יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת עירובין
(דף ז' ע"ב) בתוס' ד"ה דאי כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל:
(דף י' ע"ב) בתוס' ד"ה ואצבעיים כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל:
(דף י"ב ע"א) בגמ' וכ"ת ד' מכאן וד' מכאן. המהרש"א הניח קושיתו בוי"ל והתורת חיים הקשה ג"כ כקושית המהרש"א ומתרץ לה שפיר:
(דף י"ד ע"א) בתוס' ד"ה אתנייה כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל בפשטות:
(דף כ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה זימנין. מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל דכוונת התוס' במש"כ משום דבעי למימר וכו' לתרץ קושיא חיצונה שקשה להו בדברי הגמ':
(דף ל' ע"א) בגמ' ומי ארשב"א הכי, מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל עפ"י פשט נכון בהגמ' ומתרץ בזה ארבעה הערות בסוגיא זו, ומברר דבחנם כתב המג"א סי' שפ"ו סעי' ו' ס"ק ו' דטעם המחבר דפסק כרבה משום דבטלה דעתו אלא משום דהלכה כרבנן דלא בעינן מאי דחזי ליה:
(דף ל"א ע"א) בתוס' ד"ה והיכא מבאר כוונת המהרש"א במש"כ וי"ל בדוחק דכוונתו למש"כ הגרע"א בגליון הש"ס ועוד באופן אחר:
(דף ל"ג ע"ב) בתוס' ד"ה ורבי וכו'. מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל:
(דף ל"ד ע"ב) בתוס' ד"ה ואמאי כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל ומכוון זאת בדברי התוס' במש"כ ועוד דסתם וכו':
(דף ל"ו ע"א) בתוס' ד"ה במקוה כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל עפ"י מש"כ המל"מ בפ' י"ט מה' שא"ה ה' א' דבטומאת מת לא אמרינן ליה זיל טבול ומתמה על עיקר קושית המהרש"א ולא מצא פתרון:
שם בתוס' ד"ה מ"ש, מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל בדוחק דשפיר פריך מ"ש דבשניהם צריך הדין להיות דלא הוי עירוב:
(דף מ"א ע"א) בגמ' טעמא דיו"ט הא ערב יו"ט משלימין מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל:
(דף נ"ב ע"ב) בתוס' ד"ה כי תניא. מבאר כוונת המהרש"א במש"כ וי"ל בדוחק עפ"י מש"כ הב"י בטור או"ח ריש סי' ת"ה דר"ש פליג גם אמתני' קמייתא:
(דף ס"ז ע"א) בתוס' ד"ה כמאן וכו'. מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל עפ"י הסבר נכון דאף לר"א דאמר ביטל אחד לכולן היינו דוקא אם הביטול היה לאותן הדרים בחצר שהעירוב מונח בו אבל אם הביטול היה לאותן שאינם במקום שהעירוב מונח בו לא אמרי' כן אפי' לר"א, ובזה מתורץ ג"כ מאי דלא הקשו התוס' קושיתם על סיפא דסיפא שכח אחד מן החיצונה ולא עירב חיצונה אסורה:
שם בתוס' ד"ה אני אומר כו', מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל ובזה מיישב מה שלא הקשו התוס' על רש"י ממש"כ וכן משמע הלשון:
(דף ע"ז ע"א) בתוס' ד"ה עולין, מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל ובזה מיישב מה שיש להקשות כי בלאו דיוקא דעולין אין מעלין לא תקשה ליה מגופא דמתני' דקתני ובלבד שלא יורידו למטן וה"ה דאין מעלין כפרש"י בד"ה מעלין ומדייק היטב לשון הגמ' בהתירוץ ה"ק וכו' ולא מתרץ בקיצור שאני במתני' דמיירי ביש בו ארבעה:
(דף פ"ד ע"ב) ברש"י ד"ה כגון דקיימי בגו עשרה דהדדי, מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל דהא דפי' רש"י אינה מוכרח כן רק לתירוץ אביי אבל לתירוץ ר"א ב"א אינה כן והסוגיא דלעיל אזיל לר"א ב"א ומבאר הדוחק שכתב המהרש"א:
(דף פ"ח ע"ב) בתוס' ד"ה תנא וכו' מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל. ומקודם מבאר בהסבר נכון דר"ת מיאן בפירושו של רש"י משני טעמים ומוכיח דלר"נ הרישא דמתני' בעוקה מיירי בין בימה"ח ובין בימה"ג ובזה ניחא מאי דמייתי הגמ' מימרא דר"נ בתר דמייתי הברייתא:
(דף צ' ע"א) בתוס' ד"ה כרמלית, מבאר כוונת המהרש"א בוי"ל ומה שהקשה עוד בד"ה אלא ג"כ מיושב בישוב זה ומבאר דמה שהכריחו התוס' דע"כ מיירי בעמוד מופלג מן הגג היא מן הלשון דקאמר רבה כרמלית ורה"י קא מיבעיא ליה דאמאי קרי ליה רה"י ומתמה אמהרש"א למה תלה קושיתו רק אתוס' דהלא גם רש"י פי' כן:
(דף צ"א ע"ב) בתוס' ד"ה מהו דתימא. מבאר כוונת המהרש"א בקושיתו ובמש"כ וי"ל בדוחק:
ביאור על הירושלמי מס' עירובין פרק כיצד מעברין (דף ס"ו ע"א) בסוף העמוד ר' חלבו ר' חונה בשם רב כו', והלא אליהו טירונין לנביאים הי' אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כו' ומקשה על פי' הקרבן עדה שם:
תם ונשלם מסכת עירובין: