ס' וכמ"ש הר"ן עכ"ד ובחכ"א שם כלל מ"ו דין ט' כ' דביש ס' אף הכף מותר שהכף לא קיבלה טעם בשר אלא מנ"ט בר נ"ט ובמוסגר כ' דד' הש"ך הנ"ל שכ' דאף הכף אסור צ"ע שהרי כ' הרמ"א סעי' ה' דאם יש במאכל ס' הכל שרי וכ"כ באו"ה כלל ל"ז וכ"כ בד"מ ובאמת ד' או"ה סותרין דבכלל ל"ד סי' ט"ו כ' גבי הדחה דהכף אסור ואפשר מצד המנהג יש לאסור הכף עכ"ד והוא כמ"ש בב"א הנ"ל והיינו כד' החו"ד הנ"ל אבל בדברי חמודות הנ"ל מבואר להדיא דביש ס' אף הכף מותר ולפ"ד הבית יהודא הנ"ל אף הש"ך נמי ס"ל דביש ס' אף הכף מותר וכן ס"ל להחידושי רע"א הנ"ל ומש"ה תמה על הש"ך ולפ"ד הבית יהודא אין כאן תמי' על הש"ך דהש"ך מיירי באין ס' אבל ביש ס' אף הש"ך ס"ל דאף הכף מותר וכן נ' עיקר לדינא דבשניהם ב"י ויש בו ס' דאף הכף מותר ועי' בד"י סי' תרל"ב מ"ש ע"ד הפרמ"ג והחו"ד והב"א הנ"ל והאריך בזה והביא נמי הדברי חמודות הנ"ל ובשי' תרכ"ט שם מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בחכ"א כלל מ"ת סי' י"א מ"ש בזה:
ו שהי' ב"י. עי' ש"ך ס"ק י' מה שהשיג על הב"ח ועי' בחו"ד ס"ק ו' מ"ש דהדין עם הב"ח והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובמקמ"ח ובעה"ב ס"ק ו' מ"ש להשיג על החו"ד וב' דהעיקר כהש"ך והאריכו בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י' ובד"י סי' תר"ל מ"ש והאריכו בזה. יעוש"ה:
ז פירות כו'. עי' ט"ז ס"ק ד' שהביא בשם או"ה ורש"ל ות"ת דהמאכל שנאסר צריך להשליכו דוקא לבה"כ אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו וכ"פ החו"ד בחידושים ס"ק י' ועי' לעיל סי' פ"ז ס"ק א' מ"ש דהחו"ד סותר ד"ע ממ"ש במקו"ח סי' תמ"ח ס"ק י' דדוקא בחמץ אסור ליתן לפני הכלב אבל בשאר איה"נ מותר והארכתי בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ח בהג"ה חומרא בעלמא. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט' שכ' דכל היכא דמתירין לצורך ע"ש כו' לא מסתבר לאסור אח"כ הואיל ואשתרי אשתרי עכ"ד ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' ל"ט שחקר למצוא סמך לזה בש"ס ופוס' והביא ד' הגמ' בחגיגה כ"ו א' בפותח חביתו ע"ג הרגל כו'. ומד' הגמ' בחולין י"ז א' אברי בשר נחירה כו' וממשנה א' פ"ד דדמאי הלוקח פירות מע"ה ושכח לעשרן כו' ואח"כ כ' בענין הואיל ואשתרי אשתרי כו' והאריך בזה ומסיק דמנהג ישראל תורה שהתבשיל שהותר לצורך שבת מותר גם לאחר שבת וגם מה שמתירין להקצב או לבעל אכסניא משום הפ"מ מותר גם לאחרים כיון דאשתרי אשתרי ויש לזה סמך בש"ס ופוס' עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קע"ב שכ' די"ל דב' לשנא בנדה ט' גבי מהו שעת הדחק א"ד שני בצורת הוי וא"ד טהרות אפושי לעבידא וחשו רבנן להפסד טהרות דפליגי בדין זה של הפרמ"ג הנ"ל כו' וגם כ' דיש לדמותו למעשה דחכמי ווילנא שהביא הפר"ת לקמן סי' ק"י ודחה זה וגם הביא ד' הגמ' חגיגה הנ"ל וד' הגמ' חולין הנ"ל כו' ודחה דאין ראי' משם וגם הביא ד' הב"ש באה"ע סי' ט"ו שכ' להסתפק בנשא שני' באונס ועבר האונס אי מותר לקיימה והעלה דאסור וצריך לגרשה דנ' דגם כאן הדין כן ודחה זה ואח"כ הביא ראי' מיבמות ל"ז ב' גבי ספק ויבם דאמרי' קם דינא כו' והאריך הרבה בזה ופ' דהדין דין אמת כהפרמ"ג הנ"ל ובסי' קע"ג שם האריך נמי בענין זה יעוש"ה:
סעיף ו
ט' בצלים כו'. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק כ"ב שכ' להסתפק נ"ט בר נ"ט דאי' אי הוי ד"ת או דרבנן ונפ"מ לסד"ר וכ' דע דמסמ"ק ואו"ה כלל ל"ד דין ד' מבואר להדיא דנ"ט בר נ"ט הוי דרבנן מטעם דנ"נ בשאר אי' ולהר"ן פכ"ה יש לס' אי מה"ת או מדרבנן הואיל ותל עליו שם אי' לא ראו להתיר אח"כ מכמה טעמים כו' עכ"ד ובסי' שאח"ז במשב"ז ס"ק א' כ' דעי' בתשובת הרשב"א סי' תקי"ו משמע קצת דהוי ד"ת ועי' בספרו ראש יוסף בתולין קי"ב ב' ובספרו גינת וורדים כלל ס"ה שהאריך בזה ומסיק דאינו אלא מדרבנן ועי' במקמ"ח בסי' שאח"ז שכ' להוכיח מד' הרא"ש פג"ה סי' ל"ת דאסור מה"ת מהא דהביא שם מחלוקת ר"א אי אמרי' בשאר אי' חנ"נ וכ' דניחא נמי לפי' מה שציוותה תורה להגעיל כלי מדין כו' דמוכת דס"ל דאסור מה"ת וכבר קדמו בראי' זו הפרמ"ג באו"ת סי' תנ"ב בא"א ס"ק י"א ולא ראה המקמ"ח ד' הפרמ"ג שכבר הקדימו בזה וסיים הפרמ"ג שם דברא"ש י"ל דנ"נ מדרבנן הוא ועי' בשערי תורה ת"ג כלל י"ט פרט ג' שכ' דדעת הרשב"א שהביא הטור לקמן סי' צ"ח והרמב"ן ס"ל דנ"ט בר נ"ט דאי' אינו אסור אלא מדרבנן והאריך בזה והיינו דלא כהפרמ"ג הנ"ל בדעת הרשב"א ועי' בישוי"ע בסי' שאח"ז ס"ק א' שכ' דנ"ט בר ל"ט דאי' אינו אלא מדרבנן והאריך בזה ועי' בס' המנוחה בסוף הס' בבית המנוחה שם שהביא ד' בעה"ג בהל' דם שכ' מדאמרה תורה משרת לאסור טכ"ע דוקא הטעם אסרה תורה ולא ריח וריחא לאו מלתא וכ' דיש לעי' למה בחר הה"ג דוקא אי ילפי' ממשרת טכ"ע ולא כ' סתמא דרק טעם אסרה תורה ולא ריח אף אי ילפי' מגיעולי עכו"ם טכ"ע י"ל כן והביא ד' הפרמ"ג והראש יוסף הנ"ל שכ' דנ"ט בר נ"ט דאי' אינו אסור אלא מדרבנן וכ' דזה תליא אי ילפי' טכ"ע ממשרת או מגיעולי עכו"ם אי ממשרת דמיירי בשרה ענבים במים ושותה המים שם יש במים טעם ראשון שיצא הממש מהענבים ואמרי' רק טעם ראשון אסרה תורה ולא טעם שני אבל אי ילפי' מגיעולי עכו"ם טכ"ע הלא מה שבא בתוך התבשיל הוה נ"ט בר נ"ט בתחלה לכלי מדין בא טעם ראשון ומשם יוצא לתבשיל ובכל זאת הוצרכה התורה הגעלה מוכח דנ"ט בר נ"ט דאי' מה"ת אסור וכ' די"ל דרב ושמואל אזלי בזה לשיטתם דלפמ"ש התוס' בפסחים מ"ד ב' דלר"מ דס"ל דנוטל"פ אסור ואין בג"ע חידוש יליף טכ"ע מג"ע ורב ס"ל נוטל"פ אסור יליף מג"ע טכ"ע ונ"ט בר נ"ט דאי' מה"ת אסור לכן אוסר נ"ט בר נ"ע דהתירא עכ"פ מדרבנן אבל שמואל דס"ל בע"ז ס"ז פר"ש דנוטל"פ מותר וג"ע חידוש הוא יליף ממשרת טכ"ע ונ"ט בר נ"ע דאי' רק מדרבנן אסור ס"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא לגמרי מותר דאין עושין גזירה לגזירה והנה הריח קלש יותר מנ"ט בר נ"ט אך לרב דס"ל נ"ט בר נ"ט דאי' מה"ת אסור אוסר גם ריחא אבל לשמואל דס"ל נ"ט בר נ"ע דאי' רק מדרבנן אסיר ס"ל בירושלמי פ"י דתרומות כלוי דריחא לאו מלתא לפ"ז ר"ל דס"ל בע"ז ס"ז כר"מ דנוטל"פ אסור יליף מג"ע טכ"ע ס"ל כרב דריחא מלתא ולדינא קי"ל כר"ש דנוטל"פ מותר ונ"ט בר נ"ט דאי' רק מדרבנן אסור קי"ל בריחא דקלש מנ"ט בר נ"ע דמותר וכ' דא"ל לפ"ז מאי מקשי' מאין צולין ב' פסחים על לוי הרי אמרה תורה שבירה בכ"ח ומוש"ט בכלי נחושת משום פליטת נותר הא הוי נ"ט בר נ"ע ובכל זאת אסרה תורה וה"ה דריחא מלתא בקדשים אך הא דעת הר"ן סוף ע"ז דלא משום פליטת נותר ציותה התורה שבירה ומוש"ט כ"א משום נותר הבלוע בכלי שצריך ביעור ע"י שבירה ומוש"ט וכ"ז שהוא בכלי הוי טעם ראשון אבל טעם שני י"ל דלא אסרה התורה עכ"ד ולפ"ד מוכח דס"ל לבה"ג הנ"ל דנ"ט בר נ"ט דאי' אינו אסור אלא מדרבנן וכמ"ש הראש יוסף והגינת וורדים הנ"ל ומ"ש לדבר פשוט דרב ס"ל נוטל"פ אסור לא נהירא דהא רבא בע"ז ס"ח ב' קא' דמספקא לי' אי ס"ל לרב דנוטל"פ אסור או מותר אך י"ל דכונתו לד' רש"י בפסחים ל' א' ד"ה אמר שכ' דרב ס"ל דנוטל"פ אסור ועי' בתוס' שם ד"ה אמר מ"ש בזה ולפ"ד התוס' אין ראי' מד' רב שם דס"ל נוטל"פ אסור ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' ו' שכ' ונ"ט בר נ"ט דאי' אסור מה"ת והביא ד' השואל ת"א סי' רמ"ח דס"ל נמי כן ועי' בד"י סי' תרל"ג וסי' תרל"ט מ"ש והאריך בזה:
י שבלועים מבשר. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהביא ד' המע"מ סוף ע"ז עמ"ש הרא"ש שם דאם נתבשל בכלי אי' צריכים מעל"ע מבישול אחרון וכ' דמכאן מוכת דס"ל להרא"ש דאמרי' חנ"נ בכל האי' ואשתמיטתי' להטור והב"י ד' הרא"ש ולית נגר ובר נגר דיפרקני' עכ"ד והשיג עליו וכ' די"ל דטעמו דהרא"ש משום דהוי נ"ט בר נ"ע דאי' לכך אע"ג דל"א דנ"נ צריך מעל"ע מבישול האחרון כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ז' שכ' דד' המע"מ נכונים ואשתמיטתי' להש"ך ד' הרא"ש פנה"נ ק' שכ' דלשיטת ר"א כו' ניחא ג"כ מה שציוותה תורה להגעיל כלי מדין ב"י כי איך יכשירו יורה גדולה הלא אין בגוים ס' נגד היורה והמים הנפלטים ממנה מתערבים במים שביורה ונו"ט בהם ונעשים כולם חד"א וחוזרים ביורה ולפי' ניחא כי לא נעשו המים כולם נבלה ומעט אי' הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו וחוזר ומגעילו שלית ואותו מעט אי' בעל בס' במים עכ"ל הרי דהרא"ש פ' להדיא דאם לא נ"נ א"צ לשער ס' רק לפי חשבון מה שנפלט ונתערב במים ומה שחזר ונבלע הוא דבר מועט וכשפולט שנית יש בזה ס' וא"כ צדקו ד' המע"מ ראי ס"ד דס"ל להרא"ש ול"א חנ"נ אע"ג דנ"ט בר נ"ע דאי' אסור מ"מ למה צריך מעל"ע מבישול האחרון הא מה שנפלט בבישול וחזר ונבלע הוי דבר מועט כשפולט שנית ובודאי איכא ס' כמ"ש הרא"ש כיון דל"א דנ"נ ואינו אוסר רק לפי חשבון ואיכא ס' נגד זה א"ו דס"ל להרא"ש דנ"נ ומש"ה צריך מעל"ע מבישול האחרון ושפיר ד' המע"מ דלית נגר כו' דמכאן ודאי מוכח דס"ל להרא"ש דאמרי' חנ"נ בכל האי' וכ' דגם הפלתי לא ראה ד' הרא"ש שכ' בפירוש הך סברא כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ז' מ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ז
יא בשר רותח. עי' בעה"ב ס"ק ח' שכ' להסתפק אם הבשר נאסר בהנאה וכ' דלדעת הסוברים דצלי אינו אסור מה"ת א"כ זה לא עדיף מצלי וחם בלא רוטב דינו כצלי דאינו אוסר רק כ"ל כו' ואע"ג דכאן אוסר כולו זהו משום דוחקא דסכינא כו' אבל לענין בישול י"ל דאינו מבשל אך באו"ה מבואר דאסבה"נ ואפשר דס"ל גם בצלי דאסבה"נ כו' והביא ד' הפרמ"ג שס' די"ל דדוקא ע"י דוחקא מבשל ומש"ה כאן בדבר גוש אסור אף בהנאה והא דפכ"ה בלא דוחקא והשיג עליו דדוחקא ל"א רק לענין בליעה ופליטה אבל משום דוחקא אין לומר דמתבשל יותר כו' והאריך בזה יעוש"ה:
יב בסכין חולבת. עי' בתוי"ק ס"ק ב' שכ' דכל היכי דנקט רותח היינו שהיד סולדת בו כו' ובשבת מ"א א' אמרי' ה"ד יד סולדת כל שכריסו של תינוק נכוית מהן א"כ יש לשער כן כו' והביא ד' הבכ"ש שכ' להחמיר עד שיצא הס' מלבו שאין בו חום כ"כ ותמה על הפוס' שסתמו בזה והביא ד' האו"ה כלל ל"ד דין ד' שהביא ד' הרא"ש בפ' כירה ה"ד יד סולדת בו כל שכריסו של תינוק נכוית מהן וכ' עליו והיינו ג"כ שיד כל אדם בינוני נכוית מהן עכ"ל או"ה וכ' עליו הרי שהמנהג שנהגו בעלי הוראה לשער אם יד סולדת תורה הוא ואין להרהר אחריהם כו' עכ"ד:
יג אינו ב"י. עי' בעה"ב ס"ק ע' שכ' דאף שהסכין אב"י אם חתכו בהסכין בצלים או שאר ד"ח תוך מעל"ע יש לאסור הבשר אף שאב"י מתשמיש החלב וצריך המורה לשאול ע"ז אם לא חתכו בצלים תוך מעל"ע כי הוא מלתא דשכיחא טובא שחותכין בצלים בסכין כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע לענין דינא ואין להקל כזה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' ס"ד מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
יד אלא כ"ק. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י"ג שהק' בהא דאמרי' בפסחים ע"ה ב' גבי נגע בחרסו של תנור יקלוף כו' והניח בקושי' וכבר קדמו בקושי' זו בפלתי לקמן סי' ק"ה ס"ק י"א והניח בצ"ע ועי' בבית יהודא מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה: