אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן כד

סימן כג

[עוד מצאתי בכתבי א"א ז"ל חדוש א'].

קדושין (דף י"ב) לאו היינו יהודית דביתהו דר' חייא כו', הנה בס' המקנה הביא בשם תוס' רי"ד דלכן לא מהימנא, משום דשמא עיני' נתנה באחר כמשנה אחרונה במסכת נדרים:

ויש להסתפק אם אשה נשאת לאיש, ובא עד א' ואומר כי מקודשת מכבר לאיש אחר, והיא הכחישה אותו ואומרת בפירוש שלא נתקדשה מעולם, ובאו שני עדים ואמר כי נתקדשה לאיש ההוא ונתגרשה איך הדין בזה:

והנה בב"ב ובשבועות איתא ומובא בחו"מ אם אומר לא לויתי ובאו עדים ואמרו שלוה ופרע כולו דחייב לשלם וכן לענין אם טען הלוה שהשטר מקויים חציו פרוע והמלוה אומר שלא נפרע ממנו כלום, ועדים מעידים שכולו פרוע נשבע וגובה מחצה עי' בסי' ע"ט ופ"ב, והטעם בכל זה משום דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, א"כ ה"נ גבי דהאי אשה דאומרת לא נתקדשתי היא נאמנת על עצמה ושווי' חד"א, דלא נתגרשה, דהואיל דלדבריה לא נתקדשה ממילא נכלל בכלל דבריה שלא נתגרשה אך לפי ס' תוס' רי"ד הנ"ל י"ל דלא נאמן לה שמא עיני' נתנה באחר:

**(הגה"ה עיין או"ת בסי' ע"ט דהביא בשם התוס' במס' שבועות דלחד תי' שם יכול לפרש דבריו ולומר לא לויתי לא עמדתי בהלוואתי אך מסתימת הפוסקים משמע כתי' הב' שם והביא בשם התוס' במס' כריתות לחלק בין אמר לא נטמאתי שיוכל לפרש לא עמדתי בטומאתי כ"א טבלתי ותי' הריב"א שם דלגבי קרבן נאמן לפרש דבריו אבל לא לגבי חבירו כו' א"כ י"ל באומרת לא נתקדשה דכוונה שלה דלא נתקיימו הקדושין, אך הביא בשם הרמב"ם דגם לענין לא נטמאתי אינה נאמנת לפרש דלא עמדה בטומאתה ע"כ אליבא דשי' הר"מ ז"ל א"ש מש"כ א"א ז"ל דכיון שאמרה לא נתקדשה, בכלל הדברים שלא נתגרשה גם כ' אבי ז"ל הלשון שאמרה שלא נתקדשה מעולם, וזהו דוגמא הלשון דלהד"ם, וי"ל דבזה גם לשי' התוס' א"ש ד' א"א ז"ל.)**

אך עיינתי דענין זה אם שייך הכא החששא דענ"ב תליא באשלי רברבי דהנה לפום ריהטא לא שייך בכאן ענ"ב כי אומרת נתגרשתי, אך דאנו אין מאמינים לה, אך דאכתי יש לחוש אולי מערמת בדבריה דיודעת דאם תאמר א"א אני מאחר לא תהי' נאמנת, ע"כ מערמת ואומרת זכותה באופן שלא תהי' נאמנת, והנה בתוס' כתובות (ד' צ"ג ע"ב) בד"ה דינא כו', עד דלפרוע ליכא למיחש דהא קאמר להד"ם, אלמא משמע אף דיש בו אחריות נכסים דגובה מלקוחות, דאף דבב"מ בסוגיא דמצא שט"ח אמרינן הואיל ונפל איתרע וחיישינן לקנוניא לגבי לקוחות, עכ"ז מקבלים הודאתו דמודה שלא פרע, מתוך כפירתו, דאם איתא דאף בכה"ג חיישינן לקנוניא הי' לו להודות לגמרי ומדכפר חזינן שאינו חושב קנוניא בזה, וכן משמע מתוס' במס' בב"מ (ד' י"ב ע"ב) בד"ה הא קאמר להד"ם ע"ש, אך הפנ"י בחידושיו מפקפק בזה על ס' התוס' דחיישינן אף בכה"ג לקנוניא דשמא איערומי קא מערים, עי' בחידושיו בב"מ וכתובות, וא"כ בנ"ד לשיטת התוס' אינה נאמנת עתה לומר שנתקדשה ונתגרשה הואיל ואמרה בתחילה שלא נתקדשה והו"ל הודאה הבאה מתוך כפירה שלא נתגרשה, ואף שהעדים אומרים שנתגרשה אך הודאת בע"ד הוא יותר ממאה עדים, וכן שווי' אנפשי' חד"א הוא ג"כ מטעם הודאה לשי' הקצה"ח בסי' ל"ד וסי' פ' ע"ש דמביא שי' מהר"י בן לב שכתב הטעם דהודאה מהני אף במקום עדים שהוא מטעם חיוב חדש שאדם יכול לחייב עצמו אף שאינו חייב ועי' בכתובות בפ' הנושא פלוגתא דר"י ור"ל בענין האומר חייב אני לך מנה בשטר, (ולפי שי' הקצה"ח בסי' מ' שקנין אודיתא צריך דוקא עדים ושיאמר אתם עידי יש ראי' קצת לשי' הקצה"ח כאן דלשי' מהריב"ל איך מתחייב עצמו בחיוב חדש ע"י הודאתו בלא עדים שיאמר א"ע, אך הנתיבות חולק שם על הקצה"ח):

וכן שי' מהרי"ט לענין שווי' חד"א דהוא מטעם נדר ועי' בשעה"מ פ"ט מה' אישות שאין כן דעתו והקצה"ח ג"כ סובר הן בהודאת בע"ד והן בשווי' עלי' חד"א שהוא מטעם שהתורה האמינתו, ולכן חולק על השב יעקב באם שהוא לא ידע שהוא איסור שסובר השי' דבכה"ג לא שייך שווי' עלי' חד"א ולשי' הקצה"ח דהוא מטעם נאמנות אין לחלק בזה עי"ש, וכן הוכיח דבהודאת ממון אין חילוק בין הודאה מפורשת להודאה שבאה ע"י הכפירה, והטעם בשניהם דהתורה האמינתו ומביא ראי' משי' רש"י בקדושין דלומדים למודה במקצת דכתיב אשר יאמר כי הוא זה, ומכאן נלמד דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי:

נחזור לנ"ד דשייך בנ"ד שוויא עלי' חד"א והודאתה, מתוך כפירתה שלא נתגרשה, שווי' עלה חד"א, וזה לא שייך לומר מערמת לפי שיטת תוס' הנ"ל דלא שייך איערומי קא מערמת, בכה"ג לענין חששא דקנוניא, והוא הדין והוא הטעם לגבי חששא דענ"ב דלא שייך לחוש בכה"ג, ולפי השיטות הסוברים דשווי' חד"א הוא מטעם נדר, י"ל דבכה"ג לא שייך דשווי' עלה חד"א הואיל ולא ידעה בשעת דיבורה שזהו בכלל דבריה (עי' בקדושין אטו נשי דינא ידעי) וכסברת שב יעקב הנ"ל, ולפי ס' הפ"י הנ"ל י"ל בנ"ד דשייך ג"כ ענ"ב, ושוב עיינתי בטוח"מ בסי' קמ"ו בסעי' כ"ד פ' הר"ר יונה ועוד רבוותא, אם טען חוץ לב"ד של אבותי ולא של אבותיך אם יכול לחזור ולטעון של אבותי שלקחו מאבותיך ומבואר בב"י ובסמ"ע שם טעם פלוגתתם שהרר"י ס"ל דאף דאין אדם מגלה טענתו אלא בב"ד וההודאה שמודה חוץ לב"ד יכול לטעון משטה אני בך, אך הנ"מ היכא שמודה חובתו חוץ לב"ד אבל היכא שטוען זכותו חוץ לב"ד ומכלל זכותו נשמע חובתו מקבלים דבריו אף מה שטוען חוץ לב"ד והחולקים עליו ס"ל דאף בכה"ג יכול לטעון משטה אני בך, ולכאורה אינו מובן טעמם דאיך שייך לומר משטה אני בך כיון שטוען לזכותו, וההכרח לומר דס"ל דשווה הודאה שנאמרה בפירוש להודאה הנשמעת מכלל חובתו ומה דיכולים לומר בהודאה מפורשת אפשר לומר ג"כ בהודאה הנשמעת מכלל חובתו, א"כ סברת החולקים הוה כמו ס' הרב בעל פנ"י ז"ל לענין קנוניא הנ"ל, אך הרר"י אפשר דסבר כסברת תוס' הנ"ל, אך אפשר לחלק ולומר דהרר"י יסבור כס' הפנ"י ושאני התם דאפ"ל דאיערומי קא מערים כדי שיאמינו דבריו ויעשה הקנוניא אבל לענין השטאה לא שייך כ"כ שיערים כדי להשטות:

אכן י"ל דבנ"ד הואיל וב' עדים אומרים כי נתגרשה, א"כ אנן סהדי כי שקר אומרת ותלינן ששיקרה בשביל עיני' נתנה באחר הגם שרחוק לתלות היכא דטוענת לזכותה עכ"ז ההכרח לתלות כן, משא"כ היכא דאין עדים המכחישים יהי' הדין עפ"י סברת התוס' דל"ש לתלות בקנוניא ואיערומי קא מערים והנה אפי' אם נאמר דלא שייך בכה"ג ענ"ב, עכ"ז לפי שיטה המובא בר"ן סוף נדרים דמה"ת אין אשה נאמנת לשווי' עלה חד"א לאפקועי עצמה משיעבוד בעלה, רק דלמ"ר נאמנת מתקנה ולמ"א אוקמיה אדינא, וע"כ לשיטה זו אין לחלק בין היכא דשייך ענ"ב להיכא דלא שייך דלא פלוג רבנן בתקנתא ואוקמינן אדינא דאין נאמנת כלל וכ"ה דעת אדמו"ר הזקן ז"ל בתשובה והנוב"י בתשובה, עוי"ל הכא דמפסדת כתובתה ורוצה לצאת בלא גט לא שייך ענ"ב עיין תוספות ורא"ש כתובות דף ס"ג:

[סיום הענין לא מצאתי יותר ועי' לעיל בסי' יא בתשובה דעיר מינא]:

**(הגה"ה גם הכא לפי ציור השאלה שיש עד א' שמעיד שנתקדשה לכאורה י"ל דהעד הוה רגל"ד דנאמנת ולא שייך ענ"ב ועי' בסי' מ"ו וסי' מ"ח לענין צירוף קול להודאתה אך עי' בשעה"מ פ"ט מה"א די"ל שם כיון דלדברי' מפסדת הכתובה ע"כ לא חיישי' לשמא ענ"ב הגם דמהרמ"א והאחרונים הח"מ והב"ש ז"ל לא משמע לחלק בכך מ"מ י"ל דמצרפים גם סברא זאת, אך באמת בנידון הנ"ל לא שייך כלל לחקור בעדות העד הואיל ושנים מעידים שנתגרשה ג"כ ובטלה העדות של העד א' ועיין לעיל בתשובה דעיר מינא)

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה