אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת פסחים › דף ב.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת פסחים · דף ב.

מסכת פסחים

בתוס' ד"ה והא קיי"ל כו'. עיין במהרש"א שהקשה ממגילה והניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל לפרש כוונת תירוצו. אך מקודם ההכרח לבאר כוונת קושיתו. כי ראיתי אשר שגו בכוונתו שני גדולי מפרשי הש"ס. והמה הפנ"י והצל"ח. ועיין בפנ"י שפירש קושית הגמ' והא קיימ"ל. דממעשה בכל יום קשי' לי' להגמרא. ודלא כרש"י ולא כתוס'. ולהכי שפך חמתו על המהרש"א. וכתב דקושית המהרש"א לאו קושי' כלל. ודברי פלא הוא. דכל קושית המהרש"א הוא רק לפי פי' התוס'. ואם באמת יש לפרש הגמ' לא כרש"י ותוס'. גם המהרש"א מודה דלא קשה קושיתו. ובלאו הכי פירושו תמוה. כי לא דרך הש"ס להקשות כן בלתי ראי' מפורשת ממתניתין או מברייתא. וגם אין הדעת סובלת לומר כן. דא"כ איך עלה על דעת רבא במגילה ללמוד מן הפסוק ויקרא אלקים לאור כו' דמעלות השחר יום וכי לא ידע דעד צאת הכוכבים נקרא אצל אנשים יום. אלא מסתמא דברי תורה לחוד ודברי בנ"א לחוד. ודבר מצוה אשר קביעת עשייתה דוקא ביום. כמו מגילה ומילה וש"ד הנחשבים במתניתין במגילה (דף כ' ע"א) צריכין אנו לדעת אם מן התורה נקרא יום דאל"ה אמאי פריך הגמ' מנא הני מילי על המתניתין דמגילה הנ"ל דמעלות השחר יום הוא. הלא אצל אנשים נקרא אז יום וממעשה בכל יום מוכח זאת. וגם אם פירושו נראה בעיניו מאיזה טעם שיש לו. מאין מלאו לבו לדחות פי' רש"י ותוס' ואמאי סני לי' פירושם. ואי משום קושית המהרש"א הלא המהרש"א בעצמו כתב על קושיתו וי"ל. ובודאי כוונתו רק ליישב הקושי' ולא לדחות מתוך זה פי' התוס'. ואין להאריך בזה. כי אחמכ"ת בוודאי לא שם עיונו על התוס' והמהרש"א בזה. וגם מה שבעל הצל"ח תירץ קושית המהרש"א דהמקשן לא ידע רק מהפסוק ואנחנו עושים כו'. ולא ידע מהפסוק והי' לנו הלילה למשמר כו'. ועיי"ש עוז פלפולו בזה. ואנכי בעניי גברא רבה קחזינא כאן ולא תירץ על קושית המהרש"א. כי מלבד שדחוק הוא מאוד לומר כן. דלא ידע מהפסוק השני הסמוך לראשון. זולת זאת הא מדברי התוספית משמע להדיא לא כדבריו מדהביא הפסוק דוהי' לנו הלילה כו' והצל"ח הרגיש בזה. אך דבריו דחוקים מאד ועיי"ש. לכן נלע"ד דגם הצל"ח ז"ל אחמכ"ת לא ירד לעומק דברי המהרש"א בכאן. וזאת הוא אשר נ"ל. אך מקודם אבאר דברי התוס' וממילא יבואר בנקל קושית המהרש"א:

הנה יש להבין אמאי סני להו להתוס' פירוש רש"י. דהא דפשיטא להגמ' דעד צה"כ יממא הוא משמעתא קמייתא דברכות. הלא לכאורה עדיפא להביא ראי' מהתם. דשם בברכות ברייתא היא. אמנם במגילה אמורא ר' זירא אמר כן. ור"ז בודאי לא מעצמו אמר כן רק מברייתא הנ"ל. אך כאשר נעיין היטב בדברי התוס'. י"ל דמברייתא גופא דברכות אין לפרוך כלל והא קיי"ל. משום דהברייתא גופא אמרה התם שאין ראי' לדבר מהפסוק רק זכר לדבר עיי"ש. ואף שהתוס' שם בברכות פירשו דרק לענין קריאת. שמע אין ראי' גמורה. משום דהפסוק לא מיירי בקריאת שמע וכמו כן פירשו במגילה עיי"ש. אמנם באמת אין הכרח. שם בברייתא גופא לפרש כן. כי יש לפרש בפשיטות כנראה מפי' רש"י שם. שאין ראי' גמורה דהיום כלה בצ"ה למילף מזה לדין בדברים שצריכין דוקא יום. כמו מילה וש"ד דחשיב להו במתניתין במגילה שהבאתי לעיל. או מצוה הצריכה דוקא לילה. כמו ק"ש של ערבית משום דהפסוק לא מיירי לענין דין כלל. אעפ"כ זכר לדבר איכא דכל עת מלאכה קורא הכתוב יום. וחזינן עכ"פ דאצל אדם יקרא מעה"ש עד צ"ה יום עיי"ש ברש"י ובצל"ח. והא דבאמת התוס' לא פירשו כן. ברור הוא משום המתניתין הנ"ל במגילה. דאיתא התם וכולן שעשו משעלה עה"ש כשר. ויליף התם ר' זירא מנין להמתניתין זאת מהפסוק והי' לנו כו'. א"כ מדחזינן דהמתניתין יליף מהפסוק הנ"ל דמצות הצריכין דוקא יום כשר משע"ה. ש"מ דראי' גמורה היא גם לדין. ולפי"ז ע"כ הא דאמור בברייתא, דרק זל"ר הוא. ע"כ כפירוש התוס' דרק לק"ש אין ראי' גמורה. והשתא ניחא שפיר דלהכי פירשו התוס' כאן פירכת הגמ' והא קיי"ל הוא ממגילה. ולא כפי' רש"י מברכות, ואף שהתם הברייתא גופא. משום דכל עוד דלא ידעינן הילפותא דר' זירא דמגילה. הי' ניחא יותר לפרש הא דאמור בברייתא זכר לדבר בפשיטות כפי' רש"י שהבאתי לעיל. ולפי דברינו הנ"ל מדויק הא דהביאו התוס' מעיקרא דיליף התם דמעלות השחר יום הוא. והדר משקי ומהתם נמי מוכח דעד צה"כ יום הוא. אשר לכאורה בלתי דברינו הנ"ל. הא דהביאו הילפותא דמעה"ש יום הוא. שפת יתר הוא. כנ"ל ברור בכוונת התוס'. וראי' מפורשת לדברי בכוונת התוס'. יש בתוס' שבת (דף ל"ה) ד"ה תרי תילתי כו'. עד דמיני' מפיק בפ"ב דמגילה כו' עכ"ל. ועיי"ש במהר"ם ז"ל ע"ז. וגם עיין בחידושי הרשב"א שם בד"ה ואיזהו בין השמשות כו' עיי"ש. והשתא לפי כל הנ"ל שפיר מדויק קושית המהרש"א. וקושיתו על הגמ' דמגילה כראי מוצק יהי'. מאי פריך לי' התם לרבא והא קיימ"ל כו'. דהא בברייתא אמור מפורש דהפסוק והי' לנו הלילה כו'. רק זכר לדבר. ואין לפרש זל"ד רק לענין קריאת שמע וכהכרח התוס' שפירשתי לעיל. משום דחזינן דהמתניתין יליף מהפסוק לדין לדבר הצריך יום דמעה"ש יום הוא. ש"מ דראי' גמורה היא. דהא השתא פרכינן לרבא. ורבא הא יש לו ילפותא אחרת על זה מפסוק ויקרא אלהים לאור יום. א"כ שפיר י"ל זל"ד בברייתא כפשטות. ובאמת לדין מדמחשיך קרא לילה מן התורה לא כאצל בני אדם ואדרבה מזה חזקו דברי רבא. כיון דחזינן דהברייתא יליף דמעה"ש ועד צה"כ יום הוא מהפסוקים דנחמי' רק בזכר לדבר. א"כ מוכח מזה הא דאיתא כאן במתניתין במגילה לדין ברור דמעה"ש יום הוא. לא יליף מהפסוקים דנחמי' רק כרבא שלמד מן הפסוק שבתורה ויקרא אלהים. ואין לתרץ קושית המהרש"א דבאמת כוונת התוס' רק לפרש הכא בפסחים כן. אמנם במגילה מקשן אחר הוא דפריך לרבא והא קיי"ל. ואין כוונת המקשן התם מהפסוקים דנחמי' רק משום דמצינן ברייתא אחרת דעד צה"כ יממא. דאיתא בשבת (דף ל"ה ע"ב) תניא כוכב אחד יום שנים בין השמשות ג' לילה. אין לומר כן. דהא מסיק התם בברייתא אמר ר' יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום כו' אלא בינונים. א"כ יש לפרש כמו שמפרש ר"י בתוס' כאן ובכמה דוכתי דאין אנו בקיאין בצה"כ מהו נקרא בינונים. ויכול להיות דכוכבים הנראין מכדמחשיך נקראין בינונים. ועוד והוא העיקר. מדמסיק הגמ' אלא אמר ר' זירא כו'. מסתמא הוא הי' המקשן מקודם קושית והא קיי"ל. כמש"כ התוס' בכמה דוכתי בש"ס לכללא. אם אמורא חד מתרץ הקושי' הקודמת לו. הוא הי' המקשן. א"כ לפי"ז במגילה קושית והא קיי"ל בודאי סמיך על קראי דנחמי'. וזהו מאי דכתב המהרש"א במתק לשונו. דא"כ הוה ידע נמי מהאי קרא דמעה"ש יום הוא. פירוש מוכרח אתה ע"כ לומר דהוה ידע מהאי קרא דמעה"ש יום הוא לראי' גמורה ולא רק בזכר לדבר. דבשלמא אי לא הי' ילפותא אחרת לדין המתניתין דמעה"ש יום הוא רק מקראי דנחמי' הי' פריך שפיר וכדפרישית לעיל אמנם אם תאמר דידע מהאי קרא רק בזכר לדבר. לא הי' מקשה מידי. וגם מה שמסיים המהרש"א בסוף דבריו וכדמסיק וכו'. רצונו בזה לבל לחשך אדם לתרץ כמש"כ לעיל. דבמגילה מקשן אחר הוא. להכי כתב וכדמסיק ר' זירא. והוא הי' המקשן כמו שביארנו לעיל והשתא לפי מה שפירשתי תירוץ הצל"ח אין שייכות כלל לקושית המהרש"א:

וגם בכוונת תירוצו נלע"ד לפרש דלעולם המקשן דמגילה ג"כ סמיך אהאי קרא דנחמי' והברייתא דשמעתא קמייתא דברכות. ואעפ"כ פריך לי' שפיר לרבא. דאם נפרש הפסוק בתורה ויקרא אלקים למאור ובא. אלא מעתה למחשיך ובא קרא לילה. והא קיי"ל מברייתא דברכות ומפסוקים דנחמי' דעד צה"כ יממא. ואף אם תאמר דרק זכר לדבר הוא. אבל מה תאמר בברייתא דשבת שהבאתי לעיל. דשם מפורש דשלשה כוכבים לילה. ואם גם שם תאמר דאין אנו בקיאין איזהו כוכבים נקראין בינונים. ואולי כוכבים הנראין מכדמחשיך נקרא לילה. א"כ יקשה עליך קושי' חזקה. קושית הר"י בתוס' דכאן. והעיקר בתוס' שבת (דף ל"ה ע"א) ד"ה תרי תילתי כו' עיי"ש. במאי פליגי ר' יהודה ור' נחמי' ור' יוסי מהו בין השמשות. כיון דלרבא בתורה מפורש למחשיך ובא קרא לילה. ואין בין השמשות כלל. דבשלמא לדידן אליבא דאמת כמו שאמר ר' זירא. דמקראי דנחמי' ילפינן לראי' גמורה. דבצאת הכוכבים הוה לילה לא קשיא. כמו שתירץ הר"י הכא בתוס'. אבל לרבא קשיא. אלא בודאי מזה מוכח פירוש הקרא ויקרא אלקים לא כרבא. אלא כדפרשינן הכא בפסחים קריא רחמנא לנהורא ופקדי' כו'. והא דאיתא במתניתין דמגילה לדין דמעה"ש יום הוא. יליף לה מקראי דנחמי'. והא דאמר בברייתא בשמעתא קמייתא דברכות דרק זכר לדבר הוא. הוה כמו שפירשו התוס' משום דלא מיירי מקריאת שמע. ולפי דברינו הנ"ל יהי' שפיר מקושר המשך לשון התוס' בכאן בד"ה ולא קשה מההוא קרא לתנאי דפ' ב"מ כו'. ולא אמרו וקשה או וא"ת כמו שהביאו קושי' זו בשם ר"י בשבת ובמגילה. כי כן הוא כוונתם. לפי מה שהקדימו בשם ר"י דמפסוקי דנחמי' ראי' גמורה הוא. וכדר' זירא. ולא כדסליק אדעת רבא במגילה. שפיר יש לתרץ כמו שתירץ ר"י. אמנם לרבא ישאר קושית ר"י. כנלע"ד ברור:

ולפי מה שביארנו כל הנ"ל. נרוויח בזה להבין התם במגילה פלוגתת ר' זירא ורבא אשר לכאורה קשה לומר דרבא לא ידע מהברייתא דשמעתא קמייתא דברכות. וגם אם לא ידע מהברייתא איך לא ידע מקראי דנחמי'. אמנם לפי דברינו הנ"ל יש להסביר זאת. דלרבא משמע לי' מדאמור בברייתא דברכות דמפסוקי דנחמי' רק זכר לדבר הוא. א"כ מזה מוכח מה שאמור במתניתין לדין דמעלות השחר יום הוא מנ"ל זאת. הוא מסתמא מהפסוק ויקרא אלקים. ולא ניחא לי' לרבא לפרש זכר לדבר רק לענין קריאת שמע. כמו שפי' התוס' בברכות ובמגילה ולומר כר' זירא. כי גם קשה לי' קושי' חזקה קושית ר"ת מובא בתוס' שבת הנ"ל ד"ה תרי תילתי כו'. ואף דר"ת מתרץ זאת בחילוק בין תחילת שקיעה לסוף שקיעה. אמנם בחילוק זה לא ניחא לי' לרבא. כאשר כבר האריכו התוס' בחילוק זה בזבחים (דף נ"ו) בד"ה מנין וכו'. ובתוס' מנחות (דף כ' ע"ב) בד"ה נפסל. ואף שכבר תירצו שמה התוס' כל הקשה על חילוק זה עיי"ש. אמנם י"ל דרבא לא ניחא לי' בתירוצם. והיותר קשה לי' על חילוק זה קושית הרשב"א בחידושיו על מס' שבת (בדף ל"ה) בד"ה ואזדו לטעמייהו כו' עיי"ש באריכות שהניח חילוק ר"ת בצ"ע. כי בירושלמי מפורש אשר מתחילת השקיעה הוה לילה. אמנם לרבא לא קשה קושית ר"ת כמובן. אך ר' זירא פריך לי' לרבא כי לשיטת רבא יקשה קושית ר"י. אלא ע"כ דין המתניתין דמעה"ש יום הוא מפסוקי דנחמי' והאמור בברייתא דרק זכר לדבר הוא. זהו רק לענין קריאת שמע נאמר. ומה שאמור בתורה ויקרא אלקים לאור יום. פירושו קרייה רחמנא כו'. וקושית ר"ת ג"כ לא קשה לי' לר' זירא. כי שפיר ניחא לי' בחילוק ר"ת במה שמחלק בין תחילת שקיעה לסוף שקיעה. וקושית הרשב"א מהירושלמי באמת י"ל דגמרא דידן פליג על הירושלמי בזה. כן נלע"ד וברור הוא:

(ע"ב) בגמרא ולילה אור בעדני כו'. עיין במהרש"א בחדא"ג שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו בתירוץ הקושיא דבשלמא בסוף. דלילה נאמר על דמיון העולם הזה. אין מוכרח לומר לילה ממש. אך הכוונה חושך. ותפס לשון לילה משום שבלילה בודאי חושך א"כ ההיפוך מחושך נהורא. אמנם מעיקרא אין לומר כן דקאי על דמיון הצרות וכבר דימה אותם לחושך מאי מדמה אותם ללילה. ע"כ הכוונה לילה ממש. דהא לחושך כבר דימה. וגבי לילה שייך למימר יום כפי' רש"י. ונכון הוא:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה