אור ברסלב

יד אליהו (הנליש)· רבי אליהו הנליש

סימן ג

סימן ב

מהרה"ג החסיד המפורסם סיני כו' מו"ה משה דוב ז"ל ג"ע שהי' רב בק"ק וועליז ולסוף ימיו הי' רב דק"ק לאחוויץ.

בענין שנסתפק רומעכ"ת באשה שיש לה חולי שאב"ס. ואמרו לה הרופאים שהרפואות לא יועילו אם תתעבר. מהו שתיכמש במוך והאריך בפלפול כו'.

ולענ"ד חמור הענין וקשה מאד להקל, לפי שראתי לשני גאוני בתראי הגאון רע"ק אייגר ז"ל בסי' מ"ב וחתנו הגאון בח"ס ח' יו"ד סי' קע"ב החמירו בזה הרבה אפי' ביש בה סכנה, ורבינו הגדול נ"ע בספרו סי' פ"ט מקיל ביב"ס, אולם יסוד דבריו סובבים על קוטב שאפי' חכמים דפליגי עלי' דר"מ, ע"כ לא פליגי אלא כשאין מיחוש הסכנה גדולה כ"כ, שי"ל מן השמים ירחמו, אבל אם המיחוש גדול לא סמכי' על הא דמן השמים ירחמו, ויודו לר"מ דמשמשות במוך שלא להפליג מחלקותם, ור"מ במקום מיחוש סכנה מתיר בפירוש, והוכחה זאת הוא רק אם חומר האיסור שוה בכל הנשים, אבל אם נימא דבהנך ג' נשים עצם האיסור קיל לגבייהו לפי שעפ"י הרוב אינן מתעברות, משא"כ בכל הנשים הראויות להתעבר האיסור בעצמו חמור הרבה, שוב לא יהי' הוכחה הנ"ל דע"כ לא שמענו לר"מ אלא בג' נשים, ורבנן פליגי ואמרי דמן השמים ירחמו, אולם בכל הראויות להתעבר י"ל שאין היתר כלל אפי' ביש ב"ס, דבשביל שלא להוציא אשה מבעלה לא שרינן שום איסור:

והנה ראינו לרבותינו הראשונים ז"ל, ה"ה הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והנמוק"י כולהו אזלי בהך שיטתא, דבאינן ראויות להתעבר קיל האיסור בעצם, מדכולם הקשו על רש"י ז"ל יש מהם שהקשו עליו מדר"ם דאמר פחות מכן משמשות כדרכן והולכת, ואי אסורה לשמש במוך קאמר ואמאי והא אין מתעברות כל עיקר ואין כאן משום השחתת זרע, ויש מהם ז"ל שהקשו עד"ז מחכמים, וז"ל הרמב"ן ז"ל (בחמש שיטות להרשב"א וידוע שחידושי כתובות הם להרמב"ן ז"ל), דהא ס"ל לרבנן נמי דלא מעברי כר"ם ואמאי אסרי לשמש במוך עכ"ל, הרי כולם נקטי קושייתם דהי' להקל כיון דלא מעברי, ויש להבין טעמם דע"כ דלא ס"ל סברת רש"י ז"ל כפי שפי' ר"י בתוס' כתובות, דהוי כמשמש ע"ג עצים ואבנים, דא"ה אפי' באינן ראויות להתעבר נמי יש לאסור, דבהכי מפלגינן בין קטנה ואיילונית למשמשת במוך, ועכצ"ל דס"ל ז"ל דנהי דכיון דדרך תשמיש היא לא הוה כמשמש ע"ג עצים כו' עכ"ז לעשות מעשה בכוונה שלא תתעבר הוי כמשחית זרעו, ואסורא עלי' דידי' חייל אם נימא דנשים אינם מוזהרות על השח"ז (כפר"ת) ואם נימא דגם הם מוזהרות. (כפר"י בכתובות ובנדה רפ"ב וכ"כ שם בחה"ר בשם הרמב"ן ז"ל), האיסור על שניהם]. ובהא קיל להו באותם שאינם ראויות להתעבר כך הי' נלע"ד:

אך ראיתי להגרע"ק ז"ל דאסבר לן טעמן של ראשונים דס"ל דמשום לתא דידי' ליכא איסורא כיון דהוי דרך תשמיש רק משום לתא דידה, שגם היא מוזהרת על השח"ז וזה לא שייך רק בראוי' להתעבר נמצא עכ"פ להרמב"ן וסייעתו דס"ל דגם הן מוזהרות על השח"ז, הנה כל מה שפירשנו דבצריכות ואינן צריכות פליגי ר"מ וחכמים, היינו באותם ג' נשים דעפ"י הרוב אינם מתעברות, (ובאיסורים אזלינן בתר רובא ובחשש סכנתא לא אזלי' בתר רובא), אבל שארי נשים המתעברות איסורא נמי איכא, ולפי"ז י"ל בכוונת רש"י דאית לי' כל הני איסורי אי משום ליתא דידה (כמו שדקדק הג' רעק"א ז"ל מלשון רש"י בכתובות שכ' ואינן כמשחיתות זרע, משמע דמשום ליתא דידה), וגם משום ליתא דידיה דהוי כמשמש ע"ג עצים, אבל זה האיסור קיל ליה דעכ"ז הוה דרך תשמיש, לכן בג' נשים דליכא משום ליתא דידה, כיון שעפ"י הרוב אינם מתעברות כנ"ל, ורק משום ליתא דידי', וכיון דהוי דרך תשמיש מתיר ר"מ, אבל בפחות מכן, ולחכמים דקרוב יותר אשר מן השמים ירחמו ס"ל לאסור דהוי כמשמש ע"ג עצים, כנ"ל, ויתיישב בהכי קושית הראשונים על רש"י (וזה נראה שהי' כוונת רבינו נ"ע שכ' מיהו הקושיא שהקשה הרשב"א על רש"י כו' אינה מוכרחת כלל כו'), ולפ"ז במוך בשע"ת אין בכל הראשונים מי שמתיר כלל בכל הראויות להתעבר ואפי' ביב"ס, אמנם ביב"ס מי יבא אחרי מרן כ"ק אדמו"ר נ"ע, אבל הבו לא לוסיף ולהקל אפי' באב"ס, ולענ"ד ראוי להורות להאשה כחכמים אשר מן השמים ירחמו עלי', וכ"ז במוך בשעת תשמיש אבל שתקנח במוך לאח"ת הגרע"ק ז"ל מחמיר רק באופן שנז' בי"ד סי' קצ"ו סע"ג שאינו ברור שלא תתעבר אבל בעושית תחבולה ע"י מוך הרבה י"ל דבאמת אסור, ובח"ס כתב אפשר יש להקל וראיתי לרכ"ת שכתב דספיקא היא אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן וכ' דיש לצדד להקל אפי' בחשאב"ס, ולענ"ד משמע מד' הראשונים ז"ל דהוי איסור דאורייתא דכ' הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל ר"פ כה"י דאע"ג שאינן מצוות בפו"ר מ"מ אסורות הן בהשח"ז והכל לקו על זה במבול, עכ"ל, וכ"כ הריטב"א ז"ל משמע דס"ל דהכי פירושא דקרא דכתי' כי השחית כ"ב את דרכו דכתי' גבי מבול, וכן נראה מד' הגרע"ק ז"ל בפשיטות, וגם הביא ד' השמ"ק כתובות (ד' ע"ב) בההיא שתהא ממלאה ונופצת, ומובא שם ד' ירושלמי תמן אמרין כגון מעשה ער. (ועי' בק"ע שם והפ"מ פי' שם מעשה ער ממש ולא מסתבר), מכ"ז נראה ברור דהוא איסור דאורייתא.

אמנם מה שהעיר רומעכ"ת לזה מד' השו"ע א"ח סי' רמ"ח גבי מפליג בשיירא דמבואר משם דבמעשה של היתר אין לנו לחוש על מה שיסתעף מזה שנצטרך לדחות איסור מפני הסכנה, יפה העיר כת"ר, אמנם כבר הביא המג"א ז"ל שם בשם מהריב"ל והרדב"ז דפליגי בזה וכ' שיש לחוש לדבריהם וכ"כ רז"ל בשו"ע, אולם גם להריב"ש והשו"ע יש לדון בנד"ד למה דומה אם לתוך ג' ימים או לקודם לג' ימים, בשגם שי"ל דכאן דאיכא מצות עונה דומה למאי דשרינן התם אפי' בתוך ג' ימים לדבר מצוה, אבל י"ל בנד"ד אשר מעשה התשמיש וקנוח המוך שלאחריו קרובים ושייכים זל"ז, אפשר שדומה למאי דאסרינן שם בשבת עצמו אפי' לדבר מצוה, הגם שאין נעשה החילול מיד תיכף, רק עד שתבא זמן הסכנה ועכ"ז אסרינן:

ובעניי אמרתי להעיר בד' השו"ע בשם הריב"ש הנ"ל דהנה בד' הראשונים הובא בב"י א"ח סי' שכ"ח ז"ל דשבת דחויה היא אצל נפשות ולא הותרה, א"כ יש לעיין מהא דגרסי' במס' סנהדרין [ד' יב], אמר מר רי"א מעברין אלמא אית לי' לר"י טומאה דחוי' היא בצבור, והא תניא ציץ כו' א"ל ר"י הנח ליוה"כ שטומאה הותרה בצבור, ולטעמיך כו' אלא חסורי מחסרא כו' יעו"ש שמעי' מינה דאי ט"ד בצבור יש לעבר השנה כדי שלא יצטרך לבוא לכלל דחי', והרי הזמן ממילא קא אתי ולא בא באמצעות מעשינו שגרמנו לזה ועכ"ז עברין, ועיבור השנה שלא לצורך וודאי עון נחשב וכדאמרי' שם בחזקי' שביקש רחמים ע"ע, ואיך נתיר לעצמינו לעשות מעשה היתר לגרום דחיית שבת או איסור בשביל סכנה שבאה בגלל המעשה שהכנסנו עצמינו לכך, אמנם י"ל הרי ת"ק שם ס"ל באמת, אין מעברין, ואם עברוה מעוברת, וי"ל טעמו דהא דמעוברת הוא בשביל שט"ד היא בצבור ועכ"ז לכתחילה אין מעברין, אבל אכתי י"ל דשם הזמן בא ממילא ואין הדחי' בא באמצעות מעשינו, אבל בנידון דהולך בשיירא י"ל דהוא מביא עצמו לכך י"ל דחמיר, א"כ ע"כ לא שמענו לת"ק פליג על ר"ש אלא כשאין מעשיו גורמים הדחי' ומנ"ל להפליג מחלקותם כ"כ וצ"ע.

תוכן העניינים

יד אליהו (הנליש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה