יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף קיח.
תוס' ד"ה והא דתנן כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונת תירוצו. משום דמשמע מדברי התרצן דאמר כגון דאיכא סעודה כו'. נראה להדי' מתיבת כגון דהתרצן סבר דהמקשן לא ידע דאיכא סעודה בהדי'. ועוד י"ל אם כקושית המהרש"א א"כ כיון דהמתרץ ראה בהמקשן שעיקר טעותו שסבור דסעודה שהביא עמו מעכב עמו לדרך. ולא אסיק אדעתי' שנותנין לו ביום א' סעודה על הדרך. ולזה השיב לו דאמרינן לי' כל מה דאיכא בהדך אוכלי'. הוי לי' להתרצן לומר מיד העיקר. דמלוין לי' עוד סעודה בהדי' ומינה מובן דסעודה שבידו אוכל בשבת כנ"ל כוונתו. אחר כתבי זאת מצאתי במהר"ם שי"ף שהקשה על התוס' ג"כ כעין קושית המהרש"א ותירץ כמש"כ בתירוץ השני עיי"ש: