יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת פסחים · דף לב.
ברש"י ד"ה כר' נחוניא בן הקנה כו' דאי שגג בחמץ והזיד בתרומה מאי חומש איכא כו'. והקשה מהרש"א אמאי לא כתב רש"י דמאי קרן איכא הכא. כדקשיא לי' גבי הזיד בחמץ כו' יעו"ש מה שתירץ. ולכאורה תירוצו אין מובן. דהא כאן איירינן למ"ד דר' נחוניא ב"ה פוטר מתשלומין גם משום מיתה כמש"כ רש"י בדיבור זה. וראיתי בס' אור חדש אשר נדחק בזה. ולדעתי הדברים פשיטים דכוונת רש"י בזה דמרישא אין הכרח דמיתה פוטרת מתשלומין. והא דנקט שוגג ולא מזיד י"ל לאו משום דמיתה פוטרת מתשלומין רק משום דבמזיד חומש ליכא. אמנם מסיפא שפיר מוכח כמ"ד דמיתה פוטרת מתשלומין דאל"כ לאשמועינן כולה מתניתין בחמץ כדמסיק רש"י בסוף דבריו. רצוני לומר דלהכי לא כתב רש"י כקושית מהרש"א כדי להכריח דבריו מש"כ בזה דברישא נקט תרומה אגב סיפא ובסיפא נקט חמץ אגב רישא. כי ברישא רבותא דחמץ בר דמים הוא. ובסיפא רבותא דמיתה פוטרת מתשלומין. ומרישא לא ידעינן זאת. כי הא דנקט ברישא שוגג גם בתרומה משום חומש הוא לא משום קרן הוא. ולזה נתכוון המהרש"א וברור הוא:
(ע"ב) ברש"י ד"ה ההוא מיבעי לי' דבר הראוי להיות קודש וכוליה קרא כו' יעו"ש. וראיתי אשר רבים מתקשים בדברי רש"י הללו. כי אף אם נאמר דרש"י כוין בזה לתרץ קושית התוס'. וכוונתו דבאמת עיקר ילפותא היינו מאת הקודש אלא דממילא איצטריך למכתב ונתן. מ"מ לשין רש"י מוקשה לכאורה. כי איך שייך לומר על תיבה אחת ונתן וכוליה קרא. ונ"ל בכוונת רש"י דהנה לכאורה לאבא שאול דיליף מונתן עד שיהי' בו שו"פ. קשה מנ"ל הלימוד דבר הראוי להיות קודש. וכן לת"ק דיליף אכילת כזית מכי יאכל קשה מנ"ל פרט למזיק. אלא ע"כ לאבא שאול ילפינן מונתן תרתי ומכי יאכל חדא. וההיפוך מזה לת"ק מכי יאכל ילפינן תרתי ומונתן רק חדא לדבר הראוי להיות קודש. ולפי"ז שפיר פירש רש"י וכוליה קרא דונתן רק משום סיפא איצטריך. כי לת"ק לא משמע מונתן רק חדא לא כאבא שאול דנפיק מונתן תרתי. אמנם לת"ק לא איצטריך כלל רק משום סיפא כנ"ל ברור: