יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף לב:
תוס' ד"ה מאי שנא דפלגינהו וכו' ועוד מוסיף ר"י וכו' נ"ל דהוספת ר"י שייך רק לפיר"ת דאשמאי היינו בור אבל לפי' רש"י שפיר י"ל דר"י הגלילי ואיסי פליגי בזקן רשע דרי"ה סבר אפילו בור ואיסי מוסיף אפילו רשע:
ועיין במהרש"א על קושית התוס' וא"ת וכו' שהניח קושיתו בוי"ל בדוחק, ונ"ל דכוונת תירוצו דלעולם גם להתוס' להכי לא תקשי להו לרבנן משום דשפיר יש לתרץ כמו שתירץ הרא"ש דאי לא הוה כתיב שיבה רק זקן הו"א זקני השוק אמנם לר"י הגלילי לא סגי להו לתרץ כן משום דאכתי יקשה על הא דקאמר הגמ' בטעמא דרי"ה דאי ס"ד כדקאמר ת"ק מ"ש דפלגינהו רחמנא למימר דהאי לאו האי וכו' דהא גם לדידי' קשה כן כי אמת דחכמה לא צריכי שיבה אבל שיבה צריכי לחכמה אמנם לפי מאי דמסקי בשם ר"י דזקן וחכם אף שאינו מופלג ויניק כשהוא מופלג בחכמה ניחא שפיר דהאי לאו האי והאי לאו האי. ומעתה לפי תירוץ הר"י הא דאיצטריך שיבה לרי"ה יש לפרש בשתי פנים או כמו שמתרצין לרבנן דאי לאו שיבה הו"א זקני השוק או נאמר דאי לאו שיבה הו"א יניק ומופלג אין אבל שיבה חכם ואינו מופלג לא, אבל לרבנן אין לתרץ רק כמו שתירץ הרא"ש דאי לאו שיבה הו"א זקני השוק ומיושב שפיר קושית המהרש"א הא דלא הזכירו בקושיתם גם לרבנן כיון דזה הי' פשוט בעיניהם לומר כן כתירוץ הרא"ש אך קשה להו דלרי"ה א"ל כן כמשכ"ל אם לא שנפרש כמו שפי' הר"י והרא"ש והתוס' בחדא שיטתא קיימי והא דכתב הרא"ש ועוד נראה דבין לרבנן בין לרי"ה וכו' לא תירוץ שני הוא כמו שמובן לכאורה אך מוסיף הוא על תירוצו דע"כ מוכרחים עוד לומר כן דאל"כ גם לפי תירוצו אכתי יקשה לרי"ה כמו שפירשתי בשיטת התוס', והנה אף שקושית המהרש"א מתורצת שפיר עכ"ז לכוון כן בדברי התוס' דחוק הוא משום דלפי הנ"ל לא הו"ל להתוס' להזכיר כלל תירוצם וי"ל וכו' ולסתור אח"כ במש"כ ומיהו קשה וכו' כיון דתירוץ זה כבר ניסתר גם אליבא דרבנן ולכן כתב המהרש"א די"ל בדוחק: