יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת כתובות · דף יב.
בתוס' ד"ה וניחוש שמא תחתיו וכו', יש להבין אם כי לפי' הר"י בפירכת הגמ' וניחוש וכו' יתיישב ג"כ מאי דפריך לרב אשי דוקא כמו שכתבו בסוף דבריהם אבל לרבה לא פריך מידי וכו', א"כ בתחילת דבריהם דכתבו דאין לפרש פירכת הגמ' אמאי אין יכול לטעון לאוסרה עליו משום דהא מצי לשנויי וכו' אמאי לא כתבו דגם משום זה אין לפרש כן דא"כ אמאי פריך לרב אשי דוקא, והנ"ל לומר משום דהי' פשוט להם דנבין זה מדבריהם הקודמים בד"ה כנסה וכו' ובד"ה שאני הכא וכו' דיש חילוק בפשט הברייתא שהרי כנסה ראשון דלרבה הכוונה דהברייתא נתנה טעם שהרי כנסה קאי זה על הכתובה דמשו"ה אינו יכול לחסרה מכתובתה כלום ולרב אשי קאי הטעם משום דחשבה לבעולה, ולפי"ז אם הי' לנו מקום לפרש פירכת הגמ' אמאי אינו יכול לאוסרה לא הוה קשיא לן מאי פריך לרב אשי דוקא משום דלרבה ניחא שפיר לומר דמאי אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה מכתובתה דוקא אבל לאוסרה יכול דהא חזינן דהברייתא נתן הטעם רק לענין כתובה אלמא דהברייתא מיירי רק לענין כתובה, אבל לרב אשי דנתינת הטעם בברייתא משום דאדעתא דבעולה כנסה וטעם כזה שייך גם לענין איסור שפיר פריך וניחוש, ע"ז כתבו התוס' דרק משום זה אין לפרש הפירכא לענין איסור משום דאין דוחק לומר דאין יכול לטעון רק להפסיד כתובתה אף אם נפרש שהרי כנסה כמו רב אשי וברור הוא כן בדעתם:
(ע"ב) בתוס' ד"ה רב הונא וכו' ואין לומר דרב יהודה כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין וכו', לכאורה הוא תמוה אם ר"י סבירא ליה כסומכוס ורב נחמן ע"כ כרבנן כדמסקי התוס' בדבריהם א"כ מאי שייך פלוגתייהו הול"ל ר"י אמר הלכה כסומכוס ור"נ אמר הלכה כרבנן, ואולי י"ל בכוונתם לפי מה שהכריחו התוס' בכמה מקומות דגם סומכוס לא פליג על רבנן רק בכי האי גוונא דגם בלא טענותם ראוי להסתפק לב"ד כגון במחליף פרה בחמור והמוכר שפחתו וילדה אבל במקום שהספק בא עפ"י דבריהם לא פליג סומכוס, ולפי"ז בדליכא דררא דממונא כגון במנה לי בידך יש לומר דפליגי ר"י ור"נ אליבא דסומכוס ר"י סבירא לי' אף דלרבנן בין בדאיכא דד"מ ובין בדליכא דד"מ פטור אף בברי ושמא עכ"ז לסומכוס היכא דליכא דד"מ במנה לי בידך בברי ושמא חייב כיון דחזינן דסומכוס לא אזיל בתר חזקת ממון אך לרבנן לעולם פטור ור"י סבירא לי' להלכה כסומכוס ורב נחמן אמר במנה לי בידך דפטור אליבא דכ"ע דבדליכא דד"מ גם סומכוס מודה לרבנן דפטור אף בברי ושמא ועולה יפה פלוגתייהו:
אמנם לפי"ז מאי דחו התוס' מפ' השואל ממאי דאמר הגמ' שם לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן וכו', דלכאורה לפי מש"כ בכוונתם שפיר קפריך שם, וי"ל גם כאן בכוונתם דמלשון פירכת הגמ' לימא תיהוי תיובתא משמע דיהי' פירכא לר"נ על דינו ובאמת הא דינו אמת עכ"פ בוודאי לרבנן והמתניתין ע"כ כסומכוס והקושיא ממתניתין דהמשאיל יכול להיות על ר"נ רק במאי דאמר דינו אליבא דכ"ע גם לסומכוס אבל דינו אמת ושפיר פליג על ר"י כנ"ל אף שקצת דחוק בלשונם במאי דמסקי דלסומכוס לכל הפחות חולקין אך בלתי פירוש הנ"ל יהי' דבריהם תמוהין ועיין במש"כ המהר"ם שי"ף ע"ז ואולי כיוון לדברים הנ"ל: