אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת שבת › דף קמט.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת שבת · דף קמט.

דף קמז:

בתוס' ד"ה לעולם כו' וברייתא קמייתא מיתוקמי שפיר דכתב מכתב אכותל ומידלי כו'. עיין במהרש"א שהניח קושייתו בוי"ל בדוחק. ונ"ל לפרש כוונתו בשני אופנים. דבשלמא לפירוש הר' פורת שפיר ההכרח לאוקמא הברייתא לאביי בדחייק מיחק. אף שלשון הברייתא לא משמע כן כמו שאפרש לקמן. כי לא נוכל לומר דהברייתא אתי' כר' אחא דא"כ יקשה על רבה מהברייתא דמותר למנות מהכתב שעל גבי הכותל. ולרבה הא אסור לעולם בין מידלי בין מתתא משום לא פלוג. דאין לומר דלרבה אתיא הברייתא כר' אחא. והוא סובר כרבנן דאסור למנות מכתב שעל גבי הכותל משום לא פלוג. ור' אחא ורבנן פליגי בדרבה. מנ"ל זאת לומר כן. דלמא כ"ע לא סבירא להו כרבה. ובכותל במידלי לא גזרינן משום שמא ימחוק. ולא פליגי אלא אי גודא בשטרי מיחלף או לא. דהא חזינן באמת דאביי מפרש כן פלוגתתם לפירוש הר' פורת. א"כ כיון דחזינן דאין ראי' מוכרחת דפליגי בדרבה קשה על רבה מהברייתא ראשונה. לכן ע"כ צ"ל לרבה דהברייתא מתוקמא בדחייק מיחק. אף דמלשון הברייתא מכתב שעל גבי הכותל משמע לא בדחייק אלא בכתב ממש. א"כ כיון דחזינן דלרבה אין דוחק לאוקמי הברייתא בדחייק מיחק. מש"ה ניחא להו להתוס' לפרש כן גם לאביי כדי לאוקמי הברייתא אליבא דכ"ע לא כר' אחא לחוד כי למה לן לעשות פלוגתא חדשה בין רבה לאביי במה דלא מצינו בהדיא דפליגי. וכל מה דנוכל למעט בפלוגתות טפי עדיף. ונפקא לן מזה דין חדש דבטבלא ופנקס אף בחקוק אסור כדפסקינן בש"ע או"ת סי' ש"ז סעי' י"ב יעו"ש. דהוא שיטת הרי"ף והרא"ש דהמה מפרשים כפי' הר' פורת. לא כהרמב"ם פ' כ"ג הלכה י"ט עיי"ש. דהרמב"ם מפרש כפי' הבעל המאור והוא פי' התוס' לשיטת רש"י דהברייתא מתוקמי דכתב מכתב ממש על הכותל כדמשמע פשטות לשון הברייתא. ולשיטת רש"י מוקמינן הברייתא לרב ביבי כר' אחא ולא כרבנן אף שהוא אליבי' דחד כדי שלא להוציא הברייתא ממשמעותא דמשמע כתב ממש. כי לשיטה זו גם לרבה מוקמינן הברייתא כר' אחא כי אין להקשות מנ"ל לרבה דפלוגתת רבנן ור' אחא אי אמרינן לא פלוג או לא דלמא כ"ע לא סבירא להו כרבה. ופליגי אי אמרינן גודא מיחלף בשטרא או לא. כמו שפירשתי לעיל לשיטת הר' פורת. משום דלשיטת רש"י אמרינן דאין שום סברא שיחלוקו בזה. דמי יסבור דגודא בשטרא מיחלף. ולכ"ע לא מיחלף כפי שפי' התוס' לשיטת הר' פורת בא"ד. והא לא מצי למימר דפליגי בחייק מיחק ר' אחא ורבנן ובגודא בשטרא מיחלף פליגי כו' משום דסברא הוא כו' פשיטא דבהא לא הוי אמרי רבנן כו' עכ"ל. ולשיטת רש"י אין סברא לומר דיחלוקו בגודא בשטרא מיחלף בכתב ממש על הכותל. כמו לשיטת הר' פורת בדחייק מיחק. ועיין בקרבן נתנאל ס"ק ז' ונ"ל אשר כוונתו כמו שכתבתי.

ועוד באופן אחר נ"ל לפרש כוונת המהרש"א. דלשיטת רש"י מתוקמא שפיר הברייתא דמכתב אכותל ומידלי כפשטות לשון הברייתא. אעפ"כ לא קשה על רב ביבי. דיכול לומר דהברייתא איירי באופן דלא חיישינן שמא ימחוק כגון דמונה מהכותל ועוד אדם אחד עמו. כדאמרינן גבי אין קורין לאור הנר בפ"ק דמכילתין. וכדאמרינן גבי עשרה מסתפגין באלונטית אחת לעיל (דף קמ"ז ע"א). אמנם לשיטת הר' פורת אין לומר כן. דלטעם שמא יקרא חיישי' אף בשני בני אדם. וא"כ ע"כ מוקמינן הברייתא בדחי"ק מוחק אליבא דכ"ע ולא כר' אחא לחוד כנ"ל. [אמנם להרמב"ם דהוא כשיטת רש"י כמו שפרשתי לעיל. ע"כ מוקמינן הברייתא לרב ביבי כר' אחא לחוד. וכמו שכתבתי באופן הראשון דהרמב"ם סובר דאיסור קריאת שטרי הדיוטות גם כן משום שמא ימחוק כמבואר בפ' כ"ג הלכה י"ט עיי"ש. א"כ לדידיה אין לומר דהברייתא איירי בשני בני אדם דא"כ אמאי אסור כתב שעל גבי טבלא ופנקס. ועיין בקובץ חידושים מהג' ר' נחום טריביטש על הרמב"ם נדפס בכרך רמב"ם דפים ווין עיי"ש] ובזה שתרצתי קושית המהרש"א באופן השני. מתורץ לי קושית הב"ח על הטור בסי' ש"ז. אמאי צריך הטור לומר הטעם משום שמא יקרא בש"ה. הא כיון דפסקינן כרבה דאסור אף דכתב אכותל ומידלי משום לא פלוג. א"כ גם הטעם שמא ימחוק מספיק לן עיי"ש. ולפי מה שכתבתי לא קשה כלל. כי נפקא לן בזה הטעם משום שמא יקרא בש"ה. דגם בשני בני אדם אסור. ואין להקשות לפמש"כ אמאי פריך הגמרא בתחילת הסוגיא מאי בינייהו וצריך הגמ' לאוקמי בדכתב אכותל. הא שפיר איכא בינייהו בשני בני אדם. בשלמא לשיטת הרמב"ם דאיסור קריאת שטרי הדיוטות ג"כ הטעם משום שמא ימחוק ניחא אבל לשיטת רש"י ותוס' בביצה (דף ל"ז ע"א) הובא בב"ח סי' ש"ז דאיסור שטרי הדיוטות משום ממצוא חפצך קשה לכאורה. יש לומר דאין הכי נמי דשפיר איכא בינייהו בזה. ומה שאין הגמרא מתרץ כן משום דיקשה קושית הגמרא השניה למ"ד שמא ימחוק ניחוש שמא יקרא. כנלע"ד וברור הוא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה