אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת ראש השנה › דף ב:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת ראש השנה · דף ב:

מסכת ראש השנה

ברש"י בד"ה ומלך בן מלך הוא. עיין במהרש"א על דברי רש"י. והנה רבים מתקשים בפירוש דברי המהרש"א. ונ"ל פירושו דקשה להמהרש"א לשון רש"י דכתב וטעמו של דבר משמע מלשון זה דבא לפרש דמש"ה נימנו ליה תרתין שנין משום דירושה היא ע"כ תיכף במת המלך הראשון אביו באדר בנו ממילא הוא מלך. ובאמת הברייתא בא לאשמועינן ההיפוך מזה. ואם תאמר דרש"י בא לפרש ההו"א דאם לא הברייתא נימנו ליה מקמייתא משום שהמלכות ירושה היא. א"כ הו"ל לרש"י לכתוב תיבת קמ"ל בסוף דבריו. לזאת פי' המהרש"א דבאמת קאי רש"י על המסקנא. אך קשה ליה לרש"י מנ"ל להגמרא דהברייתא בא לאשמועינן אף דאיכא תרתי אימנו עליו ומלך בן מלך אעפ"כ אין מונין לו אלא שנה אחת. אולי בא רק לאשמועינן מב"מ לבד אז אין מונין לו רק שנה אחת. לזאת פי' רש"י, וטעמו של דבר פירוש דלהכי אף דאיכא תרתי אעפ"כ אין מונין לו רק שנה אחת. משום שהמלכות ירושה היא ע"כ לא איכפת לן הא דאימנו עליה מאדר. דאם הברייתא בא לאשמועינן אף דמב"מ הוא ומן התורה בוודאי ימלוך על כל זאת אין מונין לו רק שנה אחת. ממילא ידעינן דגם אם אימנו עליו ג"כ אין מועיל. ולזאת ציין המהרש"א דבריו ברש"י על תיבת קמ"ל וטעמא כו' כנ"ל לפרש דברי המהרש"א ונכון הוא מאד:

שם בתוס' ד"ה מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים יעו"ש בכל הדיבור. ולכאורה קשה אמאי לא נימא להכי קרי ליה חודש שני לחדשים כמ"ש לקמן דלכך פסיקא ליה דאב הוא חמישי מדקרי ניסן ראשון לחדשים. וכן הקשה המהרש"א והניח בוי"ל. ונלע"ד לתרץ דשיטת התוס' לא כפרש"י דהמקרא מסורס רק כמו שכתוב בפסוק החודש השני למלך שלמה. א"כ משמע מזה שני למלכותו אך עדיין קשה לפי"ז מאי מקשה הגמ' ויציאת מצרים גופא מנלן לתירוץ התוס' דהכי הוה מעשה שמלך בניסן. דהא להכי אתי ההיקש כמוש"כ התוס' בעצמם (ד"ג ע"א) ד"ה תניא כוותיה דר"י להמסקנא יעו"ש בטורי אבן ובקונטרס אחרון על הטורי אבן איך יהי' פירוש הגמ' להמסקנא. ואיך שיהי' קושיא הנ"ל קושיא גדולה היא לשיטת התוס'. אך באמת כבר עמד בזה הפני יהושע ומה שתירץ בזה ומחלק בין שיטת רש"י לשיטת התוס' בפי' הגמרא דוחק גדול הוא כנראה לכל רואה. וראיתי אשר הטורי אבן סתר פירוש התוס' מתוך קושיא הנ"ל. והנה אף שראיתי בקונטרס אחרון על הטו"א בא להציל שיטת התוס'. אמנם לא העלה מאומה בהצלתו. כי לא כתב דבר ברור לפי' התוס' כנראה מדבריו שחזר בסופו מכפי התחלת דבריו יעו"ש:

אמנם לענ"ד נראה דבקושיא זו כבר קדמם המהרש"א בעצמו וגם תירץ בטוב טעם. ודברי המהרש"א אף שעניים במקום זה עשירים במקום אחר. ונמצא בסוף סוגית הגמ' על התוס' ד"ה ת"כ דר"י שהבאתי לעיל יעו"ש קושיתו ותירוצו. ולכאורה לפי הנראה בהשקפה ראשונה דבריו שמה תמוהין. דאם המהרש"א מצא סתירה על דברי התוס' דלעיל ד"ה מקיש מלכות שלמה. שכתבו שמה דגם בלא יתורא דבשני משמע שני למנין מלכיתו. הלא הסתירה גופא לא מהתוס' דכאן הוא ואמאי מצא מקום לקושיתו על התוס' דכאן. ועוד יותר תמוה על הקושיא גופא מאי הקשה כלל דהא לא דמי כלל המקראות דלעיל במקרא שהביא ר"י לשיטת התוס' דאין המקרא מסורס סמיך השני למלך שלמה. אבל בכאן השנה סמוכה למ"ש ולא השני ע"כ צריכין אנחנו ליתורא דבשני. וגם תירוצו אין מובן כלל דלכאורה כוונת תירוצו דלעולם בלא יתורא דבשני אמרינן מאי שני שני לחדשים. והא דכתבו התוס' לעיל ההיפוך מזה הוא רק למ"ד זיו לאילני. ובאמת כל הרואה יראה להדיא לעיל בתוס' דגם למ"ד זיותני עולם ג"כ קאי השני על מ"ש. רק דכתבו לעיל למ"ד זיותני עולם אין למילף מפשטיה דקרא משום דדילמא מאדר מנינן יעו"ש דאל"כ לא היה קשה כלל קושית התוס':

ע"כ מכל זה נ"ל דקושית המהרש"א הוא כפי קושית הפנ"י והטורי אבן שהבאתי לעיל. והשתא יפה מדוייק דברי המהרש"א שהקשה במתק לשונו וק"ק דלעיל בלא יתורא כו' נמי הוי משמע הכי עכ"ל קושיתו. כוונתו נראה בעליל לפי שהכריחו התוס' השתא דגם בקרא דר"א לא סגי משום דהו"א דלשלמה ודאי הוי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן לזה מועיל ההיקש דקאי על כל המלכים. א"כ קשה הא לשיטת התוס' לעיל גם בלא יתורא דבשני הוי משמע הכי. פירוש ההכרח לומר דהכי הוי מעשה שמלך בניסן א"כ הדרא הקושיא לדוכתא אמאי מייתא הברייתא כלל המקרא דר"א דהא סגי לן במקרא שהביא ר"י דג"כ משמע מפשטיה דקרא מאי שני שני למלכותו. ואי משום דתאמר דהכי הוה המעשה אומר לך דלזה מועיל ההיקש דסוף סוף גם השתא להמסקנא עם הקרא דר"א צריך אתה לומר כן א"כ קשה למאי הביא הפסוק דר"א וגם קשה מאי פריך הגמ' ויציאת מצרים גופא מנ"ל. לזאת תירץ המהרש"א יפה שלא כתבו כן לעיל אלא למ"ד כו' שהוא זיו לאילני עכ"ל. וכוונתו מבוארת השתא ממילא דהא למ"ד זיותני עולם לא ידעינן כלל דמונין מניסן אף למ"ש דדילמא מאדר מנינן. ולפי"ז מאי דפריך הגמ' ויציאת מצרים גופא מנ"ל וגם להמסקנא מאי דהביא הברייתא מקרא דר"א כל זה הוא רק למ"ד מאי זיו זיותני עולם כנלע"ד. ולחנם דספקו כולם הפנ"י והטו"א וקו"א ליישב שיטת התוס'. דלפמש"כ שיטת התוס' ניחא טפי מפי' רש"י דלדידהו המקרא אין מסורס רק כפי הכתוב וגם שני דיבורי המהרש"א בשני דיבורי התוס' עולים בקנה אחד ונכון הוא מאוד:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה