יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף סט.
רש"י ד"ה דאית ליה לר' יהודה ברירה וכו' עד סופו. ולכאורה יש להקשות מי הכריח לרש"י לפרש דהוכחת הגמרא דאית ליה לר"י ברירה משום דאין בעה"ב יודע אם ילקטו יותר על דינם, הלא בפשיטות מוכח זאת משום כיון דאינו מפקיר רק השבלין הנופלין בעת הקצירה א"כ בעת דאמר כל המתלקט עדיין לא ידע איזה שבלין יפלו בשעת הקצירה ואינו מבורר על איזה מהן חל ההפקר, וכגוונא דאמרינן בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות, וגם ממקומו מוכרח לומר כן בהא דאמר הגמ' ע"ב השתא נמי קשיא דר"י אדר"י כו' אלא אימא כל המתלקט אלמא אית ליה ברירה, והא כיון דבכרם רבעי עסקינן א"כ אי אפשר לפרש דהא דמוכח אי אמרינן כל המתלקט דיש ברירה כפירוש רש"י ז"ל לעיל בלקט כיון דאין בעה"ב יודע כו', אלא ע"כ צ"ל כדפרשתי לעיל משום דאינו מבורר בעת החילול איזה מהפירות ילקטו, א"כ מכל זה קשיא אמאי לקח לו רש"י בכאן דרך אחרת, ועוד לפי מסקנת התוס' ז"ל בכמה דוכתי דבדבר העומד להתברר כ"ע סברי יש ברירה ולא פליגי א"כ לכאורה קשיא לפי פירש"י ז"ל הא עומד להתברר הוא אם ילקטו יותר על דינם או לא, ולפי מה שפרשתי לכאורה ניחא יותר:
אמנם לאחר העיון דברי רש"י ז"ל מדוקדקים מאוד ואגב איישב מה שהקשה לי אחד מתלמידי על תוס' לקמן (דף ע' ע"א) ד"ה כסתם יחידאה כו' ויש לומר דדילמא ר' יהודה שלקטו נמי שרי ולא נקט כל שילקטו אלא לרבותא דאע"ג דלא שרי אלא ע"י ברירה עכ"ל, והקשה לי דלפי"ז אמאי צריך הגמ' לדחוק להקשות על ר"י בהא דאינו יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו מהא דאמר הלכה כסתם מתניתין הלא בלא זה קשיא מאוד איך אמר ר"י כן כיון דלא מצינן דיסבור שום תנא כן בפירוש רק להיפוך, דהא גם אם תאמר בצנועין כל המתלקט ג"כ אינו מוכרח מזה דאית להו כר"י דאין יכול לחלל דבר שאינו ברשותו דהא דאמרו כל המתלקט ולא כל הנלקט לא משום דאינו יכול לחלל רק לרבותא דיש ברירה כפירוש התוס' לר' יהודה, אבל להיפך מצינו דר' דוסא סבר מפורש דיכול להקדיש אף דש"ב א"כ איך יכול ר' יוחנן לחלוק על ר' דוסא בלא שום סעד לדבריו מתנא, אולם לפענ"ד נראה דשפיר מוכח מהצנועין אי אמרינן כל המתלקט כר"י ואין לומר דלהכי אמרי כל המתלקט ולא כל הנלקט משום רבותא דיש ברירה, דהנה התוס' ד"ה כל הנלקט כו' הקשו על אי אמרינן כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ ותירצו דמ"מ מה שהיו יכולין לתקן כו' ותירוצם אינו רק אי אמרינן כר"י דאינו יכול לומר כל הנלקט אבל אי הוה אמרינן דגם כל הנלקט יכול לומר א"כ יקשה קושיית התוס' הנ"ל הא לא היה מועיל כו' ומשום רבותא לא היה להם למתני כל המתלקט דבר שאינו מועיל כ"כ ויותר טוב לומר כל הנלקט בלא שום פקפוק, אלא ע"כ צ"ל דסברי כר' יוחנן ולא יכול לומר כל הנלקט ואין להקשות דלפי"ז יקשה על תוס' דכתבו דגם ר' יהודה מצי סבר כל הנלקט ולא אמר כל המתלקט רק משום רבותא א"כ קשה הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ, זה אין קושיא דבאמת קושיית התוס' מה היה מועיל כו' לא שייך כלל כאן בלקט דמי יכריחנו לומר אם אמר כל המתלקט חל ההפקר תיכף בבוקר בעוד שהתבואה מחוברת הא יכולין אנו לומר שההפקר חל בין קצירה ללקיטה אחר שמונחין השבלין על הארץ דבשלמא לעיל בכרם רבעי אם אין אומר כל הנלקט ע"כ צריך אתה לומר דהחילול חל בעוד שהם מחוברים א"כ אינו מבורר אם מעט קודם הלקיטה או הרבה תיכף בבוקר ע"כ שפיר הקשו התוס' ז"ל מה היה מועיל כו' אבל כאן בלקט אף דאמר כל המתלקט ההפקר אינו חל רק אחר הקצירה קודם הלקיטה דהא עניים לא ילקטו בעוד שהם מחוברים, ע"כ שפיר כתבו התוס' לר' יהודה דאמר כל המתלקט אינו רק לרבותא:
ומעתה לפי הנ"ל מדוקדקין מאוד דברי רש"י דאין יכול לפרש כמו שהקשיתי לעיל משום דאינו מבורר על איזה שיבלין חל ההפקר דלפי מש"כ שפיר מבורר על כל השבלין שנפלו בעת הקצירה כיון דההפקר אינו חל רק אחר הקצירה קודם שלקטו העניים מן הארץ ומה שהקשיתי לעיל לרש"י דפירש משום דאין בעה"ב יודע אם ילקטו יותר מל דינם וקשה הא עומד להתברר הוא, גם זה אין קשה דהא אין בעה"ב צריך להפקיר השיבלין המגיע להם מן הדין רק זה שלקטו יותר מדינם, א"כ למשל אם ליקט שלשה או ארבעה שבלין גם אחר הלקיטה אינו מבורר איזה מהן נחשבו מן הדין ואיזה שלא מן הדין אם כן שפיר אינו עומד להתברר: