יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף נא.
תוס' ד"ה בור יו"ד כו'. עיין במהרש"א וכוונתו בפירוש דברי התוס' כפירוש מהרש"ל אך הוסיף עוד בדבריו במש"כ ואפ"ה מוקמי לה כרבנן אבל לר' כו', ורצונו בזה לתרץ קושית מהרמ"ל על פירוש זה עיין קושיתו לכן הוסיף לבאר דעיקר הוכחתם רק מדקאמר להך אוקימתא הא רבנן משמע דלרבי בכה"ג דהשני לא עשה שיעור מיתה אלא הוסיף הבל קצת ג"כ שניהם חייבים, אבל בלתי זה אין הכרח לומר כן רק לרבנן אבל לרבי אם השני הוסיף קצת דלמא הראשון לחוד חייב והנה היה כל עיקר כוונת התוס' בכאן לומר דלמאי דמשני הא רבי והא רבנן ע"כ צ"ל דהא דתני בברייתא ראשונה בור יו"ד ובא אחר והשלימו לעשרים לאו דוקא הוא כי הוא הדין לי"א, ואין הכרח לומר כן רק למאי דמשני הא רבי והא רבנן אבל לאוקימתא דרב זביד דוקא תני בברייתא כמש"כ המהרש"ל, וגם אם לא אמר בהך אוקימתא ראשונה והא רבנן אף דהוה קס"ד בהך ברייתא דסייד וכייד דהראשון עשה הבל למיתה עכ"ז יש לנו לומר שפיר בברייתא ראשונה דוקא תני והשלימה לעשרים, אבל אם השני הוסיף הבל קצת הראשון לחוד חייב לרבי, כי רק לרבנן דאמרי האחרון חייב לדידהו אין חילוק בין אם האחרון עשה שיעור מיתה או הוסיף הבל קצת לעולם הוא חייב, אבל לרבי דשניהם חייבים דוקא כשגם האחרון עשה שיעור מיתה אבל אם רק הוסיף הבל קצת הראשון לחוד חייב. אמנם מלשון הך אוקימתא הא רבי והא רבנן דקאמר משמע דלהכי בברייתא דסייד וכייד תני האחרון חייב משום דרבנן היא דדרשי איש אחד ולא שנים אבל לרבי דלא דריש איש אחד ולא שנים גם בזה שניהם חייבים, א"כ ע"כ בברייתא ראשונה לאו דוקא תני והשלימו לעשרים:
ובהסבר הנ"ל יתיישב מה שלכאורה נראה דדבריהם דכאן סותרין למה שכתבו לעיל (דף י' ע"ב) בסוף ד"ה מאי קעביד כו' ע"ש דכתבו שם בפשיטות אם אחד חפר יו"ד והשני השלימו לי"א פטור השני והכא כתבו וה"ה לי"א, ולפי הנ"ל אין שום סתירה דהתוס' לא כתבו כן כאן רק להאי אוקימתא דמשני הא ר' והא רבנן אבל לפי האמת דמשני רב זביד בתרתי לישני דברייתא דסייד וכייד מיירי דראשון לא עביד שיעור מיתה יהיה הדין היכא דחפר בור יו"ד והשני הוסיף לי"א כמוש"כ לעיל בפשיטות דפטור השני וזה הוא כוונת הגרעק"א בגליון הש"ס שציין לעיל (ד' י' ע"ב)