אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת קידושין › דף ב.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת קידושין · דף ב.

מסכת קידושין

בגמרא מאי שנא הכא דתני האשה נקנית וכו', הקושיא בכאן מפורסמת בכל המפרשים דלפי לשון סדר המשנה הו"ל להגמרא להקשות מקודם וניתני הכא האיש קונה כמו התם, ונ"ל לתרץ עם מש"כ התוס' לקמן (דף ד' ע"ב) ד"ה כתב רחמנא וכו' דהג"ש קיחה קיחה בא לאורויי דבקדושי כסף בעינן נתן הוא ואמר הוא ואי לאו הג"ש הוה אמינא דגם אם אמרה היא ג"כ מקודשת, ולפי"ז י"ל דמעיקרא לא קשיא לי' וניתני הכא האיש קונה דמשו"ה תני האשה נקנית להורות דגם אם אמרה היא מקודשת, וקידושי כסף ילפינן מויצאה חנם אין כסף אבל בתר הכי דהתרצן משיב על פירכת הגמ' דמשו"ה תני לשון קנין משום הג"ש דקיחה קיחה ויקשה קושית התוס' הנ"ל הא כבר ידעינן קידושי כסף מויצאה חנם וע"כ כתירוץ התוס' הנ"ל דהג"ש בא לאורויי דבעינן דוקא אמר הוא ולא אמרה היא א"כ ליכא לתרץ כהנ"ל, שפיר מקשה אח"כ וניתני האיש קונה כמו התם כנ"ל ונכון הוא:

תוס' ד"ה האשה וכו' דהא גבי יבמה קתני היבמה וכו', עיין במהרש"ל ומהרש"א שמחולקים בכוונת התוס', ולענ"ד פירוש המהרש"ל נראה יותר דמה שתירץ המהרש"א על קושית המהרש"ל דה"ק האשה הנשואה המבוררת בקרא וכו' יעו"ש, אתמה ע"ז דהא קושית מהרש"ל הוא קושית התוס' בריש כתובות ומתוך קושיא זו סתרו התוס' בעצמם שם התירוץ דאקרא קאי יעו"ש, ולדבריו יהי' התוס' דכאן עם התוס' דכתובות מחולקים בתירוץ המהרש"א בוודאי אין הסברא לומר כן, אמנם לפירוש מהרש"ל יש להשוות שני דיבורי התוס' ובקנה אחד עולים דבאמת שני התירוצים צמודים המה ובהכרח לקיים שניהם היינו דבאיש ואשה רגילים בכל מקום לשנות בה"א אע"ג דלא קאי אקרא ובמקום דלא איירי באיש ואשה תני בה"א רק במקום דקאי אקרא כמו היבמה, ובחד תירוצא לא סגי כי על תירוץ דאקרא קאי יקשה מהאשה שנתארמלה או האשה שהלכה או האיש מדיר כמו שהקשו התוס' בריש כתובות, ועל תירוץ השני דבאיש ואשה הדרך לשנות בה"א יקשה מיבמה כמו שהקשו התוס' הכא, והגע בעצמך דאף אם המהרש"א מתרץ התוס' דהכא דסגי בתירוץ חד משום דקאי אקרא ולא יקשה מהאשה שנתארמלה דה"ק האשה הנשואה וכו', אבל אכתי איך יפרש התוס' דריש כתובות דנקטו התירוץ משום דבאיש ואשה וכו' ולדעתו דבחד תירוץ סגי א"כ לפי תירוצם דהתם יקשה מיבמה והתוס' בעצמם הזכירו שם בכתובות מיבמה יעו"ש, אלא ע"כ כוונת התוס' הכא והתם כמש"כ לעיל דבאיש ואשה רגילים לשנות בה"א אף דלא קאי אקרא ולפי"ז התוס' דהכא ובכתובות אינם מחולקים כלל, ואף שמלשון מהרש"ל משמע ג"כ שדברי התוס' דהכא ודכתובות מחולקים מ"מ הדברים שכתבתי ברורים ופשוט הוא, וגם לשון התוס' דהכא דייקי לא כהמהרש"א בראשית דבריהם דנקטו בלשונם גבי איש ואשה ולדברי המהרש"א דברי מותר הוא ונכון הוא לענ"ד:

בד"ה ב"ש אומרים וכו', יש לפרש כוונת התוס' דמראשון קבלה פרוטה בקידושין ואח"כ קבלה מאחר דינר בקידושין ואח"כ מת הראשון לב"ש הרי היא אשת איש ולב"ה מותרת, או יש לפרש גם בלא מת הראשון עכ"ז ב"ש לחומרא וצריכה גט משניהם לשמואל דאמר לקמן (דף י"ב ע"א) קדשה בתמרה אפילו פחות משו"פ מקודשת מספק שמא שוה פרוטה במדי א"כ ה"ה לב"ש בפחות משוה דינר מקודשת מספק דבזה הא לא פליגי ב"ש וב"ה כנ"ל:

בד"ה בפרוטה ובשו"פ תימא דלא הי' לי' למיתני אלא בשו"פ וכו', מקשים העולם בדבריהם אלו לפי מאי דעביד הגמ' צריכותא לקמן (ד"ח ע"א) דבשוה כסף יותר מסתבר לקנות משום דמקרבא הנאתייהו א"כ אין כאן תימא כלל כמובן, ולכאורה י"ל דמשו"ה הביאו התוס' ראי' מהזהב דתני התם שו"פ לבד ולא חיישינן לטעות דנאמר דוקא בשו"פ משום דמקרבא הנאתייהו, אמנם באמת משם אין ראי' כלל כיון דכבר תני הכא פרוטה ושו"פ ע"כ אין לטעות התם אבל הכא שפיר יש לטעות דדוקא בשו"פ משום דמקרבא הנאתייהו:

והנ"ל בזה בהקדם מה שיש להבין למה הקשו התוס' רק לב"ה ולא לדברי ב"ש המוקדם, ואין לומר משום דהלכה כב"ה דהא לקמן בתוס' ד"ה וכמה היא פרוטה וכו' לתירוץ הראשון לא איכפת לן בזה, ומתוך זה נאמר דבאמת קושית התוס' סובב גם לדברי ב"ש אך משו"ה הקשו רק לב"ה משום דלב"ש הקושיא מקויימת גם בלא ראיתם מהזהב דאין לתרץ כלל דמש"ה תני לב"ש גם דינר כדי דלא נטעה כקושית העולם דדוקא בשוה דינר משום דמקרבא הנאתייהו דהנה הגמרא פריך לקמן (דף י"א ע"א) מאי טעמייהו דב"ש ומסיק התם רב יוסף כדר"י דסתם כסף האמור בתורה כסף צורי יעו"ש, א"כ גם אם הי' תני בדברי ב"ש רק שוה דינר ג"כ ההכרח לומר כן משום דסתם כסף הוא כסף צורי א"כ ממילא מוכח דגם כסף בדינר דוקא, אמנם לב"ה דטעמייהו משום דפרוטה מטבע הפחותה שפיר יש לתרץ לכאורה קושייתם כקושית העולם, משום הכי הביאו ראי' מהזהב מדתני התם רק שו"פ מוכח מזה דאין לחוש לטעות זה, ואין לומר דמשם אין ראי' דהתם סומך על מאי דתני כבר הכא גם פרוטה וכמש"כ לעיל דהא אכתי יש לטעות ולומר דרבי התם סותם המתניתין ומכריע בין ב"ש וב"ה, בכסף גופא סובר כב"ש דצריך דינר דוקא משום דסתם כסף האמור בתורה כסף צורי הוא ובשוה כסף אף בפרוטה כב"ה אך לא מטעמייהו רק משום דמקרבא הנאתייהו, ומש"ה לא הזכיר שם במשנה רק שו"פ, אלא ע"כ לא חיישינן לטעות כזה, כנ"ל נכון ומתורץ הכל בע"ה:

בא"ד אבל גבי קידושין וערכין מנ"ל דשוה כסף ככסף וכו', עיין במהרש"א שכתב בתירוצו וכן נראה מדבריהם לקמן, כוונתו על מה שכתבו התוס' בסוף דבריהם ולא יליף מנזקין וע"ע וכו' ע"כ כוונתם מע"ע לתירוץ הראשון ומנזקין לתירוץ השני והוא ממש כמש"כ המהרש"א, ומה שכתב עוד המהרש"א וק"ק אמאי לא ניחא להו כדבעי למימר מעיקרא דמסברא נימא וכו' כוונתו אקושייתם מנ"ל דשוה כסף ככסף דהא לקמן מיבעי לי' קרא וכו' משמע מדהוצרכו להוכיח זאת מע"ע משמע דלולי ההוכחה הי' לנו לומר דבאמת מהסברא שו"כ ככסף כנ"ל, אך עיקר קושית המהרש"א לא קשה כלל כמש"כ המקנה בטוב טעם ודעת יעו"ש:

בד"ה משום דקבעי וכו' א"נ בשטר נמי אשכחן לשון קנין וכו', ונ"ל דגם בתירוץ השני לא חזרו התוס' מפשט הפשוט בפירכת הגמ' דלא פריך על לשון קנין אלא על שינוי הלשון דלא תני בלשון קידושין כמו בפ' שני דהא כן משמע מלשון פירכת הגמ' מ"ש הכא וכו', אמנם החילוק בין שני תירוצי התוס' דלתירוץ הראשון אמרינן דבכה"ג לא שייך למיפרך ותנא תרתי אטו חדא ולתירוץ השני אף אם נאמר דשייך גם בזה למיפרך ותנא תרתי אטו חדא עכ"ז לא קשיא משום דבכאן תנא חדא אטו תרתי דגם בשטר אשכחן לשון קנין:

בד"ה וכתיב התם וכו' אינו חושש אלא שמוצא לשון קיחה וכו', הנה דברי התוס' צריכין ביאור דלכאורה מה שכתבו אינו חושש וכו' הוה כקושיא בלא תירוץ, ואם נאמר דזה שכתבו אינו חושש זה גופא הוא תירוץ על מה שקשה להו הא לא דמי דקיחה דהכא קיימא אכסף וכו' ע"כ תירצו דאינו חושש, גם זה לא ניחא דא"כ הו"ל להתוס' לכתוב זאת בעיקר מקום לימוד הג"ש והוא לקמן (ד"ד ע"ב) דאמר שם ותנא מייתי לה מהכא וכו' דהא בכאן אגב גררא נקיט לי' רק לתרוצי לשון קנין כמש"כ רש"י, לכן נ"ל בכוונתם דלאו קושיא הוא אמנם באו רק להכריח פשט המובן מהג"ש, כיון דלא דמי דקיחה דשדה קיימא אכסף וקיחה דאשה קיימא אאשה וא"כ איך באה הג"ש להשוותם, אע"כ הג"ש מורה לנו דלשון קיחה באשה לאו לשון נטילה הוא אך לשון קנין ושפיר ילפינן קיחה מקיחה כמו דקנין השדה הי' בכסף כמפורש בקרא קח ממני דקאי הקיחה אכסף כמו"כ קיחה דאשה לשון קנין הוא, וזהו שאמרה הגמ' וקיחה איקרי קנין ר"ל קיחה דכסף הוא קנין גמור, א"כ אם רק נאמר דקיחה הכתוב באשה לאו לשון נטילה הוא רק לשון קנין ילפינן קנין מקנין כמו קנין דשדה הי' בכסף כמו"כ קנין דאשה:

ובזה שפיר יהי' מקושר קושית התוס' בוא"ת ושיעור דבריהם כן הוא באמרם אינו חושש וכו', ר"ל כיון דההכרח לפרש לימוד הג"ש כאן דילפינן קנין מקנין והנה אין לומר כן רק אם נאמר דכי יקח איש אשה לשון קנין הוא כהנ"ל א"כ קשה וליתני האשה נקחת שהוא לישנא דקרא טפי דכתיב כי יקח כנ"ל בהסבר כוונתם ונכון הוא:

גם מש"כ התוס' ותנן נמי בעירובין וכו' ועיין ע"ז במהרש"א ונראה מדבריו דהבין שהביאו מעירובין עוד ראי' דקיחה לשון קנין הוא וזה דחוק, דמה להו להתוס' להוסיף ממתניתין דעירובין כיון דהקרא גופא מוכח דהאי כי יקח לשון קנין הוא דאל"ה איך גמרינן הגז"ש, אך בפשיטות נ"ל בכוונתם דבאו בזה לחזק הקושיא דליתני האשה נקחת דגם לישנא דרבנן הוא כדמוכח ממתניתין דעירובין ופשוט הוא:

(ע"ב) בתוספות ד"ה דאסר לה וכו', נ"ל בפירוש המשך דבריהם כן הוא דמקודם קשה להו דלפי מאי דאמר הגמ' דלישנא דרבנן הוא דאסר לה אכ"ע כהקדש, איך שייך הנוסח הרי את מקודשת לי, ע"ז אמרו דגם לפי לישנא דרבנן שייך הנוסח כמו דאמר הגמ' בנדרים, ואח"כ אמרו דגם לפי לשון בני אדם שייך הנוסח דפשטא דמילתא מקודשת היינו מזומנת דאל"כ לא שייך לתקן נוסח כזה דאולי לא כוון ללשון דרבנן, ובזה ניחא מדוע אם אמר טלית זו או ככר זה מקודש לי אינו מועיל לאסור דבנדרים הולכין רק אחר לשון בני אדם ובלשון ב"א מקודשת היינו מיוחדת ומזומנת אף דבלשון דרבנן הי' נאסר, אמנם באשה בין לפי לשון דרבנן בין לפי לשון בני אדם משמע לאיסור:

בד"ה אי תנא קונה וכו', בס' עצמות יוסף הקשה על דבריהם דיותר הי' להו להקשות קושיתם מהתם גופא דקתני בסיפא האשה מתקדשת יעו"ש שנדחק מאד בזה, ועוד קשה לי על תירוצם משום דכבר אשמועינן הכא דבע"כ לא, וזה סתירה לסוף דבריהם דמסקי דנקנית משמע בין מדעתה בין בע"כ וכמו כן מתקדשת, גם לכאורה קשה איך נוכל לומר דנקנית משמע גם בע"כ היפך ממאי דאמר הגמ' אי תנא קונה הו"א אפילו בע"כ וכו', ונ"ל דקושיא הראשונה מתורצת בקושיא השני' דמש"ה אין ראי' מהאשה מתקדשת משום דמתקדשת משמע אף בע"כ כמש"כ התוס' בסוף דבריהם, אמנם ממתניתין דהכא דתני נקנית משמע ע"כ דוקא מדעתה דאל"כ הו"ל למיתני האיש קונה כמו התם כפירכת הגמרא, ומעתה ממילא מתורץ קושיא שלישית הנ"ל כי הא דאמר הגמ' תנא האשה נקנית דמדעתה אין בע"כ לא, לאו משום דלשון נקנית משמע כן אך משום דאל"כ הוה לי' למיתני כדתנא התם האיש קונה כנ"ל:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה