יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף לה:
תוס' ד"ה והתניא כו' המהרש"א הניח קושיתו בוי"ל עיי"ש. הנה לכאורה כוונת קושיתו אימא דאתיא הברייתא דאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות כר' נחמיה. אמנם אם כה נפרש כוונתו. מעיקרא לאו קושי' כלל. דהא באמת מתרץ הגמרא כן דהברייתא דאיסור אתי' כר' נחמיה ומאי קשה לי'. אך נ"ל כוונתו על הברייתא דשופר מטלטל וחצוצרות אינם מטלטלים. למ"ל להגמ' לומר דאתי' דוקא כר"י. דלמא שני הברייתות אתיין כר' נחמי'. והא דקתני בברייתא שני' שופר מטלטל היינו לצורך גופו ומקומו דוקא אבל מחמה לצל לא אף בשופר דמיקרי מלאכתו להיתר לשיטת רש"י. אעפ"כ אין מטלטלין משום דאתי' כר' נחמי'. והברייתא דחזן הכנסת בוודאי אתי' כר' נחמי'. דהא הענין מיירי כמו מחמה לצל. כמו שפי' התוס' כנ"ל. וכוונת תירוצו נ"ל לפרש דלא אתי' הברייתא הזאת כר' נחמי' בין לפירש"י בין לפי' תוס'. לרש"י ז"ל אף דלשיטתו שופר מקרי מלאכתו להיתר אעפ"כ אין מטלטל לצורך גופי'. משום דאזיל לשיטתו דלר' נחמי' אין רשאי לטלטל רק לצורך תשמישו המיוחד לו. כמו שפי' רש"י לקמן (דף ל"ו ע"א) ד"ה הא דקתני אף שופר אין מטלטלין כו'. ולשיטת תוס' אף דלשיטתם אין צריך לר' נחמי' דוקא תשמיש המיוחד לו. מ"מ אין רשאי לטלטל שופר. דהא לשיטת התוס' שופר מקרי מלאכתו לאיסור וזולת זה לשיטת התוס' לקמן ד"ה הא ר' נחמי' אין רשאי לטלטל שופר אף לצורך גופי' יעו"ש כנ"ל: