יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת גיטין · דף כא.
תוס' ד"ה אטו שליחות מידה איתרבאי וא"ת דבפ"ק דב"מ כו', הא דהמתינו בקושיא זו עד הכא ולא הקשו כן מתחילת פירכא דאביי מכדי חצר מהיכא איתרבאי כו' נ"ל משום די"ל לאביי גם שליחות מיד איתרבאי ולהכי שפיר קאמר הגמ' דמציאה קנה אע"פ שאינו עומד בצד חצירו דאל"כ שליח גופא איך קנה הא לא הוי דומיא דידו בזה ולא שייך כלל למילף שלית מידו. אע"כ לענין זה לא איכפת לן דלהוי דומיא, ולפ"ז אין מקום כלל לקושיא זו, אבל השתא כדמהדר ליה אביי אטו שליחות מידה איתרבאי ומדחזינן דלאביי גוף השליחות לא גמרינן מיד ועכ"ז קאמר הגמ' בב"מ דלא גרע משליחות שפיר הקשו וא"ת כו', וברור הוא בכוונתם:
באוה"ד וא"ת רב שימי מאי קשיא ליה כו', נ"ל בהמשך קושיא זו לדבריהם הקודמים דאם לא כהנ"ל ונאמר דלאו דוקא לענין זכות לחוד אמר הגמ' בב"מ דלא גרע משליחות א"כ אין מקום להקשות על רב שימי די"ל דפירכת רב שימי על אביי יהי' כקושיית התוס' בוא"ת הראשון כמובן ואין להאריך בהסבר כי גם בזה הקדימני התפארת שמואל בהגהותיו יעו"ש:
תוספות ד"ה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה כו', יש להבין כוונתם בכאן כי לכאורה כל מש"כ הכא אין שום שייכות להשקליא וטריא דהכא ומאי בעו בזה, ונ"ל דקשיא להו מאי ראיה מאב הא התם האב לאו שליח דידה הוא ואין צריך לשליחות דידה שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה ואיתקש יציאה להויה, והגע בעצמך דאל"כ איך מקבל קדושי בתו הא קדושין ליתא בע"כ אלא משום דלא נקרא שליח, ועיין בקדושין (דף מ"ג ע"ב) ברש"י ד"ה היא ואביה כו', לזה הוכיחו דמתגרשת בע"כ של שניהם אף בע"כ של אב וא"כ היכא דהיא מקבלת גיטה איך היא מתגרשת אף בע"כ של אב אם לא ע"י שליחות האב וממ"נ מוכח שליחות בע"כ של משלח, ושפיר מתרץ הגמ' דאשכחן שליחות לקבלה אף בע"כ ואם לא הוכחתם יהי' תירוץ הגמרא תמוה כמוש"כ, ודוק כי נכון הוא מאוד בכוונתם, אח"כ מצאתי בחידושי הר"ן דמתרץ בפשיטות יותר ולא כתוס' יעי"ש אבל עכ"פ שפיר כוונתי בתוס' דזה קשה להו דהא גם הר"ן מקשה כן:
(שם ע"ב) בתוס' ד"ה ואינה מתגרשת בכסף הך דרשא לרבא כו', נ"ל בפירוש דבריהם דהא לאביי ע"כ צריכין לפרש פלוגתת רבנן ורי"ה לענין מיעוט חליצה דלרבנן ממעטינן חליצה מוכתב ולר' יוסי הגלילי מהפר כריתות והכא דמפרש הגמ' לענין מיעוט כסף משום דהלכה בכל מקום כרבא, וא"כ יקשה לכאורה למה סתמא דגמ' בקדושין (דף ג' ע"ב) מפרש אליבא דאביי דרשה דר"י הגלילי, ע"ז תירצו לפי שהיא פשוטה וכן רגיל בכמה דוכתי ותו לא מידי: