אור ברסלב
יגיעות מרדכי חלק ב מסכת בבא קמא › דף מז:

יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל

מסכת בבא קמא · דף מז:

דף מה:

תוס' ד"ה אימא סיפא כו' וא"ת בבא דהכניס שורו כו'. לכאורה יש להבין אמאי תפסו קושיתם לרבי רק מבבא שלישית הלא קושיא זו יקשה לרבי מכל הבבות היכא דבעל החצר הזיק לבעל הקדירות או לבעל הפירות דלאו היזק דממילא הוא ועכ"ז פוטר רבי כמו דפליג בהדיא ואמר בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור, והיינו דקאי על הת"ק דמחייב את בעל החצר אם בעל הקדירות הכניס קדרותיו או בעל הפירות את פירותיו ברשות ושורו של בעל החצר שברתן או אכלתן דלת"ק חייב בעל החצר ולרבי פטור בעל החצר, וראיתי אשר כבר העיר בזה הפנ"י ז"ל יעו"ש שהאריך בפירושים שונים:

ולענ"ד ניחא בפשיטות כי מש"ה לא קשיא להו לרבי דפוטר את בעה"ח בכל הבבות אף דהזיק בידים דיש לומר בטעמא דרבי כי אף דבעה"ח נתן לו רשות להכניס קדרותיו או פירותיו או שורו עכ"ז לא מקני ליה מקום בחצר ומקרי רשות המזיק וכבר שנוי במתניתין לעיל (דף ט' ע"ב) חוץ מרשות המיוחדת למזיק, אבל במאי דפוטר רבי בבבא שלישית את בעל השור אם נגח שורו של בעל החצר שפיר קא קשיא להו לא מיבעי' אם נאמר דלא קמקני ליה מקום בחצר ורשות ניזק מיקרי בודאי חייב ולר' טרפון חייב נזק שלם, אלא אף אם נאמר דברשות מקני ליה מקום בחצר עכ"ז קשה אמאי פטור לא יהא אלא חצר השותפין ובחצר השותפין קרן חייב, כי אף אם מקני ליה הא בודאי לא מקני ליה כל החצר, ובזה מדויק דבריהם מאי דכתבו לא יהא אלא חצר השותפין והכוונה כמש"כ דר"ל גם אם תאמר דלרבי מקני ליה מקום בחצר הלא לא מקני ליה כל החצר ופירוש נכון הוא בכוונתם בעזה"י:

וכאשר אמרתי זה לפני תלמידיי הקשה לי אחד מהם איך נוכל לומר דמש"ה לא קשיא להו אמאי פוטר רבי את בעה"ח משום דלא מקני ליה מקום בחצר ומקרי רשות המזיק הא בסוף הסוגיא אמר רב פפא איפכא לא א"ל שמרו אקנויי אקני ליה מקום בחצר עיין (דף מ"ח ע"ב) והשבתי לו דלא דמי כלל דהתם אמר רב פפא כן לפי מה שכבר תירץ כאן רבא (כמש"כ התוס' שם בד"ה טעמא כו' כולה הך סוגיא) דכולה מתניתין רבנן הוא ולדידהו בעה"ח קיבל עליו כל הנטירותא אבל המכניס לא קיבל עליה מידי והיינו לרבנן אף בסתמא הוה כאילו א"ל בעה"ח להמכניס עול ואני אשמרנו ולרבי בהיפוך בסתמא הוה כאילו א"ל בעה"ח להמכניס כנוס שורך ושמרו, א"כ כיון דלרבי לענין שמירה אין חילוק בין אמר ליה כנוס שורך סתמא ובין אמר ליה כנוס שורך ושמור בתרווייהו המכניס קיבל עליו כל הנטירותא ע"כ שפיר הוכיח רב פפא כיון דגם בסתמא קיבל המכניס עליו כל הנטירותא לאיזה צורך פירש בעה"ח לומר בפירוש כנוס שורך ושמרו ולא אמר כנוס שורך בסתמא כיון דלענין קבלת נטירותא גם אם לא אמר ושמרו אמרינן דקיבל המכניס עליו כל הנטירותא, אלא מוכח מזה דלהכי אמר ליה כן כדי להמעיט את זכותו לענין קנין חצר, אמנם הכא קושית התוס' הא קאי לפי סברת המקשה וכן לאוקימתא דר' זירא דלרבנן הבעה"ח והמכניס שניהם חייבים כי שניהם בסתמא קיבלו עליהם נטירותא ולרבי שניהם פטורים בסתמא ולא חייב המכניס אלא אם בעל החצר אמר מפורש להמכניס כנוס שורך ושמרו, וכן בעה"ח אינו חייב אלא אם אמר מפורש כנוס שורך ואני אשמרנו, ומעתה אין לנו הכרח לומר דלרבי באם אמר לו סתם כנוס שורך אקני ליה מקום בחצירו דהא כל הוכחת רב פפא לחלק כן הוא כמו שכתבנו, דאל"כ למ"ל לבעה"ח לומר ושמרו אבל הכא בקושית התוס' אין להוכיח כן כי להכי אמר לו ושמרו משום קבלת שמירה ושפיר יש לנו לומר דמש"ה פוטר רבי בסתמא את בעה"ח אף בהזיק בידים משום דלא מקני לו מקום בחצר והוה כחצר המזיק:

והנה אל יקשה לך על דברינו מהא דלעיל (דף י"ג ע"ב) בטעמא דמתני' חוץ מרשות המזיק משום דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי ע"ש, א"כ כשנתן לו רשות להכניס את שורו או קדרותיו ופירותיו לכאורה לא שייך טעם זה, דל"ק כלל דלענין תשלומין מה שהזיק בעה"ח שפיר יכול לומר אף כי הרשיתי להכניס לך בחצרי לאו לחיובי אנא בהזיקא הרשיתי וזהו עיקר כוונת הטעם דאמר הגמרא משום דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי, וסברא זו כתב רש"י ז"ל בהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו לקמן (דף מ"ט ע"ב) ד"ה כ"ע לא פליגי כו' עיי"ש, או י"ל כמו שכתבו שם התוס' בד"ה בבור ברשותו כו' דטעמא דר"ע שלא היה לו להתקרב כ"כ אצל רשותי שתפול בבור עכ"ל עיי"ש, וכמו כן הכא היה לך להתרחק מהזיק שורי, וברור הוא. ועיין בזה סוף הסוגיא דכאן במהרש"א על תוס' ד"ה ושמואל אמר הלכתא כרבי ותבין היטב את דברינו כי נכון הוא מאוד בכוונת התוס':

תוכן העניינים

יגיעות מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה