יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף ע:
תוס' ד"ה נודע כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו אף שהאמת כן הוא דיש גם הוכחה מבבא דמקמי' כקושית המהרש"א. אעפ"כ יותר ניחא להו להתוס' להביא ראי' מסיפא כדי להוכיח דקודם הפרשה. בו תליא מילתא ויש בידו למעט בקרבנות. היינו אם הביא קרבן אחד על האמצעי נתכפרו כולן. כמו כן גם הכא אם ירצה יפריש חטאת אחת על שגגת שבת ונגררין של שגגת מלאכות עמה. ועיין במהר"ם לפי גרסתו בתוס' ויובן לך היטב כנ"ל:
(דף ע"ב) מהרש"א על רש"י ד"ה בעל ה' בעילות בסוף דבריו הניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו פשוט כמו שפי' הפנ"י דברי רש"י עיי"ש:
בתוס' ד"ה רבא אמר כו'. וי"מ דההוא דאמר יהרג ואל יעבור. היינו בסתם אע"ג דלא מקבל עליה לאלוה אבל הכא במפרש כו' עד ומההיא גופא נמי יש לדקדק דחייב כו' עכ"ל. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו דלכאורה דברי התוס' בכאן אין מובן. דלפי ראייתם מדומיא דאדם שכמותך מוכח דאסור אף בדלא קבלו עליו באלוה אף באדם ע"ג מפורסם שהכל עובדין אותו מיראה וזהו היפוך דברי הי"מ בהתחלת דיבורם אם הכל עובדין אותו מיראה מותר בסתם דומיא דהמן. אמנם בקושית המהרש"א ניחא. דלכאורה הראיות סותרות זו את זו דהנה מדומיא דאדם שכמותך מוכח דאסור אף בלא קבלו עלי' באלוה. ומהא דאמר רבא כהמן ולא כהמן דאילו התם מיראה והכא לאו מיראה משמע מזה דקבלו עלי' באלוה איירי כקושית המהרש"א אע"כ מוכרחין אנו לחלק כדי דלא יהי' סתירה במשמעות הברייתא כהנחת הי"מ. דהא דמוכח מדברי רבא כהמן ולא כהמן וכו' דקבלו באלוה איירי היינו דוקא באדם מפורסם שהכל עובדין אותו מיראה כהמן על כן אינו אסור אלא בקבלו עליו באלוה והא דמשמע מדומיא דאדם שכמותך דאסור אף בלא קבלו עלי' באלוה. מיירי באדם שאינו מפורסם שעובדים אותו מיראה והוא השתחוה לו בסתם. אפילו לא קבלו עלי' באלוה חייב כדברי הי"מ בהתחלת דיבורם. ולפמש"כ אדרבה עם קושית המהרש"א ניחא יותר דברי התוס' כן נראה לי כוונת המהרש"א ועיין היטב במהר"ם: