אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף יג.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף יג.

דף יב:

בתוס' ד"ה מאי כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. גם עיין בכתובות (דף צ"ח ע"א) בתוס' ד"ה דאמרי לה כו' ובמהרש"א שם. דהקשה התם דשם בכתובות קשה להו להתוס' בחדא. וכאן בפסחים וגם בב"מ קשה להו בתרתי. וכתב שם המהרש"א ע"ז לעיין בפסחים ובב"מ ובחידושיו יעוי"ש. ולכאורה גם לאחר העיון במקומות הללו. ג"כ לא נמצא תירוץ על קושיתו. ואדרבה כאן בפסחים עוד הוסיף המהרש"א קושיא זו שהניחה בוי"ל. וגם מה שכתב המהרש"א בב"מ דמשום חינא אית לה תרתי מעליותא. ג"כ אין מובן לכאורה הסברא מפני מה נאמר כן. וגם בלתי דברי מהרש"א יש להבין דברי התוס' גופי'. דהכא בפסחים ובב"מ תירצו חד תירוץ משום חינא. ובכתובות לא הזכירו מזה רק דבמורדת ליכא חשדא. ואמאי לא כתבו גם כאן כמו התם, יעוי"ש. אמנם כאשר נציית להמהרש"א לעיין היטב בשלשה מקומות הנ"ל. נכון יהי' הכל ופתרון חד לכל דברי התוס' הנ"ל. וגם קושית המהרש"א בכאן שהניח בוי"ל יהי' מתורץ וזהו אשר נלענ"ד:

דהנה התוס' בכאן ובב"מ בחדא שיטה קיימי. דבהמפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו. וכן בגבאי צדקה כשהוא מוכרן לאחרים. דוקא בב"ד גמור הוא מוכרן. כמו שהביאו ראי' מהירושלמי. ע"כ שפיר קשה להו בכאן ובב"מ מאלמנה בתרתי. ומה שהקשו מכיסתי דיתמי רק מחדא הקשו. דבב"ד גם לעצמו יכול לעכב. ומהא דלאחרים יכול למכור אף שלא בב"ד לא קשה להו מידי. משום דבאמת אין מוכח זאת מכיסתא דיתמי. ואולי גם אם הי' מוכר לאחרים בלא ב"ד. היו אומרים לי' מאן שם לך. ע"כ על שני קושיות הללו מאלמנה אין מספיק התירוץ שכתבו בכתובות משום דבאלמנה ליכא חשדא. דאכתי יקשה אמאי מוכרת לאחרים אף בלא ב"ד. דהא באחרים אף בהמפקיד ליכא חשדא. אעפ"כ אין מוכר לאחרים אלא בב"ד. לזאת תירצו בכאן התוס'. דלהכי מוכרת לאחרים שלא בב"ד משום חינא. וממילא נכלל בזה תירוץ על קושי' השני' דיכולה לעכב אף לעצמה בב"ד. משום דבאלמנה ליכא חשדא כמו שכתבו בכתובות. דכל סברתם התם דלהכי באלמנה ליכא חשדא. משום דכל העולם ידעי דברשות ב"ד באו לידה ואמאי הוא כן היינו הוא הטעם משום חינא. ולפי"ז שפיר כתב המהרש"א בב"מ. דחינא אית בה תרתי מעליותא והוא כמוש"כ. אבל בהמפקיד ובצדקה אף דאיירי בב"ד גמור. כדמוכח מהירושלמי. אעפ"כ שייך חשדא. ואין מוכר לעצמו משום דכולי עלמא לא ידעי דב"ד ידעו מהשומא. וגם בכיסתא דיתמי לא הוצרכו להזכיר רק חדא. דהא דיכול לעכב לעצמו היינו דוקא בדיעבד [פירוש דמשום חשד לא מהדרינן עובדא כמו שכתבו בכתובות]. משום דגם בתחילת קושיתם לא קשה להו מכיסתא דיתמי רק מחדא כמש"כ לעיל. ובכתובות תירצו דבכיסתא דיתמי ליכא חשדא כלל כמו באלמנה משום דכולי עלמא ידעו יעוי"ש. וכל עיקר סברת התוס' בתירוצם הוא דבהמפקיד ובצדקה לעולם יש חשדא בעיכב לעצמו אף בב"ד גמור רק אם מוכר לאחרים אין חשדא. ובאלמנה ובכיסתא דיתמי לעולם אין חשדא אף בלא ב"ד. והא דהצריכו ב"ד בעיכבו לעצמם. לאו משום חשדא רק משום דאין אדם יכול לזכות במקח אלא מיד המקנה לו. כמש"כ הרא"ש ותוס' בכתובות יעוי"ש.

והנה כל הנ"ל כתבנו לשיטת התוס' דכאן ובב"מ דתפסו הראי' מהירושלמי לראי' מקוימת. אמנם התוס' בכתובות אזלי בשיטה אחרת. ובתחילת קושיתם שמה אכתי לא ברירא להו להתוס' טעם הדבר. מפני מה בהמפקיד ובצדקה אין מוכר לאחרים בלא ב"ד. כי לאחרים גם התם ליכא חשדא. כמש"כ לעיל דאין סברא בזה. ע"כ לא פסיקא להו להקשות שמה רק בחדא. דבאלמנה ובכיסתא דיתמי יכולים לעכבם לעצמם. ובהמפקיד ובצדקה אף בב"ד אין יכול לעכב לעצמו. אמנם קושי' השני' לא קשה להו כל עוד שלא ברירא להו טעם הדבר מפני מה בהמפקיד ובצדקה אין מוכר לאחרים רק בב"ד. וכמו שהקשו באמת שם בכתובות בסוף דבריהם בשם רבי. ועל קושיא חדא שהקשו שמה שפיר תירצו התם. משום דבאלמנה ובכ"ד ליכא חשדא ותו לא מידי. אמנם כאשר מסקי בסוף דבריהם בשם רבי. דהירושלמי בב"ד הדיוטות קאי. באמת בטלו כל הקושיות. כנלענ"ד לכוון כוונת המהרש"א בכוונת התוס' ברור בכאן ובכתובות ובב"מ ונכון הוא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה