אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת שבת › דף קמב.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת שבת · דף קמב.

דף קכז.

בתוס' ד"ה ונשדינהו כו' וא"ת מ"ש דלא שרינן לטלטל תינוק כו' וא"ת אפילו אין הכלכלה מלאה פירות כו'. עיין במהרש"א שהק' אשר הני שני קושיות אין כאן מקומם. רצה לומר כי בכל מקום שהקשו התוס' בלשון וא"ת יש שייכות להקושי' עם דברי התוס' הקודמים. וכאן אין שום קישור להני שני וא"ת לדברי התוס' הקודמין לכאורה. כי גם בלתי דברי התוס' דמקודם שייך להקשות קושיות הללו. ועיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל לפרש כוונתו ובזה יהי' ניחא לי גם מה שקשה עוד על התוס'. דלכאורה אין מקום לקושית התוס' במה שהקשו תבטל אבן אגב תינוק גם כשאין לו גיעגועין כמו בכלכלה. קשה הא בכלכלה איירי שמליאה פירות דוקא כדאוקמי הגמ' והויא בסיס גם לדבר המותר. גם תירוצם אין מובן כלל. ולכאורה יש לפרש תירוצם באמרם וי"ל דאינו צריך כ"כ טילטול התינוק. פי' בשלמא בכלכלה בטלה האבן משום דהאבן אין צריך לו והכלכלה צריכא לי' או לגופא או להפירות שבתוכה מש"ה בטל האינו צריך להצריך אבל בתינוק כשאין לו גיעגועין גם טילטול התינוק אין צריך לו כמו טילטול האבן. א"כ מהכ"ת לן לומר דיבטל האבן להתינוק כיון דשוין המה לו בחשיבות הטילטול זה כמו זה. ואנן הולכין בזה אחר כוונתו. כמבואר בש"ע או"ח סי' ש"י סעי' ח' ובמג"א ס"ק ט' לענין כלי שיש עליו דבר האסור ודבר המותר עיי"ש. אמנם גם זה לא ניחא דאם נפרש כן כוונתם. א"כ לפי"ז אם יש להתינוק גיעגועין דצריך לו בודאי טילטולו הוא שוה ממש לכלכלה. ובטלה האבן להתינוק מן הדין. ואמאי פירש"י לעיל כשתירץ הגמ' בתינוק שיש לו גיעגועין שאם לא יטלנו יחלה ולא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה כו' וכן פי' התוס' בד"ה אי הכי כו'. דהא לפי מה שפירשתי אם יש להתינוק גיעגועין מן הדין הוא מותר לטלטל אותו עם האבן. וזאת אין לומר דלפי תירוץ התוס' השתא באמת אינן מפרשים הגמרא לעיל כפרש"י. וחזרו ממה שהסכימו לפרש"י לעיל בד"ה אי הכי. חדא כל האחרונים העתיקו פרש"י בלי שום חולק. עיין בהמגיד משנה בהרמב"ם פ' כ"ה הלכה ט"ז ובמג"א סי' ש"ט ס"ק א' עיי"ש. ועוד הא ההכרח לפרש כפירש"י דאל"כ מאי קאמר הגמרא אי הכי מאי אירי' אבן אפילו דינר נמי. איך שייך לשון אי הכי לפי"ז. וע"כ כמו שפי' התוס' בשם ר' שמואל. ע"כ נראה לפענ"ד לפרש דהנה בביצה (דף כ"א) בתוס' ד"ה כנונא כו'. וא"ת מאי מייתי מהכא דלמא כו' עיי"ש. דמחולקים שמה הר"י והר"ת בתירוצם על קושית התוס'. כי תירוץ הראשון הוא דברי הר"י כמבואר בשם הר"י תירוץ הזה במכילתין לעיל (דף מ"ז ע"א) ד"ה הוה עיי"ש. אמנם שם בביצה אין מוכח תירוץ מאן ניחא טפי. אף כי נ"מ לדינא. כי לדברי שניהם שם ניחא עיי"ש. אמנם בכאן רוצה התוס' להוכיח כפי' הר"י. כי סתם תוס' הוא דברי ר"י. דע"כ צ"ל דלהכי בשיורי כוסות בטלי אף שאין במו גם דבר היתר. משום דגריעי טפי כתירוץ הר"י שמה. וגם כאן בסוף התוס'. דאם תאמר כדברי ר"ת דשברי עצים ושיורי כוסות שוים המה. רק משום הכי צריך קיטמה דאם לא קיטמה הי' לי' לנער השברי עצים וגם בשיורי כוסות א"א לנערם עיי"ש. א"כ לפי"ז גם בכלכלה דאוקמינן במלאה פירות לאו משום כדי שיהי' הכלכלה בסיס גם לדבר היתר. רק דאם לאו הפירות הי' לי' לנער האבן. כי ע"כ כנונא וכלכלה שוין המה. כדמשוי להו הגמרא לעיל (דף מ"ז ע"א) עיי"ש. א"כ לפי"ז מקשו התוס' מ"ש דלא שרינן לטלטל תינוק אלא כשיש לו גיעגועין תבטל אבן אגב תינוק כמו כו'. ואין לתרץ דשאני כלכלה דבסיס גם לדבר היתר משום דמלאה פירות כמו שהקשיתי לעיל, דהא לשיטת ר"ת לא צריך הפירות רק משום דהי' לי' לנער האבן אם לא הפירות כמו בכנונא. והשתא שפיר הקשו התוס' בלשון וא"ת. כי קושיתם מקושר לדבריהם הנ"ל דאין יכול להשליך האבן מיד התינוק כי יצעק ויבכה. א"כ שוה הוא ממש לכלכלה דאין יכול לנער האבן משום הפירות. א"כ גם בתינוק תבטל האבן לגבי'. ואם לא דברי התוס' דמקודם אין כאן קושי' כלל. דשאני כלכלה משום הכי בטל האבן לגבה משום דאין יכול לנער האבן. על זה תירצו וי"ל דאינו צריך כל כך טילטול התינוק. פי' ע"כ מוכרחים אנו לומר לא כסברת ר"ת רק מש"ה בכלכלה בטל האבן לגבה משום דצריך הכלכלה גם לדבר היתר. היינו הפירות. וטילטול האבן אין צריך כלל אך דאין יכול לנערה. אמנם טילטול התינוק אינו צריך כ"כ. ר"ל לדבר היתר רק אוחז הדבר איסור אף דאין צריך לטלטל האיסור. היינו האבן. מ"מ כיון דאין לך דבר לגבי התינוק אשר מתוך זה הדבר ינתק כ"כ התינוק מהאבן. עדי שיבטל האבן לגמרי גבי התינוק. ואל יקשה לך לפירושי לשון התוס' דהוי להו להתוס' לתרץ בפשיטות שאני כלכלה משום דהוי בסיס גם להיתר. משום דאם היו מתרצים כן. הוי משמע מזה דגם בתינוק אם אוחז דבר היתר בידו בטל האבן לגבי'. ובאמת אינו כן דלגבי דבר החי אין שייך לומר דהוא בסיס לדבר אחר. וע"כ מוכרח אתה לומר כן. דאל"כ אמאי צריך הגמרא לאוקמי המתניתין בתינוק שיש לו גיעגועין. לוקמי המתניתין דאוחז התינוק גם דבר היתר. ע"כ העמיסו זאת התוס' בלשונם דאינו צריך כ"כ טילטול התינוק פי' אשר מתוך זה תיבטל אבן לגבי'. וגם בתינוק שיש לו גיעגועין דבודאי צריך האדם לטלטול התינוק. מ"מ עבור זה הצורך אין בטל אבן לגבי' [ע"כ פירש"י משום דלא העמידו טילטול שלא בידים במקום סכנה]. משום דזאת אין שייך לגבי דבר החי דדבר החי אינו נמשך לגבי החפץ ולא החפץ נמשך לדבר החי. ע"כ גם אם התינוק יחזיק כמה דברים הנצרכים ודבר אחד שאינו נצרך. אין שייך לומר דהתינוק נמשך יותר לדבר הנצרך מלדבר שאינו נצרך. שנאמר דדבר שאינו נצרך בטל לגמרי לגבי'. אך כולם שוים נמשכים אחריו ולא בטלו לגבי'. אמנם בכלכלה אם יש בתוכה גם פירות אשר צריך להפירות יותר מלאבן שבתוכה. שפיר נמשכת הכלכלה כ"כ לפירות עדי שבטל האבן לגמרי לגבה. אבל בתינוק אין מועיל סברא זו. ולפ"ז שפיר מקושר גם הוא"ת השני. פי' א"כ דלא כסברת ר"ת קשה אפילו אין הכלכלה כו'. כי היכי דבטלו בפ"ב דביצה כו'. וי"ל שאני שיורי כוסות דגריעי יותר מדאי ובטלו טפי אף בלא דבר היתר. והוא תירוץ הר"י בביצה. וכל פלפול התוס' הוא רק להוכיח מגמרא דכאן כסברת הר"י. ונכון הוא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה