יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף לג.
תוס' ד"ה ואפקעינהו כו', ראיתי הגהות מלוא הרועים שמתמה בכאן בתמיה מתקיימת על דברי ר"ת שכתב בתירוצו דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן כו' וז"ל תימה בכה"ג דהיא מזנה בודאי יגרשנה ולגירושין קאי בודאי עכ"ל, ולענ"ד נראה דאחמכ"ת לא דק בכאן בתירוצו של ר"ת דהא לשיטת ר"ת מה שמגרשה עפ"י הכרח ובמתכוין לא מפקעינן קידושין מיניה כמו שמסקי התוס' לשיטת ר"ת בסוף דבריהם ובלא כוונה שפיר איכא רובא, והנה הגאון הנ"ל הבין דמה שמתרץ ר"ת על קושיית הר' שמואל והא התראת ספק היא כו' יתכן גם עפ"י שיטת ר"י שהביאו מקודם דאף אם מגרשה בכוונה מפקעינן קידושין מיניה זאת הטעתו לתמוה על דברי ר"ת, ובאמת כל המעיין היטב בדבריהם יראה דאינו כן דאל"כ מאי חזרו בסוף דבריהם לתרץ הקושיא מחיפוי על בת אחותו הא כבר מתורץ הוא בתירוץ הר"י, ואם נאמר דכוונתם בסיום דבריהם רק לתרץ הקושיא הא יכולין ממזרין ליטהר אשר עדיין קושיא זו נשארה גם לתירוץ הר"י ור"ת, ומה שהביאו בכאן הקושיא מחיפוי על בת אחותו דרך אגב הוא ורצונם לומר בתירוץ זה שמתרצין הקושיא והא יכולין ממזרין ליטהר יתורץ גם הקושיא מחיפוי על בת אחותו ויהי' תירוץ שני על הקושיא מחיפוי, זה בודאי אין הדעת סובלת להעמיס כן בכוונתם כמובן, אלא האמת יורה דרכו דתירוץ ר"ת על התראת ספק משום דאזלינן בתר רובא לא מצי אתיא רק אם נאמר הנחה זו דאם מגרשה במתכוין לא מפקעינן קדושין מיניה, ושיעור דבריהם במש"כ ומה שהקשה א"כ יחפה כו' כן הוא, רצונם לומר דלפי מה שתירץ ר"ת על קושיית התראת ספק משום דאזלינן בתר רובא והא ע"כ א"ל כן רק אם נאמר דבמתכוין לא מפקעינן קידושין מינה ולא כשיטת ר"י דאל"כ יקשה מאי רובא איכא הכא דאמר ר"ת, א"כ לפי"ז מתורץ שפיר כל הקושיות של הר' שמואל גם קושית א"כ יחפה והקושיא הא יכולין ממזרין ליטהר בהנחה אחת משום דלא מפקעינן קדושין מינה אלא אם ברור לנו שלא נתכוין לכך כמו שמסיימי בדבריהם, ודבריהם ברורים ושגיאה היתה לפני הגאון הנ"ל בדברי התוס' דכאן:
איברא לפי הסבר הנ"ל בכוונתם לכאורה גם המהרש"א לא נמלט משגגה זו כי לפי הדברים הנ"ל גם מה שהקשה מהרש"א הא ודאי ישאל על נזירותו כדי שלא ילקה והאיך מצינו נזיר שילקה, ולפי הנ"ל אין מקום לקושייתו דכמו דאמרינן בביטול הגט דלא מפקעינן קדושין מינה במתכוין כמו כן בהפרת נדרים אם ישאל על נזירותו אין כאן הפרה כלל כי הפרה בטעות הוא, ובלא מתכוין שפיר ספק הוא אם ישאל על נזירותו אך רובא מיהו אין שואלין על נזירותם וא"ש, אולם י"ל דגם המהרש"א הבין בפירוש דבריהם כמשכ"ל, אך לא ניחא ליה להמהרש"א להשוות שאלת נזירות לביטול הגט, דבשלמא ביטול הגט דתקנת חכמים הוא יש סברא לומר דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה, אבל הפרת נזירות דמדאורייתא הוא לא שייך לומר כן וגם אם במתכוין כדי שלא ילקה ישאל אצל חכם, מ"מ אם הפיר מופר, כנ"ל ליישב דבריו:
אחרי כותבי זאת מצאתי ביו"ד הלכות חלה סימן שכ"ג סעיף א' לענין תערובות חלה בעיסה אם אין שיעור לבטלה פסק הרמ"א שם בשם סמ"ג דיכול לישאל לחכם ויתיר לו משום דנשאלין על ההקדשות ויחזור ויטול חלה אחרת יעו"ש, והוא ממש כמש"כ בישוב דברי המהרש"א דהא התם משום הפסד התערובות שואל על התרומה ועכ"ז מהני הפרה, אמנם הט"ז שם בס"ק ב' האריך בראיות עצומות לדחות דברי הסמ"ג והעלה להלכה דהפרת נדרים שוה בזה לביטול הגט דבאם במתכוין עושה כן אף אם שאל אצל חכם דלא ידע שעבר על נזירותו הפרה בטעות הוא, ועיי"ש בט"ז בסוף דבריו שהביא דברי המהרש"א הללו וכתב עליו דשלא בדקדוק כתב כן, ולשיטת הט"ז בודאי א"א לתרץ קושיית המהרש"א רק בענין שתרצתי תמיהת הגאון מלוא הרועים בסגנון אחד וכמשכ"ל, ותיתי לי אשר תה"ל כוונתי לדברי הט"ז טרם ראיתיו: