אור ברסלב

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת סוטה

מסכת גיטין

דף טז:

ע"ש כל הסוגיא וראה במהרש"א שם שהביא דברי הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה בענין זה והניח דבריו בתימא כי הסוגיא דכאן מפורש היפוך מדבריו, וכן תמה בס' מיני תרגימא, ולענ"ד נראה דדבריו יתבארו היטב עפ"י מה שמסיק הגמ' כאן דעיקר טעמא דרבנן דפליגי על ר' שמעון משום דמה מצינו בכ"מ מכשיר למעלה אף כאן מכשיר למעלה, והנה מבואר הוא דאין שייך למילף במה מצינו אלא במקום שהמקרא סתום ויש לפרשו בשני פנים בלי שום יתרון אחד על השני כמו הכא דאמרינן לרבנן די"ל דסיפא דקרא דוקא ורישא דקרא אינו סותרו כי עליו הכוונה לערבן, וגם יש לומר דרישא דקרא דוקא ומאי אל כלי שתהא חיותן בכלי, בספק שוה כזו אז הוא דשייך לומר כיון דמקרא גופיה אין הכרע, ע"כ ילפינן ממקום אחר במה מצינו, אמנם אם יש יתרון לאחד משני הפנים מחמת שפשטות המקרא מורה כן זה לא נקרא ספק כלל אך בודאי יש לפרש כהוראת הפשטות אף שפירוש זה יהי' נגד המה מצינו, וזה ברור:

ולפי"ז לכאורה מנ"ל לרבנן דאי אפשר לומר דאפר למטה כמו שמשמע מרישא דקרא ועליו דוקא עד שנפרש סיפא דקרא אל כלי דר"ל שתהא חיותן בכלי הא גם בלא זה יש לומר דהאי אל כלי נמשך אשלפני פניו והכי פירושא דקרא ולקחו לטמא מעפר שריפת כו' אל כלי ר"ל דיתן המים על העפר שהוא בכלי, דבשלמא אם נאמר סיפא דקרא דוקא ע"כ צ"ל דעליו ר"ל לערבן כמו דאמרינן, דאל"ה הרישא סותר הסיפא אמנם הסיפא לכאורה אינו סותר כלל הרישא כמש"כ וא"כ הוא איך שייך לומר בכזה משום דמספקא לן בפירושא דקרא ילפינן במה מצינו ממקום אחר הא זה אין ספק השוה, כי אם נאמר דרישא דוקא יתפרש כל המקרא כסגנון אחד אבל אם נאמר דהסיפא דוקא ע"כ צריך אתה לומר דעליו לערבן וזה אינו פשוט כ"כ:

ומעתה לפי הסבר הנ"ל דברי הרמב"ן מבוארין בנקל ומסולק ממנו תמיהת המהרש"א, ושיעור דבריו כן הוא, דיקדקו מים חיים כו', ר"ל כיון דאמרינן דעיקר טעמא דרבנן משום מה מצינו הוא א"כ האי טעמא ע"כ תלוי הוא בהך מלתא שתהא חיותן בכלי וכמש"כ דאל"כ לא הוה ספק שוה וקשה מנ"ל באמת לומר כן, ע"ז מתרץ הרמב"ן וז"ל, ואולי מפני שלא אמר ולקחו כו' לומר שיערב האפר במים שבכלי כו', ר"ל דגם מסידור לשון הכתוב מוכח דעליו לערבן. ודוק היטב בדברים הנ"ל כי אמת ונכון הוא בכוונתו ז"ל לאחר העיון היטב:

דף כח.

בתוס' ד"ה מה ת"ל כו', עיין מהרש"א שהניח קושייתו בוי"ל, והנ"ל בכוונת תירוצו דבאמת קושיית התוס' לא כמו שכוון המהרש"א בקושייתם אך קושיית התוס' סובב על הגמ' מנ"ל לדון מסוטה דספק שרץ כודאי הלא בספק סוטה אין מפורש בקרא איסור אמנם ממילא ידעינן מדהטיל הכתוב חיוב להשקותה ע"כ כל עוד שלא השקה אותה אסורה א"כ לפי"ז לאו משום ספיקא לחודא אסורה אך משום דבכאן איכא לברורי הספק ע"י השקאה דגלי לן הכתוב, ולא בספק שרץ דליכא שום הוכחה לברר הספק לעולם מותר דאוקי לטהרות בחזקתן, וזהו כוונת התוס' בקושייתם וא"ת וכי איצטריך קרא למיסר בכאן רק משום ספיקא דילמא דוקא ספק סוטה אסורה משום דיש לברר הספיקא כמו שפרש"י, ולפי מה שפרשתי קושיית התוס' יוסבר היטב גם תירוצם דאם תמצא לומר דהקרא אסר ספק סוטה לא משום ספיקא לחוד רק משום דיש לברר לא היה אוסרה כודאי והנה מדהוציא הכתוב בלשון ונטמאה ויש עליה לאו הבא מכלל עשה מזה ש"מ דמשום ספק לבד הכתוב אוסרה ושפיר ילפינן ק"ו לשרץ:

ולפי הנ"ל איסור ספק סוטה לאו משום דיש חיוב השקאה עליה כנראה לכאורה מדברי רש"י רק משום עשה דונטמאה כמוש"כ התוס' כאן בתירוצם וביבמות (דף ס"ט ע"א) בד"ה כי תהי' כו' ע"ש כנ"ל:

דף לב.

תוס' ד"ה מהו דתימא כו', עיין מהרש"א שהניח קושייתו בוי"ל, והנ"ל בכוונת תירוצו דלשיטת התוס' הפירוש בגמ' לא כפירוש רש"י כי לשיטתם חומרא עליה אם אינה שותה כי אז היא טמאה ודאי ומפסדת כתובתה וההיפוך כשהיתה שותה קולא אצלה כי ספק טמאה ואינה מפסדת כתובתה, והנה אף שאם נפרש כן יהיה דחוק הצריכותא בגמ' כי לפי"ז תני במתניתין זו ואצ"ל זו עכ"ז יותר ניחא להו להתוס' לפרש כן ולא כפרש"י כי פירושו נראה להתוס' דחוק יותר ובאמת פירש"י דחוק מאוד כי איך יוכל לחשוב זאת לקולא באשר שאינה שותה הלא היא טמאה ודאי ומפסדת כתובתה, ומעתה לפי מה שבארתי שיטת התוס' בפירוש הגמ' ממילא מסולק קושיית המהרש"א כמובן, ולדברינו הנ"ל בחנם התלונן התוי"ט על הרע"ב במה שהקדים בלשונו לקולא עיי"ש, כי לשיטת התוס' כפי מה שבארנו מדוקדק מאוד לשון הברטנורא אמנם תלונתו יהי' רק על לשונו ביבמות ולא כאן כנלע"ד נכון מאוד.

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה