יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת ראש השנה
(דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. מבאר כוונת המהרש"א במש"כ וי"ל דכוונתו דהתוס' מפרשים לא כפרש"י דהמקרא מסורס רק כמו שכתוב בפסוק החודש השני למלך שלמה, מיישב קושית הפנ"י על התוס' דמאי פריך הגמ' ויציאת מצרים גופא מנלן והראה כי בקושיא זו כבר עמד המהרש"א בתוס' (דף ג' ע"א) ד"ה ת"כ דר"י ומבאר שם דברי המהרש"א שתמוה מאוד בהשקפה ראשונה ומסיק דשני דיבורי המהרש"א עולים בקנה אחד:
שם ברש"י ד"ה ומלך בן מלך הוא. מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל שרבים מתקשים בפי' דבריו:
(דף כ"ב ע"ב) בתוס' ד"ה סהדא אחרינא הוה. מבאר כוונת המהרש"א כמו שתירץ הל"מ בפ"ג מהל' קה"ח:
(דף כ"ח ע"א) בגמ' הדר אמר רבא אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו ליהנות נתנו. קושיא בדברי הגמ' מהא דרבא סבירא ליה לקמן מצות אין צריכות כוונה ואפי' תוקע לשיר יצא, ורוצה לתרץ עפ"י דברי התוס' בסוכה (דף ל') ד"ה משום דלא אמרינן מצהב"ע רק אם המצוה לא יוכל להיות בלתי העבירה ודחה זה עפ"י דברי החמדת שלמה ח' או"ח סי' כ"ז בהג"ה ומוכיח מתוך קושיא זו כשיטת הרשב"א בנדרים (דף ט"ו ע"ב) דאפי' היכא דאיכא גם הנאת הגוף עם המצוה ג"כ אמרינן מצות לאו לה"נ, ומקשה מדברי התוס' ד"ה המודר שכתבו דלהכי בשופר מותר משום דאינו מכוון לשיר ואי לאו הנאת מצוה לאו הנאה היא כלל, והביא דברי השעה"מ שכתב דהתוס' סברי כשיטת הרשב"א ז"ל ומתרץ ועפ"י זה מבאר היטב דברי התוס' הנ"ל:
(שם ע"ב) בתוס' ד"ה ומנא תימרא וכו'. ביאור נכון לדברי התוס' עפ"י עומק הפשט בסוגית הגמ' ומיישב קושית המהרש"א שהניח בוי"ל בדוחק ומתו"ז מבאר ההתקשרות של וא"ת שהקשו אח"כ לתירוצם הקודם וגם מבאר מתו"ז כוונת התוס' בד"ה דלמא דלכאורה אין מובן מאי בעו בדבריהם:
סליק מסכת ראש השנה: