אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן כה

סימן כד

[עוד מצאתי בב"י תשובה קצרה נידון חליצה].

ע"ד החליצה אשר בשגגה הי' עד א' מהעדים שבפניהם ביטל המודעות קרוב לא' משלשה הדיינים. שהיה מסדרי החליצה. ואם בי הי' עוד הרבה כשרים שעמדו בשעת מעשה ושמעו ביטול המודעות אך העד זה הי' מאותם שנתייחדו מפי הבעל כפי הסדר של הגאון מהר"ם ז"ל. והנה יש לחקור תחלה:

א) כיון דהחליצה הי' שלא ע"י כפי' כ"א מרצונו הטוב א"כ ביטול מודעות הוא רק לחומרא בעלמא ועי' ברמב"ם פ"ד מהל' יבום הלכה כ"ה ז"ל המוסר מודעא על חליצתו חליצתו פסולה, לפיכך ראוי לדיינים לומר לו לבטל המודעא כדרך שמבטלים בגט, מוכח דרק לכתחילה ראוי לבטל מודעות, ואינו מעכב בדיעבד, כמו דגבי גט פסקינן בסי' קל"ד דאם שכח מלבטל מודעות הגט כשר, וחליצה קיל מגט דבגט אם הי' אנוס על הגט וג"כ מסר מודעא אין הגט כלום, עי' ברמב"ם פ"ו מה' גירושין ובא"ע ריש סי' קל"ד, ובחליצה פסקינן באונס דהיא חליצה פסולה, ופוסלת על האחים, ועיין בשו"ת ריב"ש הטעם דבגט בידו לבטל הגט, אבל בחליצה אין בידו לבטל מעשה החליצה ומה מהני אונסו, רק שע"י האונס הוה כאילו לא כיוון להתירה בחליצתו, ובלא נתכוון הו"ל חליצה פסולה, העולה מזה דבחליצה פשיטא דאם שכח ולא מסר מודעא החליצה כשירה, ועי' בשו"ע סי' קס"ט סעי' נ"ד:

אך לכאורה אפ"ל דהן אמת דאם לא ביטל כלל המודעות כשרה החליצה אבל היכא דביטל ויש פסול מצד העדים גרע, דהעולם יחשבו שעדים קרובים לדיינים כשרים, דוגמא לדבר בגיטין ד' ד' דסובר ר' אבא דמודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול ועי' תוס' שם דבקרוב או פסול יש לחוש שמא יבוא לסמוך עליהם, אך בנ"ד לא שייך לחשוש זה, דבכל סדרי החליצה מהראשונים ברמב"ם, ובאור זרוע, ובשו"ע לא נזכר שצריך יחוד עדים על ביטול המודעות, כ"א שמבטל בפני הדיינים, ומה שהצריך הגאון ר"מ ז"ל שייחד עדים, ביאר טעמו, בברכת המים, בכדי שלא יטעון משטה אני בך, ולפי מה שאומרים כמה פעמים לו שיכוין בחליצה זו להתירה, רחוק החשש שיאמר ע"ד השטאה, וע"כ כי סברת הגאון הוא ע"צ החומרא, א"כ בנ"ד דאמר וביטל לפני העדים והעדים בעצמם כשרים הם וראויים להעיד בפני ב"ד אחר, וכל אמירתו אתם עדים הוא לגילוי מלתא בעלמא שלא יוכל לומר משטה אני א"כ הרי הדיינים בעצמם יודעים עדות ביטול מודעות שלו (שלפי דעת הראשונים די בזה לחוד) וגם גילוי מלתא בעלמא שאינו אומר ע"ד ההשטאה יש ששמעו אמירתו אתם עדי (שמזה הוכחה שלא אמר ע"ד השטאה), ועוד יש להעיר בזה מכתובות (ד' כא) דשלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירים ח"י וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים עליו וחותם כו' ומסיק תלמודא דהטעם הוא דעד נעשה דיין בדרבנן היינו בקיום שטרות דרבנן, והכי פסקינן בחו"מ בסי' מ"ו סעי' כ"ד, וא"כ לפי"ז נ"ד אף אם נאמר דלגבי א' מהדיינים העדות פסולה (על הביטול מודעות) משום דנמצא א' מהם קא"פ דנתבטל כל העדות, וגם אם נאמר כשיטת הסוברים דצירוף פסול, בראי' לבד פוסלת, ולא בעינן שיצטרפו בראי' ובהגדה, וזהו פ' הראשונים (וזו היא דיעות תוס' והרא"ש דבעינן תרתי, עי' בחו"מ סי' ל"ו), עכ"ז לגבי השני דיינים אשר אינם קרובים לא נפסלו ונתקבלו אצלם עדותם, כי לא שייך כ"כ לומר דנמצא א' מהדיינים קרוב בכה"ג כיון דלא נתכוונו להעיד ולא כיוונו להצטרף עם העדים כלל ע"כ לגבי הב' דיינים בוודאי לא שייך נמצא קרוב כה"ג ועי' בקצה"ח בס"ק ז' ובנתה"מ בסי' מ"ו:]

א"כ בנ"ד בידם של השנים להעיד בפני השלישי דגם זה הוא בדרבנן לבד, ואדרבה קיל משארי ענינים דרבנן, דאם לא ביטל המודעות כלל כשר א"כ בוודאי עד נעשה דיין בכה"ג, ואין לומר דנאמר כיון שנתבטל הדין לגבי ביטול המודעות נתבטל כל ענין החליצה כמו דכה"ג אמרינן גבי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, עי' בגיטין (ד' ל"ג ע"א) ועי' רא"ש במס' מכות דהביא ירושלמי כ' נכסיו לשני בנ"א והעדים קרובים לזה ופסולים לזה דר' יוחנן סבר דפסול מטעם דמקיש שלשה לשנים כו' אך עי' בב"ב (דף ל"א ע"א) נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש ועי' תוס' שם דבטביחה וגניבה אמרינן דנהי דאתזום על הטביחה על הגניבה דלא אתזום לא אתזום, וזה לכ"ע דבשני דברים נפרדים אמרינן דנהי דנתבטלו לגבי ד"א עכ"ז לא נתבטלו לגבי ענין השני, ובאכילה ועדות אבהתא תלויים קצת זב"ז ע"כ יש שם פלוגתא דר"נ ורבא,והכא בנ"ד מעשה החליצה וביטול המודעות הם שני ענינים ואף אם נדמה זה לעדות אכילה ואבהתא הלא שם ההלכה ג"כ כר"נ והם שני עדות נפרדים, ויש לחלק דשם לא ידעינן איזה כת נתבטלה עדותה וה"ל בגדר ספק, ועי' חו"מ סי' קמ"ו ובסמ"ע בש"ך ס"ק נ"ו:

ב) עוד יש להעיר בזה דמבואר בר"ן כתובות פ' הרא"ה עם הר"ן היכי דדייני הלוואה הם קרובים לדייני קיום דלהרא"ה עדותם כשירה, והטעם הוא דהוא סובר כטעם הירושלמי דהדיינים לא יקבלו הזמה עליהם, הכא דלא העידו בפניהם לא חיישינן להזמה, והר"ן פוסל דסוף סוף נפקא ממון עפ"י קרובים, א"כ לפי טעם הרא"ה דל"ש בנ"ד ענין הזמה דהעדים אינם מעידים כלל וכל העדה והב"ד שמעו ד' החולץ וביטול מודעות שלו א"כ לא שייך חששא דלא יקבלו הזמה כלל א"כ להרא"ה ג"כ אין חשש כלל בנ"ד ועי' חו"מ בסעי' כ"ד מסי' מ"ו מביא ב' דיעות דהרא"ה והר"ן ולא נפסק הכרעה שם:

עוד י"ל דהנה שיטת רבינו חיים המובא בתוס' במסכת מכות (ד' ו' ע"א ד"ה לאסהודי) דס"ל דהא דשיילינן להו למיחזו אתיתו או לאסהודי היינו דשיילינן להעדים הכשרים אם באו להעיד וא"כ נצטרפו עם הפסולים ואז נתבטלה עדותם, ואם למיחזי קא אתייא לא נצטרפו כלל עם הפסולים ואעפ"כ בידם להעיד עתה בב"ד ועי' בתשו' לחם רב דמחזיק שי' הר"ח הנ"ל, אך בש"ך בסי' ל"ו הכריע כרש"י דאמרינן להו היינו לקרוב ופסול עי"ש. א"כ לפי שיטת רח"כ הנ"ל בנ"ד בוודאי הי' הרבה כשרים שבאו רק לראות, ושמעו ביטול המודעות של החולץ, והם לא נצטרפו להפסולים כיון שלא כוונו לראות, ואפי' החולקים על שי' רח"כ יודו בנ"ד דבאמת הכא כיון שהדיינים אין צריכים להעיד אח"כ כ"א מה שיודעים ושומעים בזה לחוד סגי (ואפי' גט חליצה לא נהגו מעתה מאחר שחולצין ברבים א"צ לשטר ראי' כמבואר סס"י קס"ט) וגם השמיעה היתה ביום אשר א"צ שום הגדה ולא שייך בזה דין צירוף קרוב כלל הואיל ואין כאן הגדה כלל גם עד נעשה דיין לא שייך בזה כי עד הרואה בלחוד וא"צ להעיד לכ"ע נעשה דיין עי' ר"ן פ"ב דכתובות בסוגיא דשלשה שישבו לקיים את השטר וכו' ועיין בתוס' שם, וה"ה עד השומע בלבד שא"צ להעיד נעשה דיין, וגם כי בסוג דיינים לא שייך נמצא קא"פ כנ"ל מהקצה"ח בשם המל"מ (והגם דהקצה"ח כ' שם דבהנפק שייך גם בדיינים לדון דין דנמצא קא"פ, הלא ביאר שם הטעם משום דכל שהב"ד צריכים ליתן שטר ראי' וגב"ע ה"ה נכללים בסוג עדים לגבי דין דנמצא קא"פ אך בחליצה נתבאר לעיל דא"צ ליתן שטר וע"כ אין פוסל בהם צירוף הפסול וקרוב):

העולה מכל הנ"ל דכל הפלפול הוא רק אם שייך בכאן דגרע הביטול מודעות בפני פסולים (כנ"ל דבשבת ולא ביטל כל שנותן החליצה ברצון כשרה בדיעבד) משום גזירה כנ"ל ע"כ יש לסמוך בפשיטות על כל הנך סברות הנ"ל ולהתירה ע"י חליצה זו ולא להצריך חליצה אחרת:

**(הגה"ה במה שהביא אבי ז"ל ראי' מב"ב נהי דאתכחש באכילה באבהתי' מי אתכחיש עד וי"ל דשם לא ידעינן איזה כת נתבטל עידותה, הנה סברא כזו נזכרה בתוס' סנהדרין (דף ל"א) ד"ה שב"ש אומרים כו' דהקשו דבב' כתי עדים נמי ה"ל נמצא קא"פ וכתבו בחד תי' וי"ל דהיינו דוקא כשהפסול ידוע ויש שם עוד ב' תירוצים, ובתוס' בב"ב (דף מ"א) לא נזכר תי' זה כלל ועי' בנתה"מ סי' ל"א:

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה