אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת עירובין › דף סו.

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת עירובין · דף סו.

דף נב:

בתוס' ד"ה כמאן כו' עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. והנה כעין קושית המהרש"א יש עוד להקשות. הלא פירכת רב הונא ברי' דרב יהושע שייך גם על חילוק האחרון של רבא. היינו בסיפא דסיפא כשנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מהחיצונה. אמאי חיצונה אסורה דמצי מבטל בן חיצונה לבני חיצונה ותיתי פנימית ותשתרי בהדייהו. וא"ל משום דליתא לעירובייהו גבייהו. דהא כבר הוכיח המהרש"א כיון דביטל אחד לכולן הו"ל שפיר עירובה גבייהו. אמנם עדיפא הוה לי' להמהרש"א להקשות מרישא דרישא ולא מסיפא דסיפא כמש"כ. משום דלקושית המהרש"א גם תירוץ התוס' לא שייך כמובן ולא כן קושיתו הנ"ל. עכ"ז לכאורה יקשה אמאי הניחו התוס' מלהקשות על סיפא דסיפא והקדימו קושיתם על הסיפא דרישא. אמנם כאשר נכיון כוונת המהרש"א בתירוצו יתורץ גם קושי' זו על תוס'. וזה אשר נ"ל בכוונתו. דאף לר' אליעזר דאמר ביטל אחד לכולן. ואם ביטל לאחד מן המערבים יוגרר לזה כל המערבים. עכ"ז אין אומרים כן רק אם הביטול הי' לאחד מאותן הדרים בחצר שהעירוב מונח בה. אז שפיר נגרר לזה הביטול כל המערבים אף אותן שאינם דרים בחצר זו. כי ממילא נגררים ואשתרי בהדייהו. כפירכת רב הונא ברדר"י לרבא. אמנם אם הביטול הי' לאותן שאינם במקום שהעירוב מונח בו. אז לא שייך כלל לומר כן אף לר' אליעזר ובאמת יש להסביר זאת בסברא אמיתית. דהנה לעיל בסוף פרק עושין פסין. שקיל וטרי הגמרא בטעם פלוגתתם דר"א ורבנן. ומסקנא שם בגמרא בטעם ר"א דהמבטל בעין יפה מבטל. ועיין שם בהסבר סברת ר"א ברבינו יהונתן. דלר"א אין מדקדקים במה שהוציא בשפתיו רק אמדינן דעתו דכוונתו הי' כנגד כולם. אך המבטל הוציא בשפתיו העיקר. וממילא נגררים לזה הביטול כל הנטפלים אליו. ומעתה לפי הסבר הנ"ל עולה הכל על נכון. דברישא דסיפא כפירכת רב הונא ברדר"י לרבא או בסיפא דרישא כקושית התוס'. שפיר שייך לומר דתיתי אידך ותשתרי בהדייהו. כי שם הי' הביטול להעיקר. היינו לאותן הדרים במקום שהעירוב מונח בו. ע"כ שייך לומר דיוגרר להעיקר גם הטפל היינו הדרים בחצר השני'. אמנם ברישא דרישא וכקושית המהרש"א או בסיפא דסיפא כמו שהקשיתי לעיל. דשם הי' הביטול לאותן שאינם דרים במקום העירוב. איך נוכל לומר בכאן דתיתי אידך ותשתרי בהדייהו. והעיקר יוגרר להטפל. זאת בודאי אין הדעת סובל לומר כן. ולפי הנ"ל התוס' שפיר מכוון להקשות על סיפא דרישא. כי שוה היא לפירכת הגמ'. דבשניהם הביטול הי' להעיקר במקום שהעירוב מונח. כנ"ל ברור כוונתו אחר העיון היטב בכל הענין ועיין היטב בבעל המאור:

(שם) בתוס' ד"ה אני אומר כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו דהנה לכאורה יש לדקדק ולהבין הלא על פירש"י יש עוד קושי' שניה. כמו שהוכיחו התוס' בעצמם ראי' לפירושם בד"ה וכן משמע הלשון דקאמר וכו' א"כ אמאי הבליעו זאת בפירושם ולא בקושיא על רש"י. אמנם באמת נכון הוא. דלא שייך להקשות בזה על פי' רש"י. דהנה לעיל פליגי בזה אי שוכרין או אין שוכרין שני זוגות. רבי חנינא בר' יוסף ור' אסי ור' יוחנן ושמואל עיי"ש. א"כ לפי"ז י"ל דלפי' רש"י שמעתתא דכאן מיירי מפלוגתת ר"י ושמואל. ובפלוגתתם לא הוזכר דוקא באתא עכו"ם בשבת. כמו בפלוגתת ר"ח ור"א. דשם הי' כן המעשה דאתא העכו"ם בשבת. א"כ לא שייך להוכיח מזה דגם הא בעינן. דכאן מיירי באתא בשבת. אמנם כ"ז נוכל לומר כן רק אם נאמר דרש"י אזיל בשיטת תירוץ הראשון של התוס'. אבל לא כן אם נפרש דרש"י אזיל בשיטת תירוץ השני של התוס' כקושית המהרש"א. א"כ ע"כ הא דאמר הגמ' אליבא דמ"ד אין שוכרין היינו רב אסי כמש"כ התוס' בסוף דבריהם. א"כ חזר הקושי' שכתבתי על רש"י דמשמע להדיא דמיירי באתא בשבת כמו פלוגתתם לעיל. אמנם מעט דוחק הוא. כי אם כן הוא כוונתם לא הוי להו להתוס' למסתם כ"כ דבריהם כנ"ל ברור:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה