אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן יז

סימן טז

להבין שיטת ר' אביגדור כהן המובא בח"מ סי' מ"ו דאף דארז"ל עדים החתומים עהש"ט נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד עכ"ז אם אתא בע"ד ומערער שהוא מזוייף צריך קיום מן התורה, ולכאורה אינו מובן הואיל ומן התורה אמרינן דלא חשיב אינש לזייף א"כ מהיכי תיתי יהי' נאמן ע"ע להוציא מחזקה דלא חשיד כו'. הלא ע"א אינו נאמן נגד חזקה, ואף דבכל התביעות ישנו ג"כ חזקה דאין אדם תובעו אא"כ חייב. לו ועכ"ז מיפטר מן התורה היכא דהוא כופר, אך שם יש כנגדה חזקה דאין אדם מעיז הא לאו הכי הוי באמת מהימן אידך. אך עיין רש"י בבא מציעא ומשיטתו משמע דהיכא דלא שייך אין אדם מעיז כגון דלא עשה לו שום טובה כגון גבי פקדון ושומרים מחוייב שבועה מן התורה מצד החזקה דאין אדם תובע ואין זה גזירת הכתוב בפקדון דווקא, ועיין תוס' בב"ק בסוגיא דרמב"ח דפליגי על רש"י ע"ש:

וא"כ היכא דאחד מוציא על חבירו שטר הלוואה ואידך טוען מזוייף הוי לאחד ב' חזקות היינו חזקה דלא חשיב אינש לזייף והך דחזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו, ולאידך אין כ"א חזקה דאין אדם מעיז כו' והוי חדא במקום תרתי, וחדא במקום תרתי לא אמרינן ולשיטת רש"י ע"כ לומר הא דמועיל שבועה היינו בכדי שיתהוה חדא במקום תרתי דלגבי הכופר יהיו תרתי חזקות היינו חזקה דאין אדם מעיז וחזקת כשרות שלא נשבע לשקר, א"כ ה"נ יהי' חדא במקום תרתי, וא"ל דהכא התרי נובעים מחזקה אחד היינו מחזקת כשרות דהא דאמרינן חזקה דלא חשיד אינש לזייף הוא משום חזקת כשרות דאדם כשר לא יעשה עול כזה אבל אם מאן דחשיד אממונא או חשוד לד"א ומפיק שטר על חבירו הואיל ולית לי' חזקת כשרות אינו נאמן אף מן התורה, והך חזקה דאין אדם תובע אא"כ מגיע לו הוי ג"כ מצד חזקת כשרות וא"כ לא שייך למיחשבינהו בתרתי כ"א כחדא חשיבא, עכ"ז קשיא דהלא היכא דאיתרע חזקה אמרינן השתא הוא דאיתרעי בכדי שחזקה דמעיקרא תשאר עד השתא, וא"כ אם מוציא שטר מזוייף על חבירו אם נאמר שזייף נפסל מחזקתו מעיקרא קודם בואו לב"ד כי מביא שהזייף מוכן בידו והלה אינו נפסל אלא מכאן ולהבא מעת הכחשתו. וא"כ אחרי שצריכים לעקור חזקה אחת ממקומה מוטב לאמר כי המכחיש אינו נאמן ולא יתרע כ"א מכאן ולהבא ואף אם נאמר דכל זמן שלא הביא השטר לפני ב"ד ולא טען עלי' לגבות בי' לא מפסל, וא"כ הוי ריעותא דהחזקות בב"א ואף דבוודאי עשה הזיוף קודם שבא לב"ד והוי כמו בכתובות (דף ל"ו ע"ב) כיון דמהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכו' ואם הוי הענין בא לפנינו אף דלא הי' מיפסל לעדות אמחשבה גרידא עכ"ז איתרע חזקתו:

והנה בחולין בפ"ב גבי שחטה ואח"כ חישב עלי' דאמרינן הוכיח סופו על תחלתו, ואף דיש לו חזקת כשרות עכ"ז אמרינן דבוודאי חישב מעיקרא דקודם אמירתו לע"ז ההכרח שקדמה מחשבה והואיל דא"א לומר בזו הרגע איתרע אמרינן דאיתרע מעיקרא, דומיא דכתמים בנדה דמטמאים למפרע, ומשם אין ראי' דבע"ז מחשבה אסורה כמו דיבור, אבל בכל האיסורים כמו בנ"ד גבי זיוף אין איסור כ"א משעת עשייתו לא מעת זממו, עכ"ז איתרע חזקתו וראי' דלא יגבה בשטר שיפקיע המהדר על זיופא כמו בכתובות כדלעיל וכן נ"מ אם הוציא שטר שלא בפניו בב"ד ובעוד איזה ימים בא הבע"ד ואומר כי מזויף הוא, א"כ חזקתו איתרע למפרע ומוטב שתעקר חזקת השני דלא איתרע כ"א עתה ולא שלו למפרע, אכן י"ל הואיל והבע"ד טוען ברי כי הוא מזויף ע"כ נאמן הוא אשר אין כח ביד ב"ד לכופו לפרוע, דומיא דמחלקים הפוסקים בריש גיטין לענין שליח המביא גט דלא חיישינן למזויף לגבי גט אשה ולענין שליח אינו נאמן כי הוא שליח והטעם הוא דלענין לנשא האשה ברשות עצמה להנשא, אבל השליח שמפקיע האשה מרשות בעלה הוי כמו אחד שבא להוציא שדה מרשות חבירו והוי כמו גבי ש' דתרי ותרי דמהני תפיסה למי שטוען ברי, וגם כמו כן ביבמות לענין דפנו בפ"י בהאשה רבה, דמשמע דהאשה נאמנת אם היא טוענת ברי דברשות עצמה להנשא, ועיין עוד בפ"י בכתובות בפ' האשה שנתארמלה בסוגיא דאר"י ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת דמוקמינן כגון שניסת לא' מעידי' עיין שם דמביא בשם הרשב"א ביבמות דאין כח ביד ב"ד לכופו אף שהוא טוען נגד חזקה כמו תפיסה מספק והוא טוען ברי, אך נחקור אם א' מוציא שט"ח על חבירו באפותקי מפורשת על איזה שדה, והנתבע טוען מזוייף, אם מפקינן מיד הב' אם לא אם נאמר הואיל והב' אינו יודע בברי ממילא לגבי' אית לי' לאוקמי אחזקה דוגמא גבי תרי ותרי דכתובות דנישאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לא מפקינן. ועכ"ז אם גירשה העד אסורה להנשא לאחר ואם ניסת מפקינן מיני' ולא מהני מה שנתחזקה בהיתר אצל האחד מעידיה, דוגמא מאי דכתבו התוס', ואם נתחזק השטר בהיתר בתוס' גיטין (ד' ב' ע"ב) בדיבור ואם יש עלי' עוררים כו' דמחלק בין היכא דאתחזק השטר קודם כו', א"כ ה"נ הואיל ונתחזק שנפטר אמרינן דפטור הוא, אכן באמת לא דמי כי עיין בפ"י שם בכתובות מביא הפ"י שיטת החכם צבי כי במה שנשאת יצתה מחזקת א"א אבל אין לה עדיין חזקת היתר, בפרט כי יש לחלק היכא דניכר מצד מעשה שעושין מיקרי חזקה אבל הכא האי דלא גבינן ע"י השטר הוא מפני דאין כח בידינו לכופו ונאמן על עצמו אך לא בתורת נאמנות כ"א דאין כח בידינו למונעו ולכופו לזה גלל כן לא מיקרי חזקה, דוגמא מאי דאיתא בשם הריטב"א לענין אם ע"א מעיד על דבר דלא איתחזק לא איסור ולא היתר דנאמן ע"א, וסובר הריטב"א דאם אח"כ בא עד א' ומכחישו בזא"ז לא אמרינן בזה סברת דעולא דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן ב' דלא אמרינן כן כ"א גבי סוטה וגבי עגלה ערופה, דמצד הסברא אין ע"א נאמן דבעינן לזה ב' עדים ועכ"ז האמינה התורה בזה אמרינן כל מקום שהאמינה תורה כו', אבל בדבר דלא איתחזק לא איסור ולא היתר אין בזה שום סברא להוכיח כי נאמן כבי תרי ה"נ אין שום ראי' להוכחה כי אתחזק כדבריו:

וכן יש ראי' זו מיבמות (בדף ל"ד) גבי ספק ובני יבם בתר דפליג אם אמרינן קם דינא או הדר דינא דאותה פלוגתא דאדמון וחכמים במי שאבדה לו דרך שדהו בחד דאתיא מכח ד', ועיין בפוסקים דשם הטעם מטעם הואיל ונתייאש והוי כהפקר עיין בסימן הכללים לבעל אורים ותומים ובנתיבות המשפט, משמע אבל מטעם אתחזק לא אמרינן ע"כ הטעם הוא כמו שכתבתי דאין ניכר חזקה וההתחזקות מזה דלא מפקינן מיניה, וכן יש לעיין בזה מסוגיא בב"ב בפ' ח"ה גבי נסכא דרבי אבא דהואיל מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם, ועיין שם בתוס' (ד"ל) דאם הע"א יקנה מן החוטף מפקינן מיניה הואיל ולית לי' מיגו הואיל וראה החטיפה א"כ יודע האמת כי חטף ועיין פלוגתת הפוסקים בזה בח"מ מובא בש"ך בסי' ע"ב ס"ק צ"ז אם הלוקח יודע האמת אשר לפי ידיעתו אין להמוכר מיגו אינו נאמן ע"ש פלוגתת פוסקים בזה ואף כי להמוכר הי' לו מיגו א"כ ידעינן מצד חזקה כי קושטא קאמר עכ"ז הואיל והוא יודע שאינו האמת כפי הטענה שהי' יכול הלוקח לטעון מפקינן מיניה, ולא אמרינן אי שתקת שתקת וא"ל מהדרינא שטרא למר, כדאמרינן גבי אדמון וחכמים עיין בפוסקים הטעם, ולא אמרינן כי אתחזק גבי הלוקח במיגו דאית לי' ה"נ כן הוא ואף דטוענין ללוקח עיין באו"ת החילוק:

ולפע"ד הטעם פשוט הואיל וטענת ונאמנות מיגו אין כ"כ, חזקה דניהוי כמו חזקה ודאית ורק אין מוציאין מידו הואיל ורגלים לדבר שקושטא קאמר לא מהני לגבי אחרינא מכש"כ בנ"ד גבי נאמנות דברי נגד חזקה הוא בוודאי אינו בגדר נאמנות שממילא יועיל אח"כ לכל כ"א אין כח בידינו לכופו לקיים כפי חזקה מפני שטוען ברי כי הדין אתו, בודאי לא מהני לגבי לוקח שלקח השדה שנעשה אפותקי מפורשת מפני טענת ברי של זה כי זייף השטר כו':

אך באמת י"ל הנה בענין ספק ספיקא אם לא נודעו ב' הספיקות יחד אסרינן הואיל כשנולד הספק אחד החזקנו הדבר בחזקת איסור א"כ אף כשנולד הספק הב' אין להתיר דהוי כס"ס במקום חזקה עיין בסי' נ"ז ביו"ד לענין דרוסה, אלמא דמה דמחזיקין איסור מצד הספק מיקרי נמי חזקה, אך אפ"ל דזה לא מיקרי כ"א חזקה מדרבנן דמן התורה הלא לא החזקנו זה כ"א ס' איסור וא"כ בעת שהחזקנו החזקנו ג"כ שבאם שיולד עוד ס' ב' נתיר ואף דאיך אפשר להחזיקו ואיך מיקרי זה חזקה שהחזקנו הלא מחוסרת מעשה ואיך שייך לומר שהחזקנו בזה, ועיין ברש"י ריש נדה מ"ט דשמאי קסבר העמיד אשה בחזקת טהרה ומפרש רש"י דהחזקנו אותה בחזקת טהרה אלמא דעיקרה ושרשה של חזקה הוא מאי דהחזקנו אותה וא"כ איך מקרי החזקנו הואיל ומחוסרת מעשה, דוגמא לדבר ביבמות (דף נ"ב) אמר ללבלר כתוב גט כו' עד ולאשה דעלמא אינו גט דלפירוש הרמב"ם שם הפירוש דלא מיקרי נכתב לגירושין ולפירוש הרא"ש ותוס' הטעם הוא דלא מקרי נכתב לשמה ומפרש הרא"ש דלמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע מהני, וע"כ הטעם הוא הואיל והדבר עדיין לא בא לעולם לא מקרי כוונתו כוונה אף כי צייר ואומר שמכוון שיהי' לשמה לכשיכנסה כו' ולמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואופן הקני' שנקנה מעכשיו על צד האפשרות שיחול גמר ומקני וחל הקנין מעכשיו:

ולקרב הדבר אל המושכל נבין מענין פלוגתא דברירה דפליגי ר"מ ור"י בגיטין בפ' כל הגט בענין ברירה אם אמרינן הוברר הדבר דאמרינן דלמאן דאית לי' ברירה מהני אם אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה או אם אומר לאיזה שארצה אגרש דכשר לגרש ומיקרי וכתב לה לשמה אלמא דסוג ברירה הוא למאן דאית ליה דהוי כמאן דהוברר מעיקרא שלכך עומד כמו שנתהווה בסוף וכוונתו כוונה לשמה אף קודם שהוברר, ולכך משני הגמרא ומחלק בגיטין גבי מימרא דר"י וצריכא דסד"א שאני בהא דכתיב וכתב לה לשמה, ובהא נוכל לתרץ לכמה ענינים ואכ"מ, א"כ לכאורה הני ב' ענינים דשייכים להדדי והנה בב"מ בריש המפקיד דמשני הגמרא נעשה כמי שאומר לכשתיגנב ותרצה לשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו דלכאורה למאן דלית לי' ברירה מאי מהני, אך ההכרח לומר כמו שכתבתי דטעם ברירה הוא דלא גמר ומקני למאן דלית לי' ברירה כמו צנועין ור"ד ושארי ענינים שבפ' מרובה (ס"ט ע"א), ושם בהמפקיד הואיל ואנן סהדי דגמר ומקני מפני האומדנא ולכך אעפ"י שלא מתנה מהני מצד האומדנא ה"נ הך גמר ומקני מהני אף למאן דלית לי' ברירה, כדמות ראי' לזה החילוק דהא בעינן תנאי כפול והיכא דלא כפלי' לא מהני והטעם מבואר דאמרינן דלא גמר ומקני ועכ"ז אומדנא מהני ה"נ כן הוא אף למאן דלית לי' ברירה, הוא רק מטעם דלא גמר ומקני א"כ היכא דאיכא אומדנא מהני:

ובזה ניחא הסוגיא דגיטין שלא יסתור הסוגיא (דריש החולץ) החולץ למעוברת והפילה ר"י אמר אינה צריכה חליצה מן האחים ור"ל אמר צריכה חליצה ועיין בנ"י הטעם דלר"ל לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דאמרינן אולי לא הי' עומדת שתפול ולכאורה זה סוג ברירה ובגיטין אפכא שמעינן לר"י ולר"ל, ובזה ניחא, ועוד במ"א כתבתי וחלקתי הך דיבמות מסוג ברירה הואיל ורוב נשים אינם מפילות א"כ אמרינן עד השתא היתה מרוב ועתה הוא דאיתרע כפי שיטת ר"ש, והרבה י"ל בזה, ועיין בבכורות בענין ספק בכור דמפרישו ואינו נותנו לכהן, ומקשה הרי"ט אלגזי, איך יוצא ידי נתינה, במה שמחזיקו לעצמו, ותורף תירוצו הוא דגבי ממון גזרה התורה דמספק אינו מחוייב לשלם, והוי כמו פטור ודאי כמו שנתנו לכהן ותולה סברתו זאת בתשובת הר"ן המובא כמו"כ במל"מ בפ"ט מה' גירושין לענין כריתות אם מעוכבת מספיקות מבלי לשתות כל ימי חייה הגט אינו גט בודאי ותלו זה ג"כ בתשובת הר"ן:

אך באמת זה הענין דכריתות לפי מאי דהשריש לנו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בה' נערה בתולה דבכל מקום דהתורה ציותה שיעשה כן כמו התם דהתורה גזרה לענין תורת הקנס דדוקא היכא דולו תהי' לאשה ע"כ פוסק הרמב"ם דאפי' היכא דא"א לה להנשא מפני איסור דרבנן או מפני ספק פטורה מקנס, ובאמת לבד הכרחות וראיות שיש לו ע"ז כמובא בראשונים, ועיין בשבועות לענין שבועת העדות פלוגתא דרב אחא ורבינא לענין משחק בקוביא אם חייב הוא בשבועת העדות מי אמרינן הואיל ומן התורה מחזי חזיא ע"ש, לבד זה שיטתו מוכרחת מכתובות גופא דמקשה וניתי עשה דלו תהי' לאשה ולידחה לל"ת ומקשה הבעל תו"י, הא גבי דידה ליכא שום עשה רק אדידי' חייל והל"ת הוא על שניהם אך לפי שיטת הרמב"ם אתי שפיר דהגמרא משני הסברא האמיתית ונ"מ היכא דהיתה נערה שנתארסה ונתגרשה לר"ע דאומר יש לה קנס לקמן, וא"כ אם נתארסה ומת הארוס וב' עדים אומרים נתגרשה מקודם ואסורה לכהן ובא', לא נתגרשה ומותרת לכהן והיא אומרת ברי לי דמהני לג' דידה ולגבי דידיה איכא עשה, ואהא משני אימור אמרינן אתיא עש"ה ודחיא ל"ת כגון מילה בצרעת אבל הכא אם אמרה לא בעינן לי' מי איתא לעשה כלל כ"א לפי פירושו עי' ברש"י ותוספת ע"ש וא"כ ממילא מוכרח היסוד דאף ספק פטור מקנס:

אך עיין ביבמות בסוגיא דדפנו בפ' האשה רבה ברש"י שם ובקדושין במקנה משמע דלגבי כהונה לא מהני ברי ע"ש, אך דיש לאשכוחי בגוונא אחרינא כגון שנתארסה ולבעלה הי' בן והלך הוא ובנו למה"י ובאה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת בני לפי האיבעיא לפי הצד דאינה נאמנת דמיסני סניא לי' ולא דייקא עיין ביבמות בפ"י, ואף דלמאי דס"ל דאינה נאמנת הוא רק מדרבנן עיין ברמב"ן במלחמותיו ובמאור שם עכ"ז לשיטת הרמב"ם זה נמי פטור מקנס והיא על עצמה נאמנת הואיל ואומרת ברי לי וא"כ לגבי דידי' איכא עשה ולגבי דידה היא טוענת ברי לי אכן עיין בהאשה רבה דאמר שמואל בעניותנו צריכה גט מספקא לי' לשמואל האי לא תהי' אם ללאו הוא דאתא או דלא תפסיק קידושין ע"ש ואכמ"ל, ועיין בגיטין בפ' המגרש בתוס' שם חוץ מאכילת תרומתך ע"ש פלוגתת רש"י ותוס' אשר נוגע הוא ליסוד זה:

נחזור לעניננו אשר לשיטת האלגזי הפירוש הוא היכא דנפטר מתשלומי ממון מספק דאין מוציאין מחזקתו הוי כמו פטור ודאי וכן משמע מאו"ת דמפלפל באיזה צד משתנה ממון מאיסור אשר אין אומרים בזה ספיקא לחומרא דבזה נמי ספק איסור דלא יגזול, ומתרץ דכך גזרה חכמתו י"ת דעל ספק לא יעבור והוי היתר ברור דומיא דממזר ודאי לא יבא הא ספק יבא, עיין בתשובת מהרי"ט דהוי ודאי היתר ע"ש בפלפול שלו לענין ספק פלוגתת הרמב"ם והרשב"א ע"ש א"כ לשיטתם בכאן הוי חזקה מעלייתא הואיל דהפטור הוא בודאי וקשיא מיבמות גבי ספק ובני יבם כו', כמו שהבאתי לעיל היפך דבריהם, אכן יש לחלק היכא דאח"כ סתרי כמו התם דממ"נ חייב לא מועיל מה שנפטר מקודם מספק אף דהני ודאי פטור לדידהו עכ"ל אח"כ חזר ונתעורר דחייב ממ"נ לכך הוצרכו שם הטעם דיאוש והפקר ע"ש, אך עיין בטו"א בחגיגה גבי זכורך למעט טומטום ואנדרוגינוס דפריך אצטריך קרא למעוטי ספיקא, וכתב אף אם נקרע ונמצא זכר עכ"ז מיקרי הואיל ונדחה דכל זמן דלא איתברר הוי פטור ודאי ה"נ לכאורה גבי ממון חוקת התורה דכל זמן דהוא ספק הוא פטור בודאי עכ"ז אי הדר חייל עוד ספק נתעורר הספק הראשון ג"כ וא"כ לשיטת הסוברים דגם בממונא אזלינן בתר ס"ס היכא דלא הוי להוציא א"כ איך נידון אם נתהווה ספק א' מקודם דפטרינן לי' ואח"כ נולד עוד ספק ב' אף דבאיסורים לא מהני היכא דלא נולדו ב' הספיקות יחד היינו כי הוי ס"ס במקום חזקה והוי כמו סמוך מיעוטא לחזקה דאסור מדרבנן אבל גבי ממון לא שייך להחמיר מדרבנן ומן התורה רובא עדיף מחזקה, אך הואיל בשעה שנולד הספק הראשון הי' פטור לגמרי בודאי א"כ לא מועיל הספק הב' והוי דוגמא למאן דס"ל בביטול איסורים אין חוזר וניעור דבביטול כמאן דליתא דמי ולא שייך חוזר וניעור ה"נ כן הוא הואיל והוא פטור בוודאי הוי כמאן דליתא דמי ולא חזיא לאיצטרופי ובאמת אסברת טו"א דלכאורה ממנו מסייע לזה הסברא, יש סתירה לכאורה מגמ' החולץ מפלוגתא דר"י ור"ל דאמאי דחקי תוס' ונימוקי יוסף, אמאי לא נימא דהתורה אמרה בן אין לו עיין עלי' והוי כמו זכורך וודאי וא"כ כ"ז דמספקא לן אולי ילדה בן כהוגן פטורה וא"כ אם חלצה אז לא מהני החליצה שיועילה אח"כ שהפילה מפני כי העושה דבר י מצוה בעת שהוא פטור אינו מועיל עיין בברכות בריש פרק מי שמתו באשר"י ועיין תשובת חכם צבי לענין אחד שחלץ באנינות שפטור אז מכל המצות לא מהני:

ועיין בב"ק בתוס' לענין הפודה את הבכור בתוך שלשים יום דפליגי ארש"י לענין מחוסר זמן דפסול לקרבן לא כשיטת רש"י דהטעם מפני ספק נפל כ"א מפני גזירת הכתוב הוא שדוקא אחר שבעת ימים ומכריחים זאת דאל"כ א"כ אם הקדיש בתוך ז' ואח"כ חי יועיל ההקדש שהקדישו ולדברי הטו"א אין הכרח כלל דהואיל דהתורה גזרה מבלי להקדישו טרם בירור הספק א"כ הוי ההקדש כמאן דליתא ולא אמרינן בזה איגלאי מילתא למפרע כסברתיה גבי טומטום אם נקרע, אך עכ"ז אין שום סתירה לסברתינו הנ"ל דזה הפלפול אם אגלאי מילתא למפרע מהני אם לאו אבל כ"ז דלא נתגלה מודה דהוי פטור בוודאי וא"כ חזקה אלימתא היא כנ"ל:

ועיין במהרי"ט בתשובותיו לענין ע"א שמעיד ביבמה ובא קודם והתירו ואח"כ בא ע"א ואוסרו דבזה לא אמרינן דעד הראשון הוי כבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים דלא אמרינן כן כ"א היכא דנאמן מן התורה ולא מיקרי חזקה מה שהחזקנו עפ"י ע"א מעיקרא הואיל ולא היתה בהיתר ברור ואדרבא מצד החזקה הרי היא בחזקת איסור דממאל"א מדרבנן עיין ביבמות בפ' כיצד (ד' ל"א) לענין וכולן שהי' בהם קדושין או ספק גירושין דפליגי רבה ואביי, א"כ ה"נ לשיטתו היכא שנולד ספק ראשון קודם לא אמרינן לשיטתו שנתחזקה, ואף כי המהרי"ט גופיה פוסק אם מכר א' בלי מעות ואח"כ נולד ספק בפרעון אמרינן כי המכירה וודאית היא, והספק הוא בקיום תנאו אף כי אם לא קיים התנאי נעקרה המכירה לגמרי עיין שם, אין להוכיח מזה דס"ל דזה שהחזקנו הדבר מיקרי חזקה ואף שאח"כ נתברר הטעות על מעיקרא עכ"ז מיקרי חזקה דהתם הטעם הוא דסובר דהמקח קיים והתנאי הוא מחוייב לקיים ואם לא קיים התנאי מיעקרא המכירה למפרע אבל עכ"ז הזמן אשר החזיק החזיק כדינו ומיקרי חזקה לזמן דזה הזמן החזקנו השדה בחזקתו ואף דזה גופי' החזקנו אם לא יסלק, תפקע השדה ממנו והוי כמו דאמר רבה ביבמות אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ופרש"י דמחזיקין אם ימות הבעל ואף אביי לא פליג עלי' כ"א להחמיר דממאל"א אבל זה מודה דמן התורה אמרינן זו החזקה, עכ"ז מחזיקין כמו שהי' השדה עד עתה לזמן בחזקתו כן יהי' להבא:

וראי' לדין זה מצאתי ביבמות דאמרינן גבי היתה לה חמות דאמרינן אף כי רוב יולדות וולד של קיימא ואך סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא ומקשה הפ"י בקידושין לענין תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דבזו הסוגיא מקשה מאי שייכא לומר סמוך מיעוטא לחזקה דבשום פעם לא החזקנו לאיסור דתמיד אמרנו רוב יולדות וולד של קיימא אבל לדברינו אתי שפיר דהדין הוא דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וא"כ אפי' אם יבוא אליהו ויאמר שיהי' לה וולד של קיימא, עכ"ז אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וא"כ הי' מוחזק לזמן בחזקת איסור ואף שתמיד החזקנוהו שמיד אחרי הזמן ילדה וולד של קיימא ויהי' כמו רוב נשים עכ"ז מיקרי חזקה לזמן, והנה כאשר התבוננתי ראיתי שיש בזה הענין שלשה חילוקים היינו היכא דהוי חזקה לזמן כמו ביבמות ולא נעקר מעיקרו כי אף שאח"כ הולידה אינה פוטר כ"א מכאן ולהבא בזה כ"ע מודים דמהני, ובעובדא דהריטב"א דקנה קרקע בהקפה כדינו ואח"כ הספק בפרעון המעות פליגי דמהרי"ט סובר דמהני אף כי איגלאי מילתא למפרע דהמכירה איננה מכירה עכ"ז מיקרי חזקה לזמן דהזמן הוא בחזקתו, אופן ג' הוא בגוונא דפליגי רבינו ברוך ור"י ורש"י וחה"ר בכתובות בפ"ב גבי דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ודכ"ע מצטרפין עיין שם ברש"י ואי קשיא לך תרי ותרי נינהו ועיין שם בתוס' ועיין עוד בפוסקים.

ועיין בקו"א לבעל המקנה בה' קדושין בסי' ל' לענין ספק קרוב לה דמסיים דבכאן ליכא לאוקמה בחזקת א"א דאם נאמר דהוי קרוב לה נעקרו הקדושין מעיקרא דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו', וא"כ אין זה סותר חזקה, והלא זה בודאי סותר החזקה דזה הזמן היתה בחזקת א"א בודאי ואף דאח"כ נעקרו מעיקרא מפני כי כל דמקדש אדעתא דרבנן וכו' הוי כמו שקידש ע"מ אם יסכימו רבנן ע"ז ואח"כ לא נתקיים התנאי והוי כמו גבי מכר בתשו' המהרי"ט ועיין בתוס' בגיטין ר"פ השולח בדיבור ואפקעינהו לקדושין מיניה דמסקי דלקי ול"ח דלמא ישאל על נדרו כו', אך כי שם הוי חזקה, מפני כי אין לנו לחדש דבר שיעשו מעשה והוי כמו שמוכח בחה"ר בחולין בצלוחית שהניחה מגולה בזו הסוגיא משמע דאף היכא דליכא שום חזקה אין לנו לחדש שום ריעותא מחודשת ה"נ בנ"ד כן הוא אבל בנידון דמקנה המעשה נתחדש והו"ל לאוקמה בחזקת א"א והוי דומיא כמו בכתובות (ד' מ' ע"א) האומר פ"פ מצאתי נאמן כו' דשם אמאי לא אמרינן שזינתה מעיקרא והוי מקח טעות וא"כ קיימא בחזקתה חזקת פנויה כדמעיקרא, איו דזו הואיל והיתה בחזקת א"א לפחות אתרעי לה חזקת פנויה:

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה