יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש
סימן כג
[העתק התשובה שהשיב הגאון חסידא קדישא מרנא מוהר"ר יצחק אייזיק עפשטיין הלוי מהמי' לאבי מורי ז"ל כשהי' בימי עלומיו ופלפולו של אבי לא נמצא העתקה ממנו]
אהובי בש"ב המופלג ושנון חכם ונבון נחמד ומשכיל וכו' וכו' כ"ש מ' אלי' נ"י.
מכתבו הבא בשאלה מדומית באשה שביום ראשון לבדיקת לבונה מצאה חתיכת דם נגוב ואומרת שהרגישה שממכתה יצאה, ופלפל בחכמה אם יעלה לה לבדיקה, וא"י למה קבע דבריו על סעי' ד' בענין בדיקה דבדיעבד אם לא בדקה רק יום א' בכל השבעה נקיים עולה לה, והו"ל לתקוע עצמו בפלפולו על מ"ש בסעי' י' (היינו בסי' קצ"ו) בהגה"ה בשם המרדכי דג"י ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי, והש"ך שם האריך והעלה דאפי' ביודעת שמכתה מוציאה דם, אין עולה למנינה מפני שמעיינה פתוח וה"ז ספק מהיכן בא רק שלדברי הש"ך הי' נראה שאם אומרת שיודעת בוודאי שהדם ממכתה הוא בא הי' עולה לה. ועל זה הי' לך לקבוע פלפולך אם הוה דומיא דשעת ווסתה למ"ד ווסתות דאורייתא דאפי' מרגשת אינה תולה כמו שכתבת בשם התוס' (בד' ט"ז) ולחקור אם עלולה לראות מחמת שמעיינה פתוח, שזהו קצת דמיון יותר קרוב, לדין שעת ווסתה הנ"ל, משא"כ לענין הבדיקה די"ל דלא דמי כלל כלומר דהרי בדיקה לפניך דשלא מדם המכה הידוע ומורגשת לה בדקה ולא מצאה דם, משא"כ לענין הווסת דאפי' בלא בדיקה כלל ולא מצאה כלום יש אוסרים אותה, א"כ פשוט הדבר דגם אם תתלה מציאות דם זה במכה, אכתי לא תנקה מחשש ווסתה דאורח בזמנו בא, והלך לו ולא ידעה, אבל לדין המרדכי הנ"ל הנה סברת מעיינה פתוח יש לו דמיון קצת לשעת ווסתה, ומשמעות הפוסקים דשום ספק לא יועיל בעוד מעיינה פתוח כמש"כ ז"ל דצריכים להיות נקיים לגמרי, ואזדא לי' סברת מעלתך לעשות מזה ס"ס ולטהרה, (נראה דס' אבי ז"ל הי' דהס"ס א' שמא ממכה שבמקור וב' שמא מצדדים) דהלא אינם נקיים לגמרי, כי לשון זה דנקיים לגמרי מורה דלא מקרי ספירת שבעת ימים נקיים כ"א כשנסתם מעיינה לגמרי וק"ל:
אך באמת נראה דגם הא לא דמי לשעת ווסתה הנ"ל ואפי' בלא שום ס"ס, דהנה בימי ספירת סתימת מעיינה הנ"ל לא חיישינן בהו דלמא ראתה ולאו אדעתה, שהרי בדיעבד מועילה בדיקה אחת בימי נקייתה, משא"כ בשעת ווסתה דוקא במקום חרדה ל"ח מפני שהחרדה מסלקת הדמים בטבעה, מש"ה תלינן בזה באמת לומר דלא ראתה שהרי לא הרגישה (ובאמת אפי' במקום חרדה אם הרגישה שנפתח מקורה י"ל דמדינא דש"ס טמאה וק"ל ובזה יש קצת מקום עיון ואכ"מ) אבל שלא במקום חרדה אף שלא הרגישה טמאה דחיישינן דלמא חזיא ולאו אדעתה:
אך בר מן כל דין יראה דדבר שאינו שאלת, כי חתיכת דם קרוש אין לו מציאות כלל לבוא מתוך המכה, רק מתערובות ליחה ודם יחד יש שיתייבש (הנקרא קרעצליך) ויפול מהמכה ע"י איזו נענוע כמו בדיקת העד, או מכת פצע שהיא קלקול הבשר וקלקול העור ודם צרור, יוכל להיות שיצטרף הכל ויתייבש להיות חתיכה, וע"י נענוע תפול החתיכה מן הפצע והמכה, ולעולם לא יהי' חתיכת דם כמו שבא בשאלה, כ"א מן המקור דוקא, ועבמ"ש בלבוש ריש סי' קפ"ט, ולכן אם הי' באה לפני שאלה כזאת שמצאה חתיכת דם ומרגשת שממכתה באה הייתי מטריפה בפשיטות, מפני שאין חתיכה כזאת באה רק מן המקור, ובירידתה מן המקור ירדה דרך הפצע והמכה שבאותו מקום, נדמה לה שמשם יצאתה החתיכה, ואין הדבר כן לדעתי כלל וכלל, ותדע לך אהובי דלא אתינא להא רק עדמ"ש רז"ל ת"ח שאמר דבר אין מזניחין אותו, ולכן נטפלתי להשיבך פעם א' כי הנה זקנתי מהיות לאיש משיב מלחמה שערה בדבר שאינו הלכה למעשה, בפ"מ לפי שעה, חזק ואמץ, ושלומך ישגא:
כ"ד ידידו שב"ז דו"ש יצחק אייזיק הלוי עפשטיין
**(הגה"ה במש"כ מרן ז"ל דלענין הבדיקה כו' כלומר דהרי בדוקה לפניך דשלא מדם המכה הידועה ומורגשת לה, בדקה ולא מצאה דם, הנה בס"ט סי' קצ"ו האריך בפלפול והביא ד' החכ"צ ומע"צ שפלפלו דקשה לטהר הסופרת ז' נקיים ברואה ומוצאת על העד ויש לה מכה לתלות, דעכ"פ ספורים לא הוה ואפילו למאן דלא מצריך ספו"ל אלא במוחזקים, עכ"פ איך נחזיק הימים בחזקת נקיים כיון שבנתיים מצאה דם הגם שי"ל שהוא דם מכה מ"מ יש להסתפק שמא היא דם נדה ג"כ ואתרעו חזקת הימים ואיך נחשבם לנקיים, והחכ"צ הקשה על הסוברים לתלות במכה תוך ז"נ מהא דתנן בנגעים כל ס' נגעים כו' משנזקק לטומאה ספיקו טמא והכא ג"כ העמידנה על חזקתה שהי' מעיינה פתוח ולא הוה נקיים מספק (על ד' החכ"צ ז"ל יש להעיר מפרש"י ותוספות בזבחים (דף כ"ט) שהביא הגאון נוב"י ז"ל בתשו' דאי' שם א"ל רע"ק הן מצינו בזב וזבה וש"י כו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו ופרש"י ז"ל שם שפסקו והתחילו למנות ימי ספורים ומנו ד' או ה' ימים כו' הרי דלרש"י ז"ל לאחר ג"י נק' חזקת טהרה, ותוס' ז"ל הקשו שם דאין זה קרוי חזקת טהרה ופרשו דקאי בשביעי שלהן לאחר שטבלו ע"ש הרי דלרש"י לאחר ג' ימים נק' ח' טהרה וי"ל דלשי' רש"י בכתובות (ד' כ"ו ע"ב) דכתב ד"ה אנן אחתינן ואנן אסקינן לי' דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתי' שאסקיני' עפ"י עד הראשון שהוא נאמן הרי דזה נק' חזקה שהחזקנוהו הגם שבאותה שעה לא הי' לנו ידיעה ברורה, כ"א עפ"י עדות עד א' מ"מ כיון שעפ"י התורה הוא נאמן נק' חזקה מה שהחזקנוהו עפ"י אותו עדות ועי' בריש נדה ברש"י ד"ה העמד אשה על חזקתה, וע"כ י"ל דה"נ מפרש רש"י ז"ל דזה שהאשה מחזקת את עצמה לפוסקת לראות ע"י ג' וד' ימים נחשב לה לחזקת טהרה ולשיטת תוס' גם חזקת טומאה אין שם עי' מש"כ תוס' בגיטין ד"ב). והמע"צ מתרץ דנחשבים לספירה דהוה כעין ס"ס לתלות במכה וצדדים (וזה הוה סייעתא לס' אבי ז"ל שכ' הס' דס"ס) אך אח"כ דחה זה דהוה ס"ס במקום חזקה, ועוד גמגם בס"ס זה (ואפשר דמרן ז"ל שדחה הס"ס שכ' אבי ז"ל דסובר ג"כ כס' אלו שבמע"צ) ואפשר דכוונת מרן ז"ל בדקדוק לשונו הקדוש כלומר דהרי בדוקה לפניך, ולא נאמר שהראי' זו מבטלת הבדיקה, דהרי ראי' זו שוברה עמה שהרגישה שממקום המכה ראתה ולא ניחוש שמא הדם הוא טמא וירד דרך המכה שזו חששא רחוקה ואותו מקום אינו בכלל חיוב הבדיקה כלל, ע"כ כיון שהרגישה שממכה הוא אין זה הפסד לכללות הבדיקה שהוא במקום שלא נמצא שם דם טהור כלל, ועל אופן זה יודו גם החכ"צ ומע"צ וס"ט דמהני הבדיקה כל שמרגשת שדם זה הוא ממקום המכה שאינו בכלל חיוב הבדיקה ודו"ק במתק לשונו שכן הוא כוונתו ועיין בתשו' צ"צ מאדמו"ר ז"ל סי' קנ"ז חיזק דיעות רבותינו ז"ל דמהני ספירה אף בתולה במכתה משום דחידש דכיון דדרשינן דם ולא כתם אתיא קרא אף לנזקק לטומאה וזהו ג"כ בכלל כתם כל שיש להסתפק שממקום המכה באה עי"ש דברי קדשו שה"ר לזה מדברי הרשב"א ז"ל ולפי ד' מרן ז"ל כנ"ל יוסבר היטב שי' הצ"צ ז"ל דמקום המכה אינו שייך כלל לחיוב הבדיקות וכמו שהוא במקום אחר לגמרי לכן שייך לדון על מציאות הדם ענין כתם, ומשמע שאבי ז"ל צירף גם הס' דפלוגתא שבסוף סי' קפ"ח לענין חתיכת דם יבשה אם מהני שרי' עי"ש, וי"ל דבג' ספיקות מהני גם נגד חזקה עי' ש"ך בכללי ס"ס ולזה הי' ס' אבי ז"ל להכשיר, או דהמכה הי' בצדדים והי' ס' אבי ז"ל לעשות ס"ש שמא אינו דם כלל כ"א צורת ברי' ושמא דם המכה הוא. הגם דהוה כס"ס מש"א מ"מ מתרבו צדדי ההיתר: