יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת קידושין · דף טו.
גמרא והא סימנין דאין להם קצבה וקתני וכו', הא דלא פריך עדיפא והא קתני מיתת האדון בנרצע, משום די"ל דהכי קמתרץ בלישנא יתירה לא קתני אלא דבר שיש לו קצבה כמו שכתב המהרש"א בכאן על פירכת הגמ' מקודם יעו"ש:
(ע"ב) בגמרא מתיב רב ששת וכו', הקשה הריטב"א מי לא עדיפא לי' לרב ששת למיפרך מרישא דברייתא מת"ק כמו שפריך רב עמרם ואסקיה בתיובתא וא"כ קשה על רב ששת היכי שבק לרישא דברייתא ופריך מסיפא, ותירץ די"ל דברייתא דאותיב רב ששת מינה מדר' שמעון לאו היינו סיפא דברייתא דלקמן דרב עמרם פריך מינה דההוא לא שמיע לי' לרב ששת דאי שמיע לי' מרישא הוה פריך כמו שבאמת אותיב רב עמרם אלא ברייתא אחריתא דר' שמעון לחוד הוא דשמע לי' לרב ששת ופריך מינה, והנה לפי מה שהכריח המהרש"א בהא דקאמר רב ששת בפירכתו וכ"ת ה"נ תנא ושייר וכו' דע"כ צ"ל דר"ש ידע מברייתא דלקמן וכל עיקר פירכתו משום דמשמע לי' דר' שמעון סתם דברי' וקאי על ת"ק דמייתי לקמן א"כ לפי"ז אין מקום לתירוץ הריטב"א, ונ"ל דמשו"ה דקדק המהרש"א במש"כ וק"ק כיון דהמקשה דהכא וכו' וידע מילתא דת"ק וכו' כוונתו בזה דאי לאו ההכרח שהכריח בדבריו הקודמים בנקל הי' לתרץ הקושיא היינו כמו שתירץ הריטב"א דרב ששת לא שמיע לי' ברייתא דלקמן אמנם בדברים הנ"ל נסתר תירוץ הריטב"א ותירץ משום דרב ששת לא דייק לי' מלת אלו ופשוט הוא: