אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן ה

סימן ד

מבן המחבר. להגאון המפורסם ר' אלי' דוד (האדר"ת) שליט"א שהי' אב"ד דק"ק מיר. [וכעת רב בירושלים עיה"ק]:

ע"ד השו"ב בעיר אחת שיש שם שוחטים ועוזרים ורצה צד א' שעוזר א' יעסוק בבדיקת הריאה ואומרים שלא יהי' היזק בממון השו"ב אך יש אומרים שרצונם לקלקל אח"כ חזקת השו"ב בממון:

א) מה שהעלה בתשו' "שם אר"י בעניני שו"ב דהרי הוא כפועל וכשכיר דאין בו דין חזקה, אין נראה מהאחרונים כן והטעם נראה הואיל דבדיקת הסכין עפ"י הדין מסורה לחכם רק כי חכמים מחלו להם את כבודם כמבואר בסי' י"ח ולכך ממנים יא"מ על שו"ב ע"כ נכנס בגדר התמנות דניתן להם נאמנות יתירא כמבואר במרדכי לחד תירוצא לשיטת הר"מ דמדינא אין ט"א נאמן היכא דאתחזק איסורא ונאמנות השו"ב הוא דמוחזק בכשרות יותר מסתם ישראל, וא"כ במה דממנים את אחד להיות שו"ב ולו נותנים נאמנות להחשיבו לי"א יותר מסתם ישראל אין לך התמנות גדולה מזה:

ולפי"ז צ"ע היכא דיש שני שו"ב וכ"א מראה סכינו לחבירו דמדינא נאמנים ואין הוכחה דמחשבינן אותם ליא"מ וכנ"ל לשיטת המרדכי ודוגמא וסמך לדבר משיטת הראשונים דיש מי שסובר דהא דאמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הם כשנים הוא דוקא דבכל מקום צריך שני עדים כמו היכא דאתחזק איסורא וא"כ במקום דמאמינים ע"א הוא מצד שחושבים אותו כשנים משא"כ היכא דנאמן ע"א בכ"מ כמו היכא דלא אתחזק איסורא לא נחשב כשנים דאין מוכחא מנאמנותו דנחשב כשנים:

אך י"ל דאפי' היכא דממנים שני שו"ב הוא היכי דאפשר שהם שניהם במחנם אבל אם מזדמן שעת הדחק אשר אחד לא יהי' בביתו סומכים על שו"ב אחד ומאמינים אותו כשנים א"כ נחשב זאת להתמנות ויש בזה חזקה וכנ"ל, ומה שטוענים שהעוזר דכעת ילך לבית מטבחים גם על גסות ומה איכפת להו להשו"ב אחרי אשר לא יקבל לעצמו תשלומים מזה מאומה וטענת השו"ב כי מבינים היטב כוונתם שיתחזקו בזה ואח"כ יקפח גם פרנסתם למגרע חזקתם. לענ"ד יש לעיין בזה, עיין בב"ב סוף פ' לא יחפור (ד' כ"ז ע"ב) משנה דאילן הנוטה לרה"ר קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו ובגמרא איתא מאן תנא דבניזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן ועי' ברגמ"ה הפירוש הוא דהיכא דאיכא נזק אזלינן בתר נזק דשכיח ולא בתר נזק דעתיך למיתי, עד ר"י אמר אפ"ת רבנן התם זימנין דמפחית ולאו אדעתי' אבל הכא קמא קמא קא קייץ לי', א"כ לכאורה בנ"ד דפסקינן כרבנן ובנ"ד יהיו ידוע וניכר ההיזק א"כ לרבנן דפסקינן כוותייהו בטוח"מ בסי' תי"ז, ל"ל למיחש אנזק דעתיד להיות כיון שאז יהי' ידוע וניכר ההיזק אין לנו לגדור עתה מזה שיוצמח אח"כ, אכן עיינתי בתשו' גאוני קדמאי מובא בפ"ת דפוסקין דאם איש אחד עשה ציור חלון בכותלו באופן שניכר כונתו לפתוח אח"כ חלון במקום שאינו רשאי לפתוח חלון שכינו יכול לעכב עליו תיכף:

ולכאורה קשיא אפסקם מסוגיא הנ"ל כיון דעכשיו אינו מזיקם אע"כ דיש לחלק היכא דניכר כוונתו וערמומיתו גם כעת מוחים בידו מלעשות ואין סומכין אמאי דעתיד לראות אז כי אולי יעשה בערמומית שלא יהי' באפשרו אז למחות. ה"נ בנ"ד שניכר מתחבולותיו כי רוצה להעדים בזה שאח"כ יקפח חזקתו מצי למחות בו גם השתא:

ויש להעיר ע"ז מפלוגתת הרא"ש והרמב"ן מובא בש"ע חו"מ סי' קי"ד סעי' ט"ז לענין הפותח חלון לחורבת חבירו באופן שעתה אינו מזיקו בהיזק ראי' דלהרא"ש אין שמעון יכול לעכב מצד שיטעון למחר אבנה בחורבה ותזיקני בהיזק ראי' ע"ש, והרמב"ן והרשב"א פוסקים דיכול לעכב מצד העתיד בטענתו שלא ניחא לו למיקם אותו אז בדינא ודיינא, ורמ"א מסיק וכו' בשו"ע והכי נקטינן כרשב"א, ועיין בביאורים ס"ק י"ז דמחלק דעיקר טעם של הרשב"א דהואיל דמשתמש באויר חצירו של חבירו בטצדקי דאפשר לצמוח מזה אח"כ יכול למחות גם כעת, משא"כ בשאר ניזקין יכול לסמוך ואין יכול לטעון אין רצוני למיקם בדינא ודיינא דשם אין משתמש בשל חבירו כלום, א"כ נ"ד י"ל דדמיא להא דהרשב"א דלע"ע יתעסק באומנתו של המוחזק הגם דאין לו היזק כעת עכ"ז יכול למחות ע"ש העתיד ואין בזה משום כופין על מדת סדום עיין ו בביאורים שם:

אכן יש לחלק נ"ד מסי' קנ"ד דשם המזיק דהיינו היזק ראי' ישנו גם עתה אך דבר הניזוק אין לע"ע וסתם חורבה עומדת להבנות והמזיק יאמר כי אז יעשה מעשה לסתום חלונו בזה צדקו דברי הניזק דלא סמיך אקום ועשה דהמזיק, משא"כ בנ"ד אשר לע"ע אין דבר המזיק כלל והזיקו יתהוה ע"י מעשה ובשוא"ת לא יהי' גם אז היזק כמו עתה חפץ דאין שומעין והניזק בטענתו וכדמות סמך לזה החילוק מקום ועשה לשוא"ת מהא דאיתא בחו"מ וגם בגיטין לענין תנאי בקום ועשה עלי' להביא ראי' שקיים התנאי ובתנאי שהוא בשאו"ת על השני להביא ראי' שלא קיים את התנאי וכו' עיין בא"ע סי' קמ"ג:

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה