יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף סו.
תוס' ד"ה מתני' ר' יהודה היא כו', תירוצם צריך ביאור דאם נניח דבריהם בפשיטות יהי' כחוק בלי טעם מדוע מעיקרא לא רצה לאוקים המתניתין בשניהם פסולים רק באחד כשר ואח"כ ניחא לאוקים המתני' גם בשניהם פסולים, ולא ראיתי למי ממפרשי הש"ס שיפרש דבריהם כאן, והנ"ל בכוונתם דודאי הסברא נותנת יותר לומר דהמתניתין לא מיירי בשניהם פסולים דכן משמע הלשון במתני' כ"מ שיש קדושין ואין עבירה, ולהכי לא קא קשיא ליה מגר מצרי שנשא ממזרת וכן ממצרי שני שנשא מצרית ראשונה לרב דימי לר' יהודה ואכתי אין הכרח משום זה לומר לר' יהודה דאיזו זו במתניתין בא למעוטי דבשניהם פסולים אין צריך למיעוט כי ממילא מתמעט דהריבוי כל מקום לא בא לרבות אלא כשאחד כשר קרינן ביה למשפחותם לבית אבותם דהולכין אחר הזכר אבל לא בשניהם פסולים, מיהו בתר הכי כדפריך ממצרי שני שנשא מצרית ראשונה אליביה דר' יוחנן והפרכא לכ"ע בין לר"י ובין לר' יוסי ומשני תנא כל מקום דרישא לאתויי א"כ המתני' מיירי גם בשניהם פסולים, ע"כ שפיר פריך מרב דימי ומרבנן אף דשניהם פסולים הוא, וה"ה דהשתא הוי מצי למיפרך ממצרי שנשא ממזרת, כנ"ל ברור בכוונתם ונכון הוא מאוד:
(שם) ד"ה וניתנייה כו' ולא פריך וליתנייה בהדיא כו' לכאורה יש לתרץ קושייתם בפשיטות דלא שייך למיפרך וליתנייה בהדיא אלא כשיש ריבוי במתני' וגם מיעוט, וכדי דלא נטעה אם דבר זה נתרבה מהריבוי או שנתמעט מהמיעוט ע"כ יש לפרוך דהו"ל ליתנייה בהדיא, ומשו"ה בסמוך כדמשני כל מקום דרישא לאתויי כיון דלר' יוסי קיימינן השתא דלדידיה כבר אמר הגמ' בואיבעית אימא דאיזו זו מיעוט הוא שפיר פריך וליתנייה בהדיא, אמנם אליבא דר' יהודה לא ידעינן כלל מיעוטא במתניתין רק ריבוי לא שייך לפרוך כן, אולם הוכרחו לתרץ כן למסקנא דגם לר' יהודה יש ריבוי ומיעוט במתניתין דאל"כ יקשה מרב דימי ומרבנן ע"כ תירצו מה שתירצו: