אור ברסלב

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת סוכה

מסכת ראש השנה

דף לג:

ברש"י ד"ה בעל והאי דפליג להו במתניתין בד' בבי ותני לולב באפי נפשי' והדס באפי נפשי' וכו' משום דיש בכל אחד מה שאין בחבירו דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וכו' יעו"ש, הנה ראיתי בספר כפות תמרים שהקשה כאן למה הקשה רש"י ז"ל בהך מתניתין דערבה, ממ"נ או דהיה לי' לרש"י ז"ל להקשות כן בריש פרקין במשנה דלולב הגזול, ואי רצה רש"י ז"ל להמתין עד שיסיים כל דיני ד' מינים דלולב היה לי' לרש"י ז"ל להמתין עוד ולהקשות קושיתו במשנה דאתרוג הגזול שהיא משנה אחרונה, ועוד קשה למה הקשה רש"י ז"ל קושיא זו דוקא על סיפא דמתניתין על דין ושל בעל כשרה, דלכאורה אין ענין קושיתו לכאן ויותר טוב היה לו להקשות על רישא דמתניתין יעו"ש שנדחק מאד לתרץ כ"ז:

אולם לענ"ד נראה לתרץ בקל אך מקודם נתרץ דברי הרמב"ם ז"ל במה דלכאורה קשה עליו דהנה לעיל בריש פרקין (דכ"ט ע"ב) קאמר הגמ' על מתניתין דתני לולב הגזול והיבש פסול בשלמא ביו"ט ראשון דכתיב לכם משלכם אלא ביו"ט ב' אמאי לא אמר ר' יוחנן משום רשב"י משום דהוי ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר וכו', ושמואל פליג על ר"י דאמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא ביו"ט א' אבל ביו"ט ב' מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול עכ"ל הגמ' הצריכה לן, והנה שיטת התוס' דלא פליגי ר"י ושמואל רק בדרבנן אבל בדאורייתא כ"ע חיישי למצוה הבאה בעבירה, ומה שהכריחם לפרש כן משום דאל"כ קשר איך פליג שמואל על רשב"י ובפרט שהביא ראי' מפסוק, אולם הרמב"ם ז"ל פוסק ברפ"ח מה' לולב דגזול פסול בראשון אבל ביו"ט ב' כשר, וכתב המ"מ וכן הלח"מ דגם במקדש דהוי דאורייתא גם ביו"ט ב' אעפ"כ כשר וכן כתב הר"נ ז"ל. א"כ לפי"ז ע"כ להרמב"ם ז"ל לית ליה שיטת התוס' אלא דפלוגתתם גם בדאורייתא א"כ יקשה לשיטת הרמב"ם ז"ל איך פליג שמואל על רשב"י שהביא ראי' מן הפסוק כמשכ"ל לפי' התוס':

עוד ראיתי בשאגת ארי' שהקשה על הרמב"ם הנ"ל דסותר את עצמו, דהנה הרמב"ם בה' איסורי מזבח פ"ה ה"ט כתב וז"ל אין מביאין מנחות ונסכים מן הטבל ואצ"ל מן ערלה וכלאי הכרם משום מצוה הבאה בעבירה עכ"ל הרי דהרמב"ם אית ליה מצהב"ע, גם ראיתי בנוב"י שהקשה על לשון הגמ' הנ"ל על מה דאמר שמואל מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול, קשה אמאי תלה זה בזה לא הול"ל אלא ביו"ט ב' יוצא בגזול ומאי מתוך דאמר יעו"ש שנדחק בזה מאד:

ולכאורה י"ל כל הקושיות הנ"ל דהנה התוס' בד"ה משום כתבו דגבי לולב של אשרה ושל עיר הנדחת לא שייך מהב"ע דדוקא בגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו אבל באשרה ועיר הנדחת אטו מחמת העבירה שנעשה בו נפיק ביה, ולפי"ז י"ל דלהרמב"ם בסברא זו פליגי ר"י ושמואל דשמואל סובר דהיכא שהיה יכול לצאת בו בלתי הגזל לא שייך בו מצהב"ע אף שהיה גוזלו ולא אמרינן מצהב"ע אלא שע"י הגזל הוא יוצא בו ולכך ביו"ט ב' אפילו גוזלו יוצא בו, דהואיל בלאו הגזל נמי היה יכול לצאת בו. שהרי אם לא היה מכוין לגוזלו היה יוצא בו דהא ביו"ט ב' יוצא בשאול מה שא"כ ביו"ט א' דאינו יוצא בשאול וא"כ אינו יוצא בו כי אם ע"י שמכוין לגוזלו ולקנותו ביאוש ולכך הוי מצהב"ע דבלתי הגזל לא היה יכול לקיים המצוה וזה שאמר שמואל מתוך שיוצא בשאול וכו' דוקא כקושית הנוב"י הנ"ל, ולפמש"כ שפיר תלה זה בזה דכיון דמתוך שיוצא בשאול אין הגזילה מסייע לו להמצוה ולכך לא הוי מצהב"ע, אולם ר' יוחנן פליג על שמואל וסובר דגם ביו"ט שני פסול משום מצהב"ע אף היכא שיוצא בשאול וממילא מתורץ קושית השאגת ארי' הנ"ל, דלפי מש"כ כ"ע חיישי בכל מקום למצהב"ע רק בכאן פליגי אי נקרא בלולב הגזול מצהב"ע ע"כ שפיר פסק הרמב"ם שם לענין מנחות ונסכים דחיישינן למצהב"ע ככ"ע, גם ממילא מסולק מה שהקשיתי לעיל לשיטת הרמב"ם איך פליג שמואל על רשב"י, דלמש"כ לא פליג עליו כלל דרשב"י עצמו לא אמר רק לענין מצהב"ע בכ"מ ור"י סובר דגם לענין לולב הגזול אמר רשב"י כן ושמואל סובר דבלולב לא אמר דזה לא מקרי מצהב"ע:

ומעתה קמו וגם נצבו דברי רש"י ז"ל ומסולק קושית בעל כפות תמרים הנ"ל, דהנה הגמ' הביא על מתניתין זו דערבה ברייתא ד"ה תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מניין ת"ל ערבי מ"מ אבא שאול אומר ערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש ורבנן למקדש מנ"ל הלכתא גמירא לה עכ"ל, ולכאורה יש נ"מ לדינא בין רבנן לאבא שאול דלאבא שאול בוודאי ערבה למקדש שהיה כל שבעה פסול בגזול אפילו לשמואל כיון דערבי שתים אחת ללולב ואחת למקדש א"כ כתיב בהאי קרא גם ערבה דמקדש וקאי עליו ג"כ קרא דלכם דאף דשלכם, לא נאמר אלא ביו"ט ראשון מ"מ כיון דמפורש בהאי קרא גם ערבה דמקדש חד דינא אית להו כמו ערבה של לולב ביו"ט ראשון כך ערבה דמקדש כל שבעה, אבל לרבנן דאמרי דהך ערבי לא אתי לערבה שבמקדש דלרבנן לא נאמר בהך קרא דלכם ערבה שבמקדש ומשום מצהב"ע לא פסול לשמואל דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול אף שנלמד ערבה שבמקדש מכח הלכה לממ"ס, מ"מ לפי מה שפי' שיטת הרמב"ם ז"ל אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן דלא כמו שחלקו התוס', ולפי"ז דברי רש"י ז"ל אתיין כהוגן, דעל משנה דלולב הגזול והדס ואתרוג לא שייך להקשות למה פלגינהו בד' בבי די"ל משום ערבה שבמקדש פלגינהו לאשמועינן דג"כ פסול בגזול כאבא שאול ע"כ נקיט ערבה סתם כדי לכלול גם ערבה שבמקדש, אולם אי הוי נקט בחדא בבא לא הוי קאי רק על ערבה שבלולב, אבל השתא דתני בהך מתניתין דערבה גזולה בסיפא ושל בעל כשרה, ומנא לן זה ע"כ דיליף מערבי לרבות של בעל ו ל הרים, א"כ לא נאמר בהך קרא ערבה שבמקדש רק שהיא הלכתא גמירא לה כרבנן דאבא שאול, א"כ ע"כ ערבה דמתניתין ברישא מיירי בערבה של לולב, א"כ שפיר הקשה רש"י ז"ל למה פלגינהו לד' בבות וזה שכתב רש"י בריש מתניתין ערבה גזולה ללולב וכו' עכ"ל, ואף דכל זה אינו רק אליבא דשמואל י"ל דרש"י ז"ל המתין בקושיא זו בכאן כדי להקשות גם אליבא דשמואל משום דהלכתא כוותיה הואיל דגם רבא מתרץ כן, ועל מש"כ לעיל משום דהיה יכול לצאת בשאול ע"כ לא הוי מצהב"ע אין להקשות ע"ז ס"ס הא קיימא לן שואל שלא מדעת גזלן הוא, זה לא קשה דכבר ראיתי בנוב"י שכתב דלא הוי מצהב"ע אלא בגוזלו ממש, אבל בשביל שואל שלא מדעת לא מחשב מצהב"ע דזה נהנה וזה לא חסר וגם ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו ותו לא מידי:

סליק מסכת סוכה.

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה