אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת גיטין › דף יג:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת גיטין · דף יג:

דף יב.

תוס' ד"ה קסבר רב פפא כו' דלא משמע ליה לישנא דמתני' במעמד שלשתן כו', נ"ל דר"ל דלא משמע ליה לומר דדוקא במעמד שלשתן איירי ולא בגוונא אחרינא, ובזה א"ש מאי שמסקו בתירוצם מדאתי רב פפא לאיפלוגי ארב זביד כו' דר"ל דהו"ל לרב פפא למימר דלאו דוקא במעמד שלשתן איירי אלא גם בשכ"מ ומדאתי לאיפלוגי ולומר דדוקא בשכ"מ משמע דבשום ענין כו' כנ"ל ובהגהות רש"ש מפרש בענין אחר והבוחר יבחר:

ובלמדי סוגיא זו ראיתי בספר כתונת פסים מהגאון המנוח דק"ק בריסק על הנמוקי יוסף בפרק ה' (דף נ"ה ע"ד) ד"ה ולפיכך אמרו כו' ע"ש דמבאר דעת הנמוק"י אי סובר מכירת שטרות דאורייתא או מדרבנן, ובתוך הדברים מתמה שם על המשנה למלך פ"ו ממכירה הי"ב דהביא שם דעת מהרש"ך דהמוכר שט"ח שיש לו על חבירו ישראל לעכו"ם בכומ"ס קנה העכו"ם, וכתב עוד שם דמדברי הריטב"א מוכח דטעמו משום דס"ל מכירת שטרות דאורייתא ונ"מ דלדעת הרי"ף והרמב"ם דאית להו מכירת שטרות דרבנן לא תקנו מכירה לעכו"ם, וע"ז הקשה דהא הנ"י בפרק הספינה כתב דהוי דרבנן ובפרק מי שמת כתב דמוכרים לעכו"ם והניח בצ"ע, וע"ז מתמה הגאון הנ"ל וז"ל ואני תמה מאוד על מאורן של ישראל דשם בפרק מי שמת דכתב דמוכרים לעכו"ם שם דעתו ז"ל באמת דמכירת שטרות דאורייתא רק בפרק הספינה דעתו ז"ל דמ"ש אינו אלא מדרבנן וז"ב עכ"ל, וכן הכפיל דברים הללו בפרק ט' (דף ע"ד ע"ד) ד"ה וחזר ומחלו כו' עיי"ש דהתפלא שם ביתר שאת גם על הש"ך ז"ל דכתב ג"כ כדברי המל"מ בסימן ס"ו ס"ק פ"ה יעו"ש:

וכדי דלא לשויא להני תרי גברי רברבי כטועין חלילה נלענ"ד להצדיק דבריהם, דהנה מרא דהאי דעה דמ"ש הוא דאורייתא הלא הוא הר"ת ז"ל והוא בירר טעמו משום דמוכר לו השיעבוד קרקעות דזה הוא כל החילוק אשר בין הר"ת ז"ל ובין הר"י ז"ל ושאר החולקים עליו, דהר"ת ז"ל סובר דמוכר לו השיעבוד ויש על מה לחול המכירה והר"י ז"ל סובר דהא אין אדם מקנה דבר שאינו בא לעולם עיין בכמה מקומות ותמצא כדברי, היינו במס' ב"ב (דף ע"ו ע"ב) בתוס' ד"ה קני לך ובב"מ (דף נ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה יצאו כו' ובר"ן ז"ל בגיטין (דף י"ג) בסוגיא דמעמד ג', א"כ לפי הנ"ל דסברת הר"ת ז"ל משום דהמכירה חל על השעבוד קרקעות זה לא שייך רק אם יש ללוה קרקעות אבל אם אין לו גם הר"ת ז"ל מודה להר"י ז"ל דהמכירה אינה אלא מדרבנן, א"כ לפי"ז שפיר הוכיחו המל"מ והש"ך ז"ל מדברי הנמוק"י מדכתב סתם דהמוכר שטר לעכו"ם קנה העכו"ם משמע גם באופן דלית ליה ללוה קרקעות דבזה לכו"ע המכירה אינה אלא מדרבנן, וביותר מוכח כדברי מדברי התוס' מסכת כתובות (דף פ"ה) ד"ה המוכר כו' תימא לר"י כו' ועיין שם בהפלאה בכוונת דברי התוס' הנ"ל.

(שם) ברש"י ד"ה מאי טעמא במלוה קנה הא ליתא בעינא דליקני' עכ"ל, לכאורה נראה מדברי רש"י דמאי דמסיק הגמרא דהוי כהלכתא בלא טעמא רק במלוה הוא כן אבל בפקדון מלתא בטעמא הוא, וכן הבין באמת הפנ"י בדברי רש"י וע"ש מה שיקשה לפ"ז ומישבו בדוחק יעו"ש, והנה לפי הבנת הפנ"י ע"כ התוס' ורש"י מחולקים במאי דקאמר הגמרא דהוי כהלכתא בלא טעמא, דהא כתבו לעיל (דף י"א ע"ב) בד"ה כל האומר כו' דלמ"ד דלא תקון מעמד שלשתן אלא בפקדון הוי הלכתא בלא טעמא, וגם בכאן בתוס' ד"ה גופא כו' הוכיחו דבמעמד ג' קנה בע"כ דאל"כ למ"ד דוקא בפקדון למה הוצרכו לתקן וכוונתם דהוי כהלכתא בלא טעמא, ועיין ברא"ש מפורש יותר דהוכיח ג"כ כהוכחת התוס', ולדברי הפנ"י מי לא משתמיט מי לפרש דבזה מחולקים תוס' ורש"י ולרש"י בפקדון הוי מלתא בטעמא ולתוס' גם פקדון הוי בלא טעמא, איברא לשון הגמ' וטעמא מאי מוכיח כן דהשאלה קאי רק על מלוה במאי דאיירי כמובן אבל אין הכוונה דבפקדון יש טעם דקונה במע"ש מן הדין, דודאי א"א לומר כן, אך הכוונה בשאלת וטעמא מאי ר"ל בשלמא בפקדון שפיר יש לומר דתקנו חכמים משום תקנת השוק דיועיל לקנות במע"ש אף דאין יסוד ומקור מצד הדין אבל כ"פ הפקדון בעין הוא ושייך בו תקנת חכמים משום דהפקר ב"ד הפקר. א"כ בפקדון שייך לומר דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא משום תקנת השוק, אמנם במלוה בעי הגמרא וטעמא מאי ר"ל דלא שייך כלל לומר כמו כן כיון דלהוצאה ניתנה ואיך תקנו חכמים לקנות בדבר דליתא בעינא ולא שייך בזה לומר דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא:

והנה הגע בעצמך דע"כ הפשט הוא כמוש"כ דהא גם לדברי אמימר ורב אשי דנתנו טעם משום שעבוד הגוף עכ"ז גם לטעמם אכתי אין טעם נכון בקנין מצד הדין כי מנ"ל לומר כן דנעשה כאומר לו שעבדנא לך כו', וכן לרב אשי מנ"ל לומר דבההוא הנאה כו' גמר ומשעבד נפשיה, אלא ע"כ צ"ל דאמימר ורב אשי באו לתרץ רק דגם במלוה אף דליתא בעינא עכ"ז שייך ג"כ בה תקנת חכמים משום דחל הקנין על שעבוד הגוף כי זה היה עיקר שאלת הגמ' וטעמא מאי, וכאשר נדחו דברי אמימר ורב אשי מסיק הגמ' כמר זוטרא הני תלת מילי כו' כהלכתא בלא טעמא פירוש דאין צריך ליתן בה טעם כלל אף דליתא בעינא ממש כהלכה מסיני כמו שפירש רש"י, וברור הוא להמעיין היטב, ומעתה לפי הסבר הנ"ל אין פלוגתא בפשט הגמ' בין רש"י ותוס' כמו שעלה ע"ד הפנ"י, ות"ל כי נכון הוא:

(שם) תוספות ד"ה גופא כו', עיין במהרמ"ש מש"כ בד"ה זה אינו ראיה לכאורה עד סוף דבריו, ועיין ע"ז בביאור אות ג' שכתב שדברי המהרמ"ש בכאן תמוה מאוד יעו"ש, ולענ"ד דבריו נכונים ומדוקדקים ודבריו נמשך לפי מש"כ המהרמ"ש לעיל (דף י"א ע"ב) על התוס' ד"ה כל האומר כו' דהא דכתבו שמה בקושייתם מה הוצרכו לתקן כו' דהוי הלכתא בלא טעמא כו' כוונו בזה להקשות ב' קושיות כמובן, ולפי"ז דבריו בכאן א"ש דרצונו לבאר דברי התוס' בכאן בהוכחתם דמעמד ג' קנה גם בע"כ דאל"כ למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר זכי עכ"ל, ואם נפרש הוכחתם כפי המובן מלשונם א"כ אין כ"כ הוכחה, כי לאמר זכי דוקא צריך ג"כ תקנה, אך י"ל דקצרו בלשונם ובאמת כוונתם כמו שפירשו דבריהם בתוס' דלעיל שהבאתי ושם מסקי גם בדבריהם דהוי הלכתא בלא טעמא ושני קושיות הם, אך אכתי לא ניחא שפיר לפרש כן בכוונתם כי באמת עיקר ההוכחה משום דיקשה למה הוצרכו כו' דהוי הלכתא בלא טעמא, כי בשלמא בתוס' דלעיל בתירוצם הראשון דאין חילוק בין מתנה למלוה שפיר נקטו בלשונם הני ב' קושיות, אבל בדבריהם דכאן דכבר חילקו בתירוץ האחרון בין מתנה למלוה אין מדוקדק כ"כ לשונם דתפסו בהוכחתם הטפל ושבקו העיקר, כן הוא ברור כוונת המהרמ"ש ואין כאן תמוה, ובאמת המעיין ברא"ש יראה אשר כל מה שהעמסתי בכוונת המהרמ"ש מבואר כן ברא"ש יעו"ש בד"ה ולפר"ת דלא אמרינן תן כזכי במתנה כו' אז אין ראיה מכאן מיהו דקדק ר"ת כו', ועפ"י דברי הרא"ש הללו דקדק כן המהר"ם שיף כנ"ל:

(שם) תוספות ד"ה תנהו לפלוני כו', עיין בפנ"י שהביא דברי הש"ך דבשטרות לא תקנו כלל מעמד ג' ונותן סעד וסברא לדברי הש"ך דהא מעמד ג' הוא הלכתא בלא טעמא משום תקנת השיק וזה לא שייך בשטרות דהא בנקל יכול להקנות ע"י כתיבה ומסירה, ועפי"ז כתב דאין מקום לקושיית התוס' מפרק החובל ומפ"ק דב"מ יעו"ש בדבריו, ואנכי בענ"ד לא הבנתי דבריו דהא התוס' לשיטתם במה שהקדימו בדבריהם דבקנין מעמד ג' אין יכול למחול א"כ שייך שפיר התקנה גם בשטרות כדי שלא יכול למחול, ולזאת שפיר הקשו מהחובל ומפ"ק דב"מ:

(שם) תוס' ד"ה גופא כו' בסוף דבריהם ומיהו לההוא טעמא דמפרש כו', ועיין ברא"ש שכתב ג"כ כן, אמנם הר"ן החזיק ראיה זו מרב אשי לראיה גמורה יעו"ש, וראיתי בקרבן נתנאל על הרא"ש אות פ' שהקשה על דעת הר"ן דא"כ מאי פריך הגמ' אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישוב כו' דהא באמת כן היא לדעת הר"ן דמעמד ג' אינו קונה בע"כ אלא מדעתו ועיין שם בק"נ שנדחק לתרץ קושיא זו וכתב בעצמו על תירוצו שהוא דחוק, ואנכי כמתמה על קושיא זו דפירכת הגמ' הלא כן הוא כיון דאמרינן דכל הקנין מעמד ג' הוא רק משום דבההיא הנאה כו' גמר ומשעבד נפשיה, אמנם כל עוד דלית ליה האי הנאה אף דצווח ואומר בפירוש דמסכים לזה עכ"ז כיון דאנן ידעינן דלית ליה הנאה לא גמר ומשעבד נפשיה ואין כאן קנין, והוא ברור ואין להאריך בזה:

לדף י"ו ע"א) תוס' ד"ה אחד אומר כו', הנה אף שנרשם מצדו שדיבור זה שייך לעיל במשנה עכ"ז נ"ל דבכוון קבעו דיבור זה בכאן כי ממה שכתבו בדיבור זה דלרבה אחד אומר בפני נכתב דוקא הוא אבל לרבא לאו דוקא דהא אפילו ליכא מעיד על הכתיבה כשר, מדבריהם הללו נשמע ראיה לשיטתם לעיל בד"ה אלמא קסבר שנים כו' ובד"ה ורבה אמר לך כו' דלישנא קמא דלעיל קאי גם לרבה, דאי כפירש"י דרק לרבא קאי א"כ לפי"ז בכאן במימרא דר' אמי בשם ר' יוחנן בלישנא בתרא דהוא לישנא קמא דלעיל כמובן ע"כ לשיטת רש"י ג"כ קאי רק לרבא ואיך שייך לומר כדאמר רבי אמי בשם ר' יוחנן דאפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה ור"ל ולא מתחת וד עד הכתיבה נמי כשר מאי אשמועינן בזה פשיטא דהא גם אם ליכא מעיד כלל על הכתיבה כשר ובכדי נקטה המשנה רק דרך אגב אע"כ כשיטתם לעיל דהאי לישנא בתרא והוא לישנא קמא דלעיל קאי גם לרבה כנ"ל:

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה