אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות בשר בחלב › סימן פז

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות בשר בחלב · סימן פז

הלכות בשר בחלב

סעיף א

א וא' לאי' כו' עי' לקמן סי' צ"ד בט"ז ס"ק ד' שהביא בשם או"ה ורש"ל ות"ח דצריך להשליכו דוקא לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו והוא באו"ה כלל כ"א דין י"ב שכ' וז"ל כ' ר"י מדורא סי' פ"ה לא מבעי שאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה בו אלא אפי' לכלב דעלמא שלא ראה אותו מעולם אסור ליתנו לו כו' לכך נוהגים לשפוך התבשיל לבה"כ והיא קבורתו או ישליכנה לנהר דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום ברי' ואין די במה שיזרקנו לרחוב אפי' בשאין שם כלב עכ"ל והיינו דס"ל דדינו כחמץ בפסח שהביא מקודם בשם הירושלמי פ"ב דפסחים הל' א' דאוסר להאכיל חמצו בפסח אפי' לכלב של הפקר וכן פ' המחבר באו"ח סי' תמ"ת סעי' ו' גבי חמץ כהירושלמי וס"ל לאו"ה דה"ה בב"ת דאסור בהנאה מדאורייתא דינו כחמץ ועי' פרמ"ג בפתיחה שהביא ד' או"ה הנ"ל וכ' ויראה דה"ה לשאר בהמה וחי' אסור ובאמת בירושלמי פ"ג דערלה הל' א' ובפסחים פ"ב שם יליף לה מלא יאכל בצירי כר"א אף לכלבים אחרים וא"כ בשאר איה"נ כגון בב"ת דלית לנו לימוד ע"ז מנ"ל דאסור אף לכלבים של אחרים וכן ראיתי בפרמ"ג באו"ח שם בא"א ס"ק ט' שתמה כן וכ' והרי"ף והרא"ש בפכ"ש כפי הנ' פ' כחזקי' לית לימוד ג"כ כו' והניח בצ"ע ועי' במקו"ח שם ס"ק י' שהביא ד' הירושלמי הנ"ל וכ' א"כ ה"ה לעכו"ם וזהו דוקא בתב"פ משום דכתיב לא יאכל בצירי אבל בשאר איה"נ דנפקא מלא יאכל מותר כמו שמשמע משו"ת פ"י וכן מוכת מתוס' פסחים כ"ב ד"ה ואבר דמותר לנכרי שלא בפניו הואיל ואינו מחזיק לו טובה ואף דמצריכין קבורה לכל איה"נ היינו משום תקלה אבל כשמאכיל לכלבים ל"ש תקלה ואף שמד' הגמ"יי משמע דאסור מ"מ מד' רש"י ותוס' משמע דמותר וכן משמע מדלא כ' הש"ע דין זה בשאר איה"נ עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דבשאר איה"נ מותר להאכיל לכלבים ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' בהדיא להיפך דאף בב"ת אסור להאכיל לכלבים ועי' בביאורי הגר"א שם ס"ק ט"ו שכ' ודוקא בחמץ וכמ"ש בירושלמי הנ"ל אם לכלבו ההן איה"נ ועי' תוס' פסחים כ"ב ב' ד"ה ואבר עכ"ד והיינו כהמקו"ח הנ"ל והביא נמי ד' התוס' פסחים כ"ב וכונתו נמי כהמקו"ח הנ"ל דמשם מוכת דמותר לנכרי שלא בפניו וגם הוא לא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל לכלבים ובאמת המקו"ח סוחר ד"ע דלקמן סי' צ"ד בחו"ד בחידושים ס"ק י' כ' דהמאכל שנאסר צריך להשליך לבה"כ ואסור ליתן לכלב אפי' אין הכלב שלו עכ"ד הרי דס"ל דאף בבב"ח אסור ליתן לכלב אפי' אינו שלו דלא כמ"ש במקו"ח הנ"ל ועי' במגן האלף שם ס"ק ט' מה שהק' על דין זה של הירושלמי הנ"ל מש"ס דילן בפסחים כ"א ב' דאיתא אמר חזקי' כו' ופליגא אדר' אבוהו כו' והשתא היכי מוכח דפליגי הא י"ל דחזקי' קא' שאסבה"נ היינו אפי' להנות לכלבים של הפקר וא"ל דהירושלמי לא קא' רק לר"א כו' דא"כ קשה דלא משכח נפ"מ בין חזקי' לר"א נימא דנפ"מ בכלבים של הפקר והביא ד' רש"י בפסחים ה' ב' שכ' דאי כרבנן יטילנו לים או יאכילנו לכלבים משמע דס"ל דעכ"פ לכלבים של הפקר מותר להאכילו ודחה דאין ראי' מד' רש"י כו' ועוד הק' על הירושלמי הנ"ל מב"ק מ"א א' כו' דפריך א"כ לכתוב לא יהנה דלמא לכך כתב לא יאכל בצירי לאשמועינן דאפי' לשל הפקר אסור להאכיל כדדריש הירושלמי וכ' אח"כ מיהו נ' אפשר דבכל איה"נ אסור ליתן לבהמה של הפקר כיון שרצונו להנות לה נתקיימה מחשבתו ומקרי הנאה והוכיח כן ממתני' דסוף תמורה הנשרפין לא יקברו כו' וממתני' דכל שעה כו' ואח"כ הביא ד' המקו"ח הנ"ל שכ' דה"ה לעכו"ם דאסור ודוקא באי' שנא' לא יאכל בצירי ותמה עליו דמקרא מפורש בנבלה לגר כו' הוא דמותר אבל באיה"נ פשיטא דאסור ודחה ראי' המקו"ח מד' התוס' פסחים כו' וכ' לכן נ' דבכל איה"נ אסור להאכיל לבהמת הפקר וכ' דבחמץ לבי מגמגם עוד לפמ"ש התוס' כו' דהשבתה לא מקרי כדרך אכילה א"כ י"ל במה שמאכיל לבהמה נמי לאו דרך השבתה הוא כו' וכ' ליישב בזה קושי' לר"ל דס"ל ת"ש מותר מה"ת איך אמרו תמן אינו ברשותו כו' הא מה"ת יכול לאכלו כל פסת ת"ש וא"כ קשה לפי האמת שאסבה"נ מדרבנן מנ"ל דעבר עלי' דלמא דוקא מה"ת עבר משום דחשיב כשלו ולפ"ז ניחא דבאכילה לא מקיים השבתה וא"כ אכתי קשה יאכילנו לכלבים ח"ש א"ו גם זו לאו השבתה הוא וא"כ אינו ברשותו לשום דבר שצריך לבער מן העולם מה"ת עכ"ד והיינו דלא כהמקו"ח הנ"ל ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז שכ' להדיא דאסור להאכיל אף לבהמה של הפקר ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג שכ' וז"ל שהרי התירה הכתוב בפירוש שנא' לכלב תשליכון אותו וה"ה לשאר הנאות שדברים האסורים בהנאה אין מאכילין אותם לכלב ואפי' לכלב של הפקר כמו שהוא מוזכר בפסחים ירושלמי פ' כ"ש הל' א' עכ"ל הרי שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל אף לבהמה של הפקר והיינו כאו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז ולא כהמקו"ח הנ"ל ולא ראה המקו"ח ד' התשב"ץ אלו שכ' להדיא דאסור ועי' באמרי בינה דיני פסת סי' י"ט שהביא ד' הכנה"ג יו"ד סי' כ"ט שהשיג על התשב"ץ מד' המכילתא פ' משפטים דאיתא שם לכלב תשליכון אותו ככלב כו' או אינו אלא לכלב כמשמעו ת"ל לא תאכל כל נבלה והלא דברים ק"ו ומה נבלה שהיא מטמא במשא הרי היא מותרת בהנאה טרפה שאינה מטמא במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה הא מה ת"ל לכלב תשליכון אותו כו' ללמדך שאין הקב"ה מקפת שכר כל ברי' כו' הרי אף דאם הי' כלב כמשמעו והיתי או' דאסורה בהנאה מ"מ מותר לכלב של הפקר וכ' דעיקר כונתו של הכנה"ג להשיג על התשב"ץ דס"ל דהוי אי' תורה להאכיל לכלב של הפקר דאילו מדרבנן ודאי לא יחלוק הכנה"ג וכמו שהביא הכנה"ג בעצמו סי' פ"ז ד' האו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז הנ"ל דבב"ח אסיר להאכיל לכלב של הפקר רק אולי ס"ל לאסור רק מדרבנן דע"ז אין סתירה מד' המכילתא רק דדעת התשב"ץ משמע דאסור מה"ת וכ' די"ל דכונת המכילתא להאכילו בידים דזה באמת אסור אם הי' איה"נ כו' והביא ד' הפ"י בפסחים ה' ב' דהוכיח מד' רש"י דאי' זה להאכיל לבהמה של הפקר לא הוי רק מדרבנן כו' וגם הביא ד' המקו"ח הנ"ל והשיג עליו מד' האו"ה והרש"ל והת"ת הנ"ל ועוד השיג עליו וגם דחה ראיתו מד' התוס' פסחים הנ"ל כו' והאריך בזה ולבסוף הביא לשון הרמב"ם פ"ח מהל' מכ"א הל' ט"ז דמשמע דס"ל דאסור מדאורייתא כו' יעוש"ה ועכ"פ מדרבנן אסור לכ"ע אף בשאר איה"נ להאכיל אף לבהמה של הפקר וכהאו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז והתשב"ץ והמגן האלף הנ"ל ודלא כהמקו"ח והביאורי הגר"א הנ"ל וכן פ' החכמת אדם כלל מ' דין ב' וכן עיקר לדינא ועי' ביד אברהם לקמן סי' צ"ב ובבאר יעקב לעיל סי' כ"ט ובמהר"ם שי"ק מצוה י"ט ובדברי יוסף סי' תקס"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב הנאה . עי' פלתי ס"ק א' שהביא קושי' הרא"ם דל"ל קרא דלא תבשל תפ"ל מקרא דל"ת כל תועבה ותי' דאי מקרא דל"ת כל תועבה לא הוי לקי דהוי לאו שבכללות וכ' הפלתי דלהרמב"ם דס"ל דלא לקי על הנאה עדיין קשה תפ"ל מל"ת כל תועבה וא"ל דצריך קרא אאיה"נ דהא הרמב"ם פ' כר' אבוהו כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובאמת לק"מ דהא מבואר ברמב"ם פי"ד מהל' מכ"א הל' י"א דבבב"ח אפי' אם עירב בו דבר הפוגם מ"מ חייב משא"כ בשאר אי' והטעם דבב"ח אפי' שלא כדה"נ נמי חייב מדלא כתיב בי' אכילה דנפקא לן מלא תבשל וא"כ אי הוי נפ"ל מל"ת כל תועבה הוי פטור בשלא כדה"נ לכך איצטריך לא תבשל לחייב אף שלא כדה"נ ולק"מ קושי' הרא"ם הנ"ל וכן ראיתי בחידושי מהרא"ל ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל וכ' עוד ליישב קושי' הנ"ל ועי' בעה"ב בפתיחה ובשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ובגינת וורדים בפתיחה ובכתב סופר חיו"ד סי' נ"ג ובעצ"ל ובס' פורת יוסף מערכה י' מ"ש ע"ד הרא"ם הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפלתי שהק' מ"ט לא תאסר תקרובות ע"ז מל"ת כל תועבה הרי נעשה בגוף הדבר תועבה גדולה ועי' בחתם סופר ח"ו בסוף הס' בחידושיו לע"ז ל"ב ב' שכ' ליישב דלא נשתנה דבר ט"י התועבה כו' ואפי' לשלוח הקן לא דמי דהתם נעשה הקנין באיסור פי' שקונה האם בהגבהה וזה באי' אבל הכא אין התועבה פועל כלום כו' ואפי' במצוה הבב"ע ס"ל להתוס' פ' לולב הגזול כל שאין העבירה גורמת המצוה יי"ח אע"פ שנעשה בו עבירה מכ"ש שלא יהי' בכלל ל"ת כל תועבה עכ"ד:

ג דרך בישול. עי' פלתי ס"ק ב' שהביא דעת הר"ן דצלי אינו אסור מה"ת וכ' ליישב בזה קושי' העולם בהא דילפי' בפסחים ונזיר טעכ"ע מגיעולי מדין כו' דלמא צוה התורה משום בב"ח כו' ובב"ח לכ"ע טעכ"ע מה"ת כו' ולפ"ד זו לק"מ דהא התורה צוה אשר לא יבא במים תעבירו באש ללבן כו' ואי טעכ"ע ל"ד רק משום בב"ת הא הני כלי צלי נינהו ול"ש בהו בב"ח וע"כ משום שארי איסורין עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' עליו דלא דק דהא יש לחוש שהעכו"ם צלו בשר ואנן נבשל בה חלב ובודאי הטעם שנבלע ע"י צלי' וכבישה ויוצא ע"י בישול ונתבשל בחלב אסור מדאורייתא עכ"ד ובאמת ד' הפלתי נכונים וכמ"ש במקמ"ח לפמ"ש התוס' בחולין ת' א' ד"ה שליבנה בשם ר"ת דכל שסופו לפלוט ע"י רותח פולט בהגעלה ראשונה וא"כ שפיר ד' הפלתי דאם נימא משום אי' בב"ח למה ציותה התורה אשר לא יבא במים תעבירו באש בהגעלה יהי' סגי ממנ"פ אם יבשל אח"כ חלב דרך בישול כבר נפלט בהגעלה ראשונה ואם יצלה אח"כ דרך טיגון ויפלוט שוב לא הוי אי' דאורייתא דבצלי אינו אסור מה"ת בבב"ח א"ו משום שאר אי' לכן ציותה התורה תעבירו באש שמא יצלה אח"כ ויפליט טפי ממה שפלט ע"י הגעלה ושפיר ד' הפלתי הנ"ל ועי' בבית יהודא מ"ש להשיג ע"ד החו"ד מד' הגמ' סוף ע"ו ע"ו א' כו' ומ"ש להשיג ע"ד הפלתי הנ"ל ומ"ש ליישב קושי' העולם הנ"ל והאריך בזה ועי' בפ"י פסחים מ"ד ב' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' בעה"ב ס"ק ב' מה שהק' עליו ומ"ש הוא ליישב קושי' הנ"ל ומה שהשיג שם ובס"ק א' על החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' באור חדש בפסחים שם ובחמדת צבי שם ובגור ארי' יהודא שם ובחידושי הרי"מ שם ובחולין ק"ח א' ד"ה אמר ובישוי"ע לקמן סי' קכ"ב ס"ק ב' ובתשובת ר' משולם איגרא חיו"ד סי' י"ב וחתם סופר חיו"ד סי' פ"ג ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ט ובשערי שמחה שער ז' סי' י' ובשם ארי' חיו"ד סי' ע"ג ובס' בית מנוחה על ס' המנוחה הל' חמץ פ"א הל' ו' ובס' משרת משה פ"י מהל' מכ"א הל' רכיב מיש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:

ד אבל מדרבנן עי' בעה"ב ס"ק ב' שהביא ד' הפרמ"ג בפתיחה ובסי' ק"ה וד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו שכ' דע"י כבישה ומליחה אם בשלו אח"כ נאסר באכילה ובהנאה מה"ת כו' והאריך בזה ומסיק דבמקום שיש איזה צדדים יש להקל בזה כו' ובבב"ח אם הוה ס' כבוש דיש להתיר בבישול אח"כ ג"כ ובהנאה כו' עכ"ד ובס"ק ג' כ' דאם נאסר מקודם ע"י צלי' משום בב"ת דיש להתיר לבשל אח"כ כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ה בהג"ה כל בב"ח. עי' בעה"ב ס"ק ד' מ"ש לענין מ"ש דהיכי דנאסר ע"י כבוש ומליחה אם בשלו אח"כ הוי אי' תורה אי אסור בהנאה בכבוש ומליחה כו' ומ"ש על ראי' הפלתי דבב"ח דרבנן מותר בהנאה מע"ז ע"ד א' דפריך ולתני נמי חתיכת נבלה כו' ומיישב קושי' הפלתי והאריך בזה וכ' אח"כ להסתפק היכי דהוי בב"ח דאורייתא כו' רק דמצד אחר נעשה בב"ח דרבנן כגון שנתערב חד בתרי דבטל מדאורייתא רק מדרבנן לא בטיל אם הי' חתיכה הראוי' להתכבד שנעשה אי' דרבנן ע"י גלגול אי אסבה"נ או לא כו' והאריך בזה והביא דעת הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות השואל סדר ב' אות י"ח לענין בב"ח ונשפך כו' ומסיק דאסור בהנאה ובס"ק ה' הביא ד' הפר"ח שכ' דלא נאסר בב"ת מה"ת רק אם נתבשל כמאכל בן דורסאי כו' והאריך עליו בזה ועי' בדברי יוסף סי' תקס"ד מ"ש ע"ד הפר"ח והאריך בזה, ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' ולעיל סי' ס"ט ס"ק ח' שכ' דיש נפ"מ לדינא לדעת הטור דס"ל דל"א אין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך לשם אלא בשאר אי' ולא בבב"ח היינו דוקא היכא שאסור מדאורייתא אבל היכא דאסור מדרבנן י"ל דהוי כשאר אי' כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ו בהמה טהורה. עי' פלתי ס"ק ד' שהביא ד' הרמב"ם שכ' דבב"ח שאסבה"ג הוא מהנקברין ואפי' אפרו אסור וכ' דיש לו ס' למה אסור האפר הא אי הוי ברור דנסחט טעם החלב הוי מותר וא"כ בנשרף לאפר דודאי נסחט בבירור טעם החלב למה אסור השתא בחתיכה קיימת הוא מותר בשרפתו לא כ"ש עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' על הפלתי דלא הבנתי דבריו דהתורה אסרה לבב"ח בהנאה ומה לי אם יהנה בעין או שיהנה באופן שישרפנו ואז יהנה ממנו ומ"ש דנסחט טעם החלב בבירור לא הבנתי דליכא דמיון כלל דהתם נסחט החלב. לגמרי וליכא בב"ת כלל לאפוקי בנשרף דיש כאן אפר מבו"ח כו' אבל מ"מ בהנאה אסור שפיר עכ"ד ועי' פרמ"ג בפתיחה ובעה"ב ס"ק י"ב ובדברי יוסף סי' תקס"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ז בשר טמאה כו'. עי' בדגול מרבבה שהביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות פ"ג גבי יש אוכל כו' דמבואר דהמבשל נבלה או חלב בחלב דאינו אסור בהנאה כו' דהסומך ע"ז במקום הפסד לא מפסיד ועי' בעה"ב בפתיחה ובפלתי ס"ק י"נ ובישוי"ע ס"ק ד' ה' ובדברי יוסף סי' תקס"ה מ"ש והאריכו בזה ועי' לקמן סי' רל"ו בקונטרס א"א תל ע"א מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ח או בחלב מתה. עי' בחידושי רע"א שכ' להסתפק בחלב בן פקועה אי מקרי חלב שחוטה והביא ד' השעה"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח והביא ראי' מבכורות ו' וכ' דעדיין צ"ע לדינא ועי' בעה"ב ס"ק י"א שהביא ד' השעה"מ הנ"ל ודחה ראיתו ואח"כ הביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ו שכ' דחלב בת פקועה לא מקרי חלב שחוטה כיון דראוי' להיות אם כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' י"ד ובפ"ת ס"ק י"ד ובנחלת צבי מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בעה"ב נוה שהביא ד' ס' עמק הלכה חיו"ד סי' ל"ו שרוצה לפרש פי' חדש בהא דממעטינן חלב מתה כו' וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הגמ' בחולין קי"ד ב' היא בעצמה בחלב מנין כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ט בהג"ה דאסור לחתות. עי' בפלתי ס"ק י"ג ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' מ"ש אי אמרי' גבי בב"ח ג"כ אין בישול אחר בישול ועי' במקמ"ח ובעה"ב ס"ק ט' ובדברי יוסף סי' תקס"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

י אין לשמש בו. עי' פלתי ס"ק ט"ו שכ' דבר חדש דבבב"ח שכבר נאסרה אסור נוטל"פ כיון שלוקין בבב"ח אפי' שלא כדה"נ וכמבואר בפ' כ"ש כו' והאריך בזה ובסי' צ"ד ס"ק ו' כ' דקדירה הבלועה מבב"ח אסירה אף כשאינה ב"י דגבי בב"ח אסור נוטל"פ עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ח שכ' עליו דלא נהירא דנוטל"פ שרי מטעם דחד בתרי בטל כיון דאין נו"ט מושבח במאכל וכ"מ בכמה דוכתין כו' עכ"ד ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ט' שכ' והדבר פשוט דנוטל"פ אף בבב"ח מותר ומעשים בכל יום להורות היתר בכלי בשר וחלב שאב"י שתחבו או שבישלו בו היתר להתיר והטעם דנוטל"פ אינו דרך בישול כמו פחות מס' כו' ואינו רק מדרבנן ולא החמירו בו יותר משאר אי' כ"ד הרי שכ' בפשיטות להתיר דלא כהפלתי הנ"ל ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ז

יא ועצמות . עי' במקמ"ח שכ' להסתפק בעצמות שיש בהם מוח כיון דקי"ל בפסחים פ"ג שבעצם שיש בו מוח בעי שריפה משום המוח שבעצמות ודינו כבשר ממש כו' וכן בגידים הרכים קי"ל בפסחים פ"ד דנימנין עליהם כדין בשר ממש לבד מגידין שסופן להקשות דפלוגתא הוא בין ר"י לר"ל א"כ נ' בבב"ח ג"כ דינא הכי דבעצמות שיש בהם מוח וכן בגידין הרכין אם בישל בחלב חייב משום בב"ח אמנם חזינן לענין טומאת נבלה בחולין קי"ז ב' כו' דעצמות מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לענין טומאת נבלה ומשמע בהדיא מד' הרמב"ם פ"ד מהל' טומאת אוכלין הל' ד' דכ' הכ"מ שם מדכ' גידין משמע כל הגידין אלמא אף לענין גידין הרכים אין לו דין בשר ממש כו' ומסופק אני לענין בב"ח מה דין יש לו אם יש לו דין כבשר פסח דמחשבינן גידין הרכים ועצמות שיש בהם מוח לבשר או דיינינן לה כדין טומאת נבלה דלא מחשב זאת לבשר ממש וצ"ע לדינא עכ"ד:

סעיף ח

יב בנסיובי דחלבא. עי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י' שהביא דהאחרונים האריכו אי כותח אסור או לא ודעת התוס' דאינו רק אי' דרבנן והביא ד' הגמ' בחולין קי"א ב' צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח וקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ודחק הש"ס לחלק ביניהם וקשה לדעת רש"י והרמב"ם דדם שבשלו ומלחו אסור מה"ת וכותח אינו רק מדרבנן יש חילוק גדול ביניהם א"ו דכותח הוא מה"ת עכ"ד ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה:

יג בהג"ה האסור בעצמו. עי' בתשובת רע"א סי' ר"ז מ"ש לענין מה שנוהגים לעשות הגבינות ע"י שמעמידים בעור קיבת עגלים כשרים כו' דגבי בב"ח יש סברא לומר דמותר לבטל אי' לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד והאריך כזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' פ"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שער ב' בענין מעמיד כעור הקיבה מ"ש ע"ד הגאון רע"א והחתם סופר והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בפלתי מס"ק י"ז עד ס"ק כ"א ובישוי"ע ס"ק י' י"א ובעצ"ל ובעה"ב סדק י"ג י"ד ובדברי יוסף מסי' תקע"ג עד סי' תקפ"ב מ"ש והאריכו בזה:

סעיף י

יד בהג"ה שיהא ס'. והוא מד' הטור שכ' ואם העמיד בהם גבינות אם יש בהם בנו"ט אסורים לרש"י כו' וכ' הב"י וז"ל ואע"פ שרש"י פ' שם דבכ"ש אסור משום דהוי מב"מ לא חשש רבינו לכתוב כך אלא כ' שאם העמיד בה גבינות אינו אוסר עד שיהא בה בנו"ט וזה מפני שהוא כ' בסי' ק"ת שמסקנת הרא"ש כד' האו' מב"מ בס' כו' עכ"ל ולכאורה קשה כיון דהטור כ' ובסי' צ"ח דעת רש"י דס"ל מב"מ לא בטל הו"ל להביא גם כאן דעת רש"י וכן הק' בתוי"ק ס"ק ב' וכ' ליישב דלפמ"ש לעיל סי' ע' דהא דיש חילוק בין בב"ח לשאר אי' לענין שאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך לשם היינו היכא שאסור מדאורייתא אבל היכא שאסור מדרבנן הוי כשאר אי' ולפ"ז ה"ה במב"מ לשיטת ר"י דס"ל דל"א בהיתר הבלוע מאי' דנ"נ והוי מב"מ אם נתערב בהיתר אחר אלא דוקא בבב"ח אבל לא בשאר אי' א"כ י"ל נמי דהיינו דוקא היכי שאסור מדאורייתא אבל לא היכי שאסור מדרבנן ולפ"ז כאן שהחלב אינו נאסר רק מדרבנן כיון שאינו דרך בישול ל"א בי' דהוי מב"מ ואינו בטל רק שי"ל שרש"י אזיל לשיטתו לפמ"ש לקמן סי' צ"א דס"ל דל"א אין הנאסר יכול לאסור כו' אפי' בשאר אי' לפ"ז א"ש דס"ל כאן דהחלב אינו בטל משום דהוי מב"מ אבל לדידן דקי"ל בכל דוכתי דאמרי' בשאר אי' אין הנאסר יכול לאסור כו' א"כ ה"ה כאן כיון שהחלב אינו נאסר אלא מדרבנן וה"ט דל"א דהוי דבר המעמיד ולא בטל ולפ"ז א"ש דהטור אזיל לשיטתו דס"ל לחלק בין היכא שאסור מדאורייתא או מדרבנן ולכך כ' בנו"ט לרש"י ולר"ת כו' מה"ט דכתיבנא כו' עכ"ד:

סעיף יא

ט בהג"ה הוי זו"ז גורם. עי' ט"ז ס"ק י"ג מה שחמה על הרמ"א והביא ד' התוס' בע"ז ס"ח ב' ד"ה ולר"ש שכ' דאם יש באי' לבד לחמץ אף דיש בהיתר לבד כדי לחמץ אסור ולא תשיב זו"ז גורם כו' ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י"ב, שכ' ע"ד הט"ז דבאמת כן הוא בתוס' שם אבל התוס' בפסחים כ"ז א' ד"ה יש בו כ' דאם יש ובהיתר לחוד כדי לחמץ ובאי' לחוד כדי לחמץ מותר ועל מ"ש הט"ז דמבואר בש"ם כו' השיג עליו דאין ראי' דאביי איירי דיש באי' כדי לאמץ ובהיתר ליכא כדי לחמץ כו' וכ' ולדינא נ' ביש בשניהם כדי לחמץ יש חילוק בין אי' תורה לאי' דרבנן כיון דאינו ידוע ע"י מי בא החימוץ וא"כ כאן לדינא נכון פסק הש"ע עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק כ"א שכ' דנ' דלא מטעם זו"ז גורם דעת הרשב"א להתירו רק מטעם דה"ל נוטל"פ כיון דיש בהיתר כדי להחמית וכן אמרו שם בע"ז לר"ש דלכך מתיר וא"ש ואין כאן מחלוקת עכ"ד והיינו דלא כהישוי"ע הנ"ל ולפ"ד שפיר ד' הט"ז הנ"ל ועי' בעצ"ל ובדברי יוסף סי' תק"פ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה