יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת עירובין · דף י:
בתוס' ד"ה ואצבעיים כו'. עיין במהרש"א שהניח קושיתו בוי"ל. ונ"ל כוונתו משום דלא אמר הגמ' לעיל להלכה דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל בכל מקום. ולא מצינן דהגמרא ישים זאת לכלל אשר אין חולק על זה. ואם ימצא מי שיחלוק ע"ז יקשה עליו. אך הגמ' לעיל מדחה בזה הסברא. ההוכחה בעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות או בעומד כפרוץ דאין להוכיח מזה דסובר כן. דמ"ל דשאני הכא דאוירא דהאי גיסא כו'. ע"כ על גוף מילתא דרב דימא לא קשה דמ"ל דלא חייש לזה. אמנם בכאן הקשו התוס' שפיר דכאן דומה ממש לדלעיל. דרובה להוכיח מדלא אמר אצבע ושני שלישים מכאן כו'. משמע דסובר דעומד מרובה על הפרוץ משני רוחות לא הוי עומד. מנ"ל זאת דילמא שאני הכא משום דאתי אוירא דהאי גיסא וכו'. ולעולם במקום דלא שייך לומר אתי אוירא דהאי גיסא כו' הוי עומד גם משתי רוחות. והא דלא הקשו התוס' לפי"ז על דברי הגמרא מקודם בד"ה הכי איבעי לי' למימר אצבע ושליש כו'. י"ל משום דגם בלא זה מקשה ע"ז שפיר ומדחה זאת. כנלענ"ד כוונתו בזה. ועיין לקמן (דף ט"ז ע"ב) בקרבן נתנאל ס"ק ל' ד"ה ובלבד: