יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש
סימן ו
[תשובת הגאון האדר"ת ע"ז].
בס"ד ה' ויצא תרנ"ז פה ק"ק מיר.
כבוד ידי"נ ואהוב לבבי הרה"ג החריף ובקי בחדרי תורה מתון ומסיק כו' מוהר"ר אברהם האגעלין נ"י הגאבד"ק האראדאק שי'.
שלום שלום לכתר"ה ולעדתו ק"ק יע"א.
בתשובה ע"ד עוזר השו"ב שבעיר נעוויל, שנתקבל מפורש בכתב שאין לו רשות לשחוט גסות ולא לילך לבהמ"ט רק לשחיטת עופות ודקות ועתה נמצאו לו בע"ב להרשותו על שחיטות גסות ג"כ ויבטיחו להשו"ב שלא יקופח פרנסתו אך הוא אינו מאמינם ומה שיאמרו שחתנו הוא עוזר לו ע"כ ירצו יותר בהעוזר הממונה יותר מחתנו ישיבו מצירו כי ירצה שגם בנו ימלא מקומו אחריו וכו' וכו' והאריך מעכ"ת בדברי נועם:
אשיב בקצרה לאשר אין עתותי בידי לבוא על כל פרט מדבריו הן מה שבא בארוכה בדבריו דשו"ב הממונה לציבור הוא כעין התמנות מפני שכעת מחלו החכמים על כבודם, הצדק אתו וביותר לפמש"כ בסי' י"ח דממנים אנשים ידועים להם, ובפרט בזה"ז שנותנין כתב להתמנות הזאת ושהוא הוא השו"ב של אותה העיר, ומוחזק להם בתורה ויר"ש לנכבד ויקר כנהוג בכל תפוצות ישראל, ודאי ד"ז הוא כהתמנות ולא כאומנות שכ' השם ארי'' והרי אין מייחדין אומן לבני העיר, אשר לא ירצו בזולתו ולא נשבע שיתנו כתב לאחד מבני האומניות, וע"כ יפה כתבו האחרונים שיש השגת גבול כשבא אחד לשחוט בגבול רעהו וכן הוא סוגיין דעלמא לדון איסור השגת גבול בשו"ב, וראיתי בס' דעת קדושים סי' א' שכ' שלדברי המהרא"י המובא ברמ"א ביו"ד ס"ס רמ"ה דרב היושב בעיר ומלמד תורה יכול רב אחר לבוא בגבולו וללמוד שם ואף שהוא מקפח קצת פרנסתו, והטעם משום דאסור לקבל שכר על הלימוד משום מה אני בחנם כו' וע"כ גם בשו"ב ל"ש הש"ג דגם על שו"ב אסור לקבל שכר ע"ש בדבריו, אמנם אף אנו נענו אבתרי' שלבתר שכתב הח"ס חיו"ד סי' ר"ל דגם ד' המהרא"י לא נאמרו רק בימיהם שלא היו מקבלים ת"ח לרב ואב"ד. רק שכל ת"ח הורה ודן לבני עירו בחנם וממילא תקנו לו גם הכנסה ע"כ ל"ש קפוח שכר משא"כ בזמה"ז שמקבלים רב מעיר אחרת, וכל בני העיר מקבלים עליהם בכתב להחזיקו גרע יותר מיורד לאומנות חבירו וה"ה כגוזלו ממש כו' ע"ש בד"ק הנעימים, א"כ ה"נ לשו"ב למנהגינו שמקבלים שו"ב בכתב ומחפשין אחר י"א מרבים ונאה במעשים ומקבלים עליהם לתת לו מחייתו, ודאי כל הבא לשחוט בגבולו ה"ז גזלן גמור:
ומש"כ האחרונים בשם הרשד"ם דאין בכתר תורה ירושה י"ל ג"כ דמשום האי טעמא דאינו זכות להוריש לבניו כלל כיון דאין זה ענין התמנות רק מצוה לבדה ובמצוה כ' מה אני בחנם א"כ ל"ש זכות וממון להוריש לבניו משא"כ בדבר שיש בו זכות ודררא דממונא אם הוא ממונה על הציבור ודאי דשייך בו ירושה:
וא"כ בשו"ב שמותר ליקח שכר וכאשר לדעת הח"ס גם רבנים בזה"ז י"ל ג"כ דיש להם זכות להורישם לבניהם אחריהם ולא תהא כהנת כפונדקית, ועכ"פ שו"ב בוודאי שיש בו דררא דממונא והיא התמנות ודאי דשייך בזה ירושה לבניו הראוי למלא מקומו כדת של תורה וכ"ז שהזכרתי ד' הח"ס הוא לטעמי' דהרב דעת קדושים זצ"ל שתלה הא דשו"ב בהא דפיסקי מהרא"י ברב, ע"כ מטונך אמינא דלד' הח"ס שגם ברב אינו כן ממילא וכ"ש שבשו"ב ל"ש זה, אבל אנן בדידן בעניותינו ל"ש כלל לדמות שחיטה להזאה שכ' שם מ"א בחנם ומכמה טעמים לא דמי שחיטה להזאה, ויעו"ש בגדולי הקדש להגאון המגיה שלי"ט ובשו"ת בתי שלמה חיו"ד סי' כ"א האריך בדברים נחמדים לדחות סברא זו, וערש"י קדושין (נ"ג א) שכ' שאף הם היו כו' שוחטים את הקדשים, הרי לפנינו שקבלו שכרם על השחיטה, אלא שבזה יל"ע אם כהנים בכללם קבלו שכר על עבודתם, וע' בקצה"ח סי' רמ"ג ויד אפרים ליו"ד סי' ס"א והארכתי במק"א בס"ד:
ובב"ש שם כ' דדוקא בהשבת אבידה ות"ת שהיא מצוה על כל אחד מישראל הוא שאסור ליקח שכר משא"כ בשחיטה דאף שעושה מצוה מ"מ לא תלוי דוקא עלי' חובת מצוה זו ודבריו נכונים (אלא שצ"ע מה יאמר בהזאה, ואין עתותי אתי לעמוד על אריכת כל התשובה שמה), בכה"ג כ' הנה"מ בחו"מ סי' ס"ו דל"ש פרוטה דרב יוסף רק בשומר אבידה שהוא מצוה דרמי עלי' דוקא משא"כ בגבאי צדקה דאף דמצוה עדיף, מ"מ אינו חובה דוקא עלי' וכל ישראל יכולים להיות ג"צ:
ובתשובה א' כתבתי בס"ד ליישב בזה ד"ל בסוכה (כ"ה א' ב'), שבאמת י"ל דסברא זו תליא בפלוגתא דתנאי בסוכה (כ"ה ב') מנלן דעובמ"צ פטור מהמ"צ דלמ"ד עוסקי בממ"צ היו והיינו מששה קרובים כמש"כ רש"י שפיר י"ל דה"ל מצוה דרמיא עלייהו, וה"נ במישאל ואלצפן הרי מרע"ה ציוה להם דוקא, אבל למ"ד נושאי ארונו של יוסף היו א"כ כל ישראל היו יכולים לישא וא"כ לא הי' כ"כ עוסקי במצוה אלא שעדיפא מיני' ק' דהא שם אמר דמוכרי תכלת וכותבי סת"ם פטורים מכל המצות והרי גם זה היא מצוה שכל ישראל יכולים לקיימה והרי הא דפרוטה דרב יוסף הוא משום עובמ"צ וא"כ מוכח להדיא דגם בכה"ג הו"ל עובמ"צ, אמנם בזה מיושב היטב מאי דק"ל מעודי במש"ש כותב סתו"ם פטורים מק"ש כו' לקיים ד' ריה"ג שהי' אומר העובמ"צ פטור מהמצוה והוא נפלא מאוד וכי ריה"ג לבד הוא שאומר כן, והלא היא הלכה רווחת בישראל, אלא דבאמת לאו כ"ע ס"ל הכי ורק לריה"ג דס"ל שם דאותם אנשים היו נושאי ארונו של יוסף הוא שמוכרח דגם עובמ"צ שכל ישראל יכולים לקיים ג"כ פטורים מאחרת ולא לאינך תנאי:
ובסברא זו א"ש קצת ס' הד"ת דבסכין של איה"נ ראוי שלא ישחוט כשאין עע"ג דהא מרויח פרוטה דרב יוסף ולדברי התומים ונה"מ ליש זה, אלא שלדברינו ק"ט עליהם מהא דמוכרי תכלת וכותבי סת"ם דאנן קיי"ל דפטורים וכמש"כ באו"ח סי' ל"ח וא"כ קיי"ל כריה"ג, וה"נ שייכא פרוטה דר"י (ולכאורה י"ל דלבתר שהקהל נותנים כתב לשו"ב באופן שאז דנין השגת גבול א"כ א"א לאחר שקיים המצוה וא"כ הדר ה"ל עוסקי במצוה וה"ל כאבידה ותורה, וא"כ הדר דינא דכיון דא"א באחר עלי' רמיא המצוה וא"כ אסור לקבל שכר וא"כ ל"ש הש"ג אלא שא"כ מוטל גם על אחרים, אמנם זהו ד"פ והאמת יורה דרכו) ובדברינו דדוקא בדררא דממונא הוא שיש ירושה לבניו א"ש דבמשוח מלחמה ל"ש כלל ירושה דהא לא מצינו לי' זכות בביזוי המלחמות כלל, רק למלך, ובקדשים לכה"ג שנוטל חלק בראש, וא"כ שאין זה זכות ממון א"ל לבניו אחריו כלל וסברת מעכ"ת שי' עפ"י הצ"צ החדש דכה"ג בן כה"ג א"צ משיחה, ל"ז להבין ד"ק, דהא משיחת הכה"ג איננה כמשיחת המלך דשם הוא שררותו ובכה"ג הוא להתחנך לקדושתו ובאין שמן המשחה הוא מתחנך בריבוי בגדים כביומא (ה' א'), וא"כ אין דברי הח"ס נסתרים מזה ועדיין יש לדון דזכות הזה להוריש לבניו להמשח תהי' בתורת ירושה כמו במלך התמנותו, ובכה"ג הוא ג"כ דררא דממונא ואה"נ שנאמר דבשביל הירושה ימשחוהו לכה"ג דבעבודתו צריך משיחה
אמנם בודאי צדקו דברי אור עולם הגאון האדיר בצ"צ זצ"ל ואין הס' הקדוש ונחמד הזה בגבולינו, והדברים ארוכים בזה מאד, וא"א לי לכתוב כעת גם שמץ מנהו אך בגוף הדבר ג"א דעתי כן שאין לימנות להעוזר לשו"ב וכדקיי"ל בש"ץ שגם א' יכול לעכב ה"נ בשו"ב ובשגם הוא הש"ג להשו"ב הזקן אשר בחיים וכן לאחר מלאת ימיו בנו קודמו כמש"כ האחרונים ועי' אשל אברהם באו"ח סי' נ"ג ויפה דן ויפה הורה מעכ"ת:
הכ"ד ידידו המוקירו ואוהבו מלו"נ אלי' דוד.
ובעודי בזה אעירהו בדבר מה שפלפלו האחרונים אם רב מוריש כסאו לבניו וע"ש בח"ס סי' י"ג והקשה כאאמו"ר וכבוד אחי הגז"ל מתלמוד ערוך בב"ב י"ב: בעובדא דמר בר"א ור"א מדפתי ומ"ט לא עמד לו למבר"א ירושתו:.
**(הגה"ה בפי' רבינו גרשון נראה שגרס בגמ' רב אשי ולפי זה אין ראי' אבל רש"י גרס מבר"א)**