אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף קו:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף קו:

דף קה:

בתוס' ד"ה מקדש אריפתא כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. וכוונתו פשוט דמברייתא דלקמן אין ראי' כלום משום די"ל דאינו ממעט אלא שכר אבל על פת מקדש. ואדרבה יש עוד הכרח לומר כן מדקתני בברייתא גם ואין מברכין ברהמ"ז אלא על היין וסמכם להדדי משמע דשניהם דומין בזה ובבהמ"ז בודאי אין שייך לומר דממעט הכל גם פת. ואין מברכין אלא על היין. וע"כ לא בא התנא למעט אלא שכר. א"כ מסתמא דומה לזה מיירי בקידוש ובא למעט רק שכר אבל על הפת באמת יכול להיות דמקדש. אמנם מהירושלמי יש ראי' גמורה. כיון דר' זעירא בא לאשמועינן מה שבקידוש יש מעלה יותר מבהבדלה א"כ יש הכרח לומר דהא דאמר אין מקדשין בלא יין ע"כ דבא למעט גם פת. דאל"כ מאי מעליותא איכא בקידוש יותר מבהבדלה דהא אין ספק דאין מבדילין על הפת וכ"ע מודו בזה כמוש"כ הרשב"ם ותוס' א"כ אם נאמר דבקידוש לא ממעט אלא שכר אבל על הפת מקדשין כמו כן יש בהבדלה מעליותא חדא דאין מבדילין על הפת. אלא ע"כ מעלה זו דפת יש גם בקידוש כמו בהבדלה דאין מקדשין על הפת. אך עוד עדיפא מהבדלה דגם על שכר אין מקדשין ושפיר יש ראי' לדברי ר"ת מדברי ר' זעירא גופא אף בלתי ר"י בר' בון. והא דהתוס' והרא"ש הביאו גם דברי ר"י בר' בון הוסיפו זאת רק לחזק את ראייתם אבל באמת יש ראי' גמורה מדברי ר"ז לבד כמשכ"ל כנ"ל ברור:

(שם) בתוס' ד"ה טעם אינו מקדש כו' יעו"ש. ולכאו' קשה מאי קושיא היא דאימא דקושטא הוא לשמואל דאף ידי קידוש לא יצאו ולא יקדש בלילה כיון שטעם עד למחר ביום. וכן הקשה המהרש"א יעו"ש. ונ"ל לתרץ דקושית התוס' לא קאי על הטועם גופיה. כי באמת ימתין עד למחר כקושיין הנ"ל. אמנם עיקר קושית התוס' הוא. מה יעשה עם ב"ב. כי לו לבדו הותרה לאכול בלילה בלא קידוש עד למחר אבל ב"ב אסור להם לאכול קודם קידוש. ואין לומר דאף דטעם אינו מקדש מ"מ יכול לקדש לב"ב כמו שהוכיחו התוס' לעיל (דף ק' ע"ב) בד"ה ידי קידוש כו' עד דמסתמא אחד מבני העיר כו'. לא דמי כלל לזה. דהתם עכ"פ שייך בקידוש אבל הכא כיון דטעם אינו מקדש דומה לאשה שאינה מוצאת את האיש בקידוש. וזהו שדקדקו התוס' בקושיתם וסיימו "שוב בביתו" דוקא כי על הטועם גופי' לא הקשו כלל כמוש"כ כנ"ל:

(דף ק"ו ע"ב) בתוס' ד"ה דילמא אתי למיכל אכילה גסה כו' דתרי גווני אכילה גסה כו'. ולכאורה קשה דא"כ מאי פריך בההיא דנזיר רשע קרית לי' נהי כו' אימא דבהך אכילה גסה שנפשו קצה מלאכול איירי ושפיר נקרא רשע וכן הקשה המהרש"א יעו"ש. והנ"ל לומר בכאן דאף אם נאמר דריש לקיש איירי באכילה שנפשו קצה מלאכול ויתורץ בזה פירכת ר' יוחנן דפריך הא מצוה קא עביד כי אכילה כזו בודאי אינה אכילה כלל. אמנם הלא עוד יקשה הפירכא מה שפריך הגמ' על משל דר"י ללוט ושתי בנותיו יעו"ש דפריך והא מינס אניס ויעו"ש פירושו בתוס' ד"ה והא מינס כו' א"כ גם במשל דר"ל יקשה הגם דלא יצא מ"מ אמאי קרית לי' פושע דילמא לשם מצוה איכוון ושגג בזה. ואדרבה עוד יש הוכחה דאיכוון לשם מצוה. דאל"כ אמאי אכל כלל דבר המזיק לגופו כמו שאמר ריש לקיש גופיה ביומא (דף פ' ע"ב) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור מ"ט אשר לא תעונה כתיב פרט למזיק ולפי"ז י"ל דפירכת ר"י על משל דר"ל בממ"נ אם ר"ל רוצה לומר אכילה גסה היינו שנפשו קצה ושפיר לא יצא מ"מ אמאי קרית לי' פושע כדפרישית. ואם תאמר אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול בודאי יחמיר הקושיא הא גם יצא במצות פסח אך דלא עשה מצוה מן המובחר ומש"ה לא נקרא רשע:

ולפי הסבר הנ"ל יתפרש כוונת השיטה מקובצת בב"ק (דף ק"י ע"א) מש"כ שם על התוס' וז"ל התירוץ השני של התוס' לא נראה לי דא"כ מאי דוחקיה דריש לקיש לאוקמי לדרשה אחריתי לוקמה בשאכלן אכילה גסה ממש עכ"ל. והנה בראותי דבריו תמהתי מאד. שכתב שתירוץ השני של התוס' לא נראה ליה הלא מצודת קושיתו פרושה גם על תירוץ השלישי של תוס' כקושית המהרש"א אמנם לפי מה שפרשתי בכוונת ישובו של המהרש"א שפיר כתב כן כמובן. גם ירווח לי בהנ"ל פירוש דברי התוס' בב"ק הנ"ל בד"ה אכילה כו' דשם הקשו ג"כ כמו בכאן וע"ש תירוצם על שלשה אופנים והתירוץ השלישי דשם הוא תירוץ הראשון דכאן. והנה התירוץ הראשון אין לו שחר כנראה לכל מעיין, כי אם לא יצא אמאי נקרא רשע. והנה ראיתי בס' כפות תמרים על מס' יומא (דף פ' ע"ב) כתב שם ג"כ אשר דבריהם סתומים בתירוץ זה יעו"ש גם יש להבין אשר בב"ק הרבו בתירוצים על קושיא זו ובכמה מקומות שהקשו קושיא זו החזיקו לעיקר רק בתירוץ השלישי כמו בנזיר יעו"ש בד"ה פסח כו' אשר מקור הענין שמה וביבמות (דף מ' ע"א) בד"ה אכילה וביומא שם בתוס' ישנים יעו"ש בכל הנ"ל לא הזכירו רק תירוץ השלישי. וגם בכאן נראה שתפסו לעיקר רק תירוץ הראשון ותירוץ השני הוא רק כיהודה ועוד לקרא כי הא דאכילת פסחים לא מעכבא הלא תלי' בפלוגתא דתנאי. אך לפי משכ"ל יבואר הכל דלהכי הקדימו בב"ק שני תירוצים הראשונים כדי להראות דמה שיחסר בשני תירוצים הקודמים יתמלא בתירוץ האחרון והוא העיקר כדרכם בכ"מ. והנה כוונתם בתירוץ הראשון כמו שתירצתי לעיל קושית המהרש"א דהגם דלא יצא מ"מ שפיר פריך ר"י לר"ל פושע אמאי קרית לי' דדילמא שוגג הוא. אמנם לפי זה לא ניחא קצת הלשון בגמרא נהי דלא עביד מצוה מן המובחר הלא לא יצא כלל. והו"ל למיפרך רשע אמאי קרית לי' ותו לא מידי כמו שפריך הגמרא על ר"י והא מינס אניס. לזאת הביאו תירוץ השני ובתירוץ השני יהי' ניחא לשון הגמ'. אמנם עוד לא ניחא מפאת קושית השיטה מקובצת כנ"ל. לכן ההכרח לבוא לתירוץ הג' לחלק דשני אכילה גסה יש ויונח הכל הלשון בגמ' ניחא. כי אכילה גסה כזו שנפשו אינו מתאוה שפיר יצא. וגם קושית השטמ"ק ניחא כמו שפירשתי לעיל כנ"ל ברור ונכון הוא:

עוד יש לי לפרש כוונת התוס' בב"ק בתירוץ הראשון בפשיטות. דלהכי לא נקרא רשע אף דלא יצא. משום דאכילת פסחים לא מעכבי. ותירוצם הראשון בב"ק כמו תירוץ השני בכאן כנ"ל:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה