יגל יעקב· רבי יעקב חיים סופר
ספר דברים · פרשת וזאת הברכה
וזאת הברכה וכו' ויאמר ה' מסני בא וכו' הא שהתחיל לומר וזאת הברכה והפסיק ואמר ה' מסיני וכו' ואח"כ חזר לברך, נלע"ד בס"ד דבא לרמוז לבני ישראל שלא יעלה בלבבם לאמר כיון שאנחנו מחזיקים בברכות מן אברהם יצחק ויעקב ומשה רבע"ה מוכרח היא שתבא אלינו ותגן בעדינו, ואיש הישר בעיניו יעשה לזה התחיל לומר וזאת הברכה והפסיק ואמר ה' מסיני בא וכו' וחזר לברך לומר שזאת הברכה אינם יכולים לקבלה כי אם ע"י עסק התורה שנתקבלה בסיני, ואם לאו אינם יכולים לקבלה וכמש"ה אם בחקתי תלכו וכו' ואם בחקתי תמאסו וכו' נמצא שאע"ג שהם מבורכים מהאבות וממשה רבע"ה אינם יכולים לקבל הברכות אם לא ע"י קיום התורה והמצות, וז"ש במדר"ר א"ר שמואל בר נחמן כיון שבא משה לברך את ישראל באו התורה והקב"ה לברך את ישראל, וזאת הב רכה זו התורה שנאמר בה וזאת התורה וכו' אשר ברך משה זה משה, איש האלקים זה הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, וכ"כ למה לקיים מה שנאמר והחוט המשולש וכו' עכ"ל, וי"ל דלמה צריך לבא התורה והקב"ה לברך את ישראל, ובשלמא הקב"ה בא כדי להסכים על ידו אבל התורה למה צריך לבוא ולמה צריך להיות חוט המשולש וכי מי מעכב ע"י ית' ועוד למה הקדים התורה להקב"ה שנאמר באו התורה והקב"ה, אבל ע"פ האמור ניחה שאין יכולים לקבל את הברכות א"ל ע"י עסק התורה, לכך הקדים התורה להקב"ה לומר שאין הקב"ה נותן להם הברכות עד אשר יקיימו התורה תחלה, ועוד כדי שתבא התורה היא עצמה ותעיד שקיימו אותה ואז יהיה החוט משולש:
את בני ישראל, ידוע דכל את הוא לרבות, ומה בא לרבות בכאן, ונראה ע"פ מ"ש בזוה"ק ח"א סוף דף רכ"ז והביאו החיד"א בס' דבש לפי מע' הבית או' ט' דכשאדם רוצה לברך את חבירו או לבנו וכיוצא צריך לברך בתחלה להקב"ה, ואי לא מברך בתחלה להקב"ה אינון ברכאן לא אתיימו עי"ש וז"ש את בני ישראל לרבות שבירך תחילה להקב"ה ואח"כ לבני ישראל וז"ש נמי וזאת הברכה אשר ברך כפל הלשון לומר שבירך שני ברכות אחת לה' ואחת לישראל כדי שתתקים:
מימינו אש דת למו, כתב רש"י ז"ל שהיתה כתובה מאז לפניו, באש שחורה ע"ג אש לבנה עכ"ל, והטעם נלע"ד בס"ד מפני שכל שכר והעונש המגיע לו לאדם בעוה"ז ובעוה"ב הוא ע"י קיום התורה והמצות הכתובים בה דאם הולך האדם בדרך עקש שעובר על מצות התורה ח"ו צריך לקבל עונשו, השייך בעוה"ז מקבלו בעוה"ז, והשייך לעוה"ב מקבלו בעוה"ב, ואם הולך בדרך ישר שקיים התורה והמצות צריך ליקח שכרו משלם, הראוי בעוה"ז לוקחו בעוה"ז, הראוי לעוה"ב לוקחו בעוה"ב, לכך היתה התורה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה, דהשחרות מורה על קבלת העונש העובר עליה והלבנות מורה על קבלת השכר המקיימה:
או יאמר דהנה הצדיק ההולך בדרך תמים, תמיד הוא מצטער בעוה"ז שלא יכשל בעבירה ח"ו ובפרט בעבירות שדש אדם בעקיביו שצריך ליזהר ביותר ויותר וליתן לב עליהן תמיד שלא יכשל בהן ועוד צריך ליזהר מתענוגי' של עוה"ז כי התענוגי' של עוה"ז מביאי' את האדם לידי קלות ראש כמ"ש וישמן ישרון ויבעט, לכך היתה כתובה התורה אש שחורה ע"ג אש לבנה, דהשחרות מורה על צער עוה"ז המצטער תמיד לבל כשל בדבר עבירה ושלא להתענג בתענוגי העוה"ז, והלבנות מורה על קבלת השכר לעת"ל שהוא שמח ומוצא קורת רוח כמ"ש ז"ל יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז:
או יאמר במ"ש רז"ל בפרקי אבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו' וחיי צער תחיה וכו' אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב וכו' לכך היתה התורה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה דהשחרות מורה על צער של עוה"ז והלבנות על מנוחה של עוה"ב:
או יאמר מפני שהתורה יש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת ורמ"ח מצות עשה הם בבחינת החסדים, ושס"ה מצות ל"ת הם בבחינת הגבורות [עיין נה"ש הנ"מ דף יוד ע"ג] לכן היתה התורה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה לרמוז על שני בחינות שיש בה בחינת החסדים ובחינת הגבורות דהשחרות מורה על הגבורות והלבנות לחסדים:
תורה צוה לנו משה וכו' אמרו רז"ל כי רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איבריו של אדם, ושס"ה מצות ל"ת כנגד שס"ה גידיו של האדם, ואם עבר על לאו אחד פגם לאותו הגיד המתיחס אליו, ואם עשה מצוה אחת תקן האבר ההוא המכוון כנגד המצוה ההיא, וא"כ צריך האדם לקיים כל הרמ"ח מ"ע כדי לתקן כל רמ"ח איבריו, והקשו המפרשים ז"ל דאיך אפשר לאדם לקיים כל רמ"ח מצות עשה והלא יש מצות שאין יכולת בידו לקיים כגון יבום וחליצה וכו' ועוד יש מצות שאין שייכים בישראל כ"א בכהנים כגון ברכת כהנים וכו' ותירצו דע"י האחדות שיהיו ישראל באחדות אחד אגודה אחת אוהבים זה את זה וגומלי חסד זה עם זה אז כל אחד ואחד העושה מצוה נחשב כאלו עשאוה כולם, וז"ש תורה צוה לנו משה, תורה גי' תרי"א ור"ל תרי"א מצת צוה לנו משה דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, וא"ת היאך אפשר לקיימם כולם והלא יש מצות שאין שייכים כ"א בכהנים ויש מצות שאין יכולת בידינו לעשותם לז"א מורשה קהלת יעקב ר"ל תהיה כמו הירושה שיקיימוה כולה ע"י קהלת יעקב שיהיו קהלה אחת אגודה אחת:
ויהי בישרון מלך יכו' הא דסמך ויהי בישרון מלך וכו' לתורה צוה לנו וכו' לרמוז כי הגאלה תהיה ע"י התורה שיעסקו כל ישראל בתורה ועי"ז תתקרב הגאלה וז"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ר"ל לכשתהיה התורה שצוה לנו משה, מורשה לכל קהלת יעקב, ר"ל שיתעסקו כולם בתורה אז ויהי בישרון מלך שיבא מלך המשיח. בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ויתאספו יחד כולם שבטי ישראל אל מקום אחד היא ארץ ישראל ויהיה ה' אחד ושמו אחד:
או יאמר ויהי בישרון מלך וכו' לרמוז ע"י האחדות ישראל נגאלין, והטעם כמו שחרבן בית שני היר מפני שנאת חנם כן תיקונו ובנינו צריך להיות ע"י אחדות ואהבה, מדה כנגד מדה, מצות האחדות מבטל עון שנאת חנם, וז"ש ויה בישרון מלך ר"ל אימתי יהיה בישרון מלך שיבא מלך המשיח ויגאל אותם, בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל שיהיו כולם באחדות אחד:
או יאמר לרמוז כי ע"י הענוה ישראל נגאלין, וז"ש ויהי בישרון מלך וכו' ר"ל אימתי יהיה בישרון מלך שיבא מלך המשיח כי הוא מלך העיקר, בהתאסף ראשי עם ר"ל ויתאספו כל ראשי העם, כשיהיו יחד שבטי ישראל ר"ל כולם יראו עצמם יחד ואין זה רואה עצמו גדול מזה, וכמ"ש ז"ל סוף מסכת סוטה בברייתא בשם רבי פינחס כן יאיר ענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי רוח הקודש, ורוח הקודש מב מביאה לידי תחיית המתים, ותחיית המתים בא ע"י אליהו זכור לטוב אמן, ואז יהיו כולם חיים בב"א:
ת"ו ש"ל ב"ע
סוף הספר