אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן כ

סימן יט

[את הפלפול הנ"ל שלח אבי ז"ל להגאון מוהר"ר חיים יהודה ליב ז"ל. וזה לשון תשובתו אליו]:

ב"ה יום ה' תשא שנת אכת"ר לפ"ק סאסניצע.

כבוד ידיד נפישי הרב החו"ב ידיו רב לו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא לו דומי' תהלה כ"ש מו"ה אליהו ני"ו. ולכל אשר לו שלוש.

נעימות מכתבו ע"י תלמידו הגיעני לרוב נחת, והשתוממתי לראות על אשר הוא נושה בי משאת מענה על מכתבו אשר לא הי' למראה עיני כלל, והנה חלילה לי מחדול להשיב לכ"ת במוקדם האפשרי אף כי יהי' כעת דברי מועטים מחמת חלישות עיני ל"ע הנה זה החלי:

אשר נסתפק כת"ר במי שנפסל בעבירה במקום שיש נפ"מ לענין המעשה עצמו שהוא נפסל בה אם אמרינן שהמעשה והפסול באים כאחד או לא, ותלה ענין זה בדברי הראשונים ז"ל בפירוש המשנה דהשוחט בשבת וביוה"פ וכו', ועי' מה שכ' המל"מ פ"ג מה' שגגות, הנה זה מקרוב ראיתי להרב מחנה אפרים בה' עדות (סי' ו') בענין הא דאמרינן פ"ב דכתובות ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרווייהו בא"א קמסהדי כו' והקשה הר"ן שם דהיכא מיתוקמא בחזקת א"א אפומייהו והא כיון שמכחישים זא"ז ע"כ חד מנייהו פסול הוא וע"ז תירץ הרב מחנה אפרים ז"ל ומדברי הרמב"ם פ"ג מה' גירושין וכן מדברי הרא"ש פ' הזורק סי' ט' אין סתירה לזה דהתם עיקר ההקפדה על שעת הנתינה דבשעת העדות עדיין לא נפסל זה לעדות ואינו נפסל אלא מכאן ולהבא וגם מתכ"ד ואילך והביא ראי' לזה מפ' מרובה בסוגיא דעד זומם כגון שהעידו על שניהם בב"א וכו' ומש"ה מתוקמא בחזקת א"א ע"פ שני כשרים עדיין אלו דברי ז"ל. ולפי"ז נראה דה"ה בכל פסולי עבירה שאינן נפסלים לעדות אלא לאחר גמר המעשה שכבר הוא מעוות לא יוכל לתקן:

אמנם בפ"ק דמכות (ד"ו) בענין נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטילה א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו, נרבע יציל, כשרבע מאחוריו וכתב התוס' שם דמנרבע לרצונו פריך מפני שהוא רשע ופסול לעדות וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו שם ומוכרח הוא לדעת הפוסקים דשונא גמור כשר להעיד ע"ש, הרי מבואר דגם בשעת מעשה העבירה כבר הוא פסול לעדות וגם הראיות מדברי התוס' שהביא כ"ת בזה הם חזקות וברורות למבין, וכבר העירותי בזה במ"א בענין קדושין תופסין בח"ל אם בעינן שהעדים לא ידעו מזה האיסור, ואכ"מ:

והנה בסוגיא דכתובות (די"ח) העדים שאמרו אנוסים היינו וכו' א"ל רבא כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כו'. צריך להבין מנלן האי מלתא דאם נתנו אמתלא לדבריהם שהם בכלל חוזרים ומגידים דלמא לא ממעטינן מאם לא יגיד אלא במקום שאומרים שקר העדנו ולא כן הי' המעשה, והרב ההפלאה שם כתב דלזה לא הי' צריך קרא דבלא"ה אין אדם משים ע"ר, ואין זה מספיק לפענ"ד לד' הראב"ן בסוגיא שם דבמקום שאחד מסייע לחבירו ליתא להאי כללא דאין אדם משים ע"ר, וא"כ אכתי צריכים ע"ז קרא דאם לא יגיד, והנראה בזה לפי דברינו שבשעת המעשה כבר הוא פסול א"ש לפמ"ש הר"י חאגיז בשו"ת הלקט (סי' מ"ד) דעדים החוזרים ומגידים נפסלים מכאן ולהבא מפני שהעידו שקר ממ"נ וא"כ גם בלאו האי קרא דאם לא יגיד היינו מקיימים עדותן הראשונה שהעידו בעת שהי' בחזקת כשרות בודאי ולא הגדתם האחרונה שנפסלים על ידה, אע"כ קרא אתא למקום שנתנו אמתלא לדבריהם שאין נפסלים לעדות מכאן ולהבא וגזירת הכתוב כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.

והנני ידידו או"ג חיים יהודה ליב.

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה