יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת סוטה · דף טז:
ע"ש כל הסוגיא וראה במהרש"א שם שהביא דברי הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה בענין זה והניח דבריו בתימא כי הסוגיא דכאן מפורש היפוך מדבריו, וכן תמה בס' מיני תרגימא, ולענ"ד נראה דדבריו יתבארו היטב עפ"י מה שמסיק הגמ' כאן דעיקר טעמא דרבנן דפליגי על ר' שמעון משום דמה מצינו בכ"מ מכשיר למעלה אף כאן מכשיר למעלה, והנה מבואר הוא דאין שייך למילף במה מצינו אלא במקום שהמקרא סתום ויש לפרשו בשני פנים בלי שום יתרון אחד על השני כמו הכא דאמרינן לרבנן די"ל דסיפא דקרא דוקא ורישא דקרא אינו סותרו כי עליו הכוונה לערבן, וגם יש לומר דרישא דקרא דוקא ומאי אל כלי שתהא חיותן בכלי, בספק שוה כזו אז הוא דשייך לומר כיון דמקרא גופיה אין הכרע, ע"כ ילפינן ממקום אחר במה מצינו, אמנם אם יש יתרון לאחד משני הפנים מחמת שפשטות המקרא מורה כן זה לא נקרא ספק כלל אך בודאי יש לפרש כהוראת הפשטות אף שפירוש זה יהי' נגד המה מצינו, וזה ברור:
ולפי"ז לכאורה מנ"ל לרבנן דאי אפשר לומר דאפר למטה כמו שמשמע מרישא דקרא ועליו דוקא עד שנפרש סיפא דקרא אל כלי דר"ל שתהא חיותן בכלי הא גם בלא זה יש לומר דהאי אל כלי נמשך אשלפני פניו והכי פירושא דקרא ולקחו לטמא מעפר שריפת כו' אל כלי ר"ל דיתן המים על העפר שהוא בכלי, דבשלמא אם נאמר סיפא דקרא דוקא ע"כ צ"ל דעליו ר"ל לערבן כמו דאמרינן, דאל"ה הרישא סותר הסיפא אמנם הסיפא לכאורה אינו סותר כלל הרישא כמש"כ וא"כ הוא איך שייך לומר בכזה משום דמספקא לן בפירושא דקרא ילפינן במה מצינו ממקום אחר הא זה אין ספק השוה, כי אם נאמר דרישא דוקא יתפרש כל המקרא כסגנון אחד אבל אם נאמר דהסיפא דוקא ע"כ צריך אתה לומר דעליו לערבן וזה אינו פשוט כ"כ:
ומעתה לפי הסבר הנ"ל דברי הרמב"ן מבוארין בנקל ומסולק ממנו תמיהת המהרש"א, ושיעור דבריו כן הוא, דיקדקו מים חיים כו', ר"ל כיון דאמרינן דעיקר טעמא דרבנן משום מה מצינו הוא א"כ האי טעמא ע"כ תלוי הוא בהך מלתא שתהא חיותן בכלי וכמש"כ דאל"כ לא הוה ספק שוה וקשה מנ"ל באמת לומר כן, ע"ז מתרץ הרמב"ן וז"ל, ואולי מפני שלא אמר ולקחו כו' לומר שיערב האפר במים שבכלי כו', ר"ל דגם מסידור לשון הכתוב מוכח דעליו לערבן. ודוק היטב בדברים הנ"ל כי אמת ונכון הוא בכוונתו ז"ל לאחר העיון היטב: