יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש
סימן י
השאלה מובן מתוך התשובה.
מה שמבואר בנו"ב בסי' ע"ה במה"ק דאם גירשה בע"כ ע"י שליח לא הוי גט משום דאין שלד"ע ובטל השליחות א"כ לפי מה שחידש הנו"ב במה"ת בסי' קכ"ב דאף הסופר עובר על חר"ג אם מגרשה בע"כ א"כ לפי דברי הסוברים דצריך שליחות לכתיבה א"כ אין שלד"ע ובטל השליחות לפי דברי הנו"ב הנ"ל:
והנה לפ"ד בנ"ד אם אף נחליט דדעת הבעל הי' לגרשה בע"כ עכ"ז חז"כ של הסופר לא איתרע לפנינו א"כ נחזיק אותו בחז"כ דלא שמע מבעל שכוונתו לגרש בע"כ, ועיין בסי' קפ"ב בחו"מ בקצה"ח, דמביא דברי הנו"ב בסי' ע"ה ומסיק דאם הבעל אמר לשלוחו סתם לגרש בו אשתו והשליח גירש בע"כ דהגט קיים דשליחותו לא הי' ע"ד עבירה, והנה זהו פשיטא, אם לא הבין כוונת הבעל אשר ברצונו לגרשה אף בע"כ והשליח גירשה בע"כ א"כ שינה מדעת משלחו דבוודאי אמרינן דכוונת הבעל לגרשה מרצונה ולא לעבור אחדר"ג, אע"כ דאיירי היכא דאנן סהדי ומבינים דעת הבעל דגם ברצונו לגרשה בע"כ ועכ"ז סובר דהגט מהני ומביא ראי' לזה מדעת בעל מל"מ בפ"ב מה' גניבה, וע"כ דגם המל"מ איירי בכה"ג דידעינן מדעת המשלח בבירור דאין לו שום קפידא אף אם ישחוט בשבת, א"כ לפי"ז הרי הגט פסול לפי דעת הסוברים דבכתיבה נמי בעינן שליחות ואשלד"ע, והוא סובר דגם הנו"ב מסכים לזה, וע"כ הסברא דאשלד"ע ובטל השליחות לא שייך כ"א היכא דעשה אותו בפירוש שליח לדבר עבירה אבל היכא דעשה אותו שליח סתם אף דכונתו הי' לד"ע עכ"ז שליחותו קיים לפי דברי קצה"ח:
והנה הקצה"ח הכריח ראייתו מהא דשליח עושה שליח בגירושין אף בזה"ז, וא"כ לפי דעתו הקדושה המובאה בסי' ל"ה בהלכות קדושין דאם עשה שליח לקדש לו אשה אין השליח עושה שליח אף אם מסר לו כסף קדושין ול"ד לגירושין דבגט מתגרשת בע"כ ובקדושין בעינן דעתה וא"כ הו"ל מילי ומילי לא מימסרי וכו', וא"כ לפי דברי נו"ב הנ"ל תיקשה לו עכשיו אחרי חדר"ג לפי דברי קדוש הנ"ל אין שליח עושה שליח אפי' בגירושין אך לפי שיטתו כנ"ל א"ש ע"ש, והנה קושית קצה"ח מדעת הקדוש מובא גם בנו"ב מה"ת בסי' קי"ב, אשר אחד הקשה לו זו הקושיא ומתרץ בכמה גווני ע"ש, ועיין באה"ע בסי' קמ"א בהל' גיטין בפ"ת ס"ק ל"ח דמביא שם דעת הנו"ב ובאמת אינו מיושב לפי דבריו על המנהג אשר נתפשט בכל בתי דינים אשר שליח עושה שליח בלי שום פקפוק ומדוע ל"ח לדעת הקדוש הנ"ל, עד שמביא בשם תשו' ישועת יעקב תירוץ ע"ז הקושיא ע"ש:
**(הגה"ה בירושלמי גיסין פ"ג ה"ה אף בקדושין כן מה בין גיטין מה בין קדושין, ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש, ובריש פ' השולח שם משמע דס"ל בפשיטות להירושלמי דאין שליח עושה שליח בקידושין וכ"כ המה"פ שם דדין זה דפסק הקדוש יש לו יסוד חזק בירושלמי זה, ולפי"ז תשו' הישועות יעקב אינו מיושב כ"כ דהירושלמי מדמה שליחות על ביטול הגט ג"כ לקדושין, ופי' המ"פ שם דאולי דעתו שיפייס אותה השליח והוה קפידא דבעל על שליח הראשון דוקא הוא יכול לפייסה ולס' הגאון הנ"ל הלא זהו רק גילוי מילתא דהאשה תתפייס על ידו ג"כ וגם נראה מד' הירושלמי דהא שבקדושין אין יכול לעשות שליח אחר משום דצריך דעתה ע"כ יש קפידא בדבר שהראשון ירצה אותה ותסכים להתקדש להמשלח ועפ"י דעת הירושלמי הלז יש ליישב מנהגינו דהרמ"א יסבור דשליח עושה שליח בגירושין אף לבתר חדר"ג כי עיקר הטעם משום קפידא דבעל והיכא דבעל נותן לו רשות בפירוש אין בזה איסור משום מילי וזהו דלא כדעת הקדוש בחידושיו באם מרוצה הבעל ומרשה לו לעשות שליח אחר דלהקדוש לא מהני ולהירושלמי הנ"ל מוכח דמהני השליחות בכה"ג:
והנה לדעתי אפ"ל דזו הסברא שסובר הנו"ב דאף הסופר עובר אחדר"ג היינו דוקא היכא דלבסוף גירש בע"כ אבל היכא דלבסוף לא גירש בע"כ לא עבר הסופר למפרע על חדר"ג, והוי דומיא דאלמנה לכה"ג לרבא שסובר בעל לוקה גם אלא יקח אבל לא בעל אינו לוקה, ועיין בב"מ ד"י בתוספות בשם שני תירוצים ועיין בנו"ב בתשו' ע"ה הנ"ל, וא"כ ל"מ לתירוץ ראשון דסובר אף אם בעל לבסוף עכ"ז הואיל דבשעת קדושין לא הי' עבירה לא נתבטלה הקידושין אף דכשבעל למפרע הוי הקידושין ג"כ בעבירה משום לא יקח, אלא אף לתירוץ ב' דהנ"מ הוא לענין ביטול מעשה הוא דוקא היכא דבעל לבסוף דאיתעבידא עבירה למפרע, משא"כ בנ"ד אם לא הפיק זממו להוציא מכאה"פ לגרשה בע"כ א"כ לא איתעביד המעשה בשום עבירה כלל, וגם הך סברא דכתבתי דאונס שהבעל כוון לרמאות בכדי שיצא עליו השם שגירש וכו' ואם הסופר ידע מזה נכשל בחדר"ג וכו' לדעתי אפ"ל דבזה לא עבר הסופר ולא מידי הואיל ולא נתעבדה מחשבתו ולא ניתן הגט לידה אין זה כ"א גרמא בעלמא אשר יוגרם ע"י שאיזה אנשים ידמו כי גירש ולא מצינו שיעבור הסופר כ"א היכא דאיתעבדא נתינה בע"כ מיקרי זה גרמי שכתיבתו גרם עבירת החדר"ג:
וגם לכאורה יש להעיר ע"ז על מחשבתו מענין הוכיח סופו על תחלתו עיין בחולין (בדף ל"ט ע"ב) לענין הוכיח סופו על תחלתו דל"א בה לא איסור ולא היתר משום כבודו דרשב"ג היוצא משם דהו"ל ספיקא אם אמרינן הוכיח סופו על תחלתו, ובפרט בנ"ד אשר חז"כ מסייעתו לומר דהוכיח סופו על תחלתו דגם בתחלה לא כיון אדעתו דלגרשה בע"כ, ועיין בנו"ב בסי' ע"ז דאחד מקשה לי' אסברתו דבשליח לד"ע בטלה השליחות מקשה לי' מגיטין גבי לא מצא בה ערוה וגירש מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונם וכו', א"כ למ"ד דבעי שליחות בכתיבה קשה ומתרץ להקושיא וז"ל ועוד מילי דכדיבא אינון והיכא מצינו איסור עשה או לאו על כתיבת הגט לאונסה הלאו על הנתינה קאי וכו', ואם יכתוב אלף גיטין כ"א שלא יתן בידה אין כאן איסור ולמה לא יוכל להכין והלא יכול מדעתה לגרשה או אם תזנה תחתיו, ובכתיבה אין שום עבירה וכו' ע"ש, א"כ זה פשוט דאף אם לע"ע אינה חפיצה בשו"א לקבל ג"פ וגבי אונס אינו רשאי לגרשה שלא מדעתה אפ"ה בידו לכתוב את הגט ואף ע"צ מקרה רחוק שמא תזנה כנ"ל ואין בזה שום איסור להסופר ולא להבעל, וה"נ בנ"ד אילו כתב מפני שמדמה בדעתו אולי ע"צ מקרה תשתנה חפצה ורצונה ותקבל את הגט:
ועוד בכאן הוי ס"ס להכשיר את הגט ספק אחד אולי כדעת הפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבה אשר זהו פלוגתת הראשונים, ספק ב' אולי הסופר לא ידע מזה מאומה אשר בדעתו לעשות בזה נגד תקנת רגמ"ה, וגם ספק הג' שמא גם הבעל לא חשב בזה מחשבת חוץ כי אולי נאמר גם בזה הוכיח סופו על תחלתו, ועיין בגט פשוט בסי' קכ"ב בס"ק ט' לענין אם עשו סופר ועדים שליחותם דאינן יכולים לכתוב ולחתום גט אחר בלא דעתו, חקר אם נמצא שהגט ראשון הוא ספק פסול ומצאו זה אחרי שמסרו אותו ליד השליח, דחוקר בזה דמסברא אינם יכולים לכתוב עוד גט מליתן ליד השליח דאולי גט הראשון הוא פסול ודלמא אמרינן הך סברא דעשו עדים שליחותם אפי' אם הגט פסול, ומסיק דיש להכשיר ולכתוב עוד גט וליתן ליד השליח משום ס"ס ספק א' אולי הגט הראשון כשר, ואף אם הוא פסול דילמא הלכה כרש"י והטור דבנמצא פסול לא אמרינן בזה עשו עדים שליחותם ויכולים לכתוב גט אחר והוא ס"ס המתהפך ע"ש:
ואף דלכאורה איך מחליט זה דס"ס יועיל גבי גט הלא הו"ל ס"ס נגד חזקה חזקת א"א, אע"כ מוכח דס"ל הואיל והס"ס הוא על גט אם הוא ראוי לגרש בו ועדיין לא נתגרשה לא מיקרי זה נגד חזקה דלא מרעינן עדיין חזקת א"א כ"א דמכשרינן הגט שראוי להתגרש בו מצד ס"ס ועדיין אינו מרע החזקה דוגמא דאשתמודעי דאחוה דמיתנא דנאמן ע"א משום דהוי גילוי מילתא בעלמא דהרי"ף מפרש דלאו אמילתא דממונא ולאו אאיסורא קמסהדי דהפירוש הוא הואיל דמעידין טרם נעשתה החליצה לא מיקרי עדותם שמעידים נגד חזקה וכן אם אחד ימוד המקוה ויאמר אשר נמצא בה מ' סאה נאמן ואם תטבול בה אשה טמאה תטהר לבעלה, ועיין במחבר תורת גיטין בחידושיו על גיטין, על דברי התוס' דוה"ל דבר שבערוה ע"ש דמסביר שם ג"כ דהעדאת השליח על הגט דבפ"נ ובפ"נ משום דהוי דוגמא שהסימנים נבדקים עפ"י אשה משום דגילוי מילתא בעלמא וכתב הרי"ף הטעם ביבמות גבי אשתמודעי באחוה דמיתנא הוא דאע"ג דהוי דבר שבערוה מ"מ כיון דבשעת הגדה אין מעידים על דבר שבערוה רק שאשה זו ראוי' לקדש או לגרש, ומאריך בזה דה"נ בזה דמעיד ע"א דבגט זה ראוי לגרש ולא נגמר הדבר בשעת עדותו לא הו"ל דבר שבערוה דדבר שבערוה לא הוי כ"א היכא דמעידין על גמר הדבר כגון שמעידין שכבר נתגרשה ומסיים דכמו"כ ל"ק מאיתחזק לחוד דלא יהי' ע"א נאמן בזה הו"ל כמו אחד שמעיד אשר במקוה זו יש בו מ' סאה ואח"כ טבל בו הטמא דבוודאי נטהר הוא מטומאתו:
ע"כ י"ל דהג"פ נמי ס"ל זו הסברא ולכך מהני ס"ס וכן נאמר בנ"ד דיהא מהני ס"ס, אך באמת התורת גיטין מסיק שם דזה תליא בפלוגתת הרמב"ם ותוס' דלשיטת הרמב"ם דסובר דאם הוחזקה חתיכה א' לאיסור עפ"י ע"א ואח"כ אכלה דלוקין עלי', ותוס' בחולין בדף צ"ו בדיבור פלניא דהאי סימנא קטל נפשי' וכו' דחולקים אדעת הרמב"ם הנ"ל, ומסקנתא שלו הוא דזה תליא בפלוגתא דהרמב"ם ותוס' דלהתוס' אף אם ע"א מעיד על דבר טרם גמרו כ"א העדאתו הוא אשר ראוי הוא לגרש עכ"ז אינו נאמן דמיקרי דבר שבערוה ע"ש, אך מהג"פ מוכח בבירור דס"ל דבכה"ג לא מיקרי נגד חזקה ולכך מהני ס"ס.
וגם אפ"ל דבנ"ד הו"ל ג' ספיקות כנ"ל ובג' ספיקות מועיל אף נגד חזקה עי' בש"ך בסי' ק"י בפרט בנ"ד אשר מעשה בפו"מ לענין גט בע"כ לא איתעבדא, ואף אם נאמר דדעת המגרש לא הי' לזה לא כמו שעשה בסוף, וגם נאמר אשר אם הסופר ידע ממחשבת הבעל עבר ג"כ, אך בזה נוקים אותו בחזקתו דלא ידע מזה, (ועיין בקצה"ח בחו"מ בסי' כ"ח) וכן עיין בג"פ בסי' קכ"ו ס"ק צ"ו לענין אם דילג הסופר בגט הרי את מותרת וכתב למהך להתנסבא, דמסיק וז"ל ועוד דהוי לי' ס"ס דאפי' באמר לו חוץ ממזונותיך הוי לי' ספק אבעיא בגמרא אי הוי שיור אי לא כמו שהעירותי ע"ז במכתבים:
ולענין אם נאמר בזה כל מילי דאיהו לא מצי למיעבד שלוחו נמי לא מצי עביד, עיין במחנה אפרים בה' גירושין פ"ג דין ט"ו דמייתי שם שיטת הפוסקים ופלוגתתם אם בעינן שליחות בכתיבה איך מגוייד או חולה משוה שליח לכתוב גט לאשתו דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושלוחא מצי עביד, וע"ש בפלפולו כותב שם וז"ל ול"ד לעבד דאמר עבד בר כריתות הוא ומשום הכי מצי משוה שליח אע"ג דאיהו לא מצי לקבלו דהתם אין במעשה שום גריעות דהמעשה שהוא הגט יכול להתעבד השתא וכיון דהמעשה יכול להתעבד השתא מצי משווי שליח כיון דשייך הוא בגיטין, משא"כ התם דמאי דלא מצי עביד אינו משום גריעותא דילי' וכו' ע"ש א"כ לפי שיטתו בנ"ד אי מיקרי מצי עביד השתא דהכתיבה רשאי לכותבו והגריעותא הוא בנתינה, ולפי מה שמבואר לעיל שהבאתי מדברי הנו"ב בסי' ע"ז דסובר דלגבי אונס אין בכתיבה שום איסור דרשאי להכין גט אולי תתרצה או שמא תזנה משמע נמי אף דיודע בטוב אשר אין ברצונה לקבל עכ"ז רשאי להכין אולי יקרה מקרה רחוק שמא תזנה, וכן בגיטין כתבי' ואנחי' בכיסתו וכו', א"כ לדעתי הענין אין בגט שום חשש אשר באם שתרצה לקבל ורשאי למוסרה לידה בפרט בשעת הדחק אשר קשה להשיג עוד גט אחר: