יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף ס.
רש"י ד"ה הוה אמינא כו'. לכאורה תמיהא קא חזינא הכא לפירוש רש"י במאי מתורץ קושיית הגמ' אף דקמה צריך לכתוב משום לחכה נירו כפרש"י מ"מ גו"ק ל"ל, גם ע"כ כל קושיית הגמ' לא היה אלא על גו"ק דהא קמה צריכה לרבות כל בעלי קומה, אמנם י"ל דקושיית הגמ' אינה רק על הקמה ואו דאצלו ולרבנן דילפי מזה לפטור טמון אליבייהו הקשה הגמ' ל"ל הקמה וגם האו הא זה יכול למילף משדה, וע"ז שפיר תירץ דאי לאו קמה לא הוה ידעינן קרקע ממש. ומה שמוכרח רש"י ז"ל לפרש כן ולא פירש כפשטא דמלתא דקושיית הגמ' הוא על כל הדברים והתירוץ הוא משום דאי הוה כתיב שדה לחוד ה"א דלא חייב כ"א על לחכה נירו וכדפירש באמת כן השמ"ק, י"ל משום דאין סברא לומר דמשדה לא הוה ידעינן אידך דהא לגבי שדה לא שכיח אש גם אין הפסד מרובה בלחכה נירו כמו בגדיש, והא דלא הקשה הגמ' זה, י"ל דהיה להם סברא פשוטה ע"ז:
ואולי י"ל דגם רש"י ז"ל פירש כשמ"ק דקושיית הגמ' אינה כ"א על קו"ג אך דרש"י מוסיף עוד דיוכל להעמיד בתירוץ הגמ' גם מה שיש להקשות על רבנן ל"ל קמה:
לח' ס"ב ע"ב) תוס' ד"ה מרובה קתני תנא ושייר לשון ראשון דמייתי כו' עד ד"ה וא"ת. לכאורה קשה מאי אתי תוס' לאשמועינן בכל זה לפרש החילוק בין לישנא קמא ללישנא בתרא דפלוגתתם אי הוה מרובה כמו אין בין דהא ע"כ צריכין לחלק כן דזה אין לומר דלישנא קמא לא ידע מתירוץ תני ושייר אלא ע"כ משום דסבר דמרובה הוה כמו אין בין א"כ מה אתי התוס' לאשמועינן, וי"ל דכוונת התוס' כן הוא דלכאורה יש לפרש פלוגתתם בענין אחר דהנה המהרש"א ז"ל הקשה ללישנא קמא דס"ל כיון דקתני מרובה אין לומר שייר והא שייר כל הני שחשבו התוס' וה"ח שתירץ דשותף שגנב מחבירו לא הוה שיור כיון דקתני לה לקמן במתניתין בפרקין ע"ש, [ועיין שם במהרש"א דהקשה על לישנא קמא אמאי שייר הדין דשותף שגנב מחבירו עיי"ש, וזה לא קשיא ליה אמאי שייר טוען טענת גנב באבידה דלא משלם ד' וה', דזה לא קשיא כלל דכל הוכחת התוס' דטוען טענת גנב באבידה לא משלם דו"ה אינה אלא משום דדמיא לטוען ט"ג בפקדון א"כ כיון דללישנא קמא בפקדון משלם דו"ה ה"ה באבידה] א"כ לפי"ז יש לפרש דלעולם גם לישנא קמא מודה ללישנא בתרא דבמרובה שייך תני ושייר אלא להכי לא רצו לומר כלישנא בתרא תני ושייר דא"כ יקשה מאי שייר דהאי שייר כקושיית התוס' ללישנא בתרא, וזה לא רצו לתרץ כתירוץ התוס' דשייר שותף שגנב מחבירו, משום דזה לא הוי שיור כיון דקתני לה במתניתין לקמן כתירוץ המהרש"א, ע"כ פירשו התוס' דלא כן הוא פלוגתתם דא"כ דתרתי לישני סברי דבמרובה שייך תני ושייר אלא להכי לא רצו לומר בלשון ראשון כלשון אחרון משום דקשה קושיא אחרת מאי שייר דהאי שייר, לפ"ז אין מדוקדק הלשון בלישנא בתרא מי קתני אין בין כו' דמשמע מזה דכל פלוגתתם הוא רק אי הוה מרובה כמו אין בין: