יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת שבת · דף ל.
בגמרא עמד משה לפני הקב"ה כו' ולא נענה וכשאמר זכור לאברהם ליצחק מיד נענה. עיין במהרש"א בח"א שסותר דרשה זו מגמרא דברכות (דף י' ע"ב) ד"ה משה תלה בזכות אחרים זכור לאברהם כו' עיי"ש והניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו לתרץ דאין שום סתירה ואדרבה דשתי הדרשות משולבות זו בזו. כי אף דמשה התפלל מקודם בזכותו מ"מ כיון דבסוף הזכיר זכות אחרים לא מיקרי תלה בזכות עצמו. אמנם חזקיהו לא התפלל בזכות אחרים לא בתחילה ולא בסוף. ואם לא דרשה דכאן דמשה התפלל בתחילה בזכותו לא ניחא דרשה דברכות. כי שמה משמע כמו דבר והיפוכו. חזקיהו דעשה שלא כהוגן דתלה בזכות עצמו. מש"ה אף דבאמת נענה בזכותו. אעפ"כ תלה לו הכתוב בזכות אחרים. אף דבאמת לא הי' כן מ"מ הסתיר הכתוב האמת. ובמשה הי' להיפוך. אף דבאמת לא נענה בזכותו רק בזכות אחרים. אעפ"כ תלה לו הכתוב בזכות עצמו. כן משמע בהיפוך ממש מבחזקיהו. ואם לא דרשה דכאן לא היו מבינים דרשה דשם ומה שחסר שם השלים כאן. ולפי"ז לא די שאין כאן סתירה אדרבה שני דרשות הללו שייכים זה בזה כנ"ל לענ"ד: