יגיעות מרדכי חלק ב· רבי מרדכי גארפיל
מסכת בבא קמא · דף כח:
רש"י ד"ה הזיקתו כו' ורב לטעמי' דאמר לקמן בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו עכ"ל, לכאורה על אוקימתא דרב דמוקים המתני' דלא אפקרינהו ושור הוא אין שייכות כלל לזה דמסיים רש"י ורב לטעמי' כו' דהא שפיר אמרינן דמש"ה פטור על היזק גופו דקרקע עולם הזיקתו וממונו רק גרמא בעלמא, איברא אין כוונתו ליתן טעם בפטור היזק גופו אך כוונתו לתרץ קושיית התוס' בד"ה אבל כו' ובאפקרי' לא מצי לאוקמי כו' דר"ל מ"ט לא רצה לאוקים המתניתין בהיזק גופו ובאפקרינהו דגם רב מודה דהיינו בור. לזה מסיים רש"י ורב לטעמיה דס"ל להבלו ולא לחבטו ואם נוקים באפקרינהו לא מחייב כלום לא אכלים ולא על עצמו וכמו שתירצו התוס' ופשוט:
(שם) תוס' ד"ה אמר רבה כו', עיין מהרש"א קושייתו ותירוצו וכל דבריו צריכין ביאור, כי כפי המובן לכאורה מקושייתו מקשה דהא יש לומר דהא דמפרש הגמ' בפרק האומנין אליבא דר' יהודה דנתקל לאו פושע הוא איירי בנפשרה, אמנם אם נפרש כן בר בי רב דחד יומא ידע לתרוצי דא"כ אמאי נושא שכר ישלם התם לר"י ואריכות דבריו בתירוצו אך למותר יהי', וגם זה שכתב בקושייתו כדקסבר ר"י בשמעתין אין מובן כי איה נזכר בשמעתין לר' יהודה דפוטר בנפשר מטעם נתקל לאו פושע הוא ולא מטעם דאונס הוא:
אמנם נראה בכוונתו דהנה משמע מהשקליא וטריא דרבה ואביי אף דרבה לא השיב כלום על פירכת אביי עכ"ז לא חזר מדבריו דמפרש מאי מתכוון במתכוון להורידה כו' וכדמסיק לקמן בסוף העמוד וקמשמע לן כדאביי ואם נאמר דרבה חזר בו מאי רבותא קמ"ל, וע"כ צ"ל דכן הבינו גם התוס' דאל"כ אין מקום לקושייתם מפרק האומנין דהא רבה חזר ממה שאמר כאן מחמת פירכת אביי אע"כ דגם להתוס' משמע להו כן, ומעתה כיון דכן הוא יש לנו להסביר לרבה באיזה סברא פליגי רבנן ור' יהודה במתניתין, ולכאורה ע"כ צריכין אנו לפרש דלכ"ע נפשרה נתקל מיקרי אך פליגי אם נתקל פושע הוא דלרבנן נתקל פושע ולר"י נתקל לאו פושע, משום דאין סברא דיפלגו אם נפשרה אונס או פשיעה, וגם אין לפרש דלרבה לכ"ע נפשרה אונס הוא אך לר"י אונס פטור ולרבנן גם אונס חייב, א"כ איך יפרנס רבה הברייתא דתני בה ומודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנין כו' ונפלו ברוח שאינה מצויה שהוא פטור, אע"כ דפליגי בנתקל ולר"י נפשרה דנתקל הוא לאו פושע הוא, וזה שמסיק המהרש"א בקושייתו כדקסבר ר' יהודה בשמעתין וכוונתו למש"כ דלרבה ע"כ לכאורה ר"י פוטר בנפשרה ומטעם דנתקל הוא ונתקל לאו פושע, וע"ז מתרץ המהרש"א דמשמע להו להתוס' מסברא דנפשרה לכ"ע אונס גמור הוא ולא נתקל לבד והא דרבנן מחייבין בנפשרה משום דבאדם המזיק בידים גם אונס גמור חייב משום דמרבינן מפצע תחת פצע גם אונס גמור, והא דתני בברייתא ומודה ר"מ ברוח שאינה מצויה הוא דוקא בשאר נזיקין ומתניתין איירי באדם המזיק דבדרך הלוכו נפלו החרסים על האדם מכחו כקושיית התוס' לקמן ד"ה והתניא בוא"ת הראשון, ולאביי לא ניחא לו בזה כי מוכח מלישנא דמתני' דקתני והוחלק אחד במים דבשאר נזיקין מיירי וכמוש"כ התוס' שם בוי"ל ורבה ואביי פליגי בקושייתם ותירוצם של התוס' לקמן דרבה סובר כקושייתם ואביי סובר כתירוצם כנ"ל בכוונתו ונכון הוא: