יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף לד:
רש"י ד"ה אמרת וכי היכן מצינו מזיק נשכר שאינו מפסיד כלום כו', התמיה בכאן נראה לעין כל וכבר טרח ויגע הפנ"י בזה ולא עלה בידו פירוש הגון כנראה להמעיין בדבריו, ואף שהמהרש"א עשה פירוש לדברי רש"י וכתב שר"ל במקום שאינו מפסיד יעו"ש, אמנם פירוש המהרש"א גופא צריך פירוש כי לכאורה אין מובן מאי תיקן בזה כי אף אם נאמר כמוש"כ הוא ז"ל שרש"י ז"ל ר"ל במקום שאינו מפסיד עכ"ז אכתי דברי רש"י סתומים וגם הפנ"י הביא דברי המהרש"א וכתב שאינו יודע כוונתו:
ולענ"ד נראה שיפה תיקן המהרש"א ולפירושו יתבארו דברי רש"י היטב, כי כוונתו להסביר לנו בטעם התמיה דר' יהודה וכי היכן מצינו מזיק נשכר, אף דחזינן דהתורה זיכתה להמזיק בשבח נבילה והיינו אף אם חצי השבח עולה יותר מתשלומי חצי נזקו היינו משום דהתם כיון דבתחלת הזיקו חל על המזיק שם תשלומי חצי נזק קודם שהושבחה הנבילה, ולזאת אף אם אח"כ נתייקרה הנבילה ויצא המזיק מפסידא וגם עוד הרויח לא איכפת לן בזה שהרויח דבשלו הרויח, אבל במקום שמעולם לא חל עליו שום תשלומי נזק היינו באופן דאמר ר"י יכול וכו' דשור המזיק היה שוה חמש סלעים ושור הניזק שוה מנה בכגון דא התמיה גדולה כיון דלא נכנס המזיק בחיוב תשלומין כלל מעולם בודאי אין הדעת סובלת לומר דמזיק יקח, ורש"י ז"ל בא לפרש בטעם התמיה כמש"כ, והא דהוצרך רש"י לפרש כן ולא פירש בפשיטות כמו דאמר הגמ' אח"כ וכי תימא הנ"מ היכא דאיכא פסידא לניזק כו' ולפי"ז היה לו לפרש וכי היכן מצינו מזיק נשכר במקום דאיכא פסידא לניזק, יש לומר דמשמע ליה לרש"י ז"ל דגם הא דמחלק הגמ' בין היכא דאיכא פסידא לניזק ובין היכא דליכא פסידא לניזק הוא ג"כ מהאי טעמא גופא שכתבנו דכיון דאיכא פסידא לניזק והמזיק לא נכנס מעולם בחיוב תשלומין אין הדעת נותנת לומר דיקח עוד משור הניזק, והגע בעצמך דאם לא תפרש כן כך היה לר' יהודה לומר וכי היכן מצינו מזיק נשכר במקום דאיכא פסידא לניזק כמו שמחלק הגמ' בוכי תימא כו' ומדלא אמר כן משמע מזה דהתמיה לא תלי בזה דהניזק מפסיד אך התמיה הוא בכה"ג דאמרינן בעלמא וכי היכן מצינו חוטא נשכר דהתם התמיה ממילא נשמע כמו כן הכא יתפרש. והעולה מדברינו דלפרש"י הא דאמר ר"י וכי היכן מצינו מזיק נשכר אין לפרש כדאמר הגמרא בוכי תימא כו' אלא אדרבא האי וכי תימא כו' אבל היכא דליכא פסידא לניזק שקיל נמי מזיק בשבחא התם ג"כ הכוונה כיון דכבר נכנס המזיק פעם אחת בחיוב תשלומי הנזק שוב לא איכפת לן עוד מאי דירויח עוד יותר מהזיקו כי לא שייך עוד לתמוה וכי היכן מצינו מזיק נשכר כיון דבשלו הוא מרויח, כן נ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל לדעת המהרש"א לאחר העיון היטב, ומעתה בטל כל הטענות והקושיות שהרבה הפנ"י על רש"י ז"ל, ודברי המהרש"א ברור מללו יזהירו ככוכבים:
תוס' ד"ה והתורה כו' לאו משום דלשתמע כו', לא רצו לפרש כמו שמובן בפשיטות משום דמשמע מהקרא דלעולם רק חצי נזק משלם, דא"כ אדרבא מתורץ דברי ר"י ולאו פירכא הוא כיון דמשמע מהקרא דלעולם רק ח"נ משלם ולא יותר אע"כ פשטא דקרא לא משמע כלל, והא דהזכיר בפרכתו והתורה אמרה כו' הכוונה כיון דהתורה לא קצבה בתשלומין רק ח"נ ולפעמים יותר מח"נ ולא הקפידה רק לעולם לחצות החי והמת א"כ לא היה לו לר"י לשנות מלשון הקרא אך הוה ליה לומר משלם מחצה כלשון המקרא כו', ומדברי הפנ"י נראה דלא הבין כן בדבריהם: